בתשובה לבדליקלאון, 02/02/15 9:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם ב"ארץ ישראל מחכה לנו תחייה רוחנית וחומרית.." אז לא ייתכן ש"הציונות אינה כיסופי גאולה". נניח לרגע עד כמה רווייה הציונות לא רק במשמעות דתית ובמורשת ישראל בכל צעד ושעל ולא רק בעולמם הרוחני של אבות הציונות כי אם גם בחוגים הסוציאליסטים אשר משמאל למפא"י, אלא, וזו רק דעתי, שגם בהקשר ההיסטורי שבו היא מופיעה, היא אינה בבחינת "תנועה לאומית חילונית." נכון שרגלם האחת, רק אחת, של אבות הציונות היא בעולם ההשכלה, אבל אל התנועה הלאומית היהודית הם מגיעים מתוך מרד בלאומיות של אירופה- ולא מתוך העתקה. בהיותם בני התרבות האירופית הם אכן רואים- דת, מדינה, לאום, הם מבינים את החרות הדתית והמצפונית, מכירים את ערכי השוויון והסובלנות.. ומגיעים להכרה שבכל אותן קטיגוריות של עמי אירופה, היהודים אינם מוצאים את מקומם. איכשהו, באיזו דרך בלתי ניתנת לפיענוח, עולם המושגים המערבי- סובלני כאשר יהיה, לא מצליח להכיל בתוכו את היהודי, מקיא את היהודי ואף מתעלל בו. אז נכון שהרצל חזה את המדינה היהודית במושגים מערביים וליברליים, אבל עצם הציונות באה לחלץ היהודי מאותן קטיגוריות. לא להעתיק את הלאומיות של אירופה בארץ ישראל- (למרות הרצל!), אלא להביא את העם היהודי אל חיי קוממיות אשר בהם יתאפשר לו - להיות מה שהוא. אינני יודע במה קבעת קונצנזוס או שהיה קונצנזוס שבני עם הספר הם "לאום תחילה".ועוד שבאותם תנאי גלות איננו מוצאים לא טריטוריה משותפת, לא שפה משותפת, קשרי הדם הריהם רחוקים, אלא שבאה הציונות בסיפורו של -עם והוא מתייחד בתורתו, במורשתו, בהיסטוריה, בחיי הספר ובעיקר שאינו מבין את כל אותן מחיצות. כל זה לא כדי להדת את הציונות או את החיים הלאומיים בישראל, אלא שאינני מצליח לראות איך הציונות היא רק לאום. נדמה לי שלומר כך, זה לבזות את ההיסטוריה המשותפת שלנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
״אם בארץ ישראל מחכים לנו...״ סייגתי ואמרתי, בכוחות עצמנו. אם כבר, מדובר על תחליף לכיסופי גאולה. אני חייב להודות, אתה מציג קייס מאוד מעניין. זו פרשנות אפשרית, אולי אף מועילה, לסיפור ההידטורי הרחב. אבל בשבילי זה מופשט מדי. אבות הציונות אכן יצאו מנקודת ההנחה שהחיים בגלות הם דרך ללא מוצא. אבל לפני שהם האשימו את המערב הם נטו להאשים את הגלות. העמדה הקיצונית ביותר הייתה, שאין פלא שהיהודי הגלותי שנוא בעיניהם, שאין להאשים אותם! עמדה שאימצו הוגים חשובים משני צידי המתרס הפוליטי. עמדה אחרת הייתה שהם מתמודדים עם אספסוף. עוד עמדה שלא הביאה אותם לחיכוך עם הליברליזם המערבי הנהוג. אחרים גרסו, במפורש, שהצוררים אותם לא היו נציגים מהימנים של ערכי הנאורות, שהמשכילים כבר נעשו רפלקטיביים לגביהם. אז הגיעה העמדה שאתה מציג, ואני סבור שהיא מאוחת יותר. אבל אליבא דאמת, שמעתי רק הדים שלה עד כה... על כן אני מוכרח לשאול: אילו ציונים ומתי? עד כה פעלתי תחת הרושם שמי שנחשבו ציונים, בתקופה הפורמאטיבית של הציונות, חשבו על היהדות כלאום תחילה. ואני עדיין מסופק שיש לייחס לציונות יעדים שלא הם התוו בשבילה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |