 |
אני חושב שטעות בידך.
בעקבות מלחמת ששת הימים נערכה ועידת חרטום [ויקיפדיה], ולא היו למלחמה שום פירות מדיניים.
רק בעקבות מלחמת יום כיפור הוכשרו הלבבות לקבל יוזמות שלום.
ראה את ההבדל בגישות של הפרגמטיסט הגדול משה דיין [ויקיפדיה] אחרי ששת הימים ובזמן מלחמת ההתשה לבין גישתו אחרי מלחמת יום כיפור:
לאחר מלחמת ששת הימים "דיין סבר כי יקשה על ישראל להגיע לשלום קבע עם הערבים, ובינו ובין עצמו אף תהה אם הדבר אכן רצוי. ידועה אמרתו "טוב שארם א שייח בלי שלום משלום בלי שארם א שייח". עוד בעצם ימי המלחמה הכריז דיין כי "שבנו לקדושים שבמקומותינו על מנת שלא להפרד מהם לעולם", אך בימים שלאחר המלחמה ענה לשאלות עיתונאים בדבר הצעד הבא שיש בדעת ישראל לנקוט כי הוא "מחכה לטלפון מחוסיין". ברור כי טלפון מסוג זה לא הגיע."
"בימי מלחמת ההתשה נשא משה דיין נאום ידוע בבית הספר לפיקוד ולמטה, שכותרתו "אל תירא עבדי יעקב". דיין ציטט את האמרה האמורה (ירמיהו פרק ל' פסוק 10), כשהמסר היה הצורך בנחישות במאבק: "עלינו להכין עצמנו נפשית ופיזית לתהליך ממושך של מאבק, יותר מאשר לקביעת לוח זמנים של מנוחה ונחלה". מחד היה בנאום זה כדי לעודד ולחשל את רוח העם אך מאידך בוטא בו חוסר אמונתו של דיין בסיכויי השלום.
לעומת זאת עוד לפני בחירות 77' הוא "עמד במשא ומתן עם בגין, אשר התפוצץ בגלל סירובו של בגין לדרישתו להצהיר כי כל עוד עומדת ישראל במשא ומתן עם ארצות ערב על הסכמי שלום, לא תוחל הריבונות הישראלית על השטחים או על חלק מהם".
כשר החוץ של בגין הוא היה הרוח החיה בהסכמים עם מצרים - פגישתו הסודית עם תוהמי במרוקו היתה פריצת הדרך שהובילה למגעים ישירים בין ישראל למצרים, ובועידת קמפ דיויד הוא ריכך את בגין להסכים לניסוחים שבגין התנגד להם במשך שנים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש