בתשובה לנמר טמילי, 17/07/15 0:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אתה כותב שירה, אולי כדאי שתפצל אותה לשורות קצרות, אולי גם לנקד חלק מהמילים, שנדע איפה לקרוא בפאתוס (כי הרי מובן זה לא מובן). למשל: הַגָּבוֹהַ והשרירי מדמה מפה ובה אזורי רְגָשׁוֹת שֶׁמְּהַבְהְבִים בעוצמות שונות בעת פעילות. במקצת האזורים, לרוב השכיחים וְהַמַּשְׁפִּיעִים מתנוסס ליד נוּרַת הבקרה באותיות קידוש לבנה שם הרגש וממנו יוצא כבל ייחודי וּמְמֻסְפָּר שמתחבר לאותו backbone רגשות מעולמו של הברנש הראשון. מפה כזאת קיימת בכל אחד אבל נתמקד בתהליך שיצר הפער בגישות. ההוא טוען ובצדק שהמכשיר שטרם הומצא מראה שהפחד לא עובר רוב הזמן. השזוף והמתולתל מצביע על כך שצורת המדידה מתאימה לסרטי ריגול ולא להבנת רגשות הציבור ושרק פעילות עניפה באזור פעיל שחצתה רמת מודעת מסויימת קיבלה שם וצימחה כבל שמתחבר ישירות ל- backbone. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משיר אחד הבנת שנמרים כותבים שירה בלחישת אהבה לילית ראית פאתוס וברשלנות פסקת ממלאכת הניקוד יען כי קמת עלי לכלותני באנקדוטת הר הבית: סע בן צור, סע רק 999 דולר לניו-יורק במבצע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |