|
למיטב ידיעתי דווקא ישנם כאלה שחלק מגורמי התאבדותם הוא היאוש, אולם בסיכום כולל התרשמתי היא שגורם זה משני אצל רוב המתפוצצים.
בעניין הזנת התבערה. אכן, בטווח הקרוב הרחקת הפירומנים עשויה להגביר את האש, אך לטווח הרחוק, יש לזכור שרוב המנהיגים הבכירים (ערפאת, ברגותי, דחלאן וכו') חפצי חיים המה ואם הם ידעו כי אינם חסיני פגיעה, הם ישקלו פעמיים שימוש בטירור. חשוב גם לומר שלא לכל אדם יש תחליף מיידי. כלומר, למחבלים פשוטים בוודאי, אך לראשי תא, ראשי אזור ובוודאי מנהיגים ברמה הלאומית לוקח זמן וכסף לצבור את מעמדם, לאחוז בקצוות שנפרמו ולארגן את הפעילות מחדש. בעניין זה, למידור שבחלק מן אירגונים יש חיסרון: מכיוון שאף אחד לא יודע הכל, פגיעה בראש מנתקת כמה מן החלקים שבאירגון (מקומות מסתור, מקורות מימון, רשימת סייענים וכו').
בעניין מוכר הירקות: אכן היתה בעייה איתו. זה נפתר.
|
|