 |
|
 |
||
|
||||
 |
שירתתי בשריון בין 2007-2009, מה שתשע נשמות תיאר היה קרוב מאוד למה שאני פגשתי (פלוס אזהרות מאיום הנ"ט, תוספת שחודדה כחלק מלקחי לבנון השנייה ככל הנראה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל גם תשע נשמות צייין "התאמנו על יעדים סוריים"- דבר שמחזק את טענתי שהתכניות הצהליות היו התקפיות ומכאן שהאיום ששיריון סורי יפרוץ את הגבול ויבתר את הקווים כפי שקרה ב 73 לא היווה איום -גם אם היתה כוננות ושמירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אחרון החפ''שים, אבל בבירור התאמנו ותרגלנו בעיקר מודלים של הגנה על רמת הגולן. מהטירונות, עוד לפני שראינו טנקים, ולאורך כל מהלך השירות המבצעי, הדגישו את החשיבות של הגנה מתקיפה סורית. כמובן, היו גם תרגילים של כיבוש יעדים, אבל לא נראה לי שזה היה עיקר העיקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורת הלחימה של צה"ל מתבססת על בלימת האויב ואז העברת הלחימה לשטחו. בפועל צה"ל לא יודע להתגונן, לא מתאמן על זה, לא מלמד את זה. לוקחים חי"רניק, מה מלמדים אותו מהשבוע השלישי של הטירונות? "נתקלת מלפנים, קדימה הסתער". לחי"רניק הצה"לי אין שיעורים באיך הוא מגן על יעד מבוצר, רק באיך הוא מטהר אותו. כנ"ל הטנקיסט: הוא אולי שומע את המלים "קרב נסיגה והשהיה" אבל אין לו שמץ מושג איך עושים את זה. הוא לא רואה אף פעם באימון טנקים מתקדמים אליו, רק מטרות שמחכות שהוא ישמיד אותן. אבל כל זה לא מלמד שהתכניות הצה"ליות היו התקפיות - פשוט משום העובדה שישראל לא היתה מעונינת לתקוף את סוריה, ולא היה לה מה להרוויח משליחת הצבא שלה לעומק הגולן הסורי שהיה אחד האיזורים המבוצרים ביותר בעולם. השטח הזה לא נחוץ לישראל והיא לא תובעת אותו - היא מתכוננת לתקיפה שם רק במצב שהסורים יתקפו קודם (בדיוק כמו ב-73). אספר לך סיפור קטן, רק כדי לקבל מושג עד כמה הוחדר בצה"ל החשש מתקיפה סורית: טיילתי כמה שנים אחרי השחרור בארץ רחוקה ונידחת. באכסניה אחת שישראלים הרבו לפקוד אותה עלעלתי בספר האורחים, ולפתע נתקלתי בשיר שמישהו כתב שם על עמוד שלם. שם השיר היה "כשהם יגיעו לגדרות של נפאח" והשיר תיאר את הדילמה שהבחור שכתב אותו דמיין בה את עצמו - הוא באמצע הטיול ופתאום הוא שומע שהסורים על הגדרות, לחזור או לא? הוא מתאר שם איך הוא חולם שהוא שוב ברמה, לבוש בגד חסין אש וקסדה, בצריח של הטנק... אתה מבין, אנחנו נמצאים 24 שנים אחרי המלחמה, הבחור כבר אזרח משוחרר, החלקים המסוכנים בסדיר שלו היו בכלל הקווים בגזרה המזרחית בלבנון, הוא נמצא בלב נוף קדומים עשרת אלפים קילומטר מהארץ, ועדיין הסיוט שלו בלילות הוא הסורים שעל הגדרות. זו המורשת של מלחמת יום כפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאנחנו מטרידים את הנמר הטמילי עם עובדות שלא מעניינות אותו. כבר שלושה אנשים לפחות אמרו לו שהאיום העיקרי מולו נערך צה"ל בשנות השמונים והתשעים היא החזית הסורית, ויש לי הרגשה1 שלפחות שניים מהם מדברים מתוך ידע ונסיון ולא מהרהורי ליבם. אלה העובדות. אם הן לא נקלטות, אנקדוטות פסיכולוגיות רק פותחות פתח להתפלפלויות פסיכולוגיות. במציאות הלא פסיכולוגית, זו בה קונים טייסות ומאמנים אותן, מייצרים מאות טנקים ומתאמנים עליהם, מפתחים תורות לחימה לחי"ר ובייייייייייייייפ למודיעין, ההתפלפלויות האלה הן לא רלבנטיות. 1 מסיבות שלא נפרט כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סייגתי שמדובר בהתרשמותי ומה מקורה ומה שאתה רואה כעובדות אני רואה כנסיון אישי של שלושה. הרי ממצאים ועובדות קשיחות כמו תכניות ותקציבים טרם הגיעו לדיון. לכן אני לא מצטער שאני עדיין כנראה בדיוק כמוך ועוד רבים וטובים נוטה להאמין יותר למעגל המקורבים שהיו בתפקידים כאלה ואחרים. חוצמזה, הבטחתי שאבדוק ואחזור? קטן אמונה שכמוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |