 |
אני חושש להיכשל באי דיוקים היסטוריים ולצערי אין לי מספיק זמן כדי לודא את העובדות שלי. יתר על כן אני לא מתלהב מתפקיד סניגורם של הערבים שהתעמולה המצוצה מן האצבע של הימין הדתי בישראל דוחפת אותי אליה.
עד כמה שזכור לי, התיאור של הכיבוש הערבי הראשון של המזה"ת במאה ה-7 לספירה כ"כבשו אנסו ורצחו" קיים אך ורק בטקסטים של החינוך הממלכתי והחרדי דתי בישראל. למעשה הכיבוש של הח'ליף עומר אבן חטאב היה מאורגן להפליא ונתקל בהתנגדות מעטה במיוחד. תושבי המרחב של סוריה הגדולה, ראו בכיבוש הערבי את הרע במיעוטו, וראו בו למעשה גואל מן הסכסוך והחלפות השלטון התדירות בין הביזאנטים והפרסים הסאסאנים. השלטון הביזאנטי היה נבזי וסחטני במיוחד. הוא היה שנוא על התושבים הנוצריים יותר מאשר הכובש האיסלמי החדש.
הכיבוש האיסלמי החדש היה בעל אוריינטציה לאומית-גזענית ולא בהכרח דתית. כדי לא להפליג בפרטים אומר שהמוסלמים החדשים לא היו חלק מן השלטון החדש ולמעשה לנכבשים לא היו הרבה סיבות להתאסלם. השלטון הופעל מתוך מה שלא היו אלא מעין מחנות צבאיים של הפולשים הערביים שהיו רובם ככולם גברים. יתכן כי הצורה בה הפולשים הקימו משפחות והתרבו, היתה נחשבת ב"שיחדש" בן ימינו לאונס, אבל הקורא שאינו שטוף תעמולה יבחין מיד שיש כאן עניין אחר לגמרי. מצד אחד, נאסר על הכובשים להתחתן עם עם הארץ (מטעמים לאומיים-גזעניים ולא דתיים) ומצד שני הפולשים הלכו והתרבו על אף שכאמור רובם לא הביאו את משפחותיהם עמם. מותר כאן לנחש כי רובם הולידו צאצאים מפילגשים או מנשים בלתי רשמיות מבנות הארץ.
לצורך ההדגמה אביא כאן שני ארועים שאותם מרבים להביא שונאי הערבים. הארוע הראשון הוא הבטחתו של החליף עומר לבישוף של ירושליים כי יקיים וישמור את האיסור על היהודים להתגורר בירושליים במסגרת זכויות הנוצרים בירושליים שישמרו. לא ברור אם הדברים הללו משקפים אמת היסטורית אבל הנה לכם דוגמא ל"כבשו, אנסו ורצחו".
האירוע השני, הוא בבחינת "פשעי מלחמה" שיוחסו לחליף עומר כובש ירושליים. הטענה נגדו היא על שריפת ספרים. ע"פ טענה זו שגם היא שנוייה במחלוקת, הוא הורה לשרוף ספריה עשירה מאד שנתפסה ע"י צבאו המנצח בפרס הסאסאנית (עניין זה התגלגל אח"כ לטענה כאילו צבאו שרף את הספרייה המפורסמת של אלכסנדריה). מעבר לעניין זה לא התבלט הכיבוש הערבי בשום דבר מיוחד מכיבושים אחרים ודומה שהאזור נשם לרווחה לאחר מאות שנות דיכוי וניצול ביזאנטי.
אאז"ן, א"י היתה מיושבת ע"י רוב נוצרי עד המאה ה-12 (תום הכיבוש הצלבני), למרות שהדבר הזה גם הוא שנוי במחלוקת בין המלומדים.
כדי שלא אכשל בתיאור חד צדדי לגמרי, אבהיר כי, בהמשך הכיבוש הערבי דיכא ביד קשה ועקובה מדם התקוממויות של תושבים מקומיים כנגדם. אבל הארועים האלו לא היו חלק מתהליך הכיבוש אלא התרחשו לאחר תקופה ארוכה ונבעו מכך שהפולשים לא שיתפו את המקומיים (גם את אלה מתוכם שהתאסלמו) בשלטון. ובכלל המרידות הגדולות והממושכות התרחשו בצפון אפריקה הברברית-פאגאנית והרבה פחות מכך בסוריה הגדולה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש