בתשובה לאריק, 04/01/16 0:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה זאת אומרת "התפיסה של אביר הקרנפים"? אני מוכן לקחת את המכלול השלם של חזון נביאי ישראל וליישם אותו מהחל ועד כלה. אתה מטיל הסתייגויות על חלקים רבים של אותו החזון. מה שאומר שאני מקבל את החזון ואתה משתמש בו לצרכיך. אין כאן עניין של תפישת החזון, אלא את השאלה עד כמה החזון מחייב אותך ומורה לך את דרכך. בנוגע למגמה הלאומית, אני חושב שהעם נדד מעט שמאלה עם התחושה שיש לנו מדינה ואנו כבר לא נלחמים על קיומנו. התחושה הזו הולכת ומתפוגגת, ואנשים חוזרים למצב הקודם. כשאתה מדבר על נדידת האידאולוגיה ומציג תמונה כביכול חדשה, אתה שוכח שכבר בשנות החמישים קיימו פעולות תגמול, ובמלחמת ההתשה הפגיזו ערים מיושבות בתגובה לירי. זו לא המצאה של הדור הנוכחי, ואפילו לא של הימין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה התחלתי לענות לך אז אודות ניפוץ העוללים ולא סיימתי. תמצית העניין שלדעתי מנסחי הכרזת העצמאות ראו את חזונם של נביאי ישראל באופן שונה לגמרי ממה שאתה רואה אותו. להזכירך- בן גוריון ורעיו אמנם ידעו תנ"ך אבל לא מילאו כרסם בפוסקים. עבור הציונות מהרצל עד בן גוריון חזונם של נביאי ישראל היה (כך לימדו אותי בבית הספר) חזון אוניברסלי של סוציאליזם וזכויות אדם. של משפט צדק ועזרה לחלש (עוד לא המציאו אז את הביטוי "מגזר מוחלש"). חביב עלי במיוחד הנביא עמוס(ההדגשה שלי): "החטאים שמזכיר עמוס בנבואותיו הם מן התחומים שעליהם אמרו חז"ל "יהרג ואל יעבור": עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אך עיקר נבואתו של עמוס שייכת לתחום הקלקול החברתי-מוסרי שהוא מוצא בעם: לפגיעה בחלשים בגזל אביונים, בעושק משפטי, במעשי חמס ושוד. החטאים האלה המכונים בבראשית "חמס", מראים על שחיתות מידות, אשר אינה מאפשרת קיום חברה תקינה, חברה צודקת. דור המבול עבר על החטאים החמורים ביותר: "ותשחת הארץ לפני האלוהים", אך עונשם נחתם בגלל החמס. בבבלי סנהדרין דף ק"ח ע"א כתוב: א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כוחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ"." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתייחס לפוסקים. אני מתייחס לכתובים עצמם. והוא אשר אמרתי - מנסחי הכרזת העצמאות העדיפו להעלים עין מחלקים גדולים בחזונם של נביאי ישראל, ולנופף בגאון בחלקים שכן התאימו להם. בקשר לכל השאר, אין לי ויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח שלך מטעה. כשאתה כותב "העדיפו להעלים עין" אתה מייחס להם תכונה שלילית. הם אכן נופפו בגאון בחלקים שהתאימו להם. זו היתה הציונות שלהם- חילונית אבל שואבת את ערכיה מהתרבות היהודית. כן, הם בחרו את החלקים שהם רצו, ולא בחרו את החלק של ניפוץ עוללים. בכלל הם בחרו לרוב לדלג על כל החלק של אדוני אלוהינו בתנ"ך. עכשיו אתה יודע למה הם התכוונו כשהם כתבו "חזונם של נביאי ישראל". זה שונה מהתפיסה שלך של חזונם של נביאי ישראל, שונה מאוד. מכיר את המחלוקת על אזכור צור ישראל בהכרזת העצמאות? בחציו השני של המאמר הזה תוכל למצוא פירוט. בסוף אמר בן גוריון: " [היהדות מצווה על היהודי:] ׳זאת תעשה׳ ו׳זאת לא תעשה׳, איך להאמין - על זה אינה מצווה. כל אחד מאתנו, לפי דרכו והבנתו, מאמין בצור ישראל כפי שהוא מבין את זה. אין בזה (אני מביע את דעתי אני והרגשתי אני היהודית והאנושית) שום פגיעה שום כפיה. אנחנו אומרים שהננו בוטחים בצור ישראל. אני יודע מהו צור ישראל שאני בוטח בו. אני בטוח שחברי מימין יודע היטב במי הוא בוטח ואני גם יודע כיצד חברי מהצד השני בוטחים בו. הייתי מבקש בקשה: שלא אצטרך להעמיד פסוק זה להצבעה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה לא שונה מהתפישה שלי את חזונם של הנביאים, אלא שהתפישה שלהם שונה מהחזון עצמו. אני סמוך ובטוח שהם לא התכוונו להתחייב בצורה מלאה לחזונם של הנביאים כפי שהוא. אני מערער על הניסוח המטעה והשימוש הבלתי פוסק במילים האלה, במטרה להציג את המצב כאילו דווקא אני זה שסטה מדרך הנביאים. כיצד באותה הודעה אתה יכול להודות שהם לא אימצו את חזון הנביאים כהווייתו, ואז לטעון שלי יש "תפישה שונה" של אותו החזון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח שיש איזו אמת מונוליטית בלתי משתנה שהיא "החזון עצמו" "כפי שהוא" וכל אדם, שלא לומר כל יהודי, רואה אותה באותה דרך- ולא היא. כל אידאולוגיה לוקחת מחזונם של הנביאים את מה שמתאים לה, וקוראת לזה "חזונם של הנביאים". עמוס הרי התנבא על חורבן ממלכת ישראל, שאכן קרה, ותשעה וחצי השבטים אבדו. למה הוא מעניין את דוד בן גוריון, הרב שרלו ואותי? הוא מעניין אותנו בגלל המסר האוניברסלי של נבואותיו. למה הוא מעניין אותך? לא יודע, אתה תספר לי. אני לא מנסה להציג שאתה סטית מדרך הנביאים, חלילה, אלא שאתה סטית מהחזון של הכרזת העצמאות, שבהחלט אינו כולל ניפוץ עוללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנו מדברים על החזון עצמו, ללא פרשנות, הרי שיש אמת מונוליטית: קח את הכתובים וקרא בהם. לא כל אידאולוגיה לוקחת מחזונם של הנביאים. יש אידאולוגיות הכפופות לחזון הנביאים, בשלמותו. בלי "לקחת" חלקים. אם כן, למה עמוס מעניין אותי? כי אני כפוף לחזון בשלמותו. אם עמוס הוא חלק מהתנ"ך, הרי שדבריו הם חזון הנביאים, והם מחייבים אותי ומשפיעים עלי. לדעתך: האם חזונם של הנביאים כולל ניפוץ עוללים, השמדת האויב, סקילת מחללי שבת וכו'? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |