בתשובה לנועה ו, 06/10/15 23:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מהכיוון ההפוך. אתמול בפעם הראשונה תהיתי על רחל אחרת שהמתינה זמן רב: אשת רבי עקיבא. מה קרה שם במתבן שאחרי לילה אחד היא שוב שלחה את בעלה ללמוד הרחק מהבית? מה גילתה עליו או על עצמה, שגרם לה להעדיף להישאר בלעדיו ולתמוך בשותפות שלהם רק מרחוק? לגבי לידות בגיל 80-90 - למה את פוסלת כל דבר? לפחות במקרה כזה יש חיבור נאות בין "טפשת הריון" לאלצהיימר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי היא נעלבה כשהוא הציע לה קבלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע. אם נשקלל יחד את כל הסיפורים, רחל ור' עקיבא היו יחד קצת יותר מאשר לילה במתבן. הם הספיקו להביא לעולם ילדים, ושהילד הגדול יתחיל ללכת למלמד - לפני שעקיבא היקר התיישב ללמוד. וגם אז - בהתחלה הוא למד ליד הבית (היינו, עם בנו, אצל אותו המלמד). הלשלוח שוב - אחרי 12 שנים של לימודים מחוץ לבית, חזר מר עקיבא עם 12 אלף תלמידים1. ושמע איך זקן אחד מדבר2 עם אשתו, ואומר לה, "תראי איך עזב אותך זה, כמו אלמנה"3. השיבה לו הגברת רחל, "אם היה מקשיב לי, היה לומד עוד 12 שנים". וככה, בלי להגיד "שלום, חזרתי", סב על עקביו, עם כל 12 אלף התלמידים, וחזר ללמוד. עכשיו. אני מצפה, שמי שיש לו כבר 12 אלף תלמידים, ומן הסתם הכנסה קלה בצידם4, יכתוב לאשתו ויאמר לה "יאללה, בואי". למעשה, הייתי מצפה את זה כבר ב-100 התלמידים הראשונים. או ה-10. או ה-2. כאילו, מה הפואנטה ב"אם אתקדש לך, תלמד תורה?" אם הוא לא חי אתה? קל וחומר, שלא יקח דברים שמשיבה אשה למי שמקנטר אותה, כרשות להעדר עוד 12 שנים. מצד שני, הנה יש לנו תשובה אפשרית למה היה סופו נורא כל כך. 1 בחשאי ובשו-שו. 2 אין איזה עניין שגברים לא אמורים לדבר עם נשים? כנראה שזקנים פטורים מזה. 3 וכמובן, 12 אלף תלמידיו לא הפריעו לו לשמוע. והיא לא שמה לב שיש מאסת תלמידי חכמים בחוץ. 4 עם כל הכבוד ל"מה אני בחינם אף אתם בחינם", מהלל הזקן ידוע לנו שהלימודים לא היו חינם. ע"ע הסיפור על הארובה, תקופת טבת והשלג. _____ טפשת הריון ואלצהיימר - צחקתי בקול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלמידים אין משמעם הכנסה קלה. מי שמתעמק בסיפורו של הלל יודע שהתשלום היה לשומר בית המדרש, לתחזוקת המקום ולעצים להסקה. כאן מצאתי שלא נכנס לביתו כדי לא להסיח את הדעת. מן הסתם פגישה שלו עם אשתו לאחר 12 שנה לא הייתה לוקחת 5 דקות, ולאחר מכן היו צריכים שניהם למצוא את הכוח להפרד שנית. אולי מאותה הסיבה לא הלכה עמו לחיות ליד הישיבה בה למד תורה. הפואנטה ב"אם אתקדש לך, תלמד תורה?" היא לקחת חלק ואחריות בשינוי שיתחולל בו ובקניין התורה שלו - כפי שאמר לבסוף: שלי ושלכם, שלה הוא. אולי תלמידי החכמים הקפידו יותר למעט שיחה עם האישה, אבל אותו זקן גם לא הקפיד שלא לצער ולקנטר את רחל, שזה נראה חשוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה בית המדרש צריך שומר? מה אומר לך, לא מתקבל על דעתי. בא אדם בידיעה שתמו 12 השנים שהוקצו לו להקדיש עצמו ללמידה בלי חברתה המשוקצת של אשה. עם כל 12 אלף תלמידיו. והנה הוכפלה התקופה שהוקצתה לו. חשב שהסתיימה - וכל כולה עומדת לרשותו, מההתחלה. והוא לא יכול להקצות 5 דקות - חצי שעה - חצי יום - בשביל אשתו שדרבנה אותו ללימוד הזה, "כי זה יסיח את דעתו"? כי "אין לדמות כ"ד שנים מקוטעות של לימוד לבין כ"ד שנים שיש בהם רצף בלי שום הפרעה", אם לצטט את הרב שמואלביץ' באיסרו-חג פסח תשל"א? האמנם? אין לדמות 24 שנים רצופות (כביכול), ל-24 שנים חסר חצי שעה? ובמיוחד לאור העובדה, שעד אותו רגע לא היו אלה 24 שנים, אלא 12? והאמנם לומד ר' עקיבא ברציפות? וכי אינו ישן? אוכל? נזקק לנקביו? מתרחץ? ובכן, הוא ישן, אוכל, נזקק לנקביו ומתרחץ. וכמו שהוא מקדיש 1/3 מיומו לצרכיו הפיזיים האלה - מדי יום, יוכל להקדיש חצי שעה חד-פעמית לשיחת נימוסים עם האשה שאלמלי היא עדיין היה רועה צאן. ___________________ מעבר לזה שמלכתחילה לא ברור לי הרעיון של פרישות-מאשתך בשביל ללמוד. נזיר ביהדות מתנזר מסָפָּר ומיין. לא מנשים. קל וחומר תלמיד-חכם שאף אינו נזיר. יש לו, לר' עקיבא, מזל גדול שהיא לא בכתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שניסיתי לומר הוא שקשה מספיק להפרד מן האישה בפעם הראשונה. אם היה מתעכב שם חצי יום, אולי כבר לא היה רוצה לחזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הסבר יותר טוב משל הרב שמואלביץ' באיסרו-חג פסח תשל''א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקראי שוב את הדברים, אולי תגיעי למסקנה שזה מה שהוא מסביר. לא הגעתי להבנה הזו בכוחות עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמו בסיינפלד כשג'ורג' מתנזר מסקס ונהיה גאון, עד שנקרית לפניו הזדמנות לסקס שהוא מנצל (כי הוא מסיק לוגית ומתמטית שהוא חייב), ומיטפש בחזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגש כאן הוא הרצון לפרוש מחיי המעש לחיי הרוח. אין דבר כזה ''חצי שעת שיחה עם האישה'', זמן איכות יומי. הישארות בבית מבחינתו, בפרט בתקופה ההיא היא הישארות בסביבה הדומסטית של חיי מעש - הנשים מבשלות, הילדים מתרוצצים, נכנסים רוכלים ובני משפחה וכולי. במובן זה הוא לא פורש דווקא מאשתו אלא פורש מחיי עולם לטובת האופציה הנזירית. גם מהיבטים אחרים של החיים מתוארת הסגפנות שלו (כמו סיפור העצים שהוא ישן עליהם ומתחמם לאורם). כמובן שבדרך לזה יש אומללות כלשהי של אשתו וילדיו. מבחינה זו ר' עקיבא אימלל פחות מאשר, נגיד, פאנאט כמו אליעזר בן יהודה שלכאורה היה איש משפחה אבל אמלל את כולם בגזירות הקשות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לפחות רחל לא נעלה את הילדים בארון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד ל-? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן יהודה - למרות שלא זכרתי שנעל בארון, אולי רק במחסן, אבל האפקט דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מי היה מאמין שאפילו את הביטוי ''יצא מהארון'' כבר בן יהודה המציא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבורה בן-יהודה, ליתר דיוק. לא אליעזר1. 1 אם כי האובססיה - שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בהוראה שלו. מטורף לגמרי (גם בקיצוניות וגם בחוסר ההיגיון). תהיתי הרבה פעמים איך מתוך התנאים הקשים האלה גדל וצמח איתמר כאיש רוח וכממשיך דרכו של אביו - אני מניחה שלא יכול היה לגנות את אביו לגמרי, הדיסוננס גדול מדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |