בתשובה לאפופידס, 20/04/02 23:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, אני כלל לא בטוח שדבריך נכונים. אתה מוכן לחתום לי שאף מתאבד לא עשה זאת מתוך יאוש? אפשר בכלל למדוד משהו כזה? האם ראיון מפוקפק שערכה כתבת מכופתרת של ה"לונדון טיימס", בו המחבל שופך לאוזניה את מה שאמרו לו לשפוך, יכול לשמש כראיה למשהו? מסופקני. שנית, כפי שכתבתי לשי, אני לא רואה איך הרחקת "אלו שמזינים את התבעה" פותרת את הבעיה, כיוון שראשית, עצם הרחקתם עלולה ליצור תבערה גדולה אף יותר, ושנית, מספרם הוא אינסופי: עצרנו את ברגותי; צריך לעצור גם את הסגן שלו? ואת הנהג של הסגן? (הוא פעם מלמל משהו בזכות הפיגועים) ואת מוכר הירקות ברחוב של הנהג? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי דווקא ישנם כאלה שחלק מגורמי התאבדותם הוא היאוש, אולם בסיכום כולל התרשמתי היא שגורם זה משני אצל רוב המתפוצצים. בעניין הזנת התבערה. אכן, בטווח הקרוב הרחקת הפירומנים עשויה להגביר את האש, אך לטווח הרחוק, יש לזכור שרוב המנהיגים הבכירים (ערפאת, ברגותי, דחלאן וכו') חפצי חיים המה ואם הם ידעו כי אינם חסיני פגיעה, הם ישקלו פעמיים שימוש בטירור. חשוב גם לומר שלא לכל אדם יש תחליף מיידי. כלומר, למחבלים פשוטים בוודאי, אך לראשי תא, ראשי אזור ובוודאי מנהיגים ברמה הלאומית לוקח זמן וכסף לצבור את מעמדם, לאחוז בקצוות שנפרמו ולארגן את הפעילות מחדש. בעניין זה, למידור שבחלק מן אירגונים יש חיסרון: מכיוון שאף אחד לא יודע הכל, פגיעה בראש מנתקת כמה מן החלקים שבאירגון (מקומות מסתור, מקורות מימון, רשימת סייענים וכו'). בעניין מוכר הירקות: אכן היתה בעייה איתו. זה נפתר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |