|
||||
|
||||
אז מה, לעת בחרות התחלת לקרוא רק חלקי הודעות )-: כתבתי גם על הגיה ספרדית וגם אשכנזית. עד כמה שאני מבין, הספרדים מבליטה הבדלים בין א' ה' ע' או ח' כ' והאשכנזית בין ט' ת' או ת' דגושה. לא דברתי על נוסח קריאה אלא על הגיית האותיות האלו. כמה דוברי עברית מקפידים על שבס (שבת) מחוסן (מחותן)? |
|
||||
|
||||
אכן נחפזתי לשפוך דם ולהטיל רפש. הנחתי שהמערכת האוטומטית של האייל מוחקת תשובות מוטעות ומיותרות ולכן לא הפעלתי אני שיקול דעת הולם לפני אישור התגובה. מתברר שגם לכאן הגיעה החובבנות. |
|
||||
|
||||
חלק מהמיזרחיים מבליטים גם הבדלים בין ת' לט'. |
|
||||
|
||||
נו, באמת. ההגיה הספרדית היא - לא פחות ולא יותר- העברית המודרנית שאנחנו מדברים היום. טוב, אולי קצת פחות ח' ו-ע'. אם כי אני חושבת שהם עדין קימים אם כי בצורה פחות מובהקת מאצל, למשל, עולה חדש מתימן. ההחלטה לדבר עברית בנגינה ספרדית היא מימי תחילת הישוב העברי (ותחית השפה העברית) פשוט מתוך החלטה ששורשיה אקדמים, הגורסת כי העיברית ה''ספרדית'' קרובה יותר בנגינתה לשפה העברית הקדומה, בימי התנ''ך. היה לי העונג המפוקפק לשמוע תפילה בעברית בהגיה אשכנזית, אצל אנשים שאינם דוברי עברית (כאן בניו יורק) וההבדל בין זה לבין מה שישראלים מכירים כ''הגיה אשכנזית'' המדוברת בארץ (אצל אנשים שבסופו של דבר הרי כן נחשפו לעברית מודרנית), הוא הבדל של שמים וארץ. ובמילים אחרות - לא הבנתי אף מילה. |
|
||||
|
||||
ההבדלים בין ט' ו ת' בהגיה מזרחית הם אחרים. הת' נשראת לא שינוי אבל הט' נשמעת כאילו תקעו ע' גרונית מיד אחריה. |
|
||||
|
||||
''שופית הקוידש'' המדוברת בפי הקיצונים שבחרדים האשכנזים, היא בעצם העברית שלנו בכל מיני עיוותים פראיים. ביום-יום, כמובן, הם מדברים יידיש, ולא עברית. עברית משמשת רק לתפילה. מתרגלת דתיה שלי הדגימה לנו איך זה נשמע, והיה מאוד משעשע. |
|
||||
|
||||
לא "שופית הקוידש" אלא "שפת הקודש" או מוטב "לשון הקודש" (מבטאים: לושן, אך כותבים: לשון. את כל המילים העבריות כותבים ביידיש כמו בעברית). |
|
||||
|
||||
היום מדברים ביידיש רק הדתיים האשכנזים, לא רק הקיצונים שבהם. למשל בניו יורק ובלונדון אפשר לשמוע יידיש בשכונות הדתיות. העניין הוא שהיידיש נהפכה כיום רק לשפת תקשורת פונקצונלית ואיבדה את המרחב והעושר הגדול שהיה לה עד מלחמת העולם השניה. לפני כמה שנים נסעתי עם משפחתי לבקר בארכיון היידיש הגדול בעולם שנמצא באמהרסט מסצ'וסטס(*). המרכז שבנוי בצורה המזכירה בתים משטעטל אירופאי ישן מכיל אוסף של 1.5 מליון ספרים ביידיש, עיתונים, מגזינים, מכתבים מכונות דפוס ועוד. רק מי שמתסתובב בין ערמות הספרים הממוינים או הממתינים למיון, יוכל להבין איזה עולם תרבותי-חילוני אבד בשואה. תרגומים לכל ספרות המופת העולמית, לפילוסופיה וספרי מדע. ספרות מקורית, בדיונות והגותית, ועיתונים יומיים. אף אחד לא טורח היום לתרגם שירה יוונית או מחזה שייקספירי ליידיש או לכתוב מחקר פסיכולוגי ביידיש. והיידיש משמשת רק לצרכי מו"מ של היומיום. עד כמה שאני מבין, שפת היידיש הצטמצמה גם בגלל שלדתיים אין צורך במעגלי השפה הספרותיים וההגותיים. באתר של המרכז כתוב שהיידיש היא בת כ1000 שנים ושיש 18 שפות יהודיות שונות. ערב השואה דיברו ביידיש 11 מליון איש. הרדיו הציבורי האמריקאי שידר סידרת תוכניות במסדרת פרויקט הנקרא "פרויקט הרדיו היידישאי" המספרות על תור הזהב היידישאי באמריקה. מסתבר שבשנים 1930-50 הרדיו שידר תוכניות יידיש מחוף לחוף, הכוללות מוסיקת פופ ו-סווינג, מחזות, סיפוקים דוקומנטרים ועוד. (*)1. אפשר לחשוב מדוע מרכז כזה לא הוקם בישראל - מלחמת העברית, היחס לגלות, הזלזול בחשיבות שמירת נכסי תרבות. 2. הסיפור כיצד הוקם המרכז מעניין מאד. הכל התחיל בשגעון של סטודנט בן 23, אהרון לנסקי, שהחליט להציל כתבים ביידיש ואסף כ 70,000 ספרים. 3. אזור אמהרסט ממולץ לביקור לא רק לחובבי יידיש אלא לחובבי ספרות בכלל. המשוררת אמילי דיקנסון חיה ונקברה בעיירה והרזור כולו זרוע באסמי ענק שהוסבו למחסני ספרים משומשים ויד שניה. |
|
||||
|
||||
האם תוכל לפרט בנוגע ל"שרשים האקדמיים" של ההחלטה הזו? |
|
||||
|
||||
אליעזר בן יהודה פנה להגיה הספרדית ולא לזו האשכנזית בעיקר מכיוון שזכה לשיתוף פעולה מצד הספרדים בירושלים ולחוסר שיתוף פעולה מצד האשכנזים. |
|
||||
|
||||
ככל הידוע לי, אין אשכנזים המבדילים בין ט' ובין ת' דגושה. ישנם ספרדים המבדילים בין ט' ובין ת'. כמעט ואין ספרדים המבדילים בין ת' דגושה ובין ת' רפויה. אצל תימנים יש הבחנה בין שלושת העיצורים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |