בתשובה לנועה ו, 01/09/15 22:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים שאנגלית היא כלי מאד שימושי ואנחנו צריכים לשאוף שאנשים ידעו להשמש בו יותר. אני חולק על ההנחה שזה משהו שאפשר לעשות ביעילות בעזרת הכלים שיש לבית הספר התיכון. כל תלמיד רוכש את הכלים הבסיסיים לאנגלית (אוצר מילים בסיסי, מבני השפה, האותיות...) ביסודי ובחטיבה, יש גבול לכמה שיעורים פרונטליים ומבחנים יכולים לשפר את הידע של אדם בשפה זרה, ונראה לי ששימוש בשפה הוא תחליף הרבה יותר יעיל. באופן דומה הייתי יכול להגיד שאני מתקשה לזכור מתי אשכרה הייתי צריך להשמש בידע שלי על המחזות של צ'כוב... אנחנו לא מלמדים ספרות על מנת שהילדים יכירו את צ'כוב או ביאליק, אנחנו מלמדים ספרות על מנת שיהיה להם את הכלים האינלקטואלים להתמודד עם טקסטים ספרותיים בחייהם הבוגרים. מאותה סיבה, אנחנו לא מלמדים מתמטיקה על מנת שילדים יוכלו לדעת את 4 פעולות החשבון (בשביל זה יש מחשבונים) אנחנו מלמדים מתמטיקה על מנת לתת לילדים את הכלים האינטלקואלים שיעזרו להם להתמודד עם רעיונות מופשטים ומחשבה רציונלית בחייהם הבוגרים. זה גם מה שעושה את ההבדל בין מה שצריך להיות מקצוע חובה (לדעתי) לבין מה שיכול להיות מקצוע בחירה (לדעתי). הכלים האלה יכולים לעזור למי מהם שיבחר להשתמש בהם בכל שלב בחייו, לצרכי בידור, תעסוקה או הרחבת הידע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלים אינטלקטואליים זה יפה, אבל - (אתה מצפה לשלוף מחשבון בכל פעם שמחזירים לך עודף?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש לך ספק אז תשלם בצ'ק או בכרטיס... בכל מקרה, זה חומר של בית הספר היסודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אישית מפריע הצורך לשלוף מחשבון כדי לחשב שורש עגול (תגובה 662591). אבל כנראה שהציפיות שלי מוגזמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי להבין, אתה חושב שחישוב בראש (בזמן סביר) של השורש הריבועי של 5329 זאת ציפייה סבירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני יכול לצפות שהוא יהיה עגול? הנה החישוב: המספר הזה הוא בין 4900 ל־6400. לכן אם הוא ריבוע, הוא ריבוע של שבעים ומשהו. הוא מסתיים ב־9 ולכן המספר מסתיים ב־3 או ב־7. די סביר שמדובר על 73 ולא על 77. עכשיו צריכים רק לבדוק. 73 בריבוע: אפשר לעשות את זה עם כפל ארוך. אפשר גם לחשב לפי הנוסחה של (a+b)^2 = a^2 +2ab +b ^2 או בפרט: (10a+b)^2 = 100a^2 + 20ab + b^2. לכן: 73^2 = 100 * 49 + 20 * 21 + 9 = 4900 + 420 + 9 = 5329 מה מקיצורי הדרך שבהם השתמשתי נראה לך סביר לתלמיד ששולט במידה סבירה בחומר? אבל עכשיו כשאני חושב על זה, יכולתי לחזור אחורה לפי אותה הנוסחה: (5329 - 4900) / (2 * 70) = 429 / 140 = 3 + 9/140 = 3 + 3^2/140 ולכן התשובה היא 73. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם שורה שיושרה לכיוון הלא נכון: A: (5329 - 4900) / (2 * 70) = 429 / 140 = 3 + 9/140 = 3 + 3^2/140 (משום מה שימוש ב־LRM לא עזר שם. לא ברור לי למה)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה נחמד, אבל אפילו אם זה לוקח לך עשר דקות (כתבתי שם 'זמן סביר') מתוך שאלה, שיש לך 30 דקות לענות עליה, זה נראה לי בזבוז זמן במקום הלא נכון. ותחשוב מה קורה בכל החישובים שכתבת אם במקרה התחלפה לך ספרה בטעות. בשביל לבדוק את יכולת הכפל שלך בחשבון עשינו מבחנים כאלה בכיתה ד' או ה'. לבזבז את זמנך על זה בפתרון בעית תנועה או גיאומטריה אנליטית בכיתה י"א נראה לי מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקח לי זמן להסביר את זה. לא לקח לי כמעט זמן להשתכנע שזה כנראה 73. הבדיקה לקחה עוד כשתי דקות. ומה אם התחלפה לך בטעות ספרה בהקלדה במחשבון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, צפריר, אתה יודע, זה יכול היה גם להיות 519841. הענין הוא שאתה כתבת הרבה יותר ספרות (בערך פי חמש) מאשר הארבע ספרות המקוריות שצריך להכניס למחשבון וללחוץ שורש. וחוץ מזה לא כולם תותחים כמוך :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שרוב החישוב היה בבדיקה. הניחוש הראשון היה די מיידי. ואם טועים בחישוב הבדיקה, זה פחות נורא. לעניין 519841: זה באמת לקח קצת זמן, למרות שנתת לי מספרים פשוטים יחסית (במיוחד לאחר הפעם הקודמת) מסתכלים על ההפרש מ־490000, (29841) מחלקים ב־700*2 = 1400 . מקבלים קצת יותר מ־20. (28000) ליתר דיוק: קצת יותר מ־21 (29400). ליתר דיוק: ההפרש הוא 441: 21 בריבוע. כלומר, המספר הוא 721 בריבוע. אבל גם בלי לזכור את הריבוע של 21: כבר אחרי שרואים שזה "קצת יותר מ־20", נשרארנו עם שתי אפשרויות לפי הספרה האחרונה: 721 או 729. אבל קל לפסול את 729: סכום הספרות לא מתחלק ב־9, ובכלל, הוא רחוק מדי. (טוב. אני מוותר מראש על מספרים גדולים יותר) אני לא חושב שמדובר על "תותח". מדובר על כך שאני טורח מדי פעם לתרגל חישובים (אבל כנראה שלא מספיק. הוצאת השורש הזו הייתה עבורי חידוש). לכן אני לא נרתע אוטומטית אם נדרש חישוב ללא עזרת המחשבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאד. יש לי בכל זאת הערה יותר כללית - למרות הבלבול הנפוץ, מתימטיקה, וודאי מתימטיקה 'גבוהה', איננה חשבון. עם זה שיש קורלציה כלשהיא בין אנשים בעלי יכולת חישוב מספרית לבין מתימטיקאים טובים, שתי הקבוצות האלה אינן חופפות. יש אנשים שיכולים להכפיל בראש שני מספרים של 5 ספרות במהירות הבזק, אבל הם לא מתמטיקאים דגולים למרות זאת. ומולם יש פרופסורים למתימטיקה שיכולת החשבון שלהם - גם אם היא מן הסתם גבוהה קצת מהממוצע - איננה מן המרשימות. היכולות שנדרשות בלימוד מתימטיקה באוניברסיטה (והייתי גוזר מכך שראוי שגם קצת בתיכון במגמה מוגברת) מערבות הפשטה, ראייה1 גאומטרית ומרחבית, הבנה של מושגים בדרגות שונות של קושי, הבנת ומציאת הוכחות למשפטים, תפיסות חדשות של מערכות שרחוקות מאד מעולם המספרים ה'טבעיים', קישורים בין תורות שונות ועוד ועוד. ולכן, דוקא מתוך גישה אוהדת למורי התיכון, אני חושב שההתמקדות בבעיות יותר 'מתימטיות' ופחות בבעיות של חשבון, בכיתות הגבוהות, היא בכיוון הנכון. 1 לעניות דעתי ככלל מתימטיקה דורשת סוג של 'ראייה' או המחשה/ויזואליזציה במח, שהקשר שלהן לפעולות החשבון הבסיסיות הוא חלש אם בכלל. אפילו בתיכון בגיאומטריה אנליטית או בהנדסת המרחב, היכולת ליצור בראש תמונה של הבעייה נראתה לי תמיד קודמת וקריטית יותר מהשלב של השמת הפרמטרים והחישוב הסופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שהמנגנונים הקיימים במוחות של מתמטיקאים נבנים ונתמכים בחלקם על ידי חישובים פרוצדורליים שכאלה. כמובן שתלמיד ממוצע לא יהפוך לזוכה מדליית פילדס כי למד לעשות 79 * 24 מהר, אבל יש ראיות מסויימות לכך שהוא כן יהפוך לבעל כישורים מתמטיים טובים יותר (שעוזרים גם למהנדסים, כלכלנים, מתכנתים, עוזרות גננת וכו') אולי דוגמא טובה יותר - האם אתה באמת חושב שללמוד איך, עקרונית, פותרים מד"ר ולראות דוגמא, נחרת בזכרון כמו לפתור כמה עשרות דוגמאות? מקנה לך הבנה של אופי הפתרונות כמו להסתכל על כמה בקרביים? כמובן שאני יכול לשאול: אבל אני לא חושב שאני לומד מזה משהו על תכונות של הפתרונות וגם אם כן, אני לא חושב שיש סיכוי ש(לפחות מתמטיקאי גרוע כמוני) יזכור איך עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר נשמע מעניין, אשמח להתעמק בו במועד מאוחר יותר, ואז אולי להגיב באופן מושכל. באשר לשאלה שלך - אין לי ספק שעשרות דוגמאות זה הרבה יותר טוב, ואתה מתפרץ פה גם לדלת פתוחה - אני עקבי בטענתי, מול דעות נפוצות לאחרונה, שלימוד שכולל שינון וחזרה הוא רב ערך ומהותי ביכולות שהוא מקנה למוחו של הלומד. והוא לא אורתוגונלי ל'הבנה' שמועלית לאחרונה על נס כמלכת הלמידה. אבל אני חושב שזאת שאלה קצת אחרת מזו שדיברנו עליה (למשל כי שינון ועשרות דוגמאות אפשר ליישם גם על חישובים מספריים וגם על בעיות במתימטיקה גבוהה במרחבים מופשטים שרחוקים מאד מחשבון כמותי מסוים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף אליך, כתמיד, בעניין השינון והחזרה. לטעמי יש דבר אחד בעולם שאין לו תחליף והוא הניסיון. אמנם שינון וחזרה הם צורה נמוכה יחסית של ניסיון, אבל טוב ציפור אחת ביד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש (בלי חישוב) 73. (שורש 4900 זה 70, ואז צריך לעגל למעלה למשהו שמכפלת היחידות שלו היא 9) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרממפ גדול (תזכורת לעצמי - לא להגיב בדיון שפתחתי בלשונית ברקע לפני כמה שעות ורק עכשיו הגעתי אליה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, בשביל 4 פעולות חשבון, ועוד כמה דברים חשובים למדי ושימושיים1, מספיקה מתמטיקה של בית ספר יסודי. צר לי - משיעורי הספרות קיבלתי בעיקר "עוד מקצוע שצריך להתמודד איתו ולא תורם כלום לחיי"23. וממתמטיקה לא קיבלתי שמץ כלי אינטלקטואלי שעוזר לי להתמודד עם רעיונות מופשטים ומחשבה רציונלית בחיי הבוגרים4. שימוש בשפה זה תחליף יעיל בהרבה, או ליתר דיוק - זה המקדם האמיתי. אי אפשר להשוות את האנגלית שהיתה לי בסיום י"ב לאנגלית שיש לי היום. ועל זה אחראים טיול ארוך לחו"ל (שנתן לי בטחון עצמי), אינטרנט וויכוחים באינטרנט, וקינדל. אבל בלי היסודות הניתנים בבתי-הספר, אי אפשר, הגם שאפשר ליעל בהרבה את לימוד השפות. 1 אחוזים, שברים, ערך משולש. 2 מלבד בלדות ימי-ביניימיות, והסיפור העממי. 2 נושאים שלמדנו כמדומני ב-ז'-ח'. 3 ואני הייתי ונשארתי תולעת-ספרים. 4 עשיתי בהם שימוש פרקטי למדי אתמול, כשהייתי צריכה לחשב את הרווח הרצוי בין איור לאיור, מתוך הנחה שאנחנו רוצים שהעבודות ישתרעו על 470 סנטימטרים, ורוחב כל עבודה 30 סנטימטרים, ו-5 עבודות צריכות להתלות על הקיר, בתערוכה שסיימתי להקים אתמול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרווח1 כולו שלך. אנחנו לא מתכננים מערכת חינוך לנועה ו., אלא מערכת חינוך לאדם הרגיל שמצד אחד אינו אוטודידקט מבריק כמוך ומצד שני יכול, רוצה ויש סיכוי שאף ירוויח מרכישת כלים אינטלקטואלים נוספים. כאמור, את היסודות מקבל התלמיד בבית הספר היסודי. לא אמרתי שצריך לבטל את לימודי האנגלית כליל. 1 בהנחה שהצלת לרכוש את הכלים האלה באמצעים אחרים. 2 שלך - לא שלך נועה ו. - של התלמיד הממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעצבת גרפית יכולה להסתפק בחשבון של בי''ס יסודי. מהנדס לא. מעצבת גרפית יכולה לדלג על שיעורי ספרות. עיתונאי לא. בשביל מעצבת גרפית אנגלית היא המקדם האמיתי. בשביל עורך דין לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שגם לעיתונאי שיעורי הספרות בבתי הספר אינם מועילים הרבה. ואני לא רואה איך מישהו יוכל להתקבל ללימודי משפטים בלא אנגלית, מה-גם שלדעתי גם בלימודי משפטים הסטודנטים נדרשים לקרוא אי-אילו מאמרים באנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מידיעה אישית, אני מכיר כמה עורכי דין מצליחים מאוד (מקצועית וכלכלית) עם כישורי אנגלית בסיסיים בלבד. השפה העברית היא כלי עבודתם העיקרי. יש כמובן תחומים מסויימים בעריכת דין שדורשים אנגלית משובחת (למשל משפט בינ''ל, פטנטים, הייטק), אבל לא כולם כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת התואר איך הם צלחו? ואת מבחן אמיר איך הם עברו1? 1 שניהם, כמובן, מאפשרים לאדם שקורא-ומבין אבל לא-ממש-מדבר לעבור את התואר בשלום ובהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנגלית בסיסית = אדם שקורא-ומבין אבל לא-ממש-מדבר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתפיסתי, אנגלית בסיסית פירושה אדם מדבר. בשפות אחרות שיש להן חשיבות אקדמית פחותה יותר, "בסיסי" פירושו "היכולת להסתדר בשפה זו". היכולת לקרוא טקסט מתקדם בד"ך באה אחרי היכולת לתקשר בשפה זרה. ________________ תחשוב על ספרדית של מוצ'ילרים. הרבה לפני היכולת לצלוח טקסט אקדמי בספרדית, מטייל ממוצע בארצות דרום-אמריקה רוכש לעצמו את היכולת להזמין מיטה בהוסטל, לבדוק אם יש מים חמים במקום ואם אפשר להשתמש במטבח, להתמקח, לקנות לעצמו כרטיס אוטובוס או השתתפות / כניסה לאטרקציה כלשהי, לאתר לעצמו אוכל שאינו-בשרי במסעדה (אם הוא צמחוני) או לבדוק אם הוא יכול לאכול את האוכל (אם הוא שומר כשרות), ועוד כהנה וכהנה. וזה כשמדובר בשפה קלה1. היכולת לצלוח טקסט אקדמי מתקדמת למדי, ומגיעה אח"כ. תחשוב, באיזה שלב בלימודי האנגלית נתקלת ב-unseen הראשון3. 1 לדוברי עברית שיודעים גם אנגלית בצורה מתקבלת על הדעת2. 2 דוברי אנגלית-בלבד יחלקו עלי, מן הסתם, שספרדית שפה קלה, אבל ראשית כל, הם אינם דוברי עברית, ושנית - הם מפונקים. 3 יש שפות יוצאות-מהכלל. הכרתי קוראי-צרפתית שרכשו את השפה מקריאה, ולא יכלו לא להתבטא ולא להבין שפה מדוברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שלהערכתי אנחנו לא רחוקים יותר מדי מהיכולת להחזיק דג בבל [ויקיפדיה] פרטי (שלמרבה הצער יצטרך חשמל), מעניין מה יקרה לטיילים העתידיים כשייגמרו להם הסוללות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום להחזיק שיחון, הם יחזיקו באגד כרטיסיות, שבו כתוב בשפות שונות: "נגמרה לי הסוללה של דג הבבל. איפה אני יכול/ה להטעין?". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רחוקים בכלל, הייתי השנה בדרום אמריקה והמקומיים תיקשרו איתי דרך גוגל טרנסלייט (ביוזמתם) לעיתים קרובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורכת הדין הפרטית שלי (עם כל אהבתי אליה) יכולה בהחלט להסתדר עם אנגלית בטיול לחו''ל, אבל לא לנאום, לנהל מו''מ או ליטיגציה, או לכתוב טקסט משפטי באנגלית. למען האמת, אלמלא היא למדה תואר נוסף באוניברסיטה, היא גם לא היתה נתקלת במאמרים באנגלית. במלים אחרות, היא יכולה להסתדר עם אנגלית ביום יום, אבל לא בעבודתה המקצועית (וכאמור מעולם לא נזקקה לזה). בואי לא נשכח שכתייר, בני שיחך הרבה יותר סלחניים וסבלניים כלפי האנגלית שלך מאשר שותפים עסקיים או לקוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם רבים מבוגרי 5 יח"ל לא יכולים, ואפילו לא רבים מהאקדמאים שקראו הרבה מאמרים באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעניין זה: מי יסביר לי למה ה-NDA תמיד באנגלית עורךדינית, ובפונט בגודל 6? על NDAים רבים חתמתי, לקרוא אותם מעולם לא היה סיפק בידי1, ועקב כך - באמת שאין לי מושג מה אני אמורה לא לעשות, מעבר ל"לא לספר לאף אחד על הרעיון הגאוני של הסטארט-אפ הסודי". לא היה עדיף, במקום מסמך צפוף באנגלית עורךדינית עם אותיות קטנות, לצמצם את זה למקבילה שלו מבחינת סעיפים, בעברית רגילה ולא עורך-דינית? 1 רק תחתמי, לפני שנתחיל לדבר ולספר לך על הסטארט-אפ הסודי שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הNDA באנכלית מכיוון שבתקווה, בעתיד, היזמים רוצים לעשות אקזיט, ובאיזה תהליך של אקזיט שלא יהיה, הרוכשים יבצעו בדיקת נאותות ויעברו על כל המסמכים המשפטיין של החברה בעבר, כולל הסכמי סודיות עם מי שעיצבה להם את הברושורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי כבור בתחום המשפטי, הסכם כזה בין חברה ישראלית לספק ישראלי שלה כפוף לחוקי ישראל. ככזה, מי שידע לחוות את דעתו עליו הוא עורך דין שמכיר את חוקי מדינת ישראל. עורך דין כזה אמור לדעת לקרוא עברית. אלא אם כן מדובר על חברה שרשומה בארץ זרה כלשהי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רלבנטי, תמיד חושבים על העתיד. יש סיכוי שהחברה הורכשת לא תהיה ישראלית, ועורכי הדין שלה לא יודעים עברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שהחברה הזו תעשה אקזיט, הסכמי הסודיות שלה עלולים להיות מופרים השד-יודע-כמה פעמים, ע"י אנשים שלא יודעים שהם מפרים סעיף. או במקרה הגרוע-לא-פחות, יגרמו לעובדים-מהשורה להמנע מלתת לספקים ולפרילנסרים שלהם אינפורמציה חיונית לביצוע העבודה23. וחוזי-עבודה, מה? עז? עליהם הרוכשים ההיפותאטיים לא יצטרכו לעבור? בכל הקריירה שלי נתקלתי בשני חוזי-עבודה או הזמנת-עבודה באנגלית1. NDA, לעומת זאת, לא ראיתי בעברית, אף על פי שחוזי העבודה בעברית. 1 האחד היה של לקוח שטען שהוא חברה אמריקאית כדי להתחמק מכלמיני מע"מ, והשני - של עיתון אמריקאי ידוע. 2 חברה שמעסיקה 300 איש. ומנהיגה פיטורי דלת-מסתובבת ופיטורי-צינון. ואינה סטארט-אפ ואין לה כוונות להמכר. לא משתלם להעביד את אחד מעורכי-הדין של המחלקה-המשפטית, שממילא מקבלים משכורת, על ניסוח NDA בעברית? 3 למשל, להמנע מלהראות לפרילנסרים שעובדים אינ-האוס איך נראה המוצר הסופי, כך שהם עובדים בעלטה ואפלה ומייצרים רכיבים גרפיים על סמך הגדרות נתונות מראש, מבלי לדעת איך המוצר הסופי אמור להראות. וע"י כך עושים עבודה מחורבנת, וגם מרגישים מחורבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי כבר כמה פעמים שבמקרה של בדיקת נאותות שוכרים עויכר דין מקומי שיבצע את העבודה. המקומי מתמצא בשפה, בנהלים, בשוק העבודה ובעוד מאפיינים מקומיים שהרבה יותר קל לעויכר דין מקומי לברר מאשר לאדם זר שאינו מתמצא בסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהייטק (לפחות בסטארטאפים) נהוג שגם הסכמי העבודה הם באנגלית (עם נספח בעברית שמכיל את עיקרי החוזה, תנאי השכר והתנאים הסוציאליים), בדיוק מאותה סיבה. באופן אישי, עד היום כל חוזי העבודה שלי (מלבד חברה אחת שלא היתה סטארטאפ) היו באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוזה עבודה מנוסח בדרך כלל עבור כל עובד בנפרד, וחברת סטארטאפ אולי צריכה לנסח 100 כאלה במהלך קיומה. NDA הוא בנוסח זהה לחלוטין עבור כולם וחברה צריכה להחתים אולי אלפי אנשים על חוזה כזה (חלקם בישראל וחלקם בעולם). הרבה יותר פשוט וקל לשמור על נוסח אחד ומסמך בודד. הדרך הפשוטה לדעת מתי אתה מפיר את ה-NDA הוא פשוט היא: כל מה שהחברה לא מספרת על עצמה באתר שלה (או בבלוגים של מנהליה) הוא סוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל וחומר, שבגלל שהוא אחיד, ניתן לנסח אותו בעברית פעם אחת, וחסל. __ באותה חברה דנן, כנראה שגם העובדים חשבו כמוך, והואיל ובאתר החברה לא מראים שום-כלום מהמוצר, גם הפרילנסר יעבוד (אינ-האוס) בעלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא פעם אחת, זה פעמיים (חייבים אותו באנגלית על מנת להחתים לקוחות\משקיעים\ספקים שאינם סוברי עברית), ומעבר לכפל העבודה, מישהו חייב לוודא שמדובר באותו טקסט, ז"א לא מספיק לנסח שני משפטים בעורכדינית, צריך מתרגם מוסמך מעורכדינית אנגלית לעורכדינית עברית שישווא בין הגרסאות ויאשר שהן זהות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ההנחה שכבר יש NDA באנגלית, ליצור אחד בעברית יהיה החלק הקל. וגם אם - כדבריך, זה דורש מתרגם מוסמך, זו עבודה חד-פעמית, על מסמך שמשתמשים בו הרבה יותר מבחוזה עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוזה עבודה אינו מנוסח עבור כל עובד בנפרד. הפרטים משתנים. הנוסח הבסיסי - לא. יש את החוזה הבסיסי, על כל ה''הואיל והואיל והואיל'' שלו. כמה משתכר העובד, כמה ימי חופש יש לו, האם הוא מקבל קרן השתלמות או לא, כמה מפרישים לו לפנסיה, האם השכר גלובלי שהשעות הנוספות מובלעות בו או ששעות נוספות מחושבות לחוד, כמה התראה הוא צריך לתת לפני שהוא עוזב וכמה התראה הוא מקבל לפני שמעזיבים אותו - כל אלה הם פרטים שנדונים (או לא) במשא ומתן. אבל הבסיס אחיד לכולם. לא מתחילים לנסח חוזה עבודה מאפס עבור כל עובד ועובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה בעורך דינית? כי עורכי דין מנסחים אותם. לעניין הגופן: על זה את יכולה להתעקש ואני מניח שזה לא מסובך מדי. מאוד לא פשוט עד בלתי־אפשרי ליצור נוסח בשפה מדוברת שיהיה בשפה פשוטה וגם יהיה מדויק. מה שפחות מסובך הוא ליצור נוסח פשוט ובלתי פורמלי. הבעיה היא שהנוסח הזה יכול להיות מטעה. לדוגמה, רישיון CC-By-SA גרסה 3.04. למי שלא מכיר, הרישיון הוא חלק מקבוצת רישיונות שנוצרו על ידי גוף בשם Creative Commons ששם לעצמו למטרה לקדם את השיתוף באינטרנט ולהוריד מחסומים מיותרים של זכויות יוצרים. בין השאר, הם יצרו אוסף של רישיונות סטנדרטיים שנועדו ליוצרים שמעוניינים לאפשר "את רוב השימושים למעט כמה מגבלות" בתוכן. הסיבה היא שניסוח רישיון כזה בצורה טובה הוא מטלה מאוד מסובכת (הם עכשיו כבר בגרסה החמישית. רוב הגרסאות הקודמות תיקנו, בין השאר, כל מיני בעיות ניסוח קטנות שיוצרות בעיות משפטיות לשימוש בתוכן). חלק חשוב בעבודתם הוא קלות השימוש. לכן הם משתדלים שהניסוח לא יהיה רק מדויק, אלא גם פשוט ככל האפשר. והם מספקים הוראות נוחות לשימוש ברישיון. הנה הדף שהם יצרו לרישיון. הדף הזה כולל הסבר פשוט יחסית (אבל מדי פעם צץ לו מושג משפטי לא לגמרי מובן). להשוואה, ההסבר של ויקיפדיה האנגלית: Wikipedia:Text of Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 Unported License [Wikipedia]. שם אפשר גם לראות את המסמך המשפטי המלא (מקושר מהדף הקודם) - לכאורה מפלצת, אבל עדיין צנוע ביחס למסמכים משפטיים דומים. מעבר לכך, הדף הזה הוא גם עדות קטנה לשקר לבן בסיכום הרישיון של קריאטיב קומונז: לא חייבים לקשר לדף המקורי. אפשר במקום זה לשים עותק שלם של הרישיון (אבל למה?). זו דוגמה קטנה לכל מיני פרטים קטנים שלא מופיעים בתמצית (לדוגמה, את חייבת לשים את שם היוצר המקורי. אלא אם כן הוא התנגד לכך) הדף הפשוט הזה הוא תוצאה של עבודה רבה. לפני כמה שנים לא הופיעו שם ההבהרות הללו, והדף של ויקיפדיה היה ברור בהרבה. אם לא מדובר על הסכם שנמצא בשימוש נרחב, אני לא בטוח שהם יטרחו להשקיע את העבודה. מה גם שנוסח כזה אינו נוסח מחייב. מה שיותר קל להפיק זה אוסף שאלות ותשובות. השאלות הללו חוזרות על עצמן במקרים רבים. יכול להיות ששווה לתחזק אותן. הדרך לגרום להם לתחזק את אוסף השאלות הוא לשאול אותם הרבה שאלות, שיגרמו להם לשאול את העורך דין כדי לקבל תשובה. זמנו של העורך דין יקר מספיק למישהו, ואולי אוסף שאלות דומות מכל מיני שואלים יגרום ליצירת מסמך פרשנות (השם הנאות בעברית צריך להיות שו"ת). 4 יש גם גרסה 4.0, ויכול להיות שיש בה נוסחים מפושטים יותר, אבל אני מעדיף להשתמש לצורך הדוגמה בגרסה 3.0 בגלל שוויקיפדיה עדיין משתמשת בה ורציתי להשתמש גם בניסוחים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי יצא לחתום על NDA של חברה בינלאומית גדולה. המסמך היה יחסית קצר (אולי 2 עמודים) בפונט בגודל סביר ובאנגלית יומיומית ולא משפטית, עם סעיפים בסגנון "כל אחד מאיתנו ידאג שלא לחשוף מידע חסוי של השני לצדדים שלישיים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל טוב ואיחולי הצלחה על הקמת התערוכה! אהבתי גם את האיור שלך עם הצבי הצועד באוויר, האם זה מתיחס לשיר מסוים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכרה. וכאן מילותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לספרות, האנקדוטה שלי הפוכה: מה שביסודי ובחט"ב משעמם וחסר כל ערך (גם כשלעצמו וגם כבסיס למשהו אחר), מה שבתיכון (ליתר דיוק מ"בעל זבוב" בכיתה ט') מכונן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולקת. על הסיפור העממי למדנו בז'. בלדות אנגליות וכיו"ב - בח'. אנחנו למדנו את "הזקן והים", לא את "בעל זבוב", והוא, יסלח לי המינגווי שאני ככה מלכלכת עליו, משמים1. ומעבר לזה - כמו הרבה דברים, הכל תלוי במורה. ביסודי + חטיבה היתה לי מורה טובה לספרות. בתיכון - לא. 1 והוא שיא העניין לעומת מה שבא אחריו: אבא גוריוט2, והמאהב, ופרנהיים, ומאחורי הגדר. 2 תמיהה תמהתי מדוע מכל הרומאנים המתורגמים שבעולם בחרו דווקא את אבא גוריו, ומכל הרומאנים העבריים - את המאהב. האם כדי לא להרוס לתלמידים ספרים טובים? מה קודם למה? שיעורי ספרות הורסים, או שבוחרים את התכנים המשעממים יותר? את "בעל זבוב" ו"העבד" קראתי בעצמי. ואת שניהם אהבתי. האם הייתי אוהבת אותם לו הייתי לומדת אותם בכיתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם שניכם. הבלדות היו נפלאות ביסודי1, וגם בתיכון היו כמה טובים. סיפור פשוט שעמם אותי למוות. אני מעדיף את הגרסה של דייויד לינץ'. 1 בזמני טרם הגיעה התועבה המתקראת חטיבת ביניים ומבזבזת שנים מיותרות לתלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אם יש מישהו שכן אהב את סיפור פשוט, אז ב"סיפור פשוט" (החנות) מוצגים בימים אלה איורים של נועה שניר לסיפור). 1 אני תוהה, לגבי התועבה. אני למדתי בבית ספר שהיה מא'-ט'. ובעיר מגורי (שלא היתה אותה העיר בו היה בית הספר) היו בתי ספר עממיים, א'-ח'. אבל אנחנו עכשיו גרים בעיר-הילדים, שבה כן יש חט"ב. היינו - משליכים את ילדי ו' לאותה קלחת עם התיכוניסטים. בתחושתי2 - זה לא טוב. שעדיף לתת להם להיות "הגדולים" בבית הספר היסודי כמה שנים לפני שהם הופכים להיות הקטנים בתיכון. שעדיף להם להיות חמשושים מול השמיניסטים, ולא תלמידי כיתה ו' מול שמיניסטים. שגיל ההתבגרות מתחיל מוקדם יותר כשבאים במגע עם תיכוניסטים. שעדיף ללמוד יותר באוירת יסודי מאשר באוירת תיכון. שאת המיון-על-פי-הישגים, מוטב לכולם אם יעשה בכיתה ח' ולא בכיתה ו'. שלא צריך לבלות באוירת בית-חרושת-לציונים כבר מכיתה ז'. למה זה מבזבז שנים מיותרות לתלמידים? 2 הואיל ולא חוויתי את זה ותמר (לשמחתי) עודה קטנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 נראה שאני מסכים בערך עם כל משפט שאמרת. עדיף בלי חטיבה: א-ח, ואז תיכון. נכון? (אולי הניסוח שלי לא היה מדויק, אני נגד הקונספט, לא נגד השנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל? 12 שנות לימוד הן 12 שנות לימוד, בין אם הן מתחלקות ל8 ו4, או ל6 ו 6. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה מעליך אני קצת נסוג מהניסוח, כשאת רוב הנקודות הקריטיות יותר יש בתגובה של נועה. אבל בכל זאת: עד כמה שאני מבין מאלה שסיפרו לי על חטיבות הביניים1, מאז ועד היום, מצד אחד את כיתה ז' מבזבזים על 'יישור קו' בין התלמידים שבאו משלל בתי ספר שונים. בזבוז זה ייגרר גם לכיתה י' בחלקו, שוב בגלל הפריש-מיש בין תלמידים שהגיעו ממקומות שונים ומורים שונים. כמו שאולי נאמר, כל המעברים האלה גם מבחינה לא 'אקדמית' - שמשפיעה גם על האקדמית - הם מעברים חברתיים די משמעותיים, שגם אליהם לוקח זמן להסתגל, והשיטה הקודמת חוסכת בהם. מצד שני, התיכון מתחיל שנה מאוחר יותר, ויש פחות זמן להכין את התלמידים לבגרויות. בתיכון שלי, שהחל בכיתה ט', חלק מהחומר שנכלל מאוחר יותר בבגרות נלמד כבר אז, ועד שהגענו למבחן הבגרות כבר בילינו שנתיים באותו מוסד. נראה לי גם - וזו אולי ספקולציה - שבמקרה הזה של ארבע שנות לימוד, שרק שנתיים מהן מסתיימות בשלל בגרויות2, זה נותן פחות הרגשה שבאת למקום שכל הוויתו הכנה למבחני הסיום ותו לא. 1 ודא עקא - אני מדבר על הסידור הקלאסי, שבו החטיבות והתיכונים היו בתי ספר שונים. הבנתי שלאחרונה הם אוחדו בחלק מהמקומות, וזה עשוי לשנות את הטיעונים לעיל. 2 עשינו גם שתיים בכיתה י' - לשון והיסטוריה - מה שגם הוריד קצת מהעומס בהמשך, אבל ככלל רוב הקורסים לא הסתיימו בבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברו הרבה שנים מאז חבשתי את ספסלי בית הספר, אבל בני הבכור עלה זה עתה לחטיבת הביניים. לטענתו רמת המורים גבוהה לאין שיעור מרמת המורים ביסודי (המורים המקצועיים שלו הם בד''כ בעלי תואר ראשון לפחות במקצוע הספציפי, שהשלימו גם תעודת הוראה. ביסודי המורות שלו היו בעלות תואר בחינוך בלבד), ומכאן גם רמת הלימודים גבוהה יותר. הוא מאוד מרוצה מכך שהוא נמצא עם חברים חדשים (הוא לא אהב את הכיתה הקודמת), כך שנימוקים יש לכאן ולכאן וההעדפה אישית. דרך אגב, היסודי, החטיבה והתיכון נמצאים באותו מתחם (אם כי במבנים נפרדים וצוות מורים והנהלה שונים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור יוצא מערכת החינוך בשנות השמונים, ואב לבת שתתחיל את בית הספר בשנה הבאה, אני תמיד שמח לשמוע דיווחים חיוביים על המערכת הקיימת כיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר דבר כזה "הסיפור העממי". בלדות אנגליות אני זוכר, אפילו קראתי את אלה במקראה שלא לימדו אותנו והראיתי לכמה מחברי את "לורד רנדל" עם הסיום משמיט הלסת, אבל נשארתי עם תחושה של "נו, אז? למה זה מעניין?". האידיליות של טשרניחובסקי היו עוד יותר גרועות, וכל סיפורי דבורה בארון, ו"תהילה", וכל השאר שאני לא זוכר. "בעל זבוב" היה מכונן לאו דווקא בגלל שאהבתי אותו, ואהבתי אותו, ולא בגלל המורה, שהיתה בסדר אבל פחות כריזמטית מהמורות שהיתה בשנה הקודמת המשעממת, אלא בגלל המפגש הראשון עם סאב טקסט. זה לא שאהבתי את כל מה שלמדנו אחר כך בתיכון. בעצם אני לא זוכר יצירת פרוזה בתיכון שממש אהבתי ("אל תיגע בזמיר" היה חביב). אבל הקריאה שלי התשנתה. והתחלתי להרגיש סוג של הכרת תודה אפילו על "החטא ועונשו"1, והרגשה שאני מקבל כאן משהו בעל ערך. ושירה! בלימוד של שירה מודרנית בתיכון ממש הרגשתי שאני רוכש מיומנות, לא מאוד שונה מבשיעורי אנגלית או מתמטיקה. לקח עוד כמה שנים אחרי התיכון עד שהתחלתי לזחול לבד כקורא שירה, אבל זה היה מסלול שהתחיל בתיכון. 1 דיסקליימר: זה לא זיכרון מאוד אמין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |