בתשובה לנדב, 23/11/15 0:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דרך אגב, עכשיו אני גם רואה שעשית מעשה נבלה, וציטטת רק חלק מההגדרה בויקימילון "מוֹלֶדֶת המדינה או המקום בה אדם נולד או בה נולדו אבותיו. כיסופיו העזים של המהגר למולדתו גרמו לו לשוב אליה. "ועל כן בהביטי עתה אל הירח, ואזכור את ימי ילדותי, את בית אבותי ואת עיר מולדתי" ("כולנו מסובין", בוקי בן־יגלי) "וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל־עַמֵּנוּ וְאֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה" (ירמיהו מו, טז) בהשאלה מקום גידולו, ייצורו או המצאתו של מוצר כלשהו. מולדתה של הפיצה היא איטליה, אולם כיום היא נפוצה בכל העולם. מובאות נוספות 1 "מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה" (מתוך מגילת העצמאות). " בקיצור, בחרת ציטוט אחד שמתקרב להגדרה שלך - "מתקרב" כי כצנלסון מדבר על עיר מולדת (היום היינו אומרים עיר הולדתי) ולא על ארץ מולדת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איש'ש ביקש ממני למצוא דוגמא לשימוש כזה. אז מצאתי דוגמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיצה היא דוגמה נהדרת. הפיצה הנפוליטנית המסורתית (שכוללת גם היא רכיב שהובא מאמריקה: העגבניות) הייתה עד לסוף המאה ה־19 מגש בצק שעליו רוטב עגבניות וקצת בזיליקום (או משהו דומה). הגבינה היא תוספת מסוף המאה ה־19 (וגם זה מוטל בספק. יכול להיות שרק מתחילת המאה העשרים בארצות הברית). הפיצה כמו שאנחנו מכירים אותה הפכה להיות מאכל פופולרי בגלל שהיא הפכה למאכל זול ועממי בארצות הברית עשרות שנים מאוחר יותר. ואז כמובן האיטלקים אימצו אותה וטענו (במיתוס) שפיצה היא מאכל איטלקי מסורתי מדורי דורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפיצה נפוליטנה יש תו תקן מיוחד והיא מוכרת ע"י האיחוד האירופאי כאוכל מסורתי. יש מפרט לסוג הקמח, צורת ההכנה והתוספות המותרות לפיצה נפוליטנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר חלק מהמיתוס (שוב, מיתוס במובן הרחב מאוד של המילה). ברור שהנפוליטנים מרוצים מהמצב ורוצים לשמר אותו. באותה מידה גם הפלאפל הוא מאכל (שלא לאמר "מסורתי") ישראלי (ויש לנו על כך "מלחמות" עם שכנינו לאיזור). יש קישור מהערך הוויקיפדי History_of_pizza [Wikipedia] לחקירה נחמדה על חלק מטענות המקוריות. ראשית כל, לפי הטענות המקובלות, הפיצה הומצאה שם בשנת 1889. אבל לפי החקירה, נראה שהטענה הזו (או לפחות בלבושה הנוכחי) עלתה לראשונה עשרות שנים מאוחר יותר. ובכל מקרה, גם לפי המסורת, מדובר כאן על מאכל שנוצר בסוף המאה ה־19. יופי של מאכל מסורתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב ה"מטבחים האותנטיים" שאנחנו מכירים היום הם בני לא יותר מ 200-300 שנה. באיטליה (כמו בכל אירופה) לא היו עגבניות בכלל עד גילוי אמריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ל"מטבח האותנטי הישראלי", או לפחות למנהג ניגוב החומוס, יש שורשים עתיקים הרבה יותר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1958 זה לא כל כך עתיק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתזמון מושלם: "מחקר: האדם הקדמון במזה"ת אכל חומוס ופול" יצאת חומוס :) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |