בתשובה לדותן, 25/03/02 0:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה... חשבתי שסיבתיות היא מושג די פשוט. אתה מסיק מהניסיון בעזרתה ולכן אנו מדברים על אותו דבר. תאר לי את ההבדלים בין הסיבתיות היוּמית (שהסכמנו שהיא בלתי ניתנת להסקה מהניסיון, כן?) לסיבתיות שלך, שכביכול הוסקה מהניסיון, וכיצד. יש לך משפחה מופלאה. תבקש ממנו לחשב את שטחו של המשולש-המרובע שלי :-) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין הסיבתיות היוהמית (ה-ה' רק כדי להבדיל מיומית או יומיומית) לזו בה אני עושה שימוש היא פשוטה למדי הסיבתיות היומית תגרוס כי דבר גורם דבר רק רק אם יוכח כך קורה תמיד הסיבתיות בה אני משתמש גורסת כי דבר גורם דבר אם כל העדויות עד כה מצביעות על כך (ובכך אפול כמובן לבעיית האינדוקציה, האינדוקציה החדשה ובורות רבים נוספים שמפריעים לחיי היומיום מעת לעת אך מאפשרים קיום סביר תמיד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך לאמץ כנראה את הה', כחלק מאג'נדת ה "שפה-המדעית" שלי (ושל עוד כמה פילוסופים זניחים שהתמזל מזלם לחיות לפני :-)), אבל זה נראה כל-כך צורם... לא יודע, נראה. נראה לי שאתה מפספס את עומק הבעיה: אתה כותב "הסיבתיות בה אני משתמש גורסת כי דבר גורם דבר אם כל העדויות עד כה מצביעות על כך". אבל מדוע בכלל קישרת בין הדבר הראשון לשני, אם לא בסיוע מושג הסיבתיות?! מושג הסיבתיות קודם (אשמח לשמוע על דוגמא להסקת סיבתיות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגעתי בתנור וכעבור זמן קצר כלשהו הרגשתי חום צורב בידי כעבור שבוע נגעתי בתנור אחר ושוב זמן קצר מאוחר יותר הרגשתי חום צורב בידי אי לכך ובהתאם לזאת הגדרתי לעצמי יחסי גרימה תוצאה סבירים לטעמי ולפיהם מגע עם תנורים גורם לצריבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אוח... הרי זה פשוט: אתה הנחת שיש קשר בין צריבת החום לתנור. לא היית חייב. *אבל מכיוון שטבועה בך היכולת לזהות סיבתיות*, הגדרת לך "יחסי גרימה". היית יכול לקבל כוויות על ימין ועל שמאל, רק סיבתיות מנעה ממך גורל אכזר זה. הסיבתיות קודמת לשימוש בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה' כדי להבדיל זה יפה, אבל למה שם? Hume, ומכאן, אם כבר, "היום", ומכאן, "סיבתיות היומית", או "הסיבתיות ההיומית". כמובן שקוראים רבים יחשבו שהתכוונת ליומיומית ונתקעו לך פירורי במבה במקש הה'. מה דעתך על "סיבתיות דיווידיומית"? גם כאן יש בעיה, ניכר חוסר גיוון ב-8 האותיות הראשונות.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעברית causality ן-causation הן אותה מלה, סיבתיות מה שגורם בלבול (לא שבאנגלית זה יותר ברור) א. causation סיבתיות - קשר/הקשר סיבתי כללי, כמו בין מכשיר חד לדקירה או בין סכין מסוים והחתך שהוא עשה. ב. עקרון הסיבתיות - ניסוח של חוק, כמו אש גורמת לכוויה. ג. causality קוזאליות או דטרמינזם סיבתי - השיטה שמנסה להראות שיש חוק סיבתיות כללי כמו, לכל דבר יש סיבה, או, כל מה שיש לו התחלה יש לו גם סיבה. זאת אומרת, קשרים סיבתיים מנוסחים על ידי עקרונות סיבתיים, שמוכללים על כל העולם על פי שיטה סיבתית. לפי זה, גם מה שאתה אומר שהיום התכוון לו וגם השימוש שלך, הם על אופן קביעת המובן ה-2 של המילה סיבתיות. אבל האם אתה מסיק או מחזיק שיש חוק סיבתיות אוניברסלי? האם סיבתיות היא אך ורק הנתפס או שסבתיות הן תכונות מהותיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריך שהנחות הסיבתיות הן תוצר ישיר של הנחת האינדקוציה. בהנתן אירוע A, שאחריו, בכל התצפיות, התרחש אירוע B כלשהו, ניתו לנסח כלל סיבתי (במובן ב') הקושר בין A ל- B. אם מסתבר שעבור כל אירוע מתקיים אחת מהשתיים: א) ניתן היה לחזות את האירוע על סמך כלל סיבתי. ב) חסרים, באופן ברור, נתונים על המקרה (למשל, בגלל מגבלות מדידה). אז אפשר להסיק, לכל הפחות מטעמים פרקטיים, שקיימת קוזאליות (סיבתיות במובן ג'). האם יש טעם להניח, או לצפות, למצב של "סיבתיות חלקית"? כלומר שמתקיימת קוזאליות, אבל זו מקיפה רק חלק מהתופעות הניצפות? כי נדמה לי שהטכנלוגיה והמדע המודרני מחזקים מאד את הטענה שקיימת סיבתיות, לכל הפחות חלקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שיש סיבתיות עקרונית ודטרמיניסטית וכי הסיבה לכך שאיננו מזהים אותה היא מורכבותה האיומה אך עסקינן בהנחה בלבד. הנחותיי מתבססות על הנתפס בלבד בכל מקרה, אף כי איני יכול לפסול או לאושש השפעת גורמים לא נתפסים על המערכת הנתפסת. יתרה מזו אני עושה שימוש בהנחת סיבתיות ובמידע מתחום הנתפס כדי לנבא על קיום של גורמים מחוץ לתחום הנתפס (אלקטרונים, אטומים, חורים שחורים ובעלי צבעים ... ושאר מרעין בישין) למרות ההנחה שהובאה לעיל אין לי כל דרך להתווכח עם היום וגם אין לי כל סיבה לעשות זאת- כפרגמטיסט מן המניין אני מודד את תועלתם של דברים ודומני כי השיטה המדעית מוכיחה את עצמה השקם ערב. באין קיום לשיטה זו (המדע) ללא הנחת סיבתיות אני מוצא בהצלחת המדע גורם שלפחות (ואולי רק) במדדים פרמגטיים תומך בהנחת הסיבתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שוב, בצורה מעגלית, אתה חוזר על המעגליות שלך: אתה משתמש בסיבתיות כדי לזהות את הצלחת המדע (השתמשתי במדע, וזה הביא אותי להכרת הסביבה - יחס סיבתיות!), אומר, בצדק, שהמדע מבוסס על הנחת הסיבתיות, ובקרשנדו נפלא מגיע למסקנה שהצלחת המדע מוכיחה את הסיבתיות. עדיין לא הצלחת להוכיח את הסיבתיות. גם לא להעלות את הסיכויים לנכונותה. הצלחת להראות שאם מניחים סיבתיות אפשר להוכיח שהסיבתיות נכונה... בהנחה שהסיבתיות נכונה - היא נכונה. יופי! אבל מה עשינו בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבתיות מניחה איזו רמה של תאימות. אם כדור ביליארד פוגע בכדור אחר וגורם לו להתגלגל, אז לכדור השני היתה צריכה להיות איזו תכונה שתגיב לפגיעה וכך יגרם האירוע שמשנה את תכונותיו של הכדור השני (מצבו בחלל). אבל, האם הסיבתיות היא בעולם או שהיא הדרך בה מידע מהעולם נתפס, מתפרש, במוחנו. קרי אנחנו חלק מהשרשרת הסיבתית, מעצם היותנו חלק מהעולם החומרי וגם מצורת המבנה שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע, כמובן, אם הסיבתיות היא בעולם. אבל אני יודע שהיא הדרך בה העולם נתפס, בין אם זו הדרך ה "אמיתית" אם לאו (אם בכלל יש משמעות ל "אמיתית" בעולם האונטולוגי). בכל מקרה, שוב! הנחת המבוקש אצלכם נמצאת הפעם כאן: "כדור ביליארד פוגע בכדור אחר וגורם לו להתגלגל". ממש במילה "גורם". מה זו "גרימה", אם לא הנחה מוקדמת של סיבתיות?? כל הניסיונות הכושלים הללו (פר-הגדרה, אבל שלא תפסיקו לנסות. הרי מכשלונות לומדים הכי טוב...) מראים הכי טוב שרק אפשר, כי לא ניתן להסיק את הסיבתיות מהניסיון. שוב: תגובה 61584 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |