בתשובה לדב אנשלוביץ, 03/07/15 9:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
>>המטרה של הערבים לא השתנתה מתחילת המאה העשרים: העפת היהודים מהשטח. זו נקודת המוצא שלך, ושל רבים אחרים. כאשר זו נקודת המוצא ודאי שאין שום סיבה הגיונית לחתור להסכמים עם הערבים, אלא אם אנחנו מתכוונים לעשות להם קורייש בעצמנו. ההשקפה הזו, למרות שהיא מבוטאת במשפט אחד, מכילה שתי אמירות : 1. לכל הערבים אותה מטרה 2. המטרה שלהם היא להעיף את היהודים מהשטח בעוד שעל החלק השני קשה להתווכח (מה יגרום לך לחשוב אחרת? כן, אני יודע) אני רוצה לנסות להטיל ספק בחלק הראשון, שמובלע בדרך כלל בתוך החלק השני. הרי חתמנו הסכמי שלום עם מצרים ועם ירדן, והיתה היוזמה הסעודית, שאני לא יודע למה מבטלים את החשיבות ההיסטורית שלה. כל אלו מעידים לכאורה על ישויות ערביות שהסכינו עם הנוכחות של היהודים באזור. הלא כן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לענות בעצמך על שאלותיך אם תנסה לחשוב מדוע לא היה שלום, ולא היו יוזמות שלום טרם מלחמת ששת הימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שטעות בידך. בעקבות מלחמת ששת הימים נערכה ועידת חרטום [ויקיפדיה], ולא היו למלחמה שום פירות מדיניים. רק בעקבות מלחמת יום כיפור הוכשרו הלבבות לקבל יוזמות שלום. ראה את ההבדל בגישות של הפרגמטיסט הגדול משה דיין [ויקיפדיה] אחרי ששת הימים ובזמן מלחמת ההתשה לבין גישתו אחרי מלחמת יום כיפור: לאחר מלחמת ששת הימים "דיין סבר כי יקשה על ישראל להגיע לשלום קבע עם הערבים, ובינו ובין עצמו אף תהה אם הדבר אכן רצוי. ידועה אמרתו "טוב שארם א שייח בלי שלום משלום בלי שארם א שייח". עוד בעצם ימי המלחמה הכריז דיין כי "שבנו לקדושים שבמקומותינו על מנת שלא להפרד מהם לעולם", אך בימים שלאחר המלחמה ענה לשאלות עיתונאים בדבר הצעד הבא שיש בדעת ישראל לנקוט כי הוא "מחכה לטלפון מחוסיין". ברור כי טלפון מסוג זה לא הגיע." "בימי מלחמת ההתשה נשא משה דיין נאום ידוע בבית הספר לפיקוד ולמטה, שכותרתו "אל תירא עבדי יעקב". דיין ציטט את האמרה האמורה (ירמיהו פרק ל' פסוק 10), כשהמסר היה הצורך בנחישות במאבק: "עלינו להכין עצמנו נפשית ופיזית לתהליך ממושך של מאבק, יותר מאשר לקביעת לוח זמנים של מנוחה ונחלה". מחד היה בנאום זה כדי לעודד ולחשל את רוח העם אך מאידך בוטא בו חוסר אמונתו של דיין בסיכויי השלום. לעומת זאת עוד לפני בחירות 77' הוא "עמד במשא ומתן עם בגין, אשר התפוצץ בגלל סירובו של בגין לדרישתו להצהיר כי כל עוד עומדת ישראל במשא ומתן עם ארצות ערב על הסכמי שלום, לא תוחל הריבונות הישראלית על השטחים או על חלק מהם". כשר החוץ של בגין הוא היה הרוח החיה בהסכמים עם מצרים - פגישתו הסודית עם תוהמי במרוקו היתה פריצת הדרך שהובילה למגעים ישירים בין ישראל למצרים, ובועידת קמפ דיויד הוא ריכך את בגין להסכים לניסוחים שבגין התנגד להם במשך שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מבין את כוונתך. שאלתי הייתה לגבי מה שהיה טרם מלחמת ששת הימים. האם, לדעתך, רק אחרי מלחמת שששת הימים הוכשרו הלבבות שלנו לעשות שלום ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שתתרכז במענה להטלת הספק שלי מתגובה 658678. נראה לי שאי ההבנה נובעת מכך שבקשת שאענה על השאלה שלי בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזכיר לך שהשארת את תגובה 658678 ללא מענה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |