בתשובה לדובי קננגיסר, 05/07/00 12:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ומי קובע את האג'נדה? בעוד ברק (לא התבלבלתי) מנסה להדגיש את הנושא הכלכלי חברתי (תוכנית ברק...), אחרים בליכוד (לא בנימין נתניהו) דחפו את הבחירות לכיוון המדיני, בעוד אחרים סיפקו בידי ברק את הכלים "להגן" על עצמו באותו מישור. זכורה לך בוודאי ההצהרה של אהוד אולמרט, כשנה לפני הבחירות בזכותו של אהוד ברק ש"לא יחלק לעולם את ירושלים" האם זכור לך הנזק *העצום* שנגרם למסע הבחירות "הרשמי" של הליכוד עקב שידור אותה אמירה, שנאמרה, אגב, בצורה איטית ושקולה - כאילו ידע אהוד אולמרט שמקליטים אותו למען הדורות הבאים... האמת, שאני לא בטוח לגבי אהוד אולמרט האם עשה זאת כדי לחזק את אהוד ברק או כדי להחליש את נתניהו בליכוד בכדי לקדם את עצמו. אשר למרכז, אינך סותר אותי אלא מחזק את טענתי. להיות "במרכז" זה אמצעי כדי לנצח בבחירות. בכך שנתניהו מדגיש את ימניותו הוא אינו דוחף את ברק לשמאל אלא דווקא משאיר אחריו חלל במרכז - ובפוליטיקה אין וואקום ואלו הם בדיוק האנשים שצריך לשכנע כדי לזכות בבחירות - לא המשוכנעים מימין ומשמאל - ועובדה - אהוד ברק שכנע אותם (אם איני טועה, בקרב ה"מתנדנדים" חלוקת הקולות היתה לבסוף 9:1 לטובת אהוד ברק). השאלה המעניינת היא באמת מדוע רץ לראשות הממשלה? אם לא היה רץ, היה מישהו אחר רץ, ואולי גם זוכה? זה יהיה אסון כיוון שכפי שכבר טענתי, מטרותיהם של בנימין נתניהו ואהוד ברק דומות, מתמודד אחר מהליכוד, סביר שמטרותיו היו שונות, ולכן חשוב להיות שם *דווקא* כדי להפסיד. כדי שחס וחלילה לא ננצח. באותו עניין, מה עם מועמדותם התמוהה של ב"ז בגין ואמנון ליפקין שחק(בהתחלה) - הרי זה לוקח קולות לנתניהו וזה לוקח קולות לברק. שני האישים הללו רצו לכפות סיבוב שני, שהשלכותיו (לו היו מצליחים לזכות לרוב מספיק בציבור) היו למשל סיבוב שני בין ברק לשחק? (אני מדבר על סביבות פברואר-מרץ), לשמחתם של בנימין נתניהו ואהוד ברק, בא יצחק מרדכי וטרף את הקלפים במפלגת המרכז (אני מעיז לומר, בניגוד למקובל, שאולי אפילו בתיאום עם בנימין נתניהו) והפך אותה לבלון הפוליטי של בחירות 1999. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רבים רבים מבין מצביעי הימין ה"משוכנעים" הצביעו עבור ברק ב-99. מדוע? משום שהם לא סמכו על ביבי. זו הסיבה היחידה. ביבי ניסה "להחזיר אותם הביתה". איך עושים את זה? על ידי הדגשת הנושא המדיני. בנושא המדיני אין מרכז. המרכז הוא פיקציה. או שאתה בעד החזרת שטחים, או שאתה נגד. בכך שנתניהו הדגיש את הנושא המדיני, ואת היותו שייך לימין, הוא חייב את אהוד ברק להציג את עמדתו. לאהוד ברק נשארו שתי אופציות - או להודות בהיותו שמאלני ולא ימני, דבר שהיה דוחה חלקים ממצביעי הימין שרצו להצביע עבורו ומחזיר אותם אל נתניהו כברירת מחדל, או, לחלופין, להציג עצמו כבעל דעות ימניות (ניציות), דבר שהיה מטיל ספק על אמינותו, שהיא הייתה הקלף המנצח שלו. ברק בחר בדרך שלישית - הוא נמנע לגמרי מהנושא המדיני (והרי לך וואקום שכן קיים בפוליטיקה - הדעות המדיניות של ברק, שכל מצביע מילא בעצמו לפי מה שהוא קיווה שיהיו עמדותיו של ברק). זו הסיבה שברק לא הגיע לעימות, והשאיר את הבמה לאיציק מרדכי. בעימות הוא היה נאלץ לענות לטענות של נתניהו, בעוד שברק העדיף להתעלם ממנו לגמרי. תוכניתו של נתניהו להחזיר לחיקו את המצביעים שנטשו אותו בגלל אמינותו, אם כן, כשלה, שכן ברק לא התנהג כמצופה ממנו, ומנע מ"מאוכזבי נתניהו" להבין שבעצם הוא לא אלטרנטיבה אמיתית. אם מטרותיהם של ברק ושל נתניהו כה דומות, מדוע לא ניסה נתניהו לבצע את כוונותיו בעצמו? מה היה מפריע לו לנצח בבחירות, להכנס לממשלת אחדות עם העבודה, ושלום על ישראל - כל מה שהוא היה יכול לרצות היה מתבצע. עוד יותר - מדוע פרש מהליכוד? הוא היה יכול לחסוך הרבה מאוד בעיות לכל הנוגעים בדבר אילו היה נשאר מנהיג הליכוד, נכנס לממשלת אחדות עם ברק, וביחד היו השותפים האידאולוגיים הללו משיגים את כל מטרותיהם המשותפות. בקיצור, התאוריה שלך מלאה חורים, ואתה מתאמץ מאוד לדחוף אצבעות לתוכם כדי למנוע ממנה להתפרק לגמרי. זה לא עובד. סליחה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |