בתשובה לתשע נשמות, 07/10/14 17:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים עם מירב דבריך, אבל אני מעלה באוב את רוח הרפאים הנעדרת מתגובתך: האם המשך הדבקות בפיתרון "שתי המדינות לשני עמים" כדרך היחידה לצאת מן המבוי הסתום והמרפא היחיד לדויי היושבים כאן, היא נכונה או קונסטרוקטיבית? האם חיפוש נתיבים אחרים לא יועיל יותר? אני חושש שהניסיונות לממש שוב ושוב את פיתרון החלוקה רק מעמיקים את המיצר בו שרויים העמים. האם לא כדאי להכיר בכך שמקור הבעיה היא העוינות בין שתי אוכלוסיות החיות על אותה יחידת שטח גאוגרפית בלתי ניתנת לחלוקה. אם זו הבעיה, האם חיפוש פתרונות זמניים שיאפשרו בניית האמון בין הצדדים הניצים אינה עדיפה על ניסיונות חוזרים ונשנים להפריד ביניהם שאינם צולחים? האם הדבקות בפיתרון אחד ויחיד זה, אינה בבחינת הרחבה של הדבקות נוסח נתניהו בכל מיני זכויות היסטוריות, שאינה בעצם אלא ניסיון חסר סיכוי להישאר במצב הנוכחי, משום שכל שינוי יהא מן הסתם לרעה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה ערך גדול דווקא בהצעת "שתי המדינות" - כרגע יתרונה היחיד הוא שבאופן מוצהר שני הצדדים מקבלים אותה, יתרון שמתאדה לנוכח העובדה שבפועל שניהם אינם מקבלים אותה. אשמח לכל הצעה אחרת - כזו שתשלב את ירדן ומצרים, כזו שתחלק אחרת את השטח וכו', אבל ישראל לא יוזמת הצעות כאלה והפלשתינים בוודאי לא. השאלה היא על אילו פתרונות זמניים שיקטינו את העוינות אתה יכול לחשוב. הרי נתניהו ובנט מדברים על "שלום כלכלי" במושגים כאלה - אם יהיה להם מספיק טוב, אולי העוינות תפחת. לא נראה לי שזה דבר שעובד או יעבוד. אז מה כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון היחיד שיכול לעבוד: שתי מדינות, לשני עמים, בשני עברי הירדן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |