בתשובה לאביר הקרנפים, 07/10/15 14:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ולמה בית המדרש צריך שומר? מה אומר לך, לא מתקבל על דעתי. בא אדם בידיעה שתמו 12 השנים שהוקצו לו להקדיש עצמו ללמידה בלי חברתה המשוקצת של אשה. עם כל 12 אלף תלמידיו. והנה הוכפלה התקופה שהוקצתה לו. חשב שהסתיימה - וכל כולה עומדת לרשותו, מההתחלה. והוא לא יכול להקצות 5 דקות - חצי שעה - חצי יום - בשביל אשתו שדרבנה אותו ללימוד הזה, "כי זה יסיח את דעתו"? כי "אין לדמות כ"ד שנים מקוטעות של לימוד לבין כ"ד שנים שיש בהם רצף בלי שום הפרעה", אם לצטט את הרב שמואלביץ' באיסרו-חג פסח תשל"א? האמנם? אין לדמות 24 שנים רצופות (כביכול), ל-24 שנים חסר חצי שעה? ובמיוחד לאור העובדה, שעד אותו רגע לא היו אלה 24 שנים, אלא 12? והאמנם לומד ר' עקיבא ברציפות? וכי אינו ישן? אוכל? נזקק לנקביו? מתרחץ? ובכן, הוא ישן, אוכל, נזקק לנקביו ומתרחץ. וכמו שהוא מקדיש 1/3 מיומו לצרכיו הפיזיים האלה - מדי יום, יוכל להקדיש חצי שעה חד-פעמית לשיחת נימוסים עם האשה שאלמלי היא עדיין היה רועה צאן. ___________________ מעבר לזה שמלכתחילה לא ברור לי הרעיון של פרישות-מאשתך בשביל ללמוד. נזיר ביהדות מתנזר מסָפָּר ומיין. לא מנשים. קל וחומר תלמיד-חכם שאף אינו נזיר. יש לו, לר' עקיבא, מזל גדול שהיא לא בכתה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שניסיתי לומר הוא שקשה מספיק להפרד מן האישה בפעם הראשונה. אם היה מתעכב שם חצי יום, אולי כבר לא היה רוצה לחזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הסבר יותר טוב משל הרב שמואלביץ' באיסרו-חג פסח תשל''א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקראי שוב את הדברים, אולי תגיעי למסקנה שזה מה שהוא מסביר. לא הגעתי להבנה הזו בכוחות עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמו בסיינפלד כשג'ורג' מתנזר מסקס ונהיה גאון, עד שנקרית לפניו הזדמנות לסקס שהוא מנצל (כי הוא מסיק לוגית ומתמטית שהוא חייב), ומיטפש בחזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגש כאן הוא הרצון לפרוש מחיי המעש לחיי הרוח. אין דבר כזה ''חצי שעת שיחה עם האישה'', זמן איכות יומי. הישארות בבית מבחינתו, בפרט בתקופה ההיא היא הישארות בסביבה הדומסטית של חיי מעש - הנשים מבשלות, הילדים מתרוצצים, נכנסים רוכלים ובני משפחה וכולי. במובן זה הוא לא פורש דווקא מאשתו אלא פורש מחיי עולם לטובת האופציה הנזירית. גם מהיבטים אחרים של החיים מתוארת הסגפנות שלו (כמו סיפור העצים שהוא ישן עליהם ומתחמם לאורם). כמובן שבדרך לזה יש אומללות כלשהי של אשתו וילדיו. מבחינה זו ר' עקיבא אימלל פחות מאשר, נגיד, פאנאט כמו אליעזר בן יהודה שלכאורה היה איש משפחה אבל אמלל את כולם בגזירות הקשות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לפחות רחל לא נעלה את הילדים בארון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד ל-? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן יהודה - למרות שלא זכרתי שנעל בארון, אולי רק במחסן, אבל האפקט דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מי היה מאמין שאפילו את הביטוי ''יצא מהארון'' כבר בן יהודה המציא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבורה בן-יהודה, ליתר דיוק. לא אליעזר1. 1 אם כי האובססיה - שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בהוראה שלו. מטורף לגמרי (גם בקיצוניות וגם בחוסר ההיגיון). תהיתי הרבה פעמים איך מתוך התנאים הקשים האלה גדל וצמח איתמר כאיש רוח וכממשיך דרכו של אביו - אני מניחה שלא יכול היה לגנות את אביו לגמרי, הדיסוננס גדול מדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |