בתשובה למוס שוקולד, 05/10/15 20:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אשרי שזכיתי לראות את תגובתך המאפשרת לי לומר את מה שברצוני על התנהגות הפלשתינאים על הר הבית באיזון הנדרש כדי שלא אחשד חס וחלילה כמצטרף לגל העכור של המתחזקים והמתקרנפים. התנהגות הפלשתינאים על הר הבית היא חוצפה ועזות מצח שאין לה שיעור וגבול. לאורך השנים הפלשתינאים בהנהגת פלשתינאים אזרחי ישראל הפרו את הסטאטוס קוו על ההר ואת החוק הישראלי בכל דרך אפשרית. הם הקימו מתחת לרחבה מסגד גדול וחדש במקום שלא היה מעולם מסגד, תוך שהם מבצעים באופן חד צדדי וללא פיקוח עבודות בינוי וחפירה באתר שהוא אולי האתר הדתי והארכיאולוגי הרגיש ביותר בעולם. בפעולתם החצופה והמתגרה, קרוב לודאי שהם גרמו נזקים וחבלות הן לאוצרות ארכיאולוגיים שאולי נמצאו על ההר והן לאתרים דתיים יהודיים הנמצאים בסמוך להר. ועדיין לא הגענו לפרובוקציות הבלתי פוסקות של אלימות מילולית וגופנית כלפי כוח המשטרה ומבקרים יהודיים על ההר. יחד עם זאת קריאתך ל"ליברלים-הומנים" אינה אלא ביטוי מתומצת של הצביעות של הימין הדתי הישראלי והתעקשותו להאשים את האופוזיציה הסמולנית בכשלים ההולכים ומצטברים של שלטון הימין. העיקרון של חופש הפולחן שע"פ דרכך הוא יסוד מוסד של "ליברלים-הומנים-נאורים", אינו בא בהכרח לכבד את רצונם ודעותיהם של קנאים דתיים חשוכים. העיקרון בא לכבד את זכותו של כל אדם לחופש. זכותו של אדם לבקר בתיאטרון, אינה היינו הך עם זכותו לצעוק שריפה בעת שהמון הצופים מסתער על הדלתות. הרי ההיפך מטענתך תקף לא פחות: אם אי אפשר לצפות מיהודים אדוקים בדתם לסובלנות לתפילת נשים בכותל, מדוע צריך לצפות לסובלנות כזאת מצד קנאים מוסלמיים חשוכים עוד יותר? עיקרון חופש הפולחן לא נברא לצרכיהם ולמאוייהם של פרובוקטורים יהודים המתעקשים להתפלל דוקא ברחבת המסגדים שעל ההר ולא כמאה מ' משם ברחבת הכותל. כפי תוכל ללמוד מן הרישא, לתועבה בעיני לדבר בזכותם של המוסלמים שעל ההר, אבל בדבר אחד הם צודקים: לפחות בעבר, המוסלמים לא הפריעו לביקוריהם של תיירים לא מוסלמיים על ההר ואפילו בתוך המסגדים עצמם. אם יש לך בליבך על השקרים וההסתה של הפלשתינאים בנוגע לכוונות ישראל בנוגע להר, תוכל באותה הזדמנות להגיש שטר חוב גם לאותם קנאים יהודיים הנלהבים לאשר את כל טענותיהם של המסיתים למיניהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עירבת שמחה בשמחה, ומין בשאינו מינו... אני לא מאשים את האופוזיציה בשום דבר. אני שואל שאלה פשוטה מאוד: אותם אלה שהיה להם כל כך חשוב לאפשר תפילת נשים בכותל (ודעתם של אחרים, יהודים קיצוניים ככל שיהיו, לא רלוונטית לעניין זה), נאלמים דום כאשר יהודים (נשים כגברים) לא יכולים להתפלל בהר הבית. למה? "עיקרון חופש הפולחן לא נברא לצרכיהם ולמאוייהם של פרובוקטורים יהודים המתעקשים להתפלל דוקא ברחבת המסגדים שעל ההר ולא כמאה מ' משם ברחבת הכותל" - אבל אני לא מדבר על פרובוקטורים. אני מדבר על יהודים רגילים, כמוך וכמוני, שרוצים להתפלל במקום הקדוש ביותר ליהדות. תזכורת קטנה: הכותל המערבי, שבעיני רבים הוא המקום הקדוש ביותר ליהדות, הוא בסך הכול קיר תמך להר. אין בו יותר קדושה מאשר במסלעה שבגינה שלי. המקום הקדוש באמת הוא הר הבית. ועוד דבר: קיים כיום בלבול בין המסגד לבין כיפת הסלע. המסגד - כשמו כן הוא, מסגד. אמנם יפה, אבל לא יותר קדוש מכל מסגד אחר, והוא יושב על הר הבית. כיפת הסלע היא אכן אתר קדוש למוסלמים, אבל מה שחשוב לדעת עליה היא שהיא כלל לא נמצאת בשטח הר הבית ה"יהודי", ולכן כלל אינה מעניינת (את היהודים). ועוד משהו - אף יהודי לא רוצה להיכנס למסגד, הוא באמת לא מעניין. הרצון הוא לעלות להר. למה נראה לך שצריך להיות "פרובוקטור" כדי לרצות להתפלל במקום הקדוש ביותר ליהדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשאלת הקדושה איני יודע מה לענות לך. לפחות אחד ממוה"ד הורנו שביהדות כלל אין מקומות קדושים. בכל מקרה לא אני ולא אתה נקבע בשאלת קדושת הכותל המערבי או המסגדים שעל ההר. לעניין זה, אני יכול רק לחזור ולהבהיר שכאדם ליברלי הומני ונאור אין לי שום עניין מיוחד בזכותך להתפלל במקום זה או אחר (ולעניין זה גם הניסיון של נשות הכותל להתפלל דוקא באתר התפילה המסורתי שם הוא בעיניי פרובוקציה מיותרת ולא זכור לי שהציבור החילוני נהרג על כך או אפילו הביע יותר מדי עניין בכך). אם רצונך להתפלל במקום כלשהו, הרי שעיקרון החופש של הפרט דורש שתוכל לעשות זאת, במידה והדבר אינו פוגע בחופש ובזכויות של זולתך. הפרעת הסדר הציבורי וגרימת סכנה ציבורית שאת מחירה שאין לשערו ישא כלל הציבור, היא בהחלט בגדר פגיעה בזכויות הזולת. אולי תוסר קורה מבין עיניך, אם תזכר במעשה שהיה כאשר המוסלמים הקימו מסגד מול כנסיית הבשורה בנצרת. גם במקרה זה לא עמדה ממשלת ישראל על זכותם של המוסלמים להקים מסגד בכל מקום שירצו. מאחר ולא ביקרתי בהר הבית כבר שנים רבות, לא אתוכח איתך בזוטי דברים, אבל למיטב הבנתי יש על הר הבית לפחות 5 מסגדים נפרדים (כולל זה החדש שנפתח ב"אורוות שלמה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתגובתך עולה שאתה אינך מאלה שרוממות זכויות האדם בגרונם, ושמקדשים את זכויות הפרט על פני כל דבר אחר. זה טוב. אז אם כך, נראה שאין בינינו מחלוקת גדולה, חוץ ממשפט אחד: "הפרעת הסדר הציבורי וגרימת סכנה ציבורית שאת מחירה שאין לשערו ישא כלל הציבור, היא בהחלט בגדר פגיעה בזכויות הזולת." - לאור דבריך אלה, אם המתנחלים היו מאיימים במלחמת אחים כוללת בעקבות ההתנתקות, ובסרבנות המונית, האם היית בעד לבטל את המהלך משום ש"את מחירו אין לשערו"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי אם לא אענה על שאלתך ישירות אלא אענה על שתי שאלות שלא נשאלו. בשאלת תפילת יהודים על הר הבית, הרי כבר אמרתי שאישית איני מייחס לכך שום ערך בכלל, אבל אני איני רלאבנטי כלל בעניין זה. מה שרלאבנטי הוא רצונם של אלו הרוצים בכך. השאלה השנייה נוגעת ליכולת של ממשלות דמוקרטיות לפעול בניגוד לרצון האזרחים שלהן. שוב ושוב יש להסביר שממשלות דמוקרטיות מתקשות מאד לפעול בניגוד לרצון האזרחים שלהן. וכאשר אנו מדברים על רצון האזרחים אין מדובר בהכרח על רצון הרוב הקלאסי. די בכך שמיעוט משמעותי יתנגד הרבה, גם אם הרוב יתמוך מעט, הממשלה הדמוקרטית תתקשה מאד לבצע את המהלך ואפילו היא יודעת שהמהלך הכרחי. כפי שאתה רואה לדעתי בעניין אין שום רלאבנטיות. אלה הן עובדות החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אני מוצא את עצמי מסכים אתך, הפעם ללא הסתייגות. השאלה שממשלות צריכות להציג בפני עצמן היא - עד כמה ''משמעותי'' יהיה המיעוט, ועד כמה ''רבה'' תהיה ההתנגדות. ישנו קו שבר שאחריו - לא משנה כמה רעש עושה אותו מיעוט, הממשלה צריכה להיות מספיק חזקה, ולבצע את מדיניות הרוב. התחושה היא שמיקום קו השבר, נכון להיום, משתנה לפי גזעו של המתנגד, ולאו דווקא לפי כמות המתנגדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ויקיפדיה, אחת הסברות היא שכיפת הסלע דווקא ממוקמת מעל ''קודש הקודשים''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |