בתשובה לצפריר כהן, 19/06/15 15:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מסרב לרדת לסוף דעתי בנוגע למימדי 1 ההתיישבות הפלסטינית הקדומה במקום הנמוך בעולם לעומת חבלי ארץ אחרים. כל מתקן מצפונים טירון יודע שהנפש הומיה בדרך שונה למראה עקירת יער נרחב בן 2,000 לעומת עקירת חורשת אורנים דלידה בת 20. יכול להיות שהאומן שהביא את מצפונו כעד מומחה לקדמת הבמה התבלבל בין מצפון לדברים אחרים כמו רבים אחרים ששחקו את הטיעון לפניו. הרי לא ייתכן ששיקר כי עצם השחיקה של סממני מוסר נעלה למטרות רווח אישי או פוליטי אינה מצפונית בעליל. בכל זאת מדובר באומן וידוע שאמנים ניחנו מתוקף הגדרתם במדרגה רוחנית נעלה שאיננה מסוגלת לעוולות ופליטת מטבעות לשון סתמיות. 1. הפרוייקט להנצחת הכפרים הערביים נשען על מקורות פלסטינים מפוקפקים שלא ראויים להכלל בויקיפדיה העברית: לא פעם מתעלמים המדענים הערבים (והמצטטים החדשים) מהישוב היהודי שעליו צמח הכפר. כפרים רבים נוסדו לאחר פרוץ הציונות והתנופה שהביא היישוב היהודי. נקודה שמערערת במקצת את טענת השורשיות והבעלות. נתקלתי במספר מקרים של חושה וחצי ששימשה אריס זמני שהוגדרה ככפר בעל מאות נפשות בעוד שזקני המקום (ערבים ויהודים) מעידים אחרת. ממליץ בחום על ספרות המסעות בשלהי המאה ה-19. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקורות יותר אמינים. לדוגמה, מפקד האוכלוסין שערכו שלטונות המנדט בשנט 1931. אבל זוכרות הוכנס על ידיך לדיון בגלל כפרים שלא הופיעו בו ולא בגלל כפרים שהופיעו בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפריר, היכן היו יותר ערבים- ביפו חיפה ועכו או בבקעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1931? זה קצת מאוחר. כל השאלה בסכסוך הזה היא מאיזו שנה מתחילים לספור. ראה את מקרה העקורים ממצרים שהביאו התורכים לאזור יפו (ע"ע אבו כביר) באמצע המאה ה-19. לאחר הניצחון במלחמת העצמאות, כלומר לאחר כשלושים שנה, התרוקנו הבתים וכיום שוכנת שם תל כביר. מה עושים? האם "זוכרים", "זוכרות", "מדחיקים" או "מתעלמות בנימוס"? לא יודעת. זו דוגמא שוודאי הבאתי כבר באייל אבל הסיבה היא פשוט שקראתי חומר רב על הנושא. האנשים הללו נעקרו ממקומם פעמיים תוך שלושה דורות. אכן, חיים קהילתיים קשים ונעדרי המשכיות. אבל לתבוע את בעלותם על אבו כביר זה כמו לדרוש זכות שיבה והשבת נכסי נפקדים לתאילנדים שמישהו פינה ממושב בערבה. ניחוש פרוע: לנדאו בוחר היטב את השנים שאליהן הוא מתייחס, כמו שאר המשתתפים בדיון זה. לכן גם אם כל מקורותיו אמינים ובדוקים, הם מציגים תמונה חלקית. עם כל פוסט פוליטי (לאו דווקא שלו) שאני קוראת, הדבר היחידי שנותר בזיכרון הוא לקחת את כולם, אבל כולם, בעירבון מוגבל. אני קצת מתביישת לומר, עם חברים אני לא מדברת על זה (זה מסוג הנושאים שעליהם אומרים בבית מרקחת "חברה שלי סובלת מ...") - אבל למי בעצם שייכת חברון? לא לפי התנ"ך. לפי ההיסטוריה הקרובה. רחוב השוהאדא, מה היה שם? וקודם מה היה שם? ולפני זה? לא אלפיים שנה אחורה. רק מאה. ולסיום חמוץ משהו, סיפור (גנוז בינתיים) שכתבתי די מזמן סייע לי להבין שהזכות העיקרית על אדמה זו שייכת לניאנדרתלים, שהם היחידים שבאמת היו שם לפני כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נשמע הגיוני שהרי הניאנדתרלים חיו הרבה לפני השילוש הקדוש של ג'ון לוק, ''חיים, חירות וקניין''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''השילוש הקדוש'' אתה אומר. נאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מגורשי ספרד כך. זה לא מפריע לממשלת ספרד להשיב בנים לגבולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם הסיפור של ''השבת מגורשי ספרד לגבולם'' נע בין ההזוי לבזוי אבל אני מתקשה לראות את הקשר לנשוא הדיון והוא זכות הקניין כירושה היסטורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך דיברתי על "נכסים". יותר על "זכות אבות", "כמיהה למולדת" וכולי (או כמו שאמר יאיר לפיד: ירושלים היא רעיון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתבייש ששמו של יאיכ לפיד שורבב לכאן. בכל מקרה, יש כמה מובנים לביטוי ''זכות אבות''. למשל, מעניקים אשראי למי שאין לו משהו מיוחד חיובי או אולי יש לו דברים שליליים אך לאבותיו מיוחסים ערכים ומעשים חיוביים. מובן אחר זה המובן שקשו לזכות הקניין, מעין ירושה בזכות קשרי דם או אחר ללא קשר לערכים ומעשים של האבות והבנים. כמדומני שכאשר מדברים על זכות אבות לטריטוריה הידועה כארץ ישראל משתמשים במובן השני, זה הקשור לקניין וירושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנאכרוניזם של אתיקה (או הקפדה להימנע ממנו) הוא הדבר האחרון שמטריד את הצדדים בסכסוך הזה. וכנראה שגם בסכסוכים אחרים. סלח לי אם תשובתי לא תהיה אתית או משפטית. זכות האבות לשנ"צ כנראה נלקחת ממני היום וההכרה בזה קשה מאוד. לקשר בין אדם לאדמתו יש, בפרספקטיבה של 1948, כמה רמות: 1) בית הילדות ("המפתחות שמורים אצלנו"). 2) זכות קניין על הנכס (חוזה מכירה). 3) זכות על האדמה ויבולה, הקשורה בפרנסה וקיום (שדות שעיבדה המשפחה, בארות, עצים וכדומה). 4) אובדן חיי קהילה (במקרה של כפר שלם שברח/גורש) שנעקרו ולא ישובו להיות כפי שהיו. 5) אובדן זהות מקומית ותיקה, הגדולה גם מן הקהילה באותו כפר (אובדן המיתרגם במקרה הפלסטיני, בטעות או בצדק, לפי הדעה שהבאת אתך מהבית, לפגיעה בעם שלם ובזהותו הלאומית). 6) אולי פחות קשור, אבל רגשות נקם כלפי האחראים והקשורים לבריחה/גירוש (רגשות מהסוג שגורם לתבוע פיצויים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה נאמר אנו, אזובי הקיר, שהזכות לשנ"צ נשללת מאיתנו על בסיס קבוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים היה גם שנ''צ, תודה. מה שלא משפר את התגובה אבל מילא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |