|
||||
|
||||
אני מבין את ההתנגדות שלך לסלוגן, והיא מכיוון אחר. אבל לגבי הפסקה כראשונה, אני ניסיתי לטעון בזהירות שזה שאני מעדיף שתוכניות החינוך של ילדי לא ייקבעו על ידי רוב ערבי זה לא טיעון גזעני. או לא יותר גזעני מזה שאמריקאי יעדיף שחינוך ילדיו לא ייקבע על ידי בני העם והסיני ושהשפה הראשית במולדתו לא תהיה סינית, או מזה שסודאני לא ירצה לדבר פינית ולהתחנך על פי התרבות הפינית, או שטאיוואני לא ירצה לדבר עברית ולהתחנך על ברכי התנ''ך. אפשר להמשיך ולהמשיך, אבל אני מקווה שהעקרון הובן. |
|
||||
|
||||
עוד באותו נושא: דני אורבך שואל ומה אם תקום מדינה דו לאומית? |
|
||||
|
||||
ניבוי שחורות נוטה להיות מפתה (גם קוראים). אבל בכל פעם שאני קורא לאחרונה כיצד אנחנו "קרבים והולכים מאי פעם למדינה דו-לאומית" אני נזכר שלפני שלושים שנה כל תושבי עזה ויהודה ושומרון יכלו לנוע ברחבי המדינה באין מפריע, כשאחוזים ניכרים מהם עושים זאת יום יום לפרנסתם. מאז, עזה נותקה וגבולותיה נחסמו, הרשות הפלסטינית שולטת בחלק ניכר מיו"ש, ותושבי יו"ש הערביים מנותקים הרבה יותר ממדינת ישראל מאשר אז - וזה נכון גם לתושבי מדינת ישראל היהודים, שמסיבות מגוונות לא מראים את אפם ברוב יישובי יו"ש1. הנתונים האלה, שמראים דווקא על ניתוק גובר והולך בין האוכלוסיות לאורך העשורים האחרונים, גורמים לי לפקפק באמינותם של חוזי העתיד הללו. ואם כבר למדנו משהו מהחיכוך בין האוכלוסיות בעשורים האחרונים, זה שהתרכובת הזאת הופכת נפיצה יותר ויותר ככל ששטח הפנים של אזורי המגע גדל. לאור כל זאת, החשש האמיתי ממדינה דו-לאומית הוא (כמו שמוזכר בכתבה) פחות העניינים התיאורטיים של הדמוקרטיה הישראלית, אחוזי הדמוגרפיה המדויקים וזכויות האזרח המיטיבות לאזרחים החדשים, ויותר התהייה איך יראו המספרים הדמוגרפיים האלה בשתי המדינות (לפחות) שתקומנה על הריסות המדינה הדו-לאומית, משיישככו עשן הקרב ומרחץ הדמים. 1 אני זוכר כיצד אוטובוסים רגילים היו נוסעים מבאר-שבע לירושלים דרך חברון ובית לחם כשגרה, מדי יום ביומו. |
|
||||
|
||||
אני חושב שישראל היא מזמן מדינה דו-לאומית ולאור העוינות והמציאות הבטחונית השוררת בין העמים מדובר בהצלחה יוצאת דופן :). אנחנו מוכיחים כל יום שתחת תרבות יהודית-ישראלית יהודים וערבים יכולים לחיות יחד. ההדגשה נועדה להציב סימן שאלה מהותי לגבי המצב ההפוך שבו יהודים וערבים חיים תחת תרבות ערבית. בלי לשפוט את העבר וחיי הד'ימי בתזרח המיכון נראה לי שהמצב מבחינת זכויות אדם ומעמד האזרח היה קצת שונה. |
|
||||
|
||||
הכל בסדר, גם אני רואה הבדל מהותי בין ההעדפה לאומית לבין גזענות. הראשונה במהותה מגדירה מי כן. השניה מגדירה מי לא. האבחנה במקום. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |