|
באמת מרתק וגם מדאיג: א. מוכיח עד כמה כל הצגת העובדות היא סובייקטיבית (התודעה קובעת את המציאות). גם סאקל וגם לורד ממקדים את הנאראטיב על כך שישראל נמנעה ב-1973 מתקיפת מנע ומתקיפה משבשת בגלל שיקולים של היחסים מול ארה"ב בעיצומו של מהלך הדה-טאנט. לשון אחר, ישראל התחייבה לארה"ב להימנע מיזמת מתקפה על מצריים וסוריה. אצל אמנון לורד איש הימין (מעין פסבדו-חבר של נתניהו), זהו המחדל של מלחמת יוה"כ ועליו שילמה ישראל את המחיר הכבד. אני לא יודע מה האג'נדה הפוליטית של סאקל (אולי אין לו), אבל אצלו התמונה הכוללת שונה. לב המחדל מונח (כפי שנרמז בשם הספר "הסדיר יבלום?") בממסד הבטחוני (צה"ל ומשרד הביטחון) שרימה את עצמו ואת הממשלה ע"י ההנחה שיש לו תכנית סדורה להדיפת מתקפה ערבית שתפעל גם אם יניחו לערבים לתקוף ראשונים. בפועל מה שהיה הוא בליל של רעיונות ומהלכים שצורפו מתוך כל מיני תוכניות מגננה סותרות אהדדי אשר בחלקן בוטלו ובחלקן לא נעשה מספיק למימושן. האשליה של תכנית המגננה הצה"לית בתעלה, היתה מהותית לנסיבות שהביאו להחלטה להניח את היזמה לאוייב ואף להמנע מגיוס מילואים מלא. אפשר לומר שסאקל חצי מסכים עם לורד. הוא מסכים שמתקפת מנע או מתקפה משבשת יכלו לשפר את מצב צה"ל בתעלה. יחד עם זאת, הוא לא חד משמעי ביחס לתועלת של מתקפות אלו מן הסיבה הבאה: נקודת הכובד אצלו היא העובדה שזמן ההתרעה היה מלכתחילה חצי ממה שציפו לו ואף הוא מוסמס בחלקו ע"י חיכוכי מערכת. זו היתה אחת הסיבות לכישלון המגננה ב-6-10 אוק' וגם הסבר מדוע לא ברור מה היתה התועלת שהיתה מתקבלת ממתקפת מנע. אגב, ע"פ סאקל, תכנית הצליחה המצרית היתה טובה אבל הביצוע היה די בינוני ומטה. לעומת זאת, תכית המגננה הישראלית היתה כושלת, אבל הביצוע בדרגים הנמוכים בינוני ומעלה. ב. אם אמנון לורד עדיין מקורב, בימים אלו לבנימין נתניהו, ובריו משקפים את הלך הרוחות בבית רוה"מ, המצב מדאיג באמת. להלן 2 מובאות: "ואולי זה מסביר מדוע הבעיה הפלשתינית מסרבת לגווע; בין שאר הדברים היא הפכה למשאב החשוב ביותר בידי האמריקנים לשימור יכולת השליטה שלהם בישראל.", "המחשבה הולכת לכיוון של הסלמה שבסופה נגיע לאיומים של נשק לא-קונבנציונלי".
|
|