בתשובה לשוקי שמאל, 18/11/14 16:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי יעניין אותך מאמרו של אמנון לורד, יחסי ישראל ארצות-הברית והמלחמה הקרה החדשה שהתפרסם לאחרונה ב"מידה". המאמר מתיחס לתקופת מלחמת יום הכיפורים ביחסי ארה"ב, וגם הוא תומך בתזה שהיחסים היו מבוססים בתקופה ההיא, ובתקופות אחרות, על שיקולים אינטרסנטיים והערכת ערכה של ישראל לארה"ב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מרתק וגם מדאיג: א. מוכיח עד כמה כל הצגת העובדות היא סובייקטיבית (התודעה קובעת את המציאות). גם סאקל וגם לורד ממקדים את הנאראטיב על כך שישראל נמנעה ב-1973 מתקיפת מנע ומתקיפה משבשת בגלל שיקולים של היחסים מול ארה"ב בעיצומו של מהלך הדה-טאנט. לשון אחר, ישראל התחייבה לארה"ב להימנע מיזמת מתקפה על מצריים וסוריה. אצל אמנון לורד איש הימין (מעין פסבדו-חבר של נתניהו), זהו המחדל של מלחמת יוה"כ ועליו שילמה ישראל את המחיר הכבד. אני לא יודע מה האג'נדה הפוליטית של סאקל (אולי אין לו), אבל אצלו התמונה הכוללת שונה. לב המחדל מונח (כפי שנרמז בשם הספר "הסדיר יבלום?") בממסד הבטחוני (צה"ל ומשרד הביטחון) שרימה את עצמו ואת הממשלה ע"י ההנחה שיש לו תכנית סדורה להדיפת מתקפה ערבית שתפעל גם אם יניחו לערבים לתקוף ראשונים. בפועל מה שהיה הוא בליל של רעיונות ומהלכים שצורפו מתוך כל מיני תוכניות מגננה סותרות אהדדי אשר בחלקן בוטלו ובחלקן לא נעשה מספיק למימושן. האשליה של תכנית המגננה הצה"לית בתעלה, היתה מהותית לנסיבות שהביאו להחלטה להניח את היזמה לאוייב ואף להמנע מגיוס מילואים מלא. אפשר לומר שסאקל חצי מסכים עם לורד. הוא מסכים שמתקפת מנע או מתקפה משבשת יכלו לשפר את מצב צה"ל בתעלה. יחד עם זאת, הוא לא חד משמעי ביחס לתועלת של מתקפות אלו מן הסיבה הבאה: נקודת הכובד אצלו היא העובדה שזמן ההתרעה היה מלכתחילה חצי ממה שציפו לו ואף הוא מוסמס בחלקו ע"י חיכוכי מערכת. זו היתה אחת הסיבות לכישלון המגננה ב-6-10 אוק' וגם הסבר מדוע לא ברור מה היתה התועלת שהיתה מתקבלת ממתקפת מנע. אגב, ע"פ סאקל, תכנית הצליחה המצרית היתה טובה אבל הביצוע היה די בינוני ומטה. לעומת זאת, תכית המגננה הישראלית היתה כושלת, אבל הביצוע בדרגים הנמוכים בינוני ומעלה. ב. אם אמנון לורד עדיין מקורב, בימים אלו לבנימין נתניהו, ובריו משקפים את הלך הרוחות בבית רוה"מ, המצב מדאיג באמת. להלן 2 מובאות: "ואולי זה מסביר מדוע הבעיה הפלשתינית מסרבת לגווע; בין שאר הדברים היא הפכה למשאב החשוב ביותר בידי האמריקנים לשימור יכולת השליטה שלהם בישראל.", "המחשבה הולכת לכיוון של הסלמה שבסופה נגיע לאיומים של נשק לא-קונבנציונלי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. התאוריה על הבעיה הפלסטינית מפתיעה ומרתקת. אם לורד שמע אותה מנתניהו, אז היא מאוד מאוד מעניינת מפני שאולי יש ראיות שתומכות בה. מה מדאיג? התחזית המתיחסת לנשק הלא-קונבנציונלי קצת מעורפלת ולא הצלחתי להבין אותה. ואני רק רוצה להזהיר אותך שעצם ההשקפה שיחסים ביו מדינות נקבעים ע"י אינטרסים אנוכיים ויחסי כוחות, ולא ע"י רצון טוב וערכים, היא בעלת אופי "ימני". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לי היא נראית בעיקר מטומטמת. אני מבין שהספין הבא מחוגי הימין יגלה לנו שחוץ מאבו-מאזן, מי שמסית ומדיח את הפלשתינים למעשי הפוגרום שלהם אינו אלא חוסיין אובמה. נראה לי שהקונסנזוס היום באירופה ובאמריקה בקרב מי שאינם חסידים שוטים של מי מהצדדים, הוא שהמזה"ת ממלא היום את התפקיד המסורתי שתפס הבלקן בתור קן צרעות קבוע ומתמיד, שאם לא מפקחים עליו, עשוי להבעיר את העולם כולו. לעניין זה, כדאי להתעניין אצל נתניהו מה הוא עשה באחרונה כדי לצמצם את הסיוע הכספי מארה"ב? האם זה יכול להיות המניע הסמוי להתמחותו של נתניהו בדריכה על הבהונות של אובמה? אני מבין את הערתך לגבי האינטרסנטיות ביחסים בינלאומיים. ההערה הזו מקשרת בין ההשקפה הזאת לתפיסת חיים כוללת של "דרויניזם חברתי" הנפוצה ב"ימין". בפועל אני לא משוכנע שיש בכך ממש. באותה מידה, הייתי יכול לשער כי השקפה המיחסת משקל רב ביחסים בינלאומיים לערכים משותפים היא בעלת אופי "שמאלי". נדמה לי שהמחלוקת היא יותר מה הם אותם אינטרסים וערכים משותפים, מאשר על עצם משקלם והשפעתם. מה שמפחית בפועל את השפעת הערכים המשותפים ביחסים בין מדינות הוא כאשר המהות והדבקות באותם ערכים מתרופפת ומתערפלת אצל הצדדים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |