בתשובה למוס שוקולד, 11/10/15 18:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשאלת הקדושה איני יודע מה לענות לך. לפחות אחד ממוה"ד הורנו שביהדות כלל אין מקומות קדושים. בכל מקרה לא אני ולא אתה נקבע בשאלת קדושת הכותל המערבי או המסגדים שעל ההר. לעניין זה, אני יכול רק לחזור ולהבהיר שכאדם ליברלי הומני ונאור אין לי שום עניין מיוחד בזכותך להתפלל במקום זה או אחר (ולעניין זה גם הניסיון של נשות הכותל להתפלל דוקא באתר התפילה המסורתי שם הוא בעיניי פרובוקציה מיותרת ולא זכור לי שהציבור החילוני נהרג על כך או אפילו הביע יותר מדי עניין בכך). אם רצונך להתפלל במקום כלשהו, הרי שעיקרון החופש של הפרט דורש שתוכל לעשות זאת, במידה והדבר אינו פוגע בחופש ובזכויות של זולתך. הפרעת הסדר הציבורי וגרימת סכנה ציבורית שאת מחירה שאין לשערו ישא כלל הציבור, היא בהחלט בגדר פגיעה בזכויות הזולת. אולי תוסר קורה מבין עיניך, אם תזכר במעשה שהיה כאשר המוסלמים הקימו מסגד מול כנסיית הבשורה בנצרת. גם במקרה זה לא עמדה ממשלת ישראל על זכותם של המוסלמים להקים מסגד בכל מקום שירצו. מאחר ולא ביקרתי בהר הבית כבר שנים רבות, לא אתוכח איתך בזוטי דברים, אבל למיטב הבנתי יש על הר הבית לפחות 5 מסגדים נפרדים (כולל זה החדש שנפתח ב"אורוות שלמה"). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתגובתך עולה שאתה אינך מאלה שרוממות זכויות האדם בגרונם, ושמקדשים את זכויות הפרט על פני כל דבר אחר. זה טוב. אז אם כך, נראה שאין בינינו מחלוקת גדולה, חוץ ממשפט אחד: "הפרעת הסדר הציבורי וגרימת סכנה ציבורית שאת מחירה שאין לשערו ישא כלל הציבור, היא בהחלט בגדר פגיעה בזכויות הזולת." - לאור דבריך אלה, אם המתנחלים היו מאיימים במלחמת אחים כוללת בעקבות ההתנתקות, ובסרבנות המונית, האם היית בעד לבטל את המהלך משום ש"את מחירו אין לשערו"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי אם לא אענה על שאלתך ישירות אלא אענה על שתי שאלות שלא נשאלו. בשאלת תפילת יהודים על הר הבית, הרי כבר אמרתי שאישית איני מייחס לכך שום ערך בכלל, אבל אני איני רלאבנטי כלל בעניין זה. מה שרלאבנטי הוא רצונם של אלו הרוצים בכך. השאלה השנייה נוגעת ליכולת של ממשלות דמוקרטיות לפעול בניגוד לרצון האזרחים שלהן. שוב ושוב יש להסביר שממשלות דמוקרטיות מתקשות מאד לפעול בניגוד לרצון האזרחים שלהן. וכאשר אנו מדברים על רצון האזרחים אין מדובר בהכרח על רצון הרוב הקלאסי. די בכך שמיעוט משמעותי יתנגד הרבה, גם אם הרוב יתמוך מעט, הממשלה הדמוקרטית תתקשה מאד לבצע את המהלך ואפילו היא יודעת שהמהלך הכרחי. כפי שאתה רואה לדעתי בעניין אין שום רלאבנטיות. אלה הן עובדות החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אני מוצא את עצמי מסכים אתך, הפעם ללא הסתייגות. השאלה שממשלות צריכות להציג בפני עצמן היא - עד כמה ''משמעותי'' יהיה המיעוט, ועד כמה ''רבה'' תהיה ההתנגדות. ישנו קו שבר שאחריו - לא משנה כמה רעש עושה אותו מיעוט, הממשלה צריכה להיות מספיק חזקה, ולבצע את מדיניות הרוב. התחושה היא שמיקום קו השבר, נכון להיום, משתנה לפי גזעו של המתנגד, ולאו דווקא לפי כמות המתנגדים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |