בתשובה לרחל, 12/07/15 22:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את הר הבית קנה דוד (לפי הסיפור המקראי) בתור מלך לאחר כיבוש העיר. כלומר, הוא הציע לארנן הצעה שאי אפשר לסרב לה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורי סבתא. הסוסה של מוחמד הטיסה אותו בלילה למסגד. לא היה שם מעולם יישוב יהודי, איפה שבית המקדש. ככה שמה, כל הזמנים מפלסטלינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפירוש שלך מאולץ. לפי הסיפור המקראי, את הר הבית קנה דוד ''בכסף מלא''. יש רק שני מקומות בתנ''ך בהם הביטוי הזה מופיע (השני הוא כידוע רכישת מערת המכפלה ''בכסף מלא'' מידי עפרון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעה הייתה שהמכירה הייתה כפויה שכן לארנן לא היתה אפשרות לסרב. לכן זה שהתשלום מלא או לא פחות חשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לעפרון לא היתה אפשרות לסרב לאברהם? הרי הסיפורים מתוארים כמעט אותו דבר - עפרון וארנן מציעים את הנכסים בחינם, אבל אברהם ודוד מתעקשים לרכשם בכסף מלא (כלומר דוד פעל לפי האתוס המוסרי שסימן לו אברהם - מעשי אבות סימן לבנים). בשני המקרים, דרך אגב, הרוכש נמצא במצוקה (אברהם שמתיו מוטלים לפניו, ודוד שעמו ניגף במגיפה) ואחרון: רכישת גורן ארנן התבצעה כמה וכמה שנים לאחר המלחמה, ולאחר שדוד כבר התבסס כמלך לגיטימי בירושלים, ולא כ"כובש אכזר" כפי שנטען. סביר להניח שארנן ראה בזה כבוד יותר מאשר פחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם תימרן את עפרון למכור לו את מערת המכפלה בכך שהוא הכין מראש סכום כסף גבוה וגרם לעפרון להציע לו הצעה גבוהה מדי שאותה לכאורה לא יוכל לקבל. ארנן העדיף לתת לדוד את נחלתו במתנה כי בעולם העתיק מכירה היתה כרוכה בפרידה מהזכות על נחלת אבות. לכן נדיבותו של דוד היא למעשה הצעה שארנן לא רצה בה ולא היה יכול לסרב לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהודים האלא,זרע השטן,נכלוליים ומומחים בעסקים. וחדש-גנבי נעליים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי קראת את התנ"ך לאחרונה? דרך אגב, אתה מודע לזה ששתי המילים האחרונות שלך הן הלחם של שתי יצירות מופת של ויטוריו דה-סיקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול קניתי נס במכולת, אתה מודע לזה שהמשפט הזה הוא הלחם של שתי יצירות מופת של ויטוריו דה-סיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק במילה השלישית אני מזהה איזכור כזה כך שאין כאן הלחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו פירושים מאולצים. במושגים של ימינו, מדובר בקונה מרצון ורוכש מרצון (כשדווקא הרוכש - בשני המקרים - בלחץ זמן), או - במקרה הגרוע ביותר - הפקעה של שטח חקלאי לצרכי ציבור (דוד היה זקוק למזבח כדי לעצור מגפה) במחיר מלא (או יותר ממלא). במקרה של אברהם, ה"תמרון" כדבריך הוא טקטיקה מקובלת במו"מ - תן לצד השני להציע מחיר מופרך, ואז תפוס אותו במלה כך שחזרתו בו תגרום לו "לאבד פנים" בציבור (אז - אצל ציבור בעלי האדמות, היום - אצל ציבור המשקיעים), אני לא רואה בזה שום דבר רע. ומה זאת אומרת "בעולם העתיק מכירה היתה כרוכה בפרידה מהזכות על נחלת אבות"?! היום זה לא כך? אם תמכור את הבית של הסבים שלך, לא תאבד את הזכות עליו? לא תוכל להשתמש בכסף שקיבלת כדי לקנות נכס אחר - מקביל או טוב יותר (במיוחד אם קיבלת עליו מחיר מופקע)? להזכירך בשני המקרים מדובר בקרקע חקלאית, לא נדל"ן למגורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קונה מרצון ורוכש מרצון (אלה אותם דברים), כן. מוכר מרצון, לא. הפקעה של שטח חקלאי - כלומר היתה כאן פעולה כוחנית שבניגוד להפקעות של ימינו לפחות פוצתה כספית. כמובן שגם כיום מכירה היא העברה של קנין מיד ליד. התכוונתי להגיד שויתור כזה בעולם העתיק היה הרבה פחות רצוי לבעלים מאשר בימינו ולכן גם עפרון וגם ארנן מוכנים לתת לאברהם ודוד בהתאמה זכויות קבורה או פולחן ללא מכירה. באילוצם למכור מבחינתם לא היה שום רווח מלבד הרווח הכספי שלא היה רצוי להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה צודק, הכוונה כמובן לקונה מרצון ומוכר מרצון, תודה על תיקון השגיאה. ב. אתה טועה, גם היום הפקעה של קרקע חקלאית לצרכי ציבור (למשל כביש) מחייבת פיצוי בעלי הקרקע (כמובן בסכום נומינלי, ולא במחיר מופקע כמו במקרים המדוברים) ג. מאיפה אתה מסיק שהרווח הכספי לא היה רצוי להם? הרי במחיר שקיבלו, שניהם יכלו לרכוש בכסף שקיבלו קרקע מקבילה, טובה יותר או גדולה יותר מהקרקע שהיתה להם (שוב - מדובר בקרקע חקלאית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. בקו הירוק אולי. בשטחים הכבושים קוראים לזה 'אדמות מדינה' על מנת שיהיה הכשר משפטי לגזול אותן מבעליהן. ג. קניה ומכירה של קרקעות לא היתה דבר רצוי ומקובל בעולם העתיק (יעידו על כך סיפורים אלה וגם סיפור כרם נבות) כך שהם היו מתקשים מאוד למצוא קרקע חלופית לקנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחיר קרקע נגזר ממהחלופות מעלותיה ויתרונותיה. מחיר טוב היה דבר רצוי מאז ומעולם- גם במכירה של קרקעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור הזה מופיע בשתי גרסאות: שמואל ב' כ"ד ודברי הימים א' כ"א. לפי הסיפור דוד מחליט לעשות מעשה (מפקד אוכלוסין) שמסיבה לא ברורה גורם לאל להטיל על העם מגפה. בספר מלכים הסיפור מפורט יותר וכולל משא ומתן לגבי העונש (אולי בדברי הימים לא רוצים להביא את הפרטים בגלל ההפרדה שיש שם בין "ישראל" ו"יהודה". כידוע לפי דברי הימים לא הייתה ממלכה לא מאוחדת). אולי גם בגלל הצביעות של דוד: הוא בוחר בעונש אבל אחר כך מתחרט עליו. ואיך עוצרים את המגפה? בדברי הימים יש לדוד קו ישיר לאלוהים (או לפחות חד כיווני). במלכים כל התקשורת נעשית דרך נביא: גד החוזה (דמות שלא נעלמת מהסיפור גם בדברי הימים, כי יש גבול ליכולת השכתוב של סיפור שכבר התקדש). לפי מה שגד אומר לדוד, צריכים להקים מזבח בגרן ארוונה היבוסי. דוד אומר לו שהוא רוצה לקנות את החלקה כדי להקים שם מזבח. ארונה יודע שצריכים להיות נדיבים למלך ומציע את החלקה בחינם (כולל אספקת קורבנות), אבל דוד מתעקש לשלם לו בנדיבות 50 שקלי כסף על הכל (הגורן והבקר). אבל לכותב דברי הימים חשוב להראות את מלוא הזכויות על ירושלים. בהסטוריה הדויטרונומיסטית ירושלים הפסידה ליהושע אבל נכבשה רק על ידי דוד. הסיפור הזה לא מספק לו בעלות מספקת. הוא רוצה להראות שיש בעלות על בית המקדש באותה מידה שיש על מערת המכפלה. לכן הוא מעתיק ביטוי מסיפור מערת המכפלה. כזכור, בתקופה שבה חובר הספר לא השתמשו במטבעות. "שקל" הייתה יחידת משקל. שקל זהב ושקל כסף היו כמויות מדודות של זהב ושל כסף. "כסף מלא" נראה לי כמו "כסף טהור", שלא מעורב במתכות נחותות יותר. בסיפור מערת המכפלה מופיע גם הביטוי "כסף עובר לסוחר". אבל בדברי הימים מדובר על (600) שקלי זהב. הם לא יכולים להיות "כסף מלא". בקיצור: ניסיון לא מוצלח במיוחד להשראה. ואיך חמישים שקלי כסף (ונניח שהבקר הוא תוספת בחינם. התוספת הזו כלולה במחיר גם בדברי הימים) הופכים ל־600 שקלי זהב? אינפלציה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הזו כבר נשאלה - ונענתה - בידי רבותינו (המקור המדוייק לא זכור לי, אבל אוכל לבדוק). דוד החליט להשתמש בשקלי הכסף שגבה מהשבטים במפקד שהתחיל את כל הסיפור מלכתחילה (50 שקלי כסף מכל שבט - "בכסף חמישים שקלים") כדי לקנות מארנן את הגורן. 50 שקלים כפול 12 שבטים הם שש מאות שקלי כסף (ששולמו בפועל לארנן בשקלי זהב - "שקלי זהב במשקל שש מאות"), יש כמובן גם פרשנויות אחרות (בינהן, למיטב זכרוני פרשנות הרמב"ם, שטוען שהיתה אכן אינפלציה). אני מקווה שזה עונה על שאלתך. ודרך אגב -ארנן "יודע שצריכים להיות נדיבים למלך" או שאולי הוא "יודע שצריכים לעצור את המגיפה"? הרי דוד מסביר לו בדיוק את הסיבה שבגללה הוא רוצה את השטח. אם היה מדובר בעריץ - למה לו בכלל להגיע בעצמו למקום, לנהל את המו"מ ולהסביר את מניעיו? ישלח את חייליו עם "צו מלכותי" ויקח את השטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק מראה שגם פרשני המקרא התמחו באקרובטיקה מילולית למתקדמים. בספר שמואל דוד משלם ככפרה על חטאו. כמוכן, מה זה קשור אם הוא בא בעצמו או שולח מלאך? גם כדון קורלאונה מציע הצעה שאי אפשר לסרב לה (הוא, או אחד מבכיריו), יש שם נוכחות אישית בולטת ולא הפעלה גסה של הסמכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כסף מלא'' - נטחן מאטום הכסף בשלמותו. לא כמו הרעים שנותנים לך רק את הגרעין וזורקים את קליפות האלקטרונים עם כל הויטימינים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |