|
בתיכון שלי היינו צריכים לשמור (בשער ביה"ס ובחניה). לא רק בי"א-י"ב. אף אחד לא ממש לקח את זה ברצינות - אלו היו בעיקר תירוצים להתחמק משיעורים משעממים (ספורט היה הלהיט) אן להשלים שיעורי בית. לא רק שלא אהבנו את זה - לא נראה לי שלמישהו מאיתנו היה ברור מה בדיוק אנחנו אמורים לעשות אם יקרה משהו. לי בטח לא. לא, לא כל תלמיד בי"א-י"ב עובר אימוני גדנ"ע - אני, למשל, לא עברתי אימון כזה, ואני לא חושבת שמישהו מהחברים שהיה לי בתיכון כן עבר (אני לא מוכנה להתחייב בשם כל השכבה). לירות גם היום אני לא יודעת (כן, אחרי צבא. סיפור ארוך ולא רלוונטי). אז מה בדיוק הייתי אמורה לעשות? להגיד "בבקשה אל תתפוצץ כאן"? לצרוח? והאמת היא, שאני גם לא יודעת כמה מורים היו שבאמת מזהים את כל התלמידים...
|
|