בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 02/07/15 5:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בזמנו לא מיהרתי לחרוץ משפט על כוונותיה והאותנטיות של שרת התרבות מרים רגב. אפילו לאחר שהסתבכה בתיאור פליטי העבודה כ"סרטן", חשבתי שאי אפשר לפסול למפרע את זכותה הלגיטימית לייצג את צרכיהם ורצונותיהם של שולחיה. התביעה של האמנים שהממשלה תמממן את האמנות שלהם מבלי שתתערב בתכנים שלהם היא אולי נכונה עקרונית אבל בלתי ריאלית בפועל. גם למצביעיה של רגב יש זכות לביקורת אמנותית כמו לאמנים עצמם. לאור ההתבטאויות האחרונות של השרה, נראה לי שטעיתי. המינוי של רגב לשרת התרבות מתברר כעוד אחד מן המינויים ההרסניים של ממשלת נתניהו. ברמה האישית ברור לי שהשרה נתונה במטוטלת של רגשות עליונות צדקנית ונחיתות מקופחת עד כדי אנטישמיות. אפילו מי שפחות רגיש ממני לאהבותיה ושנאותיה של הגברת רגב יתקשה לענות על השאלה הבאה: איזו מידה של יושרה ניתן ליחס לשר המתמנה לממונה על אנשים שהוא כל כך בז להם ("קפוצי תחת וכפויי טובה"). אם באה השרה למשרדה על מנת לטאטא את כל הסמוכים על שולחנו ולהביא אחרים, מדוע היא מקפידה גם להתנגח ולהעליב את "מפוטריה לעתיד"? לא זכור לי שמישהו העלה את השאלה של בקיאותה של השרה בכתבי צ'כוב לפני שהיא מיהרה להתגדר בחוסר הידע שלה? רק חסר היה שהיא תצטט את האמירה הידועה של מי ששולח את ידו אל האקדח ברגע שהוא שומע את המילה "תרבות". יש לי גם השגות על תבונתו של הפוליטיקאי הבוחר להיטפל לצ'כוב שרוב בני התפוצה שלו מצביעים עבור מפלגתו. יכלה בקלות להחליף לשקספיר או לגתה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, כי כדי לא לראות / לקרוא / לשמוע שום דבר ששייקספיר כתב, צריך באמת לחיות בגטו תרבותי. גם מי שלא הלך לאף הצגה, אף פעם1 - ראה סרטים. או צפה בערוץ 1, בימים היפים שבהם מילאו משבצות שידור בהצגות מצולמות2. או שמע את יהודית רביץ או את להקת החמאם. 1 והגברת מרים סיבוני היא בכל זאת בוגרת של מערכת החינוך הממלכתי על סל התרבות שלה, וגם שירתה שנים בצה"ל על תרבות יום א' שלו, וגם נהנתה מחברות ארוכת שנים במועדון "חבר". 2 ממש חבל שהפסיקו לעשות את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקשת להפסיק עם הספוילרים ל''המלט''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגב התבטאה כי העם צריך ''לחם ושעשועים'' כאשר כוונתה כנראה שיש צורך יותר ב''בידור'' מאשר ב''תרבות'', הצהרת כוונות מדאיגה מפי שרת התרבות של ישראל. אולי היה עליה ללמוד מי אבי הביטוי ומה הוא כלל בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרמת לי לחפש את המקור של הביטוי הידוע ""לחם ושעשועים" שהוא תרגום מוצלח של "panem et circenses" (לחם וקרקסים) הרומאי לאטיני (המקור המדוייק הוא בכתביו של המשורר הסאטירי הידוע יובנליס מהמאה ה-1). בעניין זה, חוששני שאין צורך ללמד את הגב' ומפלגתה דבר, הרי הימין הישראלי בשלטון כבר עשרות שנים ועדיין מצליח לשעשע, להונות ולפייס את בוחריו ע"י השלכת תומכי האופוזיציה הסמולנית לחיות הטרף בקרקסים שלו. בהזדמנות זו, אני מתנצל מראש שאני הולך לעשות משהו שהייתי מרגיש הרבה יותר טוב אילולא נאלצתי לעשותו. כתבתי בימים אלו של סער ומצוקה, מספר שורות העוסקות במטבע הלשון שפרסמה הוגת הדעות הפוליטית הגרמניה-יהודית-אמריקנית חנה ארנדט, "הבנאליות של הרוע". לצערי, הקטע לא זכה לשום תגובה וככל הנראה טבע בים התגובות האיילי. יתכן שמוטב היה לתת לשיפוט כותבי האייל החכמים לעשות את שלו ולהניח לכך. אלא שאני חש שאסור לי לשתוק ויש לי צורך לומר את דברי הקשים בשעה קשה זו. לכן אני מביא את הקטע שוב בשינויים קלים: בנסיבות טרגיות של ימים אלו, אי אפשר שלא להזכר בסערה שפרצה ב-1963 כאשר פרסמה ארנדט את "Eichmann in Jerusalem: A Report on the Banality of Evil ". באופן מוזר, הרעיונות של חנה ארנדט היו לעיתים קרובות בלתי מובנים ובו בזמן שגויים. המושג שארנדט הביאה אל הדיון הציבורי הרחב, ה"בנאליות של הרוע" עורר עליה חמת זעם בפרט בקהילה היהודית. הדרך הראשונה , ואולי גם הפשטנית, לפרש את המושג היא על דרך ההכללה לומר שהרוע נפוץ, או בקלישאה הידועה לפיה "בכל אחד מאיתנו מסתתר אייכמן קטן". שונאיה של ארנדט טענו ובדין, שאם הרוע כל כך נפוץ ושגרתי, הרי שמושג האחריות, הדין והעונש מתרוקנים מתוכנם ואיש אינו אשם בדבר. הם ראו בכך ניסיון למעט בפשעי אייכמן ודומיו וכפירה בזכות לשפוט אותו. ארנדט, בתשובה, הציגה את הדרך השנייה להבין את המושג האקזיסטנציאליסטי של "הבנאליות של הרוע". ארנדט כפרה בכך שכולנו או רובנו רעים. היא טענה שהרוע עצמו הוא בנאלי במובן של שטחי ולא עמוק. רק לטוב יש עומק של משמעות. ארנדט שיערה שרוע טהור לשם הרוע עצמו לא קיים. הרוע המוכר לנו נובע מאנוכיות, טיפשות, פשטנות, מנטליות של המון ואני מוסיף גם היסטריה וחרדה. האם גם בעניין זה שגתה ארנדט? אין לי ספק ששלטון הימין ותומכיו בישראל הם חלק אינטגרלי מציר הרשע האוניברסלי המדובר. בימים אלו של רצחנות ההמון, ביזוי ערך החיים ורילאטיביות של ערכים על בסיס לאומי-גזעני, גם אנשים שאינם מצויידים בידע רחב ומפורט של הנסיבות יכולים להכיר בכך. להסרת ספק אבהיר שאיני מדבר על התנהגות של חוליגנים, חולי נפש ופסיכופטים מבודדים, אלא על התמיכה המילולית והאידיאולוגית הממוסדת שמקבלים קומץ ה"פוגרומאים" מפעילים, ח"כים, רבנים וראשי מפלגות, אשר מפלסים את דרכם לאט אבל בהתמדה אל ספסלי הנאשמים בטריבונלים של האג. בעיקר אני מכוון את דבריי לכך שממשלת נתניהו בירושלים נבחרה בעצם לפחות בחלקה הניכר בקולותיהם של ה"סיקריקים", הפוגרומאים והחברה והממסד התומך ומסית אותם. השאלה שאני מעלה, היא האם הרוע הזה של הימין הישראלי (וכך גם הרוע של תאומי המראה שלהם) הוא באמת בנאלי ושטחי ואינו מסמן רוע דימוני עמוק ובסיסי המאפיין את נושאיו? ככל שניתן לדעת, נראה שאכן כך הוא. מדובר ברוע בנאלי הנובע ממצוקה וחרדה קיומית, אשר אנשים אנוכיים ונטולי יכולת אמפטיה וחשיבה, מתרגמים לפריקת כל עול מוסרי ואנושי בשמה של הישרדות היפותטית. הצרה היא, שגם במקרה זה בו הרוע הוא שטחי ואינו נובע מאיזשהם מעמקים של רוע אימננטי ובלתי ניתן להזזה בעומק נשמת נושאיו, קשה לראות איך ניתן לשנות משהו ולהסיט את איים רוחו המתלהם של ההמון המבוהל והמתפרע, החוזר ומתעורר במציאות חיינו המותקפת ע"י סופות הוריקן ההולכות ובאות מבלי להרגע. גם מול רוע בנאלי שכזה, אין טעם בניסיון להידבר איתו, לפייס אותו, לשתף פעולה עם נושאיו וכמאמר חובבי כיסאות השרד מעור "למצוא את הקרקע המשותפת בינינו". השעה היא שעת ההתחפרות. יש למלא שקי חול ולהגביה את סוללות החוף. יש להפריד עצמנו מן ההמון המשתולל פן תשטוף טומאתם המוסרית את נשמותינו. יש להבהיר שאנו דבקים ומאמינים בערכינו ומסרבים להשעות אותם בשל הגל העכור שנבחרי השילטון הבטיחו לנו אך זה אתמול שהוא המצב הטוב ביותר שאליו מותר לחתור. אין מדובר כאן במקרה הבן הרשע מן ההגדה הטוען "מה העבודה הזאת לכם". מן הסתם, איש אינו פוטר אותנו מן הצורך להגן על נפשותינו, ולרוע המזל נראה שאיש אינו מוצא את הדרך לפטור אותנו מהגנה על אותם קנאים רליגיוזיים המתעקשים לפזר את צמודי הקרקע שלהם על גב כבשת הרש הפלשתינאית, לשקץ את המסגדים שעל ההר ולהתפלל דוקא ברחבות שלהם ולא מאה מטר משם ברחבת הכותל. מדובר כאן בצורך להגן ולדבוק באמונותינו ובערכינו הדוגלים במוחלטות של ערכי החופש והחיים ובאיסור המוסרי להשעות אותם ע"פ קוים גזעניים או הישרדותיים-מידיים. אם כדי לשמור על הגנים הנושאים את הציביליזציה, אנו נידונים לוותר על מטען הציביליזציה שהם נושאים, נמצא עצמנו לכל היותר מצילים שיירה שמטענה בלאו הכי אבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך לא נעלמה, ואני בטוח שהרבה קראו אותה, גם אם לא בער להם להגיב עליה. אבל עכשיו בוער לי להגיב לך. ההשוואה של הימין בישראל לאלה שמתקהלים בהמוניהם כל יום ומנסים לרצוח, וגם מצליחים לפעמים - מקוממת מאוד. ברובד כלשהו יש כאן גם השוואה לנאצים. כל כך קלאסי. אנשים דבקים באמונותיהם וערכיהם, החשובים לא פחות מערכיך שהובילו לכתיבת הסיפא, שאיכשהו נשמעת כמו ''עדיף להתאבד''. הו, באמת, סלח לי על שאני מאמין בערכים שלא מובילים להליכה כצאן לטבח, רק כדי לשמור על מראית עין של שימור ערכים קלוקלים המקלים על הפושעים ומצרים את צעדיהם של אנשים הגונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה רבה אני מודה באשמה. ההשוואה המרומזת אינה תקפה עובדתית. גם ברוע יש דרגות ואין לבטל אותם. אין לומר שכל הרעים רעים באותה מידה ואופן. ההשוואה המרומזת נראית לי כפרובוקציה לגיטימית באמירה שכוונתה לעורר דיון בשאלת שורשי הרוע. באופן עקרוני שום דבר ושום ארוע בהיסטוריה האנושית-פוליטית אינו דומה לשום דבר אחר ("אי אפשר לרחוץ פעמיים באותם מי נהר"). אם נוציא מכלל שימוש כל דימוי וכל השוואה מה יוותר לנו לומר? לטענתך השנייה, התיחסתי באופן מפורש בתגובתי המקורית, כאשר כתבתי על "הישרדות היפותטית". כאשר נהרגו ההרוגים על הסכם אוסלו וכדומה, דברתם על פושעי אוסלו ו""עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי הסמול וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו ..." וגו'. על מה נהרגים הקרבנות היום? על "שתי מדינות לשני עמים" (יום כן ויום לא, היום לא)? הרי בדיוק על כך הויכוח. הרוע הבנאלי מוותר על ערכים מוסריים ואנושיים לא מתוך רוע עקרוני, אלא בטענה שהדבר חיוני להישרדות. האם פשעי שלטון הימין בישראל, תורמים איכשהו להישרדות שלנו? הרי כל ה"היגיון" כאן בנוי על "הערבים מבינים רק כוח". הטיעון הזה נכון בדיוק כמו הטיעון "היהודים מבינים רק כח". ודוק, מה אומר אותו רוב ערבי שאינו "רע" ובכל זאת מצדיק את הטרור הפלשתיני? הוא אומר בדיוק כך: "היהודים מבינים רק כח". אתה באמת רוצה להשתמש בטיעון ההישרדותי הזה? אנו, איננו מאמינים ששמירה על ערכינו וחוקינו סותרת את דרישות ההישרדות שלנו. בעניין זה, איש אינו יכול להיות בטוח מהי האמת. בהינתן אי ןדאות זו אני קורא לנו לשמור על נשמותינו. ויתור על כך רק יחזק את האנלוגיה שכל כך התקוממת עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנקודה שמובילה אותך להשוואה הזו, היא העובדה שהפכת את המושג "רוע" לכל כך בנאלי, עד כדי אינפלציה. אני מאמין שאתה לא מתנגד לירות במחבל שמשתולל עם סכין. באם אתה לא מתנגד, זה בגלל שאתה מבין שהפעולה הזו חיונית להישרדותם של אנשים הגונים, על חשבון רוצח/אורק. כלומר - הירי לא בא מתוך רוע, אלא מתוך גישה הישרדותית ואולי אפילו חישוב מוסרי כלשהו. אם אנו מסכימים על זאת, הרי שגם אם יש לך ויכוח עם אחרים כיצד להחיל את החישובים או מה התוצאה של החישובים, בסופו של דבר לא מדובר כאן ברוע. הרי אם אני מבין נכון, הרוע הבנאלי שממנו שאבת את ההשראה ואותו הרחבת והחלת על מה שקורה בימים אלה, אותו רוע בנאלי היה רוע "אמיתי", שלא מתוך כורח וללא חישובים מוסריים. אתה יוצא מתוך הנחת יסוד שהרוב הערבי אינו רע ובכל זאת מצדיק את הטרור. אולי נחשוב שאם הוא מצדיק את הטרור, הוא כן רע? וזה, אישי הנכבד, רוע בנאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך נטייה מורבידית להתבוסס בסכינאות ולי אין כל עניין בכך. אינני מתיימר להשיא עצות ובודאי שלא לשפוט אנשים החשים עצמם בסכנה ופועלים כך או אחרת כנגד תוקפיהם. אני מייחס את הרוע הבנאלי לכל אותם זרזירי עט וחורצי לשון הקוראים לאחרים לחסל את האוייב גם כאשר אפשר להימנע מכך. איני יודע אם נזכה לכך, שמסיתים רצחניים כמו ינון מגל, הרב של צפת (וכבר ארוכה הרשימה וכבדה מנשוא), יחבשו את ספסלי הטריבונלים של האג כפי שהווה למילושביץ ומרעיו, אבל בודאי מן הראוי שיהא כך. ולא, אדוני, בעיניי הרוע הבנאלי אינו אותם ערבים התומכים באופן פאסיבי בטרור משום ש"יהודים מבינים רק כוח" כשם שאיני חושב שיהודים המצדיקים באופן זהה טרור יהודי הם רעים. הרוע שוכן במקום בו כופרים בכך כי התורה צוותה עלינו "לא תרצח". היא לא כתבה "לא תרצח יהודי" או "לא תרצח חפים מפשע", או "לא תרצח אנשים נחמדים". כל מוות של אדם, ולא חשוב מה עשה, אינו ארוע משמח ואינו סיבה לחפלה. לעיתים אדם צריך לפגוע בזולתו כדי להגן על עצמו. זה עדיין לא הופך את מה שנעשה ארוע שיש לחגוג או לנפנף בו. העובדה שאיני שופט את אלו שהרגו או פצעו מפגעים, אינה עומדת בסתירה לכך שאיני רואה אוטומטית בכל אחד שהרג או פצע ערבי גיבור חיל מטובי בנינו. בפרט כל אדם בעל עמדה ציבורית, הקורא להרוג אדם שסכנתו ניטלה ממנו, הוא פושע מלחמה ולא שום דבר אחר. הרוע הבנאלי הוא במנהיגים הנמנעים מלרסן את מצביעיהם ולהעמידם על חומרת מעשיהם. הרוע הבנאלי הוא במנהיגים אשר משיקולים אלקטורליים מאפשרים לעם ישראל להפוך לעם של בריונים ופורעים שאין להם לא אלוהים ולא חוק או מוסר. הרוע הבנאלי הוא באותם מנהיגים המאפשרים לעם ישראל ללכת ולהידמות לאוייביו הרצחניים בסברה הפתטית כאילו רק כך נשרוד. עם ישראל ישרוד אם יבחר מנהיגים קרי רוח וישרי דרך ולא אבו-גי'לדות שכל מה שיש להם להציע הוא שפיכות דמים הדדית ומעגלית. "לא תשחית את עצה... ואותו לא תכרות". "שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי המעשה, אוהבים השלום ושמחים בטוב הבריות, ומקרבין אותם לתורה, ולא איבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל, יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם, לא כן הרשעים אחיהם של מזיקין, ושמחים בהשחתת העולם, והם משחיתים את עצמם, במידה שאדם מודד גם מודדין לו. כלומר: בה הוא נדבק לעולם, וכעניין שכתוב "שמח לאיד לא יינקה". והחפץ בטוב ושמח בו – נפשו בטוב תלין לעולם. זה ידוע ומפורסם." (ספר החינוך, מצוות לא תעשה תקכ"ט) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכינאות היא מענייני דיומא. למה מפריע לך שדנים בעניין כל כך רלוונטי? קצת קשה לי עם העובדה שאתה בוחר לצטט בצורה כל כך סלקטיבית. כתוב "לא תרצח", אבל מהי ההגדרה של רצח? הרי לא כתוב "לא תהרוג". ואותה תורה בה כתוב "לא תרצח", זו התורה שבה משה ובני ישראל שרים על שפת הים בו טובעים המצרים. זו התורה שבה כתוב למחות את זכר עמלק - לאחר שכבר הובס בקרב. זו התורה שבה אחרי שנגמר הסיפור עם בנות מואב, שולחים צבא לחסל את המדיינים. בתורה בה כתוב "לא תשחית את עצה", לא כתוב לא להרוג את האויב. וכל החסידים ואנשי המעשה שהזכרת, קירבו את הבריות בדיוק לתורה הזו, ממנה אתה בוחר לצטט רק את מה שמתאים לך, ומתעלם מכל מה שלא מתאים לך. אם כן, לפי אותה תורה, מותם של המצרים היה אירוע שיש לחגוג. וכמה וכמה פסוקים יש שם המתארים בפרוטרוט כמה בלו בלו בלו עשו המצרים ושריהם ואדיריהם כשטבעו בים סוף. ונאמר: באבוד רשעים רינה. עצם הימצאות הרשע בעולם היא השחתה, ואיבוד הרשעים זה תיקון העולם - ולכן הרינה. ואם כבר עמלק, נחזור למשפט האלמותי: כל המרחם על האכזרים, סופו שיתאכזר אל הרחמנים. הרחמים על האכזרים שמחלקים סוכריות כשיש פיגוע, על המפגעים בעצמם שנוטרלו ולכן... מה? הם כבר לא אכזרים? צריך לתת להם הזדמנות נוספת? לא עדיף במקום זה לרחם על אנשים טובים, שכל החיים שלהם עשו רק טוב ופתיל חייהם נקטע באחת על ידי סכין. כמה מורבידי מצידי. ואולי אתה מכנה את זה מורבידי, בגלל שלא נוח לך שמזכירים לך למה יורים בהם? למה צריך להפטר מהם? זכור את אשר עשה לך עמלק! אם לא תזכור, סופך לרחם עליהם. והנה עוד ציטוט חביב: אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם מאוד, למה תישומם? ואכן, על הערבים לא אסרו להתהלך ברחובותינו, והרי הם שוממים. היהודים עצמם מפחדים ללכת ברחובות בהם מסוגלים להסתובב ערבים. למה תישומם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מעשי ידי טובעים בים - ואתם אומרים שירה?" ____________________ גם זה חלק מהפרשנות המסורתית. אם אתה תוצר של החינוך החרדי - לחינוך הממלכתי במקומות הגרועים ביותר באמת שאין במה להתבייש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות מוטעית. למלאכי השרת כביכול אין אינטרס, ולמה להם לומר שירה? אבל בני ישראל שניצלו מצריהם - עליהם לומר שירה. עליהם להודות ולשמוח על שניצלו. הרי אף אחד לא בא בטענות על בני ישראל שאמרו שירה, ושירת הים נקבעה כחלק מ"פסוקי דזמרה" - פרקי התשבחות לה' שפותחים את תפילת שחרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעט על המנהיגים: רעיון / וולט ויטמן מתוך "עלי עשב" על הציות, האמונה, הדבקות: כשאני עומד מנגד ומסתכל, נכמר בי משהו נוגע עד עמקי-הלב למראה המונים גדולים של בני-אדם, ההולכים אחרי מוליכיהם אלה, שאינם מאמינים בבני-אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניתוח שלך מדויק בעיני אבל עדיין הופתעתי וחשתי אי נוחות למשמע אמירתה. דומה כי הבורות והרדידות הפכו לדגל להתגאות בם וששרה ונבחרת ציבור תנפנף בהם בגאוה, מדובר בתקדים. תהליך האתנוצנטריות המשולב בבורות כמשאת נפש במקום כמקור לבושה ורצון להשתפר כמעט בלתי יאומן. שני הפירושים של "הבנאליות של הרוע" נכונים בעיני, הוא שכיח ולרוב שטחי ובארצנו נתמך אקטיבית ע"י השלטון. חוסר הנכונות לקחת אחריות מינימלית ואפילו חלקית לסיבות למצב הנוכחי המתבטא בהכחשה גורפת של המצוקה כפי שנתניהו בדף המסרים החדש אומר: "הם לא מפגעים בנו בשל הזנחה אלא כי הם רוצים להרוג אותנו" (אחרת, יאלץ להודות באחריותו החלקית למצב) וניסיונו לקשור זאת לסיבות היסטוריות בלבד (מדוע דווקא עכשיו? על כך הוא לא ישיב), עקבי ומרושע. מעניין אם גרסתו המסיתה והחד ערכית תתפוס בציבור או שסופסוף יצליחו לראות מורכבות ואפשרות להיחלץ ממעגל הדמים שהימין מטפח. אתנוצנטריות [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*תנופף* | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם תנפנף בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. כפל נ', כפל פ', משהו נשמע קשה ולא מפונפן מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי להוסיף ולומר כי 2 הפרשנויות סותרות זו את זו. בפרשנות הראשונה ("בכל אחד מאיתנו יש אייכמן קטן"), הרוע נפוץ מאד. כולם רשעים. בעולם כזה אין טוב ורע, אין אחריות ואשמה ובקיצור אין דין ואין דיין. בפרשנות השנייה ("הרוע עצמו הוא בנאלי, שטחי"), רוב האנשים אינם רעים. יש קבוצה מסויימת שמתוך שטחיות, אנוכיות וחוסר יכולת אמפטיה נוהה אחר הרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי אין הם בהכרח סותרים. בפרשנות הראשונה אמנם הדגש על היות הרוע בנאלי, שכיח, אבל לא נאמר בה דבר לגבי אפשרות הבחירה שמייצרת אחריות ואשמה. כמעט כולנו עלולים בנסיבות מסוימות לנהוג ברשעות אבל הבחירה עדיין בידנו, כפי שויקטור פראנקל כותב בספרו "האדם מחפש משמעות": "אנחנו ששרדנו יודעים שהטובים בינינו לא חזרו" (לא ציטוט מדויק). הוא גם כתב: "כשנסיבות החיים הרגילות נטרפות, נותרת לנו החירות האחרונה: כיצד להגיב." (שוב, לא ציטוט מדויק) זו אמירה משמעותית של אדם שחווה את השואה ושרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן נגעת בדברים עמוקים מאד וע"פ דעתי גם נכונים. היכולת המוגבלת הזו, הקיימת בכל מצב, קשה ככל שיהיה, לבחור ולהכריע בין טוב לרע, היא הבסיס הנדרש לביסוס קיומם של הטוב והרע כמושגים בעלי משמעות. אבל כאן אין עסקינן באנשים העושים דברים רעים (שזה אכן נפוץ מאוד. כולנו, לא כן?), אלא באנשים שהם הרוע עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא חושב על עצמו ''אני רע''. לא אייכמן ולא אידי אמין דאדא. רק נוצרים קתולים שזקוקים למחילה על חטאיהם- למשל הדמות של טוני סופרנו- חושבים על עצמם כ''רעים''. הבעיה שלנו אינה שיש לנו איזו בנאליות של הרוע אלא שיש בינינו קבוצה חדורת להט שמשוכנעת שהאמת האבסולוטית נמצאת לצדה. כאשר אתה משוכנע שיש אמת מוחלטת, נובע מכך בהכרח שתחשוב על מי שחושב אחרת מהאמת המוחלטת שהוא או רשע מרושע (כי יודע את האמת ועושה ההיפך) או אידיוט מושלם (שאינו רואה את האמת מביטה לו בפרצוף). זה טבעי אם יוצאים מנקודת המוצא הזו. לכל היותר אפשר לעשות לסוטה מדרך האמת הנחת ''תינוק שנשבה'' כי סביבתו מנעה ממנו להכיר באמת. זו גרסת ''שטיפת המח'' של מגיבים כאן באייל. כאשר יש קבוצה שמשוכנעת שהאמת המוחלטת נמצאת לצידה קל לה להשתמש באמצעים קיצוניים. כשאין לך ספק קל לך להגיע למסקנה שהמטרה מקדשת את האמצעים. רק כשיש ספק מונחים דברים נוספים על כפות המאזניים ונוצר היסוס. כשאין ספק מותר למרוד בחוקי המדינה (כי אתה הולך בדרך צודקת יותר, וכשהצדק לצדך לא נורא אם החוק לא לצדך) וכשאין ברירה גם מתנקשים בראש הממשלה (כי הוא מוביל את המדינה לאסון וחייבים לעצור אותו). אלו ששרפו בית על יושביו לא רואים את עצמם כ''רעים'', גם לא אלו שדוקרים ברחובות העיר ובאוטובוסים, או יורים רקטות. אלו גם אלו משוכנעים שהצדק איתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי להודות שמה שניסיתי להסביר נוגד את מה שטענת כאן. את דבריך אפשר לפרש במידה מסויימת כנגזרת של תפיסת עולם רלאטיביסטית בה כלל אין אמת מוחלטת ולכן כל מי שמאמין באמת מוחלטת כלשהי הוא בהכרח חלק ממה שכיניתי ציר הרשע האוניברסלי. הגישה שהצגתי כאן (בשמה של חנה ארנדט), אינה מאמינה ברלאטיביסטיות אבסולוטית ואינה פוסלת אמיתות מוחלטות. למעשה כל אדם מוסרי צריך לדגול באמיתות מוחלטות כלשהן ובצוים קטגוריים. לא כל מי שמאמין באמת מוחלטת, דתית או אחרת, הוא אדם רע. ארנדט אומרת לנו שיש קבוצה מסויימת של אנשים, שלא מתוך רוע רליגיוזי, ראדיקלי או דמוני וכיוב', הם הרעים. הרעים האלו הם רעים מתוך שטחיות, אנוכיות וחוסר יכולת לאמפטיה ולגיוון. לטענתה רק בטוב יש ריבוי פנים ועומק מוסרי. מבחינה זו הדגשתי שגם יהודים המאמינים באופן עקרוני בכך שצריך ל''נטרל'' כל ערבי בכל הזדמנות כי ''מגיע להם'', אינם בהכרח הרוע. הרוע הוא באותם מסיתים ומדיחים המטיפים באופן פעיל בשם הרעיון האידיוטי שיש לחסל ערבים גם כאשר אפשר לא לעשות זאת מפני שרק כך נוכל לשרוד. יש לומר שאנשים אלו הם פושעי מלחמה הקוראים לרצח שבויים והמנהיגים העומדים על הדם ואינם קוראים אותם לסדר הם משתפי הפעולה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להאמין שצריך לנטרל כל ערבי זה לא רוע, רק להטיף לאותה אמונה זה רוע? אם האמונה עצמה קבילה, למה אסור להטיף בעדה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל ההבדל בין ''אמר לעשה''. אדם החומד את אשת רעהו אינו שקול למי שנאף איתה בפועל. החושבים, חושבים וצודקים או טועים לעצמם. המטיפים מצדיקים ומסיתים אחרים לחטוא. החטא שלהם אקטיבי לחלוטין. הגרמני שחשב בזמן המלחמה שמולדתו היא הצודקת, חשב מה שחשב. לעומתו מפקדי הוורמאכט שלא מנעו מחייליהם לעבור על דיני המלחמה (שהופיעו בכתב בפנקס החייל של כל חייל וורמאכט) הם פושעי מלחמה (בין אם נשפטו כך בפועל במשפטי נירנברג ובין אם הצליחו לחמוק מכך). ידוע לכל שהחוק הישראלי אוסר לפגוע במי שאינו מסוכן לזולתו ולא חשוב מה עשה רגע לפני כן. כל מי שמסית לעבור על חוק זה - דמו בראשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ה"מאמינים" אומרים. גם הרב של צפת אומר. הוא לא עושה. ההשוואה היתה נכונה יותר לגבי אלה שקובעים בפועל את מדיניות הפתיחה באש. ראש הממשלה, שר הבטחון, מפקדי הצבא והמשטרה וכו'. הרב של צפת? ההשוואה שלו למילושביץ אינה במקומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא הייתי בבית הספר כשלימדו את זה. מה זה "רלאטיביסטיות אבסולוטית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם יש מונח מוסכם כזה. כוונתי היתה פשוט לאנשים המאמינים שאין שום אמיתות מוחלטות או ערכים קבועים. הכל הוא פונקציה של האובייקט השופט ושל הנסיבות. בפוסט מודרניזם מדברים על נאראטיבים שכולם נניח שווי ערך במקום אמת אחת ומוחלטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש סקרן לדעת מה גרם לך להשוות את נתניהו לאייכמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי על כך פה: תגובה 665097 ההשוואה אינה השוואה ואין דין פרוטה כדין מאה. אבל רוע הוא עדיין רוע, בין בקטן ובין בגדול. אגב, נא לשים לב לאומץ הלב של המערכת המשפטית ה'ברק'ית שלנו. להווה ידוע כי אמנת ז'נבה ה-III אינה חלה על על "פרטיזנים"/"טרוריסטים" בלתי מזוהים ובלתי מאורגנים מן הסוג הפלשתיני, אבל גם החוק הישראלי הנוהג, אוסר מעשי לינץ' ממניעים של נקמה, הרתעה והסתה פוליטית. אמנם אין זה נהוג, אבל זו לבטח השעה שלפחות מישהו משופטי העליון יטרח להזהיר את ההמון הישראלי ומסיתיו כי החוק אינו פוקע אוטומטית בשעת חרום או משבר. אם יש רוב מטומטם המאמין שענישה קולקטיבית תרתיע מפגעים ספורדים, יטרח וישנה את החוק. הייתי גם מצפה שלפחות אחד משופטי העליון יצא מאזור הנוחות שלו ויפסיק את הנוהל הגזעני של הריסת בתים. אך אתמול הבטיחו לנו מנהיגינו כי הריסת בתים תרתיע את המפגעים. עכשיו כאשר האמת טופחת על פניהם, הם מוכרים לנו שהריסת הבתים לא היתה מספיק זריזה ולא מספיק כמותית. אולי מוטב בכלל שלא נחכה, ונהרוס את בתי הערבים עוד לפני שהם מבצעים את פיגועיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הציעו לפניך מעין זאת. טרנספר. להוציא אותם לפני שיפגעו בנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתם היתה שהיא תרתיע את המפגעים היהודים. (לא ברצינות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אני חושב שאין רוע אבסולוטי. הרוע הוא תמיד יחסי לסולם הערכים שלנו. ראה סיפור פרי עץ הדעת טוב ורע שאכלו אדם וחווה ואז "נפקחו עיניהם" לדעת כי ערומים הם. דבר לא השתנה מלבד הערכים שלהם, ואז התביישו בעירומם ותפרו לעצמם בגד. יכולה מבחינתי להיות אמת מוחלטת, אני לא פוסל את זה. אבל איך תדע שהגעת אליה? הרי יש קבוצות שונות שמשוכנעות שהגיעו לאמת המוחלטת אבל האמת של כל אחת שונה. מי שנמצא בספק יהסס לנקוט באמצעים קיצוניים. לא כך מי שאין לו ספק. האנשים הרעים של ארנדט מזכירים לי יותר מדי את הרעים של איין ראנד (ובני חושך של קרוי). פגשתי אנשים רבים בימי חיי, את כמות האנשים הרעים ביניהם אני יכול לספור על אצבעות יד אחת. הכרתי רוצח. אם תשאל אותי האם הכרתי אותו כאיש רע התשובה היא לא באלף רבתי. גם אחרי שרצח קשה לי להתייחס אליו כאיש רע, כי הכרתי אותו (טרם הרצח) כאיש חביב, חרוץ ואחראי. הניסוי של מילגרם מראה את הבנאליות של הרוע. הוא מראה שהרוע הוא חברתי. גם הטוב הוא חברתי: יונג דיבר על כך שכאשר אתה חי בקהילה קטנה שכולם מכירים את כולם אף אחד לא ינסה לרמות אותך, אבל כשאתה חי בקהילה גדולה ומרבית הפרטים אנונימיים ההתנהגות המוסרית כלפי אנשים אחרים מתרופפת. מכך שאותם אנשים בנסיבות שונות יתנהגו באורח יותר או פחות מוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני תוהה איזה ערכים בדיוק נוספו להם, שלפיהם תאנה זה טוב ומלפפון זה רע. מעבר להומור, באמת שקשה לי לנסח ערך אוניברסאלי שכזה (''עירום זה רע'' זה לא ערך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לשבח אותך משום שהצלחת לתמצת בתגובה קצרה הרבה רעיונות ונקודות מבט חשובות. מפאת קוצר ידו של המשיב וגם בגלל חוסר זמן אתיחס רק לנקודה אחת שהעלת: האמונה שכל הנאראטיבים וכל הערכים הם רלאטיביסטיים. אני לא יודע אם אפשר לסתור או לאשר הנחה זו באופן עיוני, אבל לבטח יש להנחה זו מגרעת קרדינלית בעולם המעשה ובחיי היום-יום. הבעייה היא שלא תוכל למצוא מעשה נבלה אחד בעולם שלא ימצא מישהו שיטען בעדו מטעמים סובייקטיביים. שאלה שאני תמיד שואל את בוגרי החינוך הישראלי הממלכתי על השואה, היא מדוע בעצם רצחו הנאצים את יהודי אירופה? הרי היתה זו קבוצה שלמה וגדולה מאד של אנשים שהיו מעורבים ברצח ולכל הפחות לעצמם היה צורך להסביר מדוע הם עושים זאת. התשובה לשאלה זו היא באופן מפתיע פשוטה ושום אדם רציני לא יחלוק עליה. הנאצים רצחו את יהודי אירופה משום שהם (היהודים) גרמו לפרוץ מלה"ע ה-II. ("היום ארצה שוב להתנבא: אם יעלה בידי יהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה לדרדר את העמים, פעם נוספת, למלחמה עולמית – אזי לא תהיה התוצאה בולשביזציה של העולם ועמה ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה…"- נאומו המפורסם של היטלר ב-30 בינואר 1939 ברייכסטאג http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15765). ברמה הסובייקטיבית אין דרך לפרוץ את חומת השקרים הנתעבת הזו (מומלץ מאד לקרוא את כל הנאום, שהיטלר עצמו הזכיר אותו לאחר שהשמדת יהודי אירופה הסתיימה ב-1944). אם אינך רוצה לעסוק כל ימיך בטענות, הוכחות והוכחות נגד המתנפצות ככדורי נוצות על חומות הסובייקטיביות, מוטב לך שתבחר דברים מסויימים כהנחות יסוד ואמיתות בלתי משתנות ( "unalienable rights") ותלך לאורם גם אם אינך יכול להוכיח ב-100% שהם אכן כאלו. מסיבה זו אני בוחר בציווי התנ"כי המוחלט "לא תרצח". זהו צו בלתי מוגבל ובלתי מסוייג. שום מוות של אדם בידי בני אדם אחרים אינו מאורע משמח וסיבה לחלוקת סוכריות. לעיתים מכל מיני סיבות אנו נאלצים לחטוא ולעבור על הציוויים הללו. העובדה שיהודי דתי נכשל באחת או בכמה מתרי"ג המצוות אינה צריכה לגרום לו לנטוש את כל שאר המצוות ואת כל היהדות בכלל. כל שנדרש ממנו הוא זהירות והשתדלות להמנע מלחזור על חטאו ככל יכולתו ("על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים"). הסיבות ל"חטאים" האלו יכולות להיות טובות מאד או חסרות שחר. לעיתים זהו הרע הפחות מרעות גדולות יותר, אבל לא יעלה על הדעת שהחוטא יחגוג את חטאיו ויתפאר בהם כבהישיגיו האישיים המשובחים ביותר. איש לא יכול לתבוע מן הישראלים להימנע מלהגן על עצמם, אבל מן העם הנבחר היית מצפה לקצת יותר דבקות ונאמנות לערכים נשגבים שהוא טוען בשמם בימים קצת יותר נוחים וקלים. הדרך מהגנה עצמית ונחישות של "ונשמרתם לנפשותיכם" עד לטבח של שבויים וחפלות של לינץ' בנוסח ה-KKK אינה ארוכה כל כך, אבל המדרון בהחלט חלקלק. עם ישראל נקרא לבחור בין דרך של "אור לגויים" לבין דרכם של גדודי עז א-דין אל קסאם ומרצחי הס"ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"טבח של שבויים" לא היה זה יהושע שהרג בעצמו את חמשת המלכים השבויים בפי המערה? לא היה זה שמואל בעצמו שהרג את אגג השבוי, שלרגע חשב כי סר מר המוות? אני שוב מוחה אל כך שאתה מגייס לעזרתך את התנ"ך על ידי עיוות משמעותו של הכתוב בו. לערכים שאתה מטיף להם בויכוח הזה, אין מקור בתנ"ך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע לי, רמזי. כשצבא ידוע כ"לא לוקח שבויים", אתה יודע מה קורה? יודעים אויביו שלא כדאי להם להניח את הנשק, ולא להכנע, ועדיף להם להלחם עד טיפת דמם האחרונה. ואז חיילי הצבא שלא לוקח שבויים - מתים יותר. והגנרלים שלו צריכים לעבוד יותר קשה. _________________ האם שירתת בצבא ואם כן - איפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה דיון על מובאות מהתנ''ך, ולא על שיר של אש ושל קרח. אם תרצה לפתוח פתיל בהשראת שיר של אש ושל קרח, אענה לך בהקשר זה. בינתיים, היה נחוץ לי להוכיח לשוקי שהוא מצטט בצורה סלקטיבית ולא נכונה את התנ''ך, ומייחס לתנ''ך ערכים הפוכים מאלה שהוא מטיף להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני רוצה לשבח אותך כפליים על שירדת לסוף דעתי למרות הקיצור שנקטתי. מוזר שאני מסכים עם המסקנה שלך אבל חושב שהדרך שבה הגעת אליה שגויה לחלוטין. אני לא יודע אם ישנם ערכים אוניברסליים, אבל אני די משוכנע ש"לא תרצח" אינו אחד מהם. אפילו ביהדות האיסור "לא תרצח" הוא סלקטיבי ואינו חל על גויים1 אני רוצה שנהיה מוסריים יותר מכל שאר העולם. אני חושב שהעיקרון המוסרי הראשי הוא "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". אבל אני לא רואה אותו כאמת מוחלטת אלא כעקרון מוסרי שכדאי, או שראוי לנהוג על פיו. ________ 1הרמב"ם משנה תורה הלכות רוצח פרק א' : "כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה שנאמר: לא תרצח" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתת לי הזדמנות להבהיר נקודה שלא הבהרתי כראוי. אני איני בא להסביר ולהוכיח כאן באופן פילוסופי את קיומם של ערכין מוחלטים שאינם ניתנים לפרשנויות סובייקטיביות. הטענה שלי היא שכל חברה מתוקנת צריכה לבחור ולהחזיק בערכים כאלו אחרת היא גולשת מהר מאד לאנרכיה מוסרית גמורה. חברה חייבת לספק לפרטיה כלים חד-משמעיים להבחין בין טוב לרע על אף מסך הסובייקטיביות והאנוכיות שלנו. לגבי ''אל תרצח'', במקרה זה הרמב''ם הוא כבר הפרשנות. המקור הוא חד משמעי ובלתי מסוייג ולא מפרט את מי כן מותר לרצוח ואפילו לא מהו רצח. לעשרת הדברות קדמו הרבה קודכסי חוקים (חמורבי למשל). המהפכה של עשרת הדברות היתה שהן לא היו ספר חוקים לשופטים ולעורכי דין ולא כתב מטעם המלכות הקובע מה השלטון דורש מן הנתינים. הדברות נתנו בצורה כזו שברור שבפעם הראשונה הופיע טקסט הקובע ערכים מוסריים (הרי איש אינו חושב להעמיד לדין את העוברים על לא תחמוד. הטקסט בא לקבוע שחמדנות היא דבר רע (פסול). אביר הקרנפים תוקף אותי על בחירה סלקטיבית מן המקורות. כל דת הכוללת יותר מקומץ מאמינים מטבע הדברים מכילה לא מעט דברים והיפוכם. כל מי שרוצה לכבד ולשאוב מחוקי אבותיו, אין לו שום ברירה אחרת אלא לעשות זאת באופן סלקטיבי. בנקודה זו אני בוחר לפרש את עשרת הדברות כמורה דרך מוסרי ולא כטקסט משפטי ומשטרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא מדבר על הפרשנות. אני מדבר על תורת משה עצמה. ולכן מי ששואב מחוקי אבותיו בצורה שממנה יוצא הפוך ממה שאבותיו אמרו, עשו ולימדו, נראה שהוא שואב מחוקי עצמו ולא מחוקי אבותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבות-אבותיי לימדו שאסור למרוד בגויים ולעלות בחומה. האברצייה המטונפת של היהדות, אשר מבקשת לסמן ולהחרים חנויות של ערבים, או לסמן תעודות זהות שלהם כדי שיהיה קל יותר לדקור אותם, או להוציא להורג ברחוב ללא משפט, היא זו השואבת מחוקי אבותיי בצורה הפוכה ומנוולת. ההלכה הרבה יותר רחבה וסבוכה ממה שפונדמנטליסטים פאנאטים מנסה להציג אותה. לא כל אידיוט עם סכין מוסמך לפסוק הלכה ולהתיר שפיכות דמים. יש זרמים שכאלה בהלכה, אבל הם קרובים יותר למתנדבים של דניקין מאשר לזרם המרכזי של היהדות ההיסטורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאט לך. אם לא שמת לב, אנו דנים כאן במשמעות של "לא תרצח". אתה רוצה להגיב בנושא? בקשר לאלה שלומדים שאסור למרוד בגויים ולעלות בחומה, לא רוצים בכלל להחזיק מדינה. הקיצוניים שבהם הולכים למחבלים ואחמדיניג'אדים. אבל כל הקטע של לא לעלות בחומה זה מדרש אגדה וספק אם יש לו משמעות הלכתית ברורה. נדמה לי שהרמב"ם לא פסק שום דבר כזה. על פי פסקיו, בכל מקום שבו יש שלטון יהודי עצמאי - כך צריך לנהוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמעו מה קורה פה, פונדמטליסט יהודי מסכים שיש יותר מפרשנות אחת לתורה. אחת קובעת ששלטון יהודי אסור, ושנייה - שהוא אתחלתא דגאולה. יש תקווה, אולי הוא יגלה שהקריאה המרושעת שלו ברמב''ם איננה היחידה האפשרית, ושאלפי רבנים - בדורות קודמים ובדורנו - אוסרים שפיכת-דם של רוצחים שפלים. עד אז נקווה שהנ''ל לא ישוב ארצה. כאן, עם פרצופו המקורזל וסכינו בידו, הוא עלול להיסקל בידי חבריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבורך מפי עליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לציין שקראתי את הספר של חנה ארנד ״אייכמן בירושלים״ והתפעלתי מהאמת של ארנדט וגם מהאומץ. התגובות הראו למה היה צריך אומץ. ניסו להתווכח עימה על עובדות; תפיסתה של ארנדט מנוגדת לכל בסיס התעמולה בעולם: הדמוניזציה של האויב. מיותר להוסיף שתפיסת העולם שלי דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משרד התרבות לא העביר את תקציב התזמורת הקאמרית הישראלית ומאיים שלא לעשות זאת בשל גרעונות נמשכים ובכך לכלות אותה. מי שאינו מבין את חשיבות התמיכה בתרבות ''גבוהה'' עלול להשאיר אותנו עם ריקודי עם למיניהם ועם אייל גולן. מרוב רצון לגיטימי לכשעצמו לתמוך בפריפריה ובבידור עממי (פחות לגיטימי כי לרוב הם מתחזקים את עצמם כלכלית ואינם זקוקים לכסף) יתכחשו לעובדה שבכל העולם מרכז העשיה התרבותית הוא בערים הגדולות ושהתיאטראות בתל אביב נוסעים ומופיעים בפריפריה שמעוניינת לראות אותם. לו היו משכילים לשמור על איזון, ניחא, אבל ההתנהלות מול התזמורת הקאמרית אינה מבשרת טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי חשיבות התמיכה בתרבות "גבוהה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פסול בכך שנשאר עם בידור עממי ואייל גולן? שאלה של השקפה. אנחנו מחשיבים עצמנו כשייכים לתרבות המערבית המתקדמת וגאים בכך. שמירת שכבת עילית של תרבות תורמת לקשר הזה והעדרה מפחית אותו. רצוי להנגיש אותה באמצעות חינוך ותקצוב לכמה שיותר אנשים במקום לנסות לייבש אותה כאמצעי לצבירת קולות בוחרים. בנוסף, יש לה ערך בתחום חיי הנפש של הפרט והרחבת האופקים כך שגם ציבורית כללית וגם לאזרח עצמו ראוי לתקצב ולחזק את המוסדות התרבותיים של ישראל. אין מניעה בלערוך בקורת, לייעל אם צריך אבל לא להפוך אותה לסהרה ואותנו להחזיר לימי ההורה העליזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד תהיה תרבות עילית. אם נשאר רק עם אייל גולן ומוש בן ארי (לשם האיזון), מופלטות, קציצות וכפיים, תמיד תהייה מישהי שקציצותיה, או עוגיות המדלן שלה, תהיינה יותר מעודנות, עם שינוי וחידוש, או עם רמת אוטנטיות גבוהה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בנוגע לקשר עם תרבות העולם והמערב שאינו ניזון ממופלטות מעודנות או לא מעודנות? חיזוק המגמה האתנוצנטרית בתחום התרבות לא יטיב אתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מכריח אותך לצרוך בידור עממי ואייל גולן? לא רוצה, אל תקני. התזמורת הקאמרית תורמת לקשר עם התרבות המערבית המתקדמת? תורמת לחיי הנפש של הפרט? או שזו דרך לסבסד את התרבות של המעמד הגבוה באמצעות מיסים על מעמד הביניים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. אם זו סנונית ראשונה המעידה על מגמה ומדיניות כללית יש בה לדעתי פוטנציאל לאסון תרבותי, לבידוד ולאתנו-תרבותיות. צמצום אופקים רבתי. אם מדובר במקרה נקודתי, לי עדיין קשה להשלים עם כך והכיוון צריך להיות כפי שכבר ציינתי, הנגשה של חינוך ותקצוב ולא הכחדה. השאלה היא היכן תציב את הגבול בסבסוד מוסדות תרבותיים או שההסתכלות תהיה רק מהצד של היתכנות כלכלית וזו בעיני, בתחום התרבות, הסתכלות שגויה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |