בתשובה לנועה ו, 10/01/15 11:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה את אומרת? ציינתי את גוז'נסקי כדי להראות שגם בעבר היו בחד"ש אנשים טובים. כן, מרצ ציונית אבל מאבקיה למען זכויות אדם בהכרח גורמים לה להיעשות "פוסט ציונית" ולהישאר ציונית רק בהצהרה כי מי שנאבק למען זכויות אדם אינו יכול להפריד בין יהודים לשאינם יהודים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. כדי להדגים ח"כים מוצלחים בחד"ש אתה נאלץ ללכת שנים אחורה ולשלות את היהודים דווקא. זה אומר עליהם משהו? 2. מדוע אתה מעדיף לתמוך במפלגה גזענית-בהגדרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ייתכן. הח"כים הערבים הם לא להיט גדול אבל אם תבדוק את המצב במפלגות שמימין לעבודה תראה שהמצב הרבה יותר גרוע. על כל חנין זועבי תקבל מירי רגב אחת ואיילת שקד אחת, בנוסף לדנונים ואקוניסים, ליברמנים נחקרים במשטרה ומוקיוני לפיד לעשרותיהם ומעל כולם מנהיג משכמו ומטה, ראש ממשלה גרוע יותר מגולדה ומשמיר שזה ממש שיא גינס. היה שם ח"כ טוב אחד. לפני כמה זמן הוא עבר למישכן הנשיאות. 2. המצע והפעילות הפוליטית של מרצ הם אנטי-גזענים. הגדרתם העצמית כמפלגה ציונית היא בגדר אנכרוניזם נאיבי. ראוי להזכיר ששולמית אלוני היא זו שטבעה את הביטוי 'מדינת כל אזרחיה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ברור, לא חשדתי בך בימניות-יתר. האם לדעתך העובדה שכל חברי הכנסת הערבים של חד"ש גרועים כל כך היא מקרה גרידא, או קשורה לערביותם? 2. הסכמת עם בורג שביילין אינו שמאלני. האם חברי הכנסת הנוכחיים של מרצ נמצאים שמאלה לביילין? והאם אינך רואה פגם בתמיכה בגוף שמגדיר עצמו גזעני במוצהר (מעדיף יהודים) גם אם לא במעשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בקדנציה הקודמת שמעתי טענה מפי חד"שניקים, שחנין מוצלח כל כך בתור פרלמנטר בהשוואה לח"כים האחרים של חד"ש, משום שח"כים מסיעות אחרות, גם מנוגדות לגמרי לחד"ש, בוחרים בו כפרטנר להצעת חוקים חדשים, ומחברי הכנסת הערבים הם מתעלמים. ושחוק שחנין יציע יש לו סיכוי יותר טוב לעבור משום שיש לו שת"פ טוב עם ח"כים יהודים. זה לא מסביר למה לברכה יש נוכחות מעטה מאוד במשכן ומעטה בועדות בהן הוא חבר, למה לאגבריה יש נוכחות מעטה במשכן, למה המזכ"ל של חד"ש תומך באסד, ולמה כמות ההצבעות של דב חנין שווה פחות-או-יותר לזו של 3 הח"כים האחרים במפלגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. השאלה היא אם צריך לשוות את חברי הכנסת של חד"ש (והח"כים הערבים בכלל) ספיציפית לחנין, או שראוי להשוות אותם לח"כים יהודים בכלל. לצורך העניין, ח"כים שלא מכהנים בתפקיד (שרים או יושבי ראש ועדות). ההשוואה לחנין מוציאה את רוב הח"כים רע, בלי הבדלי דת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם יוצאים רע גם ביחס למירי רגב, משה פייגלין או אלעזר שטרן. ביחס לציפי לבני, למשל, שאני תוהה על מה בדיוק היא מקבלת את הכסף, הם יוצאים בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תחשדי בי באהדה ללבני, אבל שימי לב שלא נכון למדוד שרים בכלים המקובלים למדידת חברי כנסת (שגם הם פגומים, לפעמים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצדק אתך. ופרט זה נשמט באתר הכנסת הפתוחה שמשום מה מכתיר אותה כחברת כנסת בקואליציה. ומזכרוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מכתיר אותה כך כי זה תוארה עכשיו :-) הייתי אומר שאם שכחת שהיא היתה שרת המשפטים זה מעיד שהיא לא עשתה הרבה, אבל למען האמת נראה לי שמכל שרי הממשלה היא הצליחה להשפיע ביותר לטווח הרחוק (מזוז, ברון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עשתה הרבה כשרת משפטים? היא פשוט הקדישה את כל זמנה למו"מ עם מכחיש השואה, הזניחה לחלוטין את תפקידה כשרת משפטים, ונתנה לגרוניס ולשפיצר להשתולל כאוות נפשם ולהחריב את השירות המשפטי שהמדינה אמורה לתת לאזרחיה. נשאלת השאלה, אם עיקר עניינה במו"מ מול המשטר העבאסי, מדוע היא בכלל לקחה את התפקיד הזה על עצמה, ולא ביקשה להתמנות כ"שרת התהליך המדיני" במקום זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהיא "הקדישה את כל זמנה למו"מ עם מכחיש השואה, הזניחה לחלוטין את תפקידה כשרת משפטים, ונתנה לגרוניס ולשפיצר להשתולל כאוות נפשם ולהחריב את השירות המשפטי שהמדינה אמורה לתת לאזרחיה". מדוע נתניהו גיבה אותה בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שהוא גיבה אלא שהוא היה מחויב לזה עקב ההסכמים הקואליציונים וקווי היסוד של הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הוא נתן לנאצים האיסלמיסטים את חברון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אולי הוא שמאלני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה,אתה כן יודע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם התומכים שלו שמאלנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק,לחלק אין להם מושג,חלק מסיבות מסורתיות (אחרי שמפא''י אנסה אותם,הם לא מסוגלים נפשית להצביע משהו אחר),לחלק זה הרע במיעוטו, וחלק מאמינים שזה היה שלב מעבר והוא כבר אחרי זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני, הדובר של נתניהו? למה הוא גיבה את ה"מעמפס" של לפיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך רוב הקדנציה היא הייתה בקואליציה. בזמן שבו היא באופוזיציה הוא ממילא זמן שבו הכנסת בקושי פועלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבורתני שהכנסת הפתוחה סופרת את כל הקדנציה הנוכחית. הגיוני שהואיל והיתה שרה, מיעטה לתפקד בכנסת. וזו עוד בעיה שנוצרת עקב ממשלה רחבה, פיצול משרדים, ריבוי שרים מיותרים, ריבוי סגני-שרים וריבוי שרים-בלי-תיק. מעבר לעלות הכלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה, לא אצל שוקי ולא בהצעות שהמפלגות מעלות (עד כמה שאני מכיר אותן) לא מוזכר החוק הנורבגי, שיחייב את השרים וסגניהם להתפטר מהכנסת. חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל? אתה רוצה לפרנס 120 ח"כים ובנוסף שרים וסגני-שרים? ככה מפרנסים סה"כ 120 איש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני רוצה. ההוצאה על שכרו של ח"כ עם עוזריו הפרלמנטריים קטנה בהרבה מהתועלת שהוא יכול להביא - אם הוא ממלא את תפקידו נאמנה. הפיקוח על הממשלה נפגע קשות מכך שכחמישית מחברי הכנסת הם שרים או סגני שרים. כך גם האפשרות של ח"כים בקואליציה ליזום חקיקה שאינה ממשלתית. אם יש צורך ב-120 ח"כים, אז כולם צריכים להיות ח"כים ולהקדיש לכך את מלוא זמנם. אם לא, עדיף פשוט להקטין את הפרלמנט. אגב, אני מאמין שבמציאות כזו כמעט לא תמצאי סגני שרים. מי שיבחר להיות סגן שר ויתפטר מן הכנסת יידע שאם ראש הממשלה מפטר אותו (או אם המפלגה שלו עוזבת את הקואליציה) הוא מאבד את המאחז שלו בחיים הפוליטיים. אני מוכן להמר שדני דנון, למשל, מלכתחילה לא היה נכנס לתפקיד סגן שר בתנאים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן. להלכה, היה אפשר לסמוך על השכל הישר של נבחרינו, ובראשם ראש המפלגה שנבחר להרכיב קואליציה, שידע להבין שעדיפה ממשלה קטנה1. בפועל... אני מבינה את היתרונות בהצעה שלך. אם כי - אם כבר הזכרתי את ה"לפרנס", קח בחשבון שיותר ח"כים פירושו של דבר יותר אנשים לשלם להם פנסיית-ח"כ למשך שארית חייהם אם כיהנו כח"כים 2 קדנציות. 1 לבן גוריון זה היה ברור, ואפשר לקרוא ב"מדינת ישראל המחודשת" על מאמציו לשכנע את חברי המפלגות השונות להמעיט בתיקים. מפ"ם, הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית לא נכנסו לקואליציה עקב אי-הגעה-לעמק-השווה על מספר התיקים. בסופו של דבר, היו 12 שרים בממשלה על 5 מפלגות, ו-17-182 תיקים. 2 תיק המיעוטים בוטל באמצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי נושא הפנסיה. מבחינתי, ח''כ צריך להיות זכאי להפרשת מעסיק לפנסיה - אולי הפרשה בשעור כפול מהמקובל בעיסוקים אחרים בשתי הקדנציות הראשונות, כדי לפצות על נזק אפשרי לקריירה של ח''כ שכיהן רק זמן קצר. לא אמור להיות דבר כזה פנסיית-ח''כ לשארית ימיהם. אם וכאשר הם יגיעו לגיל פנסיה, יוכלו לקבל פנסיה ממה שצברו - ככל אדם אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפשתי ופשפשתי על מנת להסביר את עניין הפנסיה, והנה התברר שרק ח"כים שנבחרו לפני 99' זכאים לפנסיה-לכל-החיים-אחרי-2-קדנציות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפספסת את הפואנטה של החוק הנורווגי. לפי החוק הנורווגי, חבר ממשלה שהתפטר/פוטר מהממשלה חוזר לכנסת (וחבר הכנסת שנכנס במקומו יוצא מהכנסת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גרסה ספציפית אחת. יש כל מיני אפשרויות. ראה כאן למשל: אם אכן יוחלט להחיל את 'החוק הנורווגי' במדינת ישראל, ובאור חוסר היציבות המאפיין את הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות ותכיפות התחלופה של הממשלות, תהיה חובה למצוא מענה לסוגיה כיצד ייושם 'החוק הנורווגי' במקרה ששר מתפטר מן הממשלה ומעוניין לחזור ולכהן בכנסת? האם יותר לו לעשות כן בכל מקרה? מה יעלה בגורלו של מי שהחליף אותו בכנסת? האם החוק יחול גם על סגני שרים? ומה עם ראש הממשלה? אילו חוקי יסוד יש לשנות כדי לכונן את חוק חבר כנסת מחליף? ומה בנוגע לממשלות מעבר? בצרפת למשל, חבר פרלמנט המתמנה לשר חייב להתפטר, ואין לו זכות שיבה לתפקידו הקודם. בהולנד, מי שמתמנה לרשות המבצעת מתפטר מהפרלמנט, אך הוא יכול לחזור בתנאים מסוימים מאוד. במידה ויעוגן החוק בישראל, מי שמתפטר מהממשלה ורוצה לחזור לכנסת צריך לזכות בהסכמתם של כל החברים הבאים אחריו ברשימת ההמתנה לכהונה בכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המצב בנורווגיה (ממנה יוצא השם ''החוק הנורווגי'') וזה המצב בכל ההצעות שעלו עד היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק סגני שרים. גם שרים. אין להם אפשרות להתפטר. לא מפתיע שהתומך העיקרי של ההצעה הזו הוא ליברמן: מצידו שכל חברי סיעתו ימשיכו להיות תלויים בו. חברי קואליציה לא צריכים ליזום חקיקה לא ממשלתית (ע"ע חוק הלאום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הם לא צריכים? אם ח"כ מזהה נושא חשוב, אבל השר הרלבנטי לא תומך או האוצר לא רוצה לתקצב - למה שלא יפעל למענו? אם הוא יכול לגייס רוב בלי תמיכה קואליציונית, מה רע בזה? הציבור צריך לסבול רק כי הוא בקואליציה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מעל שישים חברי קואליציה. יש קצת מעל לעשרים חברי ממשלה. לחברי הקואליציה יש בדרך כלל זיקה לחברי הממשלה. מעבר לכך, למנהיגי הקואליציה יש דרכי השפעה מעבר לצורך הפורמלי של שרים להצביע עם הממשלה. דווקא חוסר יכולת הגיוס של הקואליציה נראה לי הבעיה. מעבר לכך, שרים בישראל אינם אנשי מקצוע. יש להם אחריות גם כחברי ממשלה: "הוועד המנהל" של המדינה. ציפי לבני לא הייתה רק שרת המשפטים אלא גם יו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה והשתמשה בעמדה הזו כדי לקדם את מדיניותה (מעבר למה שהייתי מצפה מפקיד ממונה). כך גם אורי אריאל כשר השיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה קשורה אחריותם של שרים ליכולת של ח"כים לקדם נושא. בוא נניח שקיימת ממשלה שמה שמאחד את מרכיביה הוא הנושא המדיני. עכשיו, במפלגה אחת - נניח "ישראל ארצנו" - יש ח"כית אחת, נניח שקוראים לה מורלי כהן-אבושדיד. הח"כית הזו היא פעילה חרוצה למען זכויות הילד והיא רוצה לקדם חוק שיתן הטבות מסוימות לילדים ממשפחות מצוקה בפריפריה. אולי משרדי הרווחה והאוצר מתנגדים כי השרים בהם הם אנשי מפלגת "יש תמיד" והא לא רוצים לתת השג לישראל ארצנו. אולי שר הרווחה תומך אבל שר האוצר מתנגד, וביש תמיד יש תמיד רק בעל בית אחד. כך או אחרת, היא לא יכולה לקבל את תמיכתם. אם היא היתה באופוזיציה, אין שום בעיה: היא מעלה הצעת חוק פרטית ומנסה לקבל רוב. ואם היא בקואליציה... אז אסור לה? למה? כי יש לה זיקה לשר החוץ? מה הקשר של הקואליציה לזה? מה שמחבר את הקואליציה אינו השקפת עולם בנושאי רווחה, אלא גישה מדינית משותפת. אז כהן-אבושדיד לא יכולה לקדם דברים שהיא מאמינה שהם לתועלת הציבור אלא אם כן היא תצטרף למפלגה שהיא לא מסכימה עם דרכה המדינית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היא הייתה באופוזיציה ממילא היה קשה לה למצוא 61 תומכים לחוק. אם היא בקואליציה אמור להיות לה קל יותר לגרום לחברי סיעתה ולסיעות אחרות בקואליציה לתמוך בהצעתה. אם רכיבי הקואליציה השוני מסוכסכים בינם לבין עצמם, זו בעיה שצריך לפתור ולא לנסות לעקוף אותה בדרכים מוזרות (שוב, ר' חוק הלאום. אלא אם כן תטען שמטרת החוק הזה הייתה פירוק הקואליציה). אם משרד האוצר ומשרד הרווחה לא תומכים בהצעת חוק פרטית זה אולי גם בגלל התנגדות מהדרג המקצועי. ואם לא, יש לרכיבי קואליציה שונים דרכים שונות ללחוץ על רכיבי קואליציה אחרים. אין לי התנגדות עקרונית לכך שחברי קואליציה יקדמו הצעות פרטיות. אני טוען שריבוי ההצעות הפרטיות הוא אינדיקציה לחולשת הקואליציה ושאין בכנסת בעיה של מחסור בהצעות חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו כבר טענה אחרת שאין לי בעיה איתה, אם כי אני סבור שריבוי הצעות החוק אינו תוצאה של חולשת הקואליציה אלא סימפטום של תופעה עמוקה יותר - שחולשת הקואליציה היא בעצמה סימפטום אחר שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזו תופעה עמוקה יותר שגורמת לריבוי הצעות חוק ולחולשת הקואליציה אתה מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרסונליזציה של הפוליטיקה. הפוליטיקה היום היא פוליטיקה של אנשים ולא של ערכים או של חזון איזשהו ביחס להתנהלות המדינה. אנשים כבר לא בוחרים יותר בליכוד, בעבודה או במפד"ל אלא ב-"ביבי", "בוז'י", "בנט", "לפיד", "כחלון" או "ליברמן" (ומכאן גם הקלות של הנדודים בין המפלגות, כיוון שהמותג האישי של הפוליטיקאי חזק מהמותג של המפלגה - שמתמלא בתוכן רק מתוך המותגים האישיים שכלולים בו, וכבר כמעט לא מקיים "ערכי מותג" עצמאיים). גם ברמה של הח"כים, בעידן הבחירות המקדימות הם לא מרגישים חובה לפעול לפי מה שחושבת המפלגה או מה שמועיל לה; הדאגה העיקרית שלהם היא לתחזוקת המותג האישי בקרב קהל היעד מבין המתפקדים. התוצאה של הדברים האלה היא מפלגות שאין להן שליטה בחבריהן, וראשי מפלגות שפועלים באופן שייטיב עם המותג האישי והמפלגתי שלהם ולא באופן שיקדם איזושהי מדיניות משותפת של הממשלה - וכל זה יחד מביא לרבוי הצעות חוק (שמקדמות את מגישיהן) ולחולשת הקואליציה (שראשי סיעותיה עסוקים במאמץ מתמיד לחזק את המותג שלהם ביחס לאחרים, והסיעות עצמן נשמעות להם רק באופן חלקי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט. ועכשיו השאלה האם הבחירה במפלגות היתה עדיפה באופן מוחלט, ואם כן- מה ניתן לעשות כדי להחזיר את הגלגל אחור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר הוא לא עדיף באופן מוחלט, לכל שיטה יש חסרונות ויתרונות. יש אנשים שמעדיפים את המצב הנוכחי למרות חסרונותיו בגלל החירות האישית שהוא נותן לפרט להשפיע על ההרכב של רשימות ואופן הפעולה של פוליטיקאים ברמה האישית, וגם הזכרונות מהוועדות המסדרות אינם חיוביים במיוחד. גם ההזדהות העיוורת ולפעמים השבטית עם מפלגה מסוימת לא היתה תופעה רצויה; מצב בו הבוחרים בודקים מחדש מדי מערכת בחירות מי ראוי לאמונם הוא עדיף.בראיה הכוללת אני חושב שהבחירה במפלגות היתה עדיפה בכל זאת (ובוודאי תואמת יותר את השיטה הפרלמנטרית שלנו). האם ניתן להחזיר את הגלגל? אני מסופק; נראה לי שהענין הוא חלק מתופעה תרבותית רחבה יותר שמקיפה את העולם המערבי כולו. יתרה מזאת, ההזדהות ההיא נבנתה על בסיס רחב יותר מהמערכת הפוליטית. פעם, המפלגה בה תמכת לא היתה רק מפלגה שהצבעת עבורה בבחירות: היא היתה גם קופת החולים שלך, הבנק בו ניהלת חשבון, קבוצת הכדורגל בה תמכת, ארגון העובדים שלך, העתון אותו קראת, ואם לא היית עירוני אז אולי אפילו הישוב בו התגוררת. לפני קום המדינה היא היתה גם בית הספר בו למדו ילדיך. כשזה המצב, די ברור למי תצביע. היום התשתית הזו כבר לא קיימת (לעומת צרפת, למשל, שבה אם איני טועה יש עדיין מפלגות שאתה חייב להראות ששלחת את ילדיך לבתי הספר שלהן כתנאי להשתתפות בבחירות הפנימיות בהן). כיוון שהמפלגות איבדו את עמוד השדרה האידאולוגי שלהן, נשארנו בלי הזדהות ערכית ובלי הזדהות חברתית ושבטית - אז על איזה בסיס ניתן ליצור הזדהות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוצאה נוספת של הפרסונליזציה היא מפלגה שהשליטה של העומד בראשה (לפיד, בנט, ליברמן) בחבריה היא כמעט מוחלטת אחרת הם יוחלפו. בעידן הרשתות החברתיות כל חבר כנסת יכול לעורר מהומה זוטא ולהגביר את הבאזז סביבו מעל לתקשורת או לראשי מפלגות (פרט כאמור למפלגות דיקטטוריות) כך שתהליך הפרסונליזציה והמיתוג העצמי מועצם. התהליך הוא בלתי הפיך ויש סיכוי לא רע שאף יתגבר, זהו עידן ה''אני'' שעיתים מצטרפת אליו אידיאולוגיה סדורה ולפעמים פרגמטיות לשמה לצד אידיאולוגיה גמישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שמפלגות הטאלנטים הן תוצאה של הפרסונליזציה. בעבר, מפלגות שהתבססו על המוניטין והכריזמה של אדם אחד לא הגיעו להשגים. כך, למשל, במפלגות של משה דיין ועזר ויצמן; אף ששניהם היו מוכרים בצבור, כריזמטיים ובעלי רקורד שאולי לא השתווה לכתיבת טורים ב-"שבעה ימים" אבל התקרב קצת לרפורמה בסלולר - הם בקושי הצליחו לקושש מנדט-שניים. רפול בשנות התשעים היה מבשר הטרנד האישי, עם מפלגת "רפול ושבעת הגמדים" שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שרפול ו-9 הגמדים היתה תאונה. רפול לא תכנן שיהיו לו 9 מנדטים. ומשההצלחה עלתה על המשוער נאלץ לקושש מועמדים מן הגורן ומן היקב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין זוכר את המערכון של 'זהו זה', שבו האינסטלטור מגיע לרפול לתקן לו סתימה בשרותים, ובעודו עובד בחדר הסגור, נודע לרפול שהוא צריך למצוא 9 חברי כנסת. אז הוא צועק לאינסטלטור מעבר לדלת: "יענקל, אתה בפנים?" ויענקל עונה כשהראש שלו תקוע באסלה "בטח שאני בפנים", וזוכה מן ההפקר במושב בכנסת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרונך משובש, זה לא ממערכון של זהו זה, אלא מסרט של טוביה צפיר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, אני זוכר מערכון אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי שוב, אתה צודק ואני מתנצל, יש גם מערכון כזה (דקה 31 ואילך) (ואריק מוזמן להינות גם מהמערכון בדקה 6:30 ואילך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ששמת בטעות שוב את אותו הלינק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לינק מתוקן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! דקה 34:00 והלאה, בדיוק הסיפור כפי שזכרתי אותו. כנראה שהזכרון שלי לא כל כך עבש1 למרות הכל. 1 הקשר מטא-פתילי מהשעה האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבעה. רשימת המועמדים נסגרת לפחות יובל ימים לפני הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה אם מפלגה קיבלה יותר מנדטים ממה שהיא תכננה? אני זוכרת ימים יפים בהם למפלגות היו 120 מועמדים. זה לא כל כך קורה היום. מה אם העבודה תקבל 46 מנדטים?1 1 נכון, לא ריאלי, אבל מה אם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמואל פלאטו שרון רץ תחת הסיסמה "האיש הבודד לכנסת" קיבל מספיק קולות לשני מנדטים אבל כיהן לבד כי לא היה לו מספר 2 ברשימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אם יהיה גל התפטרויות המוני של חברי כנסת. בשביל זה יש לסיעה ועדת קישוט שממלאת את שאר המקומות ומגישה בסוף רשימה של 120 מועמדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך זה עובד במפלגת העבודה, אבל זכור לי מקרה בקיבוץ שהודיעו לאחד הפעילים1 כבדרך אגב, ולהפתעתו המוחלטת, ששמו מאייש את מספר 45 ברשימת מפ״ם. __ 1. ״פעיל״ בקיבוץ היה שם קוד למישהו שקיבל אוטו מהקיבוץ הארצי מסיבה כלשהי. לעיתים (תלוי בתפקיד ובדמות) זה גם שם נרדף לפרזיט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי איפה שהוא שבמקום המאה ועשרים ברשימת העבודה יוצב יצחק נבון. אז נראה שגם אם הם יקבלו 46 מנדטים יהיו מי שיאיישו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם העבודה וגם מרצ נוהגות להציג מאה ועשרים מועמדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק הן, גם המפלגות הערביות, יהדות התורה, הליכוד, יש עתיד, וכשהן היו קיימות נהגו לעשות זאת גם במפד"ל, קדימה, שינוי, מולדת, התחיה... (את רשימת המועמדים המלאה עבור כל שנה וכל רשימה אפשר למצוא כאן) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בליכוד, בבל"ד וברע"מ-תע"ל (ותכלס גם במפלגת העבודה) אני רואה רק 119 מועמדים. בדעם 44. מעניין למה - אולי מועמד פרש אחרי הגשת הרשימות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זלמן שובל (מקום 70 בליכוד), אחמד מסרי (49 בבל"ד), חוסאם עדוי (11 ברע"ם) ורענן כהן (114 בעבודה) התפטרו לפני הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוא מסכים? מילא להיות ראש לשועלים, אבל זנב לחולדות?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מיתוג, וממש לרגל צרכי ההפקה של המופע הפוליטי לעונה החדשה, מלהקות המפלגות אל שורותיהן - ''דמויות''. דמות חברתית. דמות בטחונית. דמות תקשורתית. דמויות כמו שחקנים שנבחרו לגלם תפקיד בשואו תקשורתי גדול, דמויות ל''משבצת'' סטריאוטיפית כלשהי שתענה על הגחמות הרכילותיות של הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרים שאינם חברי כנסת אמורים להיות אנשי מקצוע מן התחום. זה מבטיח תפקוד טוב יותר וניהול אפקטיבי יותר של משרד ממשלתי, מאשר פוליטיקאים לעת מצוא שזכו בהרבה קולות ולכן קיבלו את תפקיד הניהול של משרד ממשלתי בתחום שהם לא מכירים ולא מבינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מנכ''לי משרדים שהם עובדי ציבור ואנשי מקצוע. השר לא אמור להיות איש מקצוע. כל מה שצריך השר הממונה הוא להקדיש תשומת לב למשרד שהוא ממונה עליו ולמומחים שמייעצים לו, ולקבל החלטות מתוך האג'נדה שלו לטובת המדינה. לא חסרות דוגמאות לשרים מוצלחים מאוד בתחומים שלא היו קרובים למקצועם (הדוגמה החביבה עלי ביותר - פרופ' (למשפטים) אמנון רובינשטיין כשר התקשורת, ויש מי שמרחיקים עד עמיר פרץ כשר הבטחון). כמובן שיש גם שרים שהפוליטיקה מעניינת אותם יותר מהמשרד שלהם (לימור לבנת כשרת הספורט תמיד קופצת לי, נכנסת לפריים של המדליסט האולימפי שלנו, וממסמסת את כל מסקנות הוועדות לתקצוב הספורט ההישגי) והיה לאחרונה את הפיל בחנות חרסינה יאיר לפיד. בסך הכל נדמה לי שירידת הרמה הכללית של הפוליטיקאים הבכירים משתקפת גם בניהול המשרדים. אין להם את הלהט לעשות לטובת המדינה כמו שהיה לזבולון המר כשר החינוך, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שאתה צריך להרחיק אחורה כשלושים וחמש שנה כדי למצוא שר שניחן בלהט שאתה מדבר עליו מראה שכנראה גם בעבר המצב לא היה עד כדי כך טוב - אפילו אז המר בלט לעומת חבריו. אבל למרות זאת אני לא מסכים אתך. אני לא סבור שהיום אין פוליטיקאים שמנסים ברצינות לפעול. פירון פעל במרץ רב (גם אם בכיוון הפוך מהנכון). גרמן פעלה במרץ. ישראל כץ פועל במרץ (גם אם גם הוא נוטה לכיוונים הלא נכונים). כחלון פעל במרץ. לבנת כשרת החנוך פעלה במרץ, אם כי בכיוונים גרועים. אפשר ללכת אחורה לפואד בממשלת רבין או לשריד בממשלת ברק. היו ויש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן אני חושב שצריך שר שיבין על מה מנהל המשרד והצוות המקצועי מדבר איתו. בשורה התחתונה השר קובע את המדיניות ואומר למנהל המשרד ולצוות המקצועי מה לעשות. איש מקצוע הממונה כשר יכול לקבוע מדיניות או לקבל החלטות ניהוליות טובות בהרבה מאחד שגם אחרי שיסבירו לו ברחל בתך הקטנה, עדיין לא יתמצא בנושא כמו איש מקצוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יכול לשנות סידרי עולם בשם אידיאלים מנותקים כמו ״ד מ ו ק ר ט י ה״. התפקיד של השר הוא לא להבין שום דבר בענייני המשרד והמקצוע כדי שיהיה קל לעובדי הציבור המקצועיים להמשיך את המדיניות המקצועית בעקביות לאורך שנים רבות. אם השר הוא הקטר האמיתי של המשרד ומחליפים אותו כמו גרביים כל שנתיים, הרכבת לא תגיע לשום מקום. דמוקרטיה יכולה לעבוד רק כאשר היא אשליה בלבד. לזכות הדיבור ולזכות הבחירה יש רק פונקציה חשובה אחר: למכור את הרעיון השקרי לציבור הטיפש שהוא הריבון והוא המחליט. רק ע״י השקר הזה, אפשר לעבוד בשקט, בלי מהפכות, בלי אלימות של האספסוף ובלי כאבי ראש לאליטה השלטונית. החוכמה היא למכור לציבור את שקר השליטה, תוך כדי ניהול אחראי של המדינה בלי קשר לרצון הציבור. הציבור מטומטם והציבור לא באמת יודע איך לנהל דבר מורכב כמו מדינה. רוב הציבור בקושי מצליח לנהל את משק הבית שלו בצורה רציונלית. כמו הורים טובים, שואלים מידי פעם את הילד מה דעתו. אם דעתו טובה, מעודדים אותו ועושים מה שהוא רוצה כדי לתת לו הרגשה טובה. אם הילד מדבר שטויות, טוב להתעלם מרצונות הדרדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סר המפרי, אני מניח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקומות שבהם ממנים דמויות מקצועיות לתפקידי שר, במקום חברי פרלמנט. הלא כן? והשר שהוא הקטר של המשרד, יכול להחליף את מנהל המשרד אם מתחשק לו, היות והשר הוא פוליטיקאי וכמו שנתנו לו את המשרה בתור צ'ופר פוליטי, הוא יתן את ניהול המשרד למישהו אחר כדי לגרוף דיבידנד פוליטי. שהשרים מתחלפים כל שנתיים זו בעיה חריפה, אבל זו בעיה אחרת לגמרי. הדמוקרטיה היא אשליה חלקית. ולמרות שאתה מפקפק בחוכמתו של הציבור, הרי האנשים שניצחו את האחרים במירוץ הפוליטי והצליחו להיבחר, מן הסתם הם פחות טיפשים. אלא מה, הם פוליטיקאים. ולכן הם שקרנים, צבועים, אינטרסנטים, מושחתים... וכו' עוד בעיה חריפה. פתרון נפרד לכל אחת משלושת הבעיות האלה ישפר פלאים את המצב. פתרון לכל הבעיות האלה... אחח, איזה חלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ההשוואה הסבירה היא לח''כים של מרצ והבית היהודי - מפלגות קטנות-בינוניות ואידאולוגיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. היא קשורה לכך שכמו רוב חברי הכנסת היהודים הם בוחרים ביצוג הצד הלאומני במקום לדאוג למצביעיהם ולכלל האוכלוסיה הישראלית. 2. לא אמרתי שביילין אינו שמאלני. אמרתי שדבקותו בדת הציונות עושה אותו שותף לכלל הלאומנים במדינה גם אם הוא מצפה לשינוי הגישה מתוך אותה השקפה דתית. הפעילות של מרצ אינה ברוח הגזענות המקובלת כיום בדת הציונית. גם הם טועים בהגדרתם העצמית אבל לא על כך הם ראויים לביקורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיגועי הטרור נגד יהודים בצרפת והקריאה לעלייתם שבאה בעקבותיה מהווים אינדיקציה הן לפשיטת הרגל של הציונות והן לעוצמת השגי הציונות. אלו שטוענים שהציונות לא סיימה את תפקידה עם הקמת והתבוססותה של מדינה עברית צריכים להיתמודד עם עליה א-ציונית שנובעת רק מסכנה אישית לביטחונם של יהודים בצרפת. עלייה חפה מאידאולוגיה וממניע עמוק ברעיון הציוני. אלה שטוענים שאנחנו נמצאים בתקופה בתר-ציונית יכולים להיות גאים בעובדה שהציונות הצליחה לבסס מדינה שהיא מקום מקלט ליהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי להזכיר שרוב העליות לפני קום המדינה היו כתוצאה מהתגברות האנטישמיות והסכנה הפיזית ליהודים ולא כתוצאה מהאידיאולוגיה הציונית. גם בקרב אלה שעלו לארץ מטעמים אידיאולוגים רבים מהם אם לא רובם הגדול חזרו למקומות מוצאם (כולל לברית המועצות) או היגרו למערב. ראוי גם לציין שהתעמולה הישראלית עושה מטעמים ממיקרים כמו פיגוע הטרור בצרפת. מבחינתה זהו הדלק היחיד המביא לעליית יהודים מארצות המערב. זכור כיצד לפני כעשור קרא אריק שרון ליהודי צרפת לעלות לארץ כתוצאה מהתגברות האנטישמיות שם וכיצד גינה ז'אק שיראק הצהרה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה עליה שנובעת מסכנה לבטחונם של היהודים היא אינדיקציה לפשיטת הרגל של הציונות? כשהייקים הגיעו ארצה בשנות השלושים זו היתה אינדיקציה לפשיטת הרגל של הציונות? הציונות נולדה מלכתחילה במדה רבה כמענה ל-"צרת היהודים", בעיית הבטחון והחירות שלהם בארצות מושבם. הרי זה היה הרקע גם לתכנית אוגנדה. אם עולים מגיעים כי הם חשים בטוחים יותר כאן זה עדות להצלחת הציונות (כפי שכתבת), לא לפשיטת הרגל שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הטריגרים לעליה ראשונה היה הסופות בנגב. בדרום-רוסיה, כמובן. לא בנגב. העולים מפולין בעליה רביעית (שכונתה "עליית גרבסקי" על שם הגזירות הכלכליות כל שר האוצר שכוונו נגד יהודים: מדיניות רישוי מפלה, מיסים מפלים, נומרוס קלאזוסים באוניברסיטאות וכיו"ב). העולים מגרמניה בעליה חמישית. אני חושבת שבסך הכל הכללי, מתוך סך העולים למדינת ישראל לאורך שנות קיומה ולפני שקמה, רק מיעוט עלה מתוך מניע עמוק ברעיון הציוני, בלא שנלוו אליו רדיפות מסוג זה או אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהו הרעיון הציוני אם לא בית לעם היהודי שבו יהיה חסין מרדיפות? אה, כן, חוץ מבית המקדש השלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסין מרדיפות? אז כנראה שלמרות מה שחשבתי, הרעיון הציוני לא ממש הצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביבי וליברמן רודפים אותך? אולי במובן של Haunt לא במובן של פוגרום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביבי וליברמן סתם מוציאים לי את החשק לחיות כאן. אני מתכוון פיזית - זה נחמד אם כל יהודי צרפת1 יחליטו לעלות ארצה, אבל אם מישהו מהם חושב שכאן הוא יהיה פחות חשוף לסכנה של פיגוע טרור, אז הסטטיסטיקה נגדו. ___ 1 למעט אריק רוביק וקלוד חייט. עליהם אני מוותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בארץ אני יכול להרגיש יותר תחושות מחממות לב של סולידריות, בזמן שהסכין נעוץ לי בגב. להרצח בחו״ל מרגיש מאוד מאוד בודד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכין נעוצה ולא נעוץ. אתה יכול להמשיך לדמם עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכין הוא גם זכר וגם נקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא יהיה חשוף גם לסכנת אובדן פרנסה. למרות היות צרפת מדינה מערבית מתקדמת, ישראל לא מכירה בתארי הרפואה של הרופאים היהודיים ועליהם לעבור מבחנים מפרכים, תיאוריה ומעשה. כמו כן אינה מכירה בסמכותם של רבנים אורתודוכסים ומחייבת גם אותם להיבחן שוב. הסבר פניך לעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרגע קראתי את המשפט ''ישראל אינה מכירה בסמכותם של רבנים אורתודוכסים'' מחוץ להקשר כאן, וחזון אוטופי מופלא עלה לפני בענן ורדרד ואופטימי - עד שההקשר חזר והיכה בי ונחתתי חזרה לקרקע המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה מן הסתם, לסמיכתם , לא לסמכותם, אבל בכל מקרה זה לא נכון (לפחות לגבי רופאים). כל שצריך רופא צרפתי לעשות הוא למלא טפסים ולהגיש את צילומי תעודותיו המתורגמים נוטריונית למחלקה להערכת תארים ודיפלומות. יש לי ארבעה קרובי משפחה שלמדו רפואה בחו"ל (אחד באוסטרליה, אחת בהונגריה, ושניים באיטליה) וכולם קיבלו רשיון ישראלי בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראיון היום ברדיו מסר הדובר (נדמה לי שמדובר ברב צרפתי) פרט לנתונים הללו, כדוגמא, תיאור כזה של רופאי השיניים שעוסקים שנים רבות במקצועם ובחינה תיאורטית מחודשת הינה עול לא מוצדק עבורם. כך גם לגבי הרבנים. בנוסף הוא אמר שאחד מחברי הכנסת (נדמה לי מש''ס) מנסה לשנות את המצב בחקיקה. הוא אמר שמנסים לבוא לקראתם אך בכל פעם יש נסיגה ולכן חשיבות השינוי החקיקתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח יוני שטבון (ראש השדולה ליהדות צרפת, וגם הדוד של אחת מניצולות הפיגוע בפריז). לגבי רבנים זה יכול להיות (אני יודע שלא הכירו בקייסים האתיופיים למשל) ואם כך הרי שצריך לשנות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יוני שטבון, דובר בשם מזרחי (סליחה על האפיון העדתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שטבון הוא שם מזרחי. זו גרסה אחרת לשם סיטבון (שהוא שם תוניסאי, אם איני טועה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקייסים האתיופיים לא הכירו כי הם לא רבנים אורתודוכסים קלאסיים (למשל, הם לא לומדו תלמוד) בכל אופן, העיקר שכאן בארץ נוכל לדמם ביחד. וכמאמר המשורר ׳טוב למות בעד ארצנו׳. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כמאמר חייל אלמוני: טוב למות, ארצנו בעד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגשת בטחון היא עניין סובייקטיבי. הרי ההסתברות למות בארץ בתאונת דרכים גבוהה מאשר למות בפיגוע טרור (קל וחומר בצרפת, כמובן). לא עולים לארץ כדי להיות בטוחים מטרור אלא כדי להרגיש בטחון. חלק חשוב מהעניין הוא הפחתה של חוסר וודאות לגבי העתיד: מי שחושש שבאירופה הסכנה תגדל יעשה עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחזק ומוסיף לענין הסובייקטיבי - כשאתה מיעוט נרדף, אתה מהווה מטרה הרבה יותר ממוקדת. כאן יש המון יהודים. מי שרוצה להרוג יהודים, הסיכוי שיבוא דווקא אליך הוא קטן1. וכמובן, כאן יש גם הרגשה ששירותי הבטחון יעשו יותר כדי להגן על יהודים. למשל יבנו גדר הפרדה בהשקעה של מיליארדים שתמנע חלק גדול מפיגועי הטרור. למשל יפתחו כיפת ברזל. וכן הלאה. 1 כדי לסבר את האוזן: נניח ואתה בעל מכולת יהודי - מה הסיכוי שתהיה יעד לפיגוע בפריז? ומה הסיכוי בישראל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אחוז גבוה יותר של המתים היהודים מטרור בישראל גדול יותר מזה שבצרפת אז, בהגדרה, הסיכון שיבואו דווקא אליך הוא יותר גדול. אריק מדבר על תחושה סובייקטיבית שמנוגדת למציאות האובייקטיבית2, אם תחושות סובייקטיביות אי אפשר להתווכח, אתה מדבר על עובדות אובייקטיביות, ולצידן הייתי מצפה למספרים. לא ברור לי למה הרגשה ששירותי ביטחון יעשו יותר להגן עלי עוזרת אם העשייה הזאת לא באמת עוזרת3, ועל אחת כמה וכמה שהעשייה הזאת ממומנת על ידי. אני, וזה אני בלבד, מעדיף לשחות עם דגי זהב בלי שום הגנה מאשר לשחות עם פיראנות עם קסדה על הראש. 2 ז"א המציאות שהוגדרה בתגובה 649087, אני לא יודע על מה היא מבוססת. 3 ויש שיגידו, אפילו מפריעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא אם אתה גרגר חיטה,ואז אתה מעדיף פירנות עם קסדה. (הערבים=פירנות,רשמתי לי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאין אקווריומים עם דגי זהב בלבד. אחרת לא היה קיים הפתיל הזה הרי. מספרים: מאחר ובצרפת יש בערך פי 12 פחות יהודים מאשר בישראל, אזי כדי שהסיכוי יהיה דומה, על חמישה הרוגים מטרור בשנה בצרפת צריכים להיות חמישים הרוגים מטרור בשנה בארץ. לי זכורים בשנתיים-שלוש האחרונות שני פיגועים עם 4 הרוגים, אולי היו יותר. עם כל ההסתייגות מסטטיסטיקות של מספרים קטנים (שדוקא מעלה מאד את סטיית התקן בצרפת דוקא - מה שהייתי מחשיב כגורם סיכון נוסף) - לאור זה שבעשור האחרון מספר ההרוגים מטרור בארץ הוא קטן מ-10 בשנה בממוצע (ראה טרור פלסטיני [ויקיפדיה]), אפשר לומר שגם במציאות האובייקטיבית הכף דווקא נוטה לטובתינו. לכל הפחות, לאור המספרים הקטנים, הייתי אומר שהאחוזים כרגע הם די קרובים, וממש לא נוטים לרעתנו בבירור, כמו שמשתמע מחלק מהתגובות כאן. וכן, ספרתי רק אזרחים. אפשר להתווכח עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי בבית, במקרה, יש אקווריום עם דגי זהב בלבד. הפואנטה שכוחות ביטחות שעובדים קשה בלי הצלחה לא אמורים לעזור לתחושת הביטחון האובייקטיבית (להבדיל מהסובייקטיבית) - לכן כמות העבודה שלהם היא לא באמת פקטור. זה לא באמת כל כך קשה לחשב - כמה הרוגים יהודים מטרור היו בצרפת1 בחמש השנים האחרונות? כמה בישראל? תחלק כל מספר בגודל האוכלוסיה ותקבל תוצאה. אפשר לומר כל דבר לגבי המציאות האובייקטיבית, אבל בלי מספרים (לכאן או לכאן) אין לאמירות האלה שום משמעות. 1 מעניין לציין שסטטיסטית2 צרפת היא לא מהמדינות הבטוחות במערב3. 2 אין לי שמץ של מושג לגבי ההשלכות של הסטטיסטירה הזאת לתחושות סובייקטיביות. 3 להשוואה, 3 הרוגים מנשק ל-100,000 תושבים מול 1.87 בישראל 1.24 בגרמניה, 0.86 באוסטרליה או 0.25 בבריטניה4. 4 מקור http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_fi... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |