בתשובה לדב אנשלוביץ, 06/10/14 7:23
בלעם 643696
אני חושב שאתה מפספס את הנקודה. אני חושב ששוקי, ורוב הכותבים משמאל, לא תומכים במדינה פלסטינית משום שהם בחנו את העם הפלסטיני על פי קריטריונים של מדעי המדינה והגיעו למסקנה שהוא עם ככל העמים ולכן זכאי לעמוד ברשות עצמו ולהיות שליט במשקו ובתרבותו במדינה משלו. מבחינת השמאל, הזכות שיש לאנשים האלה היא הזכות לחיות תחת שלטון שהם בוחרים בו ויש להם השפעה על חוקיו, ולא תחת שלטון זר; בקיצור, אזרחות במדינה שהם חיים בה. אם זה יהיה במסגרת מדינה פלסטינית או במסגרת מדינה פאן-ערבית או כל מסגרת אחרת, זה ענינם. ישראל אינה יכולה לאזרח אותם ולהשאר מדינה יהודית; היא אינה יכולה לשלוט בהם ולמנוע מהם אזרחות כמצב קבע ולהשאר מדינה דמוקרטית. זוהי הנקודה, והשאלה אם הם עונים להגדרה של עם או לא כלל אינה רלבנטית לה. במצב הנוכחי, הם מבקשים מדינה עצמאית ואף מדינה אחרת אינה תובעת או אפילו מציעה לשלוט בהם ובשטח שהם חיים עליו ולייצג אותם. לכן זהו, מבחינת השמאל, כרגע הפתרון הרלבנטי - והימין עוד לא הצליח למצוא כל דרך לבלוע את העוגה הזו ולהשאיר אותה שלמה.
בלעם 643697
אם כך, על מה מתנהל הויכוח בפתיל זה ?
לטענה שאתה מעלה בשמם יש גם כן תשובה, אבל לא ראיתי אותה נטענת מפיהם, ולכן גם לא מצאתי לנכון להשיב.
בלעם 643701
אבל הויכוח אינו על שלטון עצמי (את זה כבר יש להם, גם אם לא באופן דמוקרטי, גם ברצועת עזה תחת החמאס, גם בעבר הירדן תחת המשפחה ההאשמית, וגם ביו"ש תחת בית עבאס) אלא על גבולות, וליתר דיוק הגבולות בין שלטון בית עבאס לבין מדינת ישראל (בהנחה שהגבולות עם הממלכה ההאשמית ועם חמאסטן נקבעו). השמאל הקיצוני טוען ש"קוי 67' ואין בלתם" (למה בעצם?), השמאל המתון טוען ל"תכנית אלון", ואילו הימין טוען שהקוים צריכים להיות לפי המצב הדמוגרפי בשטח שנשען גם על ההסכמים הקיימים (כלומר שטחי A לערבים, שטחי C ליהודים ושטחי B נתונים למשא ומתן). יתרה מכך, חלקים בימין (ליברמן) טוענים שגם ש"דין 48 כדין 67" ושגם המשולש צריך להיות "על השולחן" במסגרת המו"מ. חלקים אחרים בימין (שכרגע לא מיוצגים בכנסת) טוענים כי גם חילופי אוכלוסין צריכים להיות על השולחן.
הויכוח לגבי קיומו ומוצאו של ה"עם הפלסטיני" רלבנטי לגבי נקודת המוצא ("הבעיה"), לא לגבי נקודת הסיום ("הפתרון").
בלעם 643703
ברצועה יש שלטון עצמי. בגדה יש שלטון עצמי ברמה של בנטוסטנים במקרה הטוב.
בלעם 643731
והנה אתה, בלי משים, מוכיח את הנקודה שלי: הויכוח הוא על גבולות, לא על שלטון עצמי. (ומה אתה חושב על ה"שלטון העצמי" תחת המגף ההאשמי?)
(ודרך אגב, חלק מהבנטוסטאנים היו גדולים בשטחם מאשר מדינת ישראל, כך למשל שטחה של בופצטואנה היה כ40 אלף קמ"ר - כמעט פי 2 ממדינת ישראל)
בלעם 643849
השאלה היא לא הגודל אלא מה אפשר לעשות שם. האם פלשתיני בשטחים יכול ללכת לישון כשהוא יודע שחיילים זרים לא יופיעו בלילה, יהלמו בדלת ויכנסו פנימה, עם או בלי רשות? האם הוא יכול לנסוע לחברו בעיר הסמוכה כשהוא יודע שחיילים זרים לא יעצרו אותו בדרך? האם הוא יכול לנסוע לחו"ל בכל פעם שהוא רוצה בכך?

והמגף ההאשמי הוא ענינה של ממלכת ירדן, לא שלנו. גורלם של הפלשתינים שם לא מעניין אותי יותר מגורלם של האויגורים בסין.
בלעם 643871
גם ערבי באפגניסטן לא יכול ללכת לישון בידיעה שחיילים זרים לא יופיעו בלילה, יהלמו בדלת ויכנסו פנימה, בלי רשות. לנסוע לחברו בלי שחיילים זרים יעצרו אותו, או אפילו לנסוע לחו"ל בכל פעם שהוא רוצה בכך. לטרור יש מחיר.
וגם גורלם של הערבים ביהודה ושומרון (או בעזה) לא מעניין אותי יותר מגורלם של האויגורים בסין.
בלעם 643904
בן לאדן הוא אדם ספציפי. כאן מדובר על אוכלוסיה שלמה, גם כאלה שאינם מואשמים בטרור בשום צורה.

גורלם של תושבי יו"ש לא היה מענין גם אותי לולא שתי עובדות: האחת, שהאחריות על גורלם היא כרגע בידי המדינה שלי; השניה, שאת הטרור שלהם הם מפנים נגדי. אילו הם היו מפנים אותו אל ממשלת סין זה אכן היה מטריד אותי הרבה פחות.
בלעם 643917
מי שלא מואשם (או לפחות חשוד) בטרור לא מקבל ביקורים ליליים ''סתם כך''. לגבי מי שגר איתו בבית - אוי לרשע ואוי לשכנו.
אם תחזיר אותם למולדתם, גם תפטור את מדינתך מאחריות עליהם, וגם לא תאפשר להם להפנות את הטרור כלפיך.
בלעם 643932
הכוחות האמריקאים באפגניסטן קיבלו גיבוי בינלאומי לפעולתם שם (והזמנה רשמית מכוחות האופוזיציה) ולאחר מכן הזמנה רשמית להמשיך לפעול במדינה (כחלק מכוח רב לאומי) מטעם ממשלת אפגניסטן.

ממשלת ישראל לא תפעל סתם כך נגד פעילי טרור בסיני אפילו שזה מרחק חמש דקות טיסה (אלא אם כן מצריים תבקש מאיתנו. ולא סביר שזה יקרה).

הערבים ביהודה ושומרון הם בתחום הריבונות (בפועל: היכולת של חיילים זרים להופיע בלילה ולעזור) הישראלית אך אין להם שום ייצוג בכנסת או בשאר הרשויות הישראליות. לא רק לך לא אכפת מהם. ולכן אין מניעה לצה"ל להלום בדלת ביתם בלילה.
בלעם 644068
מה זה משנה אם הקלגסים שמופיעים לך בבית באמצע הלילה הם זרים או מבני עמך?
בלעם 644073
ההבדל הוא כמה חברי כנסת מהקואליציה שתומכים בו (בכתבה הוזכרה אורית סטרוק). או ליתר דיוק: ההבדל הוא שהוא נמנה על מי שבחרו את שלטונות המדינה שאומרים בסופו של דבר לאותם "קלגסים" מה לעשות.
בלעם 644074
ההבדל הוא בין הגינוי המוצדק למקרים כאלה כשזה קורה לימני קיצוני ובין השתיקה המוחלטת מצד אותו מחנה כשדברים כאלו וחמורים מהם קורים לפלסטינים ביום יום.
בלעם 644077
אתה יודע טוב מאוד ששמי שמחליט בנושאים אלו זה בג''ץ ולא הכנסת, ושם אין נציגים נבחרים, בטח לא של המחנה שלו.
וחוץ מזה, עדיין לא הבנתי מה ההבדל מבחינת הערבים (שהרי אין דמוקרטיה באף מדינה ערבית, וגם לא תהיה דמוקרטיה במדינה הערבית הנוספת בארץ ישראל המערבית, אם זו תקום חו''ח)
בלעם 644079
מי שמחליט בפועל זו הרשות המבצעת. הכנסת בוחרת את הממשלה ומפקחת על פעילותה (לדוגמה: שולטת על תקציביה). לבית המשפט העליון (שיכול לשבת כערכאת ערעורים וגם כבג"ץ) יש אפשרות להשפיע על פרשנות החקיקה. אבל זה כלום לעומת מי שקובע את החוקים או מי שמקצה בפועל את התקציבים לאכיפתם.

וכמובן שבית המשפט אינו נציגם של ערביי השטחים. הוא נוטה להתקפל לרוב מול עמדת מערכת הבטחון שמנומקת ב"צורכי בטחון".
בלעם 644102
תן לי להרגיע אותך - הרבה יותר קל לחונטה המשפטית ''לקפל'' את ערכי ''כבוד האדם וחרותו'' כשמדובר ביהודי השטחים (ע''ע ''הנהלים המיוחדים'')
בלעם 644108
הכיבוש אשם. הם חיים בשטח צבאי שבו שוררת תערובת מוזרה של חוק אזרחי ישראלי וחוק צבאי. אז כן, החוק שם יותר גמיש. ועדיין ר' מה שכתבתי למעלה על השפעתם.
בלעם 644114
ארתה הופך את היוצרות. מדובר בשחרור מכיבוש, לא בכיבוש.
בלעם 644117
כיבוש על ידי צבא שעדיין שולט שם. כל עוד יש שם משטר צבאי ותושבים רבים ללא אזרחות, הבעיה הזו תישאר בעינה.
בלעם 644121
הבעיה תיפתר אם הפולשים יוחזרו למולדתם בחצי האי ערב
בלעם 644124
תשובה טובה (אולי) לשאלה אחרת.

ומכיוון שהגענו להתנצחות בססמאות ללא תוכן משמעותי, נראה לי שאין עוד טעם בוויכוח.
בלעם 644132
מדוע שאלה אחרת? אם הבעיה שלך היא שיש תושבים ללא אזרחות* , התשובה לכך היא להחזירם למולדתם ולתת להם אזרחות שם.
*(וזה לא נכון, יש להם זכות הצבעה לפרלמנט ברמאללה)
בלעם 644136
אם הולכים מספיק רחוק, אפשר להחזיר את היהודים לעירק (או סוריה).

אבל זה שוב דיבור בסיסמאות.
בלעם 644137
היהודים לא פלשו לארץ ישראל כחלק ממסע אימפריאליסטי לכבוש את כל המזרח התיכון וחלקים מאירופה
בלעם 644138
הטענה הסימטרית היא שהיהודים פלשו לישראל כחלק ממסע אירופי לכבוש את כל אפריקה ואסיה. סיסמאות.
בלעם 644142
אם תיתן לערביי השטחים אזרחות ישראלית, האם הם יהיו נאמנים למדינה שנתנה להם אזרחות, כשם שיהודים נאמנים למדינות שנותנות להם אזרחות?
בלעם 644148
ההבדל בינהן הוא שהטענה המקורית נכונה, והטענה ה''סימטרית'' שקרית. אבל מהי האמת בשביל שמאלנים. ''נראטיב'' ותו לא.
בלעם 644156
הטיעונים שלך פועלים נגדך. אפשר לומר שהבעיה תיפתר אם היהודים יחזרו לאור כשדים או לפחות למצרים. את זה יכולים לטעון אנשים שחושבים שהם צאצאי הכנענים. הם יכולים לטעון שהייתה להם עיר-יריחו -כבר 7000 שנה לפני הספירה. עם ותק כזה לא נוכל להתווכח. כל הטיעונים ההיסטוריים אינם מחזיקים מים. על כל טיעון היסטורי שלך, יש לתושבי הארץ טיעון נגדי. התוקף שלהם הוא באנרגיות שגרמו ליהודים לבוא לכאן מסוף המאה ה-‏19 ובעזרת הבריטים להתיישב/להתנחל ולכבוש את הארץ. ב-‏48 נוצר מצב אותו קיבל רוב העולם, לכן הרוב המחלט של העולם מכיר בגבולות 67.
בלעם 644192
היהודים לא הגיעו ממצרים ככובשים אימפריאליסטים אלא כפליטים.
בלעם 644197
לא מדויק שהרי לפי אמנת הפליטים הם נחשבים פליטים רק במדינה הראשונה שאליה נמלטו. אחרי שעברו בסיני ועבר הירדן ובחרו להמשיך לכנען הרי שמדובר לכל היותר במהגרי עבודה.
בלעם 644199
אני מתעלם לרגע מהאנכרוניזם שבהודעתך, מדבר סיני היה שייך אז למצרים (ובכל מקרה הם היו עדיין בסכנה שם מיד רודפיהם), עבר הירדן היא חלק מארץ ישראל - ואכן חלק מהשבטים התיישבו שם.
בלעם 644202
האנכרוניזם שבהודעתי? טול קורה מבין עיניך.
בלעם 644204
מדבר סיני לא היה שייך למצרים והם לא היו בסכנה מצד רודפיהם (שבכלל טבעו בים 40 שנה לפני זה). מי שמגיע כפליט לא שורף עיר שלמה, מחרים את כל הרכוש שבא (כולל בני אדם "מאיש ועד אישה, מנער ועד זקן").
בלעם 644222
"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם--לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה, וַיָּבֹא יָהְצָה; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל, לְפִי-חָרֶב; וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן, עַד-יַבֹּק"
לי אין בעיה עם כיבוש שמגיע מתוך הגנה עצמית כזו.
בלעם 644224
התקפה עצמית.
בלעם 644226
אז הסכמנו שהם לא היו פליטים, שהם לא נמלטו מאף אחד, ושהם עברו במדינה שלישית (" ויירש את ארצו מארנן עד יבק" בציטוט שלך). יפה, התקדמות.

המלחמה בסיחון מלך האמורי הסתיימה הרבה לפני כיבוש והשמדת יריחו וסיחון, כידוע, לא שלט ביריחו אלא בשטח שבין נחל ארנון לנחל יבוק‏ ("ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו מארנן עד יבק עד בני עמון כי עז גבול בני עמון" בציטוט שלך) ככה שגם הגנה עצמית לא היתה.
בלעם 644370
להכריז "הסכמנו" כשאתה היחיד ש"הסכים" זה פתטי.
1. בני ישראל ברחו מהשלטון המרכזי במצרים ששעבד אותם ובהמשך איים על חייהם. זו בדיוק ההגדרה של פליטים.
2. עבר הירדן המזרחי (כולל השטח בין הארנון ליבוק), כמו מדבר סיני, היה באותה תקופה חלק מארץ ישראל (/כנען/ח'ורו/רתנו) סיחון מלך האמורי כבש את אותה חלקת ארץ בין הארנון ליבוק, וגירש משם את האדומים והעמונים. בני ישראל בסך הכל גירשו את הפולש, ולא את האוכלוסיה הילידית (השווה למשל לבקשת המעבר בארץ האדומים: "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו", וכנ"ל גם בני מואב ובני עמון)
3. לפי הקונצנזוס הארכיאולוגי הנוכחי, כיבוש יריחו כנראה לא היה ולא נברא, ורק משל היה.
בלעם 644376
מה בדיוק אתה טוען? שבני ישראל השמידו את האמורי בגלל שהם היו פולשים ולא התושבים האוטנטיים?
בלעם 644227
נניח שעוד כמה חודשים הייתה מגיעה קבוצת פליטים / מסתננים / מהגרי עבודה שמונה מאות אלפים (ומסתבר שיש להם גם יכולת לחימה) עם בקשה צנועה: הם לא רוצים להישאר בארץ. הם רק רוצים לעבור דרכה ולהגיע לירדן. מה הייתה צריכה להיות תגובת הממשלה?
בלעם 644233
להעביר אותם לירדן.
בלעם 644205
>> מדבר סיני היה שייך אז למצרים (ובכל מקרה הם היו עדיין בסכנה שם מיד רודפיהם)

אתה מדבר על האריתראים או על הסודאנים?
בלעם 644206
לפי התורה בני ישראל התרחקו מדרך החוף המהירה יותר בסיני מכיוון שהמצרים שלטו בה.

(על הקשר בין מה שכתוב שם לאמת ההיסטורית כבר דיברנו במקומות אחרים)
בלעם 644211
אם אתה לא מקבל את התנ"ך כאמת היסטורית, אז מנין לך שבכלל היתה "תקופת ההתנחלות" ולא התגבשות שבטים מקומיים שישבו בארץ ישראל מקדמת דנא לעם, עקב היעלמות השלטון החיצוני ("האסכולה הסוציולגית")?
בלעם 644218
אולי כמהגרי עבודה? אולי מסתננים?
בלעם 644236
אתה מניח כאן כמה וכמה הנחות שהן בעייתיות מאד, מעבר לשאלת התכנות "החזרת הפולשים".

1. הערבים שמצויים כאן היום הם מצאצאי פולשים מחצי האי ערב (ולא, למשל, יהודים שנשארו בארץ ואוסלמו), ואילו אנחנו מצאצאי בני ישראל שישבו כאן עד הגלות. זו טענה שבוודאי אינה נכונה לכל בני שתי האוכלוסיות, וקשה מאד לבסס אותה באופן פרטני או אפילו ביחס לתת-קבוצות גדולות של כל אוכלוסיה. אתה צריך גם להגדיר מה קורה עם מי שהוא צאצא של אנשים שהגיעו מיותר מאיזור אחד - סביר להניח ש-‏99.99% מכל אוכלוסיה עונים להגדרה הזו.

2. המולדת של בני אדם אינה המקום שבו הם נולדו וגדלו, אביהם נולד וגדל, סבם נולד וגדל אלא המקום ממנו באו אבות אבותיהם לפני כ-‏1,500 שנים ומעלה.

3. הדבר ההגון לעשות הוא להחזיר את צאצאי הפולשים למקום ממנו באו (גם אם הפלישה התרחשה לפני דורות רבים מאד), ולתת את הטריטוריה באופן בלעדי לצאצאי תושביה הקודמים.

אם נקבל את ההנחות האלה, יהיה צורך להחזיר "למולדתם" כנראה חלק גדול מאד מאוכלוסיית העולם. מדינות כמו ארה"ב, אוסטרליה או ארגנטינה יהיה צורך לרוקן מתושביהן כמעט לגמרי. גם במדינות כמו בריטניה יהיה צורך לבדוק מי מצאצאי הקלטים ומי מצאצאי הסקסונים או הנורמנים (ואותם להחזיר לגרמניה ולצרפת), וכן הלאה. האם זה נראה לך סביר?
בלעם 644237
1. הרוב הגדול והמוחלט של הערבים המוסלמים בא"י (כמו ברחבי המזה"ת) הוא אכן צאצאי הפולשים (ובאופן ספציפי, צאצאי הגברים הפולשים) ולא צאצאי יהודים שאוסלמו. זו הוכח במחקרים גנטיים (הפלוטייפ JP209 על ענפיו השונים), כמו גם בסקרי מוצא (מחקרו של ד"ר שלמה אריה בן-אלקנה). ישנן אוכלוסיות קטנות ומבודדות שהן אכן צאצאי יהודים שאוסלמו בכח (בכפר יטא למשל), והיוצא מן הכלל מעיד על הכלל.
2. יש הבדל גדול בין דרישת זכויות אינדיבידואליות (שנובעת מעצם ישיבתו של אדם, אביו וסבו במקום מסויים) לבין דרישת ריבונות וזכויות לאומיות (שאז יש לבדוק את כלל הנסיבות היסטוריות). ז'בוטינסקי ניסח זאת יפה: לערבי כאדם - הכל. לערבים כלאום - מאומה.
3. תושבי ארה"ב, אוסטרליה, בריטניה וכו' הגיעו להסכמים (צודקים או לא, זו כבר שאלה אחרת, אבל הם הגיעו למצב של יציבות ואי לוחמה) עם הילידים (אינדיאנים, אבוריג'ינים וקלטים בהתאמה), ואינם מבקשים "לזרוק אותם לים" כפי שהערבים מבקשים לזרוק אותנו. במצב יציב צריכה להיות סיבה טובה מאוד למה להפר את ההסכמים הללו. במצב של מלחמה צריכה להיות סיבה טובה מאוד למה להשאיר את הפולש במקומו.
בלעם 644238
אז אם הם ידרשו רק זכויות אינדיבידואליות, כמו להיות אזרחים כאן - זה מקובל עליך?

שיטה מענינת "להגיע להסכמים": להמית 90% מהתושבים המקוריים, לקחת את אדמתם ואז לאפשר להם לקיים את אורח חייהם המקורי רק בשמורות מיוחדות. אני בטוח שהפולשים הערבים היו מוכנים לחתום לך על השיטה הזו. הרבה יותר יעיל מלזרוק לים (או אפילו מסבון וחינוך, כהמלצתו של מארק טוויין). אבל מדבריך יוצא שאם מגיעים להסכם יציב ולאי-לוחמה אז די בכך. מכאן אנו חוזרים רק לשאלה האם ניתן להגיע להסכם יציב, ושאלת הצדק הופכת שוב לבלתי רלבנטית.
בלעם 644300
ברגע שנחתם הסכם יציב (בין אם הוא צודק מלכתחילה או לא), כל הפרה של ההסכם גורמת לאי צדק גדול יותר (מוות של חיילים, סבל של פליטים, אלמנות ויתומים, וכו') מאשר אי הצדק ההתחלתי.
כל עוד לא נחתם הסכם (ואין סיכוי להסכם יציב), יש מלחמה (חמה או קרה) בין שני הצדדים, והצד הפולש דורש להשמיד את הצד הילידי (ועוד טוען שזהו ''פתרון צודק''), האינטרס של הצד הילידי לפעול למען הצדק ולגרש את הפולש בחזרה למולדתו בחצי האי ערב.
בלעם 643705
אני מסכים עם הגישה הפרקטית הזאת, אבל היא קצת מתעלמת מכמה רבדים.
חלק מהשיח הפלסטיני והבינלאומי כן מתייחסים באופן ברור ובוטה לזכויות ההיסטוריות של העם הפלסטיני כחלק חשוב מהדרישות שלהם למדיה ושאר זכויות, וזה שאתה או אנחנו נתעלם מזה לא יוריד את זה מהשולחן.
אם הזיקה שלהם היא לעם ערבי כלשהוא (תבחר לפי הטעם), זה קצת מוריד מהטיעון הטריטוריאלי - תחשוב רגע על איך זה נשמע:
האוכלוסיה הירדנית החיה תחת כיבוש ישראלי ביהודה ושומרון דורשת מהאו"ם הכרה בה כמדינה שומרונאית. למה?
האוכלוסיה המצרית החיה ברצועת עזה מאיימת לכבוש את תל אביב אם לא יתקיימו דרישותיה כדלהלן... למה?
זה נשמע לגמרי אחרת מהגדרה ברור של עם פלסטיני, ש'אדמותיו' (מילת שייכות - האדמות 'שלו' - קצת קשה לקרוא לזה האדמות של האומה הערבית הגדולה מהפרת ועד היוצא מהכלל. זה נשמע הרבה פחות ממוקד. וכמובן גורר את - טוב, אז 5% מהאדמות של האומה הערבית הגדולה והמפוארת ניתנו, חלק על ידי האומות וחלק כתוצאה מסכסוך מזוין - לעם היהודי שאין לא ולו דונם אחד בכל העולם לגור בו) ההיסטוריות נגזלו ממנו בכח הזרוע.

ואם אתה עכשיו עובר רק לרמה האישית - יש פה אדם שלא מקבל אזרחות במקום מסוים - אותו אדם יכול היה לקבל אזרחות במקום אחר, לו אכן העם הפאן-ערבי אליו הוא שייך היה מקבל אותו, כמו שמדינת ישראל קיבלה פליטים במספר דומה לאוכלוסייתה, שעלו מארצות ערב, שם כנראה לא קיבלו זכויות הולמות.
זה כמובן לא קורה, משיקולים פוליטיים עתיקים ושאר ירקות.

נראה לי שטיעון העם יוצר זיקה הרבה יותר חזקה הן לשטח הספציפי, והן לזכויות האישיות, מאחר וללא הטיעון הזה ניתן היה לחשוב על פתרונות אחרים לשני הנושאים הנ"ל.
בלעם 643853
אין ספק שחלק מהשיח הוא שיח של זכויות (גם מהצד שלנו, כמובן), והוא בוודאי מסייע לענין הפלשתיני. אבל ההגדרה שלי, ובמדה רבה גם של העולם, לעם - גם היא הגדרה פרקטית: אם כמה מיליוני אנשים תופשים את עצמם כעם ומוכנים להלחם על כך, אז הם עם. זה לא מבסס להם אוטומטית זכות למדינה על שטח נתון, מבחינתי לפחות, אבל זה שולל את השיוך שלהם לעם אחר - בוודאי אם אין עם כזה שרואה בהם חלק ממנו. אני גם לא רואה צורך עקרוני שכל אדם בעולם יהיה משויך לאיזשהו עם; אבל אני כן רואה צורך עקרוני שלכל אדם בעולם תהיה אפשרות לקבל אזרחות במדינה שבה הוא נולד וחי.

לגבי כל פרט ופרט, קודם כל - אין כזה דבר "עם פאן-ערבי" ומאז התפרקותה של קע"מ ומותו של נאצר אין מי שמנסה לכונן דבר כזה (וטוב שכך, לא היינו רוצים להתמודד מול מדינה שמשתרעת מהמפרץ הפרסי ועד האוקינוס האטלנטי וחיים בה 300 מיליון איש). כך או אחרת, זה לא כל כך משנה; גם אם כל פלשתיני בשטחים היה יכול לקבל אוטומטית אזרחות של אלג'יריה, נניח, מה זה היה עוזר? הרי לא היינו מקבלים כדמוקרטית מדינה שלא היתה מוכנה לתת אזרחות ליהודים שחיים בה בנימוק שאין בעיה כי אם הם רוצים הם יכולים לקבל אזרחות ישראלית.
בלעם 643867
''הרי לא היינו מקבלים כדמוקרטית מדינה שלא היתה מוכנה לתת אזרחות ליהודים שחיים בה בנימוק שאין בעיה כי אם הם רוצים הם יכולים לקבל אזרחות ישראלית''.
אבל זו המדינה שרוצים להקים לך בין הים לירדן.
בלעם 643872
אבו מאזן לארה"ב: רוצה מדינה נקייה מהתנחלויות
בלעם 643905
אם הם יקימו אי פעם מדינה, היא כנראה לא תהיה דמוקרטית. לא מטריד אותי אם להם תהיה או לא תהיה מדינה דמוקרטית (או מדינה בכלל). מטריד אותי אם לי תהיה מדינה דמוקרטית, או מדינה בכלל.
בלעם 643883
אין כזה דבר "עם פן ערבי" כי יש פשוט עם ערבי ("אלאומה אלערביה"), כמו שיש עם אמריקאי (the American people),
בלעם 643888
אם הגדרת עם אין בצידה זכויות לטריטוריה, המושג הזה הופך לבלתי רלוונטי. כל עוד אין זה על חשבוני, לא אכפת לי שערביי ארץ ישראל יגדירו עצמם כסוסים או טווסים, כי זה עניינם בלבד. אבל כשאחמד טיבי זועק: "המתנחלים אומרים שאין עם פלשתיני" הוא בודאי מתכוון לזכויות שהמעמד הזה מקנה, כי אם לא, מה אכפת לו ?
בלעם 643906
אין ספק שהוא מתכוון לקבל מזה זכויות. הוא גם מתכוון לשייך את עצמו לעם הזה. אני סבור שטריטוריה אינה ההשלכה הרלבנטית היחידה; טיבי עשוי לדרוש אוטונומיה חלקית לערביי ישראל או זכויות קיבוציות אחרות, הכרה בתרבות הפלשתינית במוסדות התרבות של האו"ם, כל מיני דברים שונים ומשונים. הכורדים לא דורשים פורמלית מדינה עצמאית, אבל זה שרוב העולם רואה בהם עם בפני עצמו מחזקת את מעמדם מול המדינות שבהן הם חיים.
בלעם 643913
זכויות מסוג אלה שהזכרת שהוא מבקש אולי עבור הערבים הישראלים הוא יכול לדרוש כערבי שהוא אזרח במדינת ישראל. העובדה שהוא ערבי שהוא אזרח במדינת ישראל היא אמת שאין עליה ויכוח.
אבל טענתו הקולנית השקרית שקיים עם פלשתיני היא לצורך הקמת המדינה הערבית הנוספת.

אשר לכורדים, הם באמת עם, ועוד איך הם רוצים מדינה. בשל היותם עטופים בחזקים מהם במרוצת הדורות לא אמרו את רצונם זה בריש גלי כדי לא להינזק, אבל היום הכל משתנה וייתכן שעוד נראה מדינה כורדית.
בלעם 643921
ערבי שהוא אזרח מדינת ישראל לא יכול לדרוש זכויות כאלה, בדיוק כמו רוסי או איטלקי שהוא אזרח מדינת ישראל. הוא רוצה שערביי ישראל יוכרו כמיעוט לאומי נפרד, בשביל זה ההגדרה כערבים לא מספקת; ערביות אינה מוגדרת כלאומיות ספציפית כלשהי אלא כשיוך-על המאגד בתוכו עמים רבים. מובן שהוא רוצה בהקמת המדינה הנוספת, אבל הוא רוצה גם הכרה בזיקה לאומית בינו, בין תושב שכם ועזה, ובין תושב מחנה פליטים בלבנון או בירדן.
בלעם 643942
לא מסכים עם שום דבר שאמרת, וגם את הזיקה לאחיו שמחוץ למדינת ישראל הוא יכול לחוש כבן הלאום הערבי.
בלעם 644084
הוא יכול. האם הוא חש שהוא הרבה יותר ערבי מפלסטינאי?
בלעם 643838
אבקש לייצג כאן את עמדתי האישית שאינה עמדת השמאל הקלאסי (עד כמה שניתן לדבר על דבר כזה בימינו). אני מבקש לדבר עליה, לא משום שהיא נכונה וחכמה יותר (ליתר דיוק עמדתי היא בעצם יותר אוסף ספקותיי) ולא משום שהיא עמדה מקובלת מאד במחנה השמאל. העמדה שלי מסבירה מדוע בזמן שאני מקבל את מה שהצגת כניתוח המצב ע"י השמאל, איני מאמין יותר בפיתרון שהבאת, קריא "שתי מדינות לשני עמים".
כדי לחסוך ניתוח מפורט וארוך מאד, אנו ניגשים ישר לשורה התחתונה ואני שואל האם פיתרון זה (המקובל כיום על חלק גדול בשמאל ואף על חלק בימין), אכן פותר את הדילמה של מדינה יהודית-דמוקרטית בא"י יותר מן הפתרונות הרטוריים שמציע הימין (סיפוח, טראנספר, אפרטהייד וכו'). הרי אם שוכחים לרגע את תולדות המאבק בין שמאל לימין בא"י, כל יתר הסיפור הוא כישלונן של תוכניות החלוקה למיניהן. האם הכישלון הזה מקרי וכל מה שעלינו לעשות הוא לנסות שוב ושוב עד שיצליח, או שמא יש משהו מהותי וקבוע בכישלונות האלו המונע את ההצלחה?
ושוב, כדי לחסוך דיון ארוך מאד, ניגש רק לניסיון האחרון. לאחר ניסיון ההתנתקות מעזה, יכלו הפלשתינים להפוך את רצועת עזה לסינגפור של א"י ואת יהודה ושומרון לביצה מבעבעת של התנגשויות ושפיכות דמים. אם כך היה קורה, רוב גדול מאד של אזרחי ישראל היה הופך לחסיד אדוק של פיתרון החלוקה והבעיה היתה הופכת בלי שהיות לבעיה פראקטית של הסכמים חלוקה ופיצויים במקום למכשול בלתי ניתן לחצייה. זה לא קרה. מדוע? לאלוהים פתרונים. הנקודה החשובה היא שבאופן פלאי זה שוב לא קרה.
יש מי שנותנים טעמים מאד טובים מדוע פתרונות החלוקה לא מצליחים כאן. יש סיבות גיאוגרפיות, היסטוריות, אתיות ואף סביבתיות. מה שחשוב הוא שאי אפשר להמשיך לתמוך באופן עיוור במשהו שנכשל שוב ושוב.
בראייתי, לא נראה שהעדר מדינה פלשתינית הוא מקור הייאוש וחוסר המוצא של המצב הישראלי-פלשתיני. מי שאינו חסיד אדוק של "זכויות היסטוריות ולאומיות", היה אומר שלפלשתינים יש כבר לא מדינה אחת אלא שתיים. מה שמחפשים יושבי הארץ שבין הירדן לים אינו הכרה של האו"ם אלא שביתת נשק בין הצדדים הניצים. אם הענקת "זכויות הגדרה עצמית" נוספות לפלשתינאים רק תלבה את האש ולא תשכך אותה, מדוע נרצה לתמוך בה? מה יהיה לפלשתינאים באותה "מדינה עצמאית" שאין להם כרגע באוטונומיות שלהם?
השאלה הרלאבנטית היא מה רוצים הפלשתינים באמת (לא מה הם אומרים שהם רוצים)? עד כמה שהצופה הלא משוחד יכול לשפוט, נראה שמה שהפלשתינים מחפשים אחריו הוא בעיקר עוד ועוד דרכים לאמלל את חיי היהודים במדינת ישראל. האם הם יסתפקו ב"זכויות לאומיות" שאינן כוללות את הדבר הנ"ל? מסופקני.
איני בא להתעלם כאן מן הנזק והחבלה העצומה שגורמים המתנחלים בשטחי יו"ש. המילה שאינה נאמרת אבל תלוייה באויר בכל מקום היא שללא חיסול כוחם הציבורי של המתנחלים, לא יתכן שום הסדר חלוקה. השאלה שהשמאל צריך לשאול את עצמו, היא זאת: האם לאחר היעלמות המתנחלים, ייכון כאן הסדר של חלוקה בדרכי שלום? כל הסימנים אומרים שלא. הנה כי כן השמאל נדרש לעלות על דרך של מאבק בלתי מתפשר עם המתנחלים והימין התומך בהם, מאבק שמהלכו ומחירו מי ישורם, כאשר איש אינו מבטיח שאפילו במקרה המסופק של ניצחון, יתקבל שיפור משמעותי בפוזיציה של מדינת ישראל.
הנה כי כן בהגיענו אל הישורת הסופית של הטיעון שלי, נשאלת השאלה מהו אם כן הפיתרון הנכון והריאלי שיש לתמוך בו? התשובה היא שאיני רואה דבר כזה לפניי. כאזרח ישראלי ויהודי אני מקווה שתהפוכות ההיסטוריה והגורל יזמנו לישראל פיתרון דאוס אקס מאכינה שיחלץ אותה מן המבוי הסתום. מי יהיו אותם טארטארים שידהרו לכאן מערבות מרכז אסיה ויהפכו את הסכסוך הישראלי-פלשתיני לסכסוך של יום אתמול, איני יודע. כל מה שאני יכול לומר הוא שלהבנתי הכיוון שיש ללכת בו הוא של חלוקת סמכויות והסכמים אזרחיים זמניים ולא דרך של פתרונות רדיקליים של חלוקת שטחים.
הויכוח בפתיל זה אינו נסוב על הפיתרון הנכון למצב הישראלי או על הזכויות הראויות למדינת לאום עצמאית. אם כך היה הדבר, מה אכפת לנו מה אומרים הפלשתינים ואיך הם מציגים עצמם. הבה נדון על מה אנו מציעים ורוצים. הויכוח כאן הוא על מה נשקף לעינינו מן המראה הפלשתינית.
רובנו יודעים, מי בגלוי ומי בסתר, שהסדרים נוספים אינם על הפרק היום. מה אם כן מניע את הימין הישראלי לרקוח את התבשיל המבעבע והרעיל אשר מערב בקלחת אחת את התנועה הפלשתינית הלאומית-חילונית עם ההתנגדות האיסלמית הפונדמנטליסטית וממצה מתוכן את כל ההתבטאויות הגזעניות, הרצחניות ושונאות האדם והתרבות של הפלשתינים? האם אין זה הימין הישראלי הלאומני-דתי השואף לערפל את המראה ולהסתיר מפנינו את קלסתר הרשע הנשקף לנו מן האספקלריה הפלשתינית ואת התרומה הממשית שלהם עצמם להבאת ישראל אל המבוי הסתום שנקלענו אליו ביחסנו מול הפלשתינים?
בלעם 643862
מעורר מחשבה.

היסטורית, ערביי ארץ ישראל אכן דחו תמיד את הצעות החלוקה בשתי ידיים‏1, הבולטות שבהן וועדת פיל ב 36 והחלטת האו"ם ב 47. משקמה מדינת ישראל, ההמשך של הדחייה הזו היתה אי הכרה בה ומאבק בעצם קיומה. את אלו ניתן היה למצוא באמנה הפלסטינית‏2 ועד היום באמנת החמאס.
קל היה מצבנו המדיני כל עוד זה היה המצב. הצהרות על הרצון הכן שלנו בשלום היו חינם אין כסף, שכן הצד השני דאג שלעולם לא נצטרך להגשימן.

אבל בהסכם אוסלו חל לראשונה מהפך בגישה בת יובלות של הנהגת הפלסטינים. ערפאת הכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובביטחון וקיבל את החלטות 242 ו 338 של מועצת הביטחון. הסכם אוסלו גם הוא היה סוג של תכנית חלוקה, אבל הפעם כזו ששני הצדדים הסכימו לה.
מרגע זה פרץ מחול השדים. לפתע ההצהרות על רצוננו הנצחי בשלום עמדו לפרעון מיידי. ממשלת רבין הוכרזה על ידי רחבעם זאבי כ:"ממשלה מופקרת, כנועה, מבולבלת, בוגדנית, מטורפת, אחוזת דיבוק של ויתורים והתחסלות מרצון; ממשלה מטושטשת שיצאה מדעתה, תועת רוח ומתבוללת, מפריחה בלונים וחובקת בכוח פרסים נובלים; ממשלה שהוכתה בשיגעון ושנשתבשה דעתה". רבין נרצח ונתניהו וברק המשיכו עם הסכמי וואי, שארם וקמפ דיויד כמי שכפאם שד. כמה טוב שפרצה האינתיפדה השניה והחמאס השתלט על רצועת עזה ואנחנו חזרנו לחיקה החמים של הוודאות.

______________
1 בדיעבד אפשר לומר "ברוב טיפשותם" כי אילו היתה להם ראיה ארוכת טווח, בעיקר לאחר השואה ועצמאות הודו, היו מסכימים לתכנית החלוקה. אבל אם נכנסים לנעליים שלהם זה די ברור שזו לא היתה אופציה ריאלית. משל למה הדבר דומה? להצהרה שיתן היום ג'ון קארי לפליטי דארפור על הקמת בית לאומי בנגב. האם לישראל יהיה צל של ספק שאין לפליטי דארפור שום יסוד להגדרה עצמית בנגב?
2 סעיף 19: "חלוקת פלסטין משנת 1947 והקמת ישראל בטלות מיסודן...סעיף 20: "הצהרת בלפור ונוסח המנדט ומה שנבע מהם ייחשבו בטלים. טענות הקשר ההיסטורי או הרוחני של היהודי לפלסטין אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה, או עם מרכיבי המדינה במשמעותם האמיתית..."
בלעם 643910
ברצוני להוסיף כאן כמה הערות שהראשונה בהן מתיחסת ישירות לדבריך.
א. לנו כמובן קל להטיל את אשמת כשלון נסיונות החלוקה על הפלשתינים ובמידה רבה אלו הם אכן העובדות. נקודת מבט נוספת על הסכסוך מעלה את השאלה האם אכן החלוקה כעיקרון היא פיתרון טוב במובן האתי והפראקטי. אני מנסה בכל פעם להעלות נקודה אחרת המאתגרת את ההשקפה הזו. כאן ברצוני להעלות את שאלת האגן הקדוש בירושלים. במסגרת פיתרון חלוקה כולל שצריך להיות הוגן לשני הצדדים, ברור שיהיה צורך לבודד את האגן הקדוש ולמסור אותו לגורם נייטרלי שיוכל לנהל אותו באופן שיאפשר חופש פולחן דתי מירבי ל-‏3 הדתות. וכאן נשאלת השאלה האם זה הוגן לדרוש מן העם היהודי והציוני לותר על ריבונותו באתר המהווה ציר כל כך משמעותי בהיסטוריה הרוחנית והתרבותית שלו רק כדי לאפשר חופש דתי לדתות האחרות. מנקודת מבט קצת פחות אולימפית נשאל, האם הוגן לבקש מן העמים לעשות ויתור כל כך משמעותי מבחינתם רק כדי לספק את צרכי הדתות השונות שאפשר לסמוך על חסידיהן שיצליחו להכשיל כל סוג של פשרה שכזאת?
ב. במילים אחרות, גם מי שאינו שטוף בלאומנות ובקנאות דתית, לא חייב להיקסם מן הערך המוסף שיש בפתרונות החלוקה. אנו חייבים תמיד לזכור שגם אם ההנהגות ישכילו להעביר את הפשרות הנדרשות, אין פירוש הדבר שהאוכלוסיות ישתכנעו לוותר על הקשר הרגשי והרוחני עם ארץ האבות שלהם. ויתור כזה יכול לבוא רק בעקבות קטסטרופה אנושית וטבח במימדים אתניים. האם אין בכך כדי לחייב אותנו לפחות בבדיקת האופציות האחרות?
ג. דומה שקונספציה העומדת במרכז הדיון הזה היא זכות ההגדרה העצמית של העמים כפי שהוצגה ע"י הנשיא וילסון ב-‏1918 ועסקה בזכות לעצמאות טריטוריאלית של האתנוסים השונים באירופה (למעשה גם המהפכנים הרוסים תמכו בגישה דומה). חמת הזעם של מגיבי הימין כאן ניתכת על האתנוס הפלשתיני המסכן, פן חס וחלילה תתקיים לו איזשהו לגיטימציה לבית לאומי טריטוריאלי. בעיני מה שקרדינלי כאן הוא שקורות הימים מאז 1918, די הפריכו את הקונספציה הזו מיסודה. לדעתי, רבים יסכימו איתי שחוזה וורסאי, שניסה לממש פחות או יותר את מסמך 14 הנקודות של וילסון, היה אחראי במידה רבה לפרוץ מלה"ע ה-II. הרגיעה והשלום האירופאי הושגו דוקא באמצעות האיחוד האירופי שבצורה פרדוקסלית דוקא מעודד דרישות להגדרה עצמית באופן הרחב ביותר ע"י שלילת חלק מן הסוברניות הלאומית של כל מדינות הלאום. (במטרה לחסוך מעצמי תגובות על מצבו העגום של האיחוד האירופי בימים אלו, אעיר כי הדבר המרשים ביותר הוא שגם בנסיבות הקיצוניות הנוכחיות, האיחוד מצליח לא להתפרק לגורמים).
ד. אמירה נוספת שלא תהא בבחינת שנוייה במחלוקת במיוחד תהא, שספק אם גל הלאומיות בעקבות מלה"ע ה-I תרם לאושרה של האנושות. האם הלאומים הערביים או האפריקניים הפיקו תועלת ואושר ממדינות הלאום החדשות שלהם? ספק רב. ואת השאלה הקרובה ביותר הביתה, לא אשאל.
ה. הנה כי כן, גם אם העם הפלשתיני הוא בעל היסטוריה שראשיתה בימי שלוט האמורים בין הים לנהר וגם אם לאומיותם חפה מכל נאמנות חברתית תת-לאומית או על-לאומית זרה, אני לפחות לא אשמח בהגדרה עצמית שלהם אם זו רק תתרום לאומללות שלנו ואולי אף שלהם. מה שנותר אם כן מכל המסכת הנפרשת כאן ובמקומות אחרים של רויזיה היסטורית של הנוכחות הפלשתינית בא"י, אינו אלא היסטוריציזם מפוקפק המשרת אג'נדה חסרת בסיס. אין כאן הערה על נכונותם ההיסטורית-עובדתית של הנאראטיבים ההיסטוריים הנ"ל. יש כאן הערה על הרציונל והמוטיבציה שבבסיסם.
בלעם 643918
1. אתה מתעלם מכמעט 50 שנות "מלחמה קרה". הרגיעה והשלום באירופה הושגו תודות לתכנית "מלחמת הכוכבים" של רייגן. האיחוד האירופאי (וגרמניה המאוחדת במרכזו) קם רק לאחר נפילת האימפריה הסובייטית.
2. לדעתי אין ספק שגל הלאומיות ששטף את אירופה אחרי מלה"ע I ופירק את האימפריות הישנות שיפר את מצבם של הלאומים השונים. אחרת - מה מונע מהם לחזור לחיק המונרכיות הקודמות?. דווקא האידיאולגיות הרצחניות העל-לאומיות (תורת הגזע מצד אחד, והאינטרנציונל הסוציאליסטי מצד שני) הן אלו שהביאו לפרוץ מלה"ע II.
בלעם 643925
את האימפריות הישנות פירקה המלחמה, לא גל הלאומיות. הצאר, הקייזר, הקיסר ירום הודו והשולטן נעלמו בעקבות המלחמה, ההפיכות שהיא גרמה וההסכמים שסיימו אותה. האימפריות שלהם נכבשו ופורקו, וגם אם מדינה כלשהי היתה רוצה לחזור לחיק האימפריה לא היה לה לאן - כשם שגם אם טורקמניסטן תחליט להצטרף לברית המועצות לא תהיה לה ברית מועצות לחזור אליה.
בלעם 644069
את ההפיכות גרמו העמים המשועבדים, לא המלחמה (המלחמה היתה רק הרקע).
מה מפריע לעמים באוסטריה, בהונגריה ובגרמניה (או בטורקמניסטן) להקים לתחיה את המונרכיות שלהם? הרי המלחמה הסתיימה מזמן!
בלעם 644119
אימפריה ומונרכיה הם שני דברים מאד שונים. האוסטרים יכולים אולי להקים מונרכיה אבל לא את הקיסרות האוסטרו-הונגרית (שכמובן היתה אוסטרית ולא הונגרית). הטורקמנים קצת יתקשו להחזיר את ברית המועצות לחיים.

האם העמים המשועבדים פירקו את האימפריה העותומנית?
בלעם 643936
1. האיחוד האירופי קם להלכה רק בראשית שנות ה־90, אולם תהליך האירופי היה בעיצומו עוד לפני קריסת ברית המועצות. ר' לדוגמה Single European Act [Wikipedia]. גרמניה וצרפת היו במרכז האיחוד האירופי עור מראשית ימיו כקהילת הפחם והפלדה האירופית [ויקיפדיה].
בלעם 643945
מבחינה פרקטית חשובים לי עיקרי הדברים הבאים, וכל פיתרון שאינו מקיים אותם אינו פתרון ארוך טווח מבחינתי:

1. שמדינת ישראל תשמור על רוח מגילת העצמאות ותשאר :
א. מדינת היהודים בעלת רוב יהודי מוצק של שלשה רבעים מהתושבים ולכל הפחות שני שליש, ובעלת זיקה חזקה ליהדות.
ב. מדינה דמוקרטית שמעלה על נס את העקרונות הדמוקרטיים המודרניים ובהם זכויות האדם היסודיות ושלטון החוק.

2. שלמדינה יהיו גבולות ידועים וברורים. אין זה אומר שלא יכולה להיות מחלוקת עם השכנים על תואי הגבול (כמו טאבה וכמו חוות שבעא) אבל זה כן אומר שהיקף המחלוקת ידוע במדויק.

אתה מוזמן לבדוק את כל האופציות, אבל אני אופתע אם תמצא פתרון שאינו חלוקה שמצליח לשמור על העיקרים האלו.
בלעם 643979
כל מיני הוגי דעות זורקים לפעמים רעיונות של קונפדרציה, קנטונים, אוכלוסיה מעורבת עם שני פרמלנטים, וכאלה. אני אפילו לא יודע אם זה סותר את הדרישות שלך או תואם להן. נניח שאפשר לגרום למשהו כזה לעבוד פרקטית; הולך מבחינתך?
בלעם 644031
כל עוד מתקיימים העקרונות שפירטתי, שהם החשובים לי לפחות בסדר גודל שלם יותר מכל שאר ירקות, אני בסדר עם כל פתרון.
שאינו תם ואינו רשע 648092
כבר מזמן רציתי להאיר נקודה חשובה הקשורה לעניין המדינה הדו-לאומית. מפאת טרחות שונות, שוב ושוב שכחתי מן העניין וברצוני להעלותו כאן.
כאשר מישהו מבטא את הביטוי האסור "מדינה דו-לאומית", רוב השומעים מעלים על דעתם שוויץ של המזה"ת (כפי שרמזת "קונפדרציה, קנטונים, אוכלוסיה מעורבת עם שני פרמלנטים, וכאלה") בנוסח חזון המדינה השיוויונית-אוטופית של דב חנין זועבי ותמר גוז'נסקי (ברוח הפק"פ, רק"ח, חד"ש או מה שלא יהיה שמה בימים אלו). הפיתרון האחרון הוא מופרך מעיקרו משום שכדי שיצליח נדרשים יחסים טובים בין החלקים המרכיבים את השלם, בזמן שמה שמאפיין בצורה תמציתית את המצב הא"יי הוא היחסים הרעים בין כל חלקיו. החזון מדבר על שוויץ. המציאות ככל הנראה תהיה לבנון שנייה.
וכאן אני רוצה לומר כי למונח "מדינה דו-לאומית" יכולה להיות גם פרשנות נוספת והפוכה, המנסה לתאר פיתרון המעוצב מלכתחילה על הנחת היחסים הקשים בין יהודים לפלשתינאים. אני מדבר על הפיתרון/נות שתוארו ע"י מירון בנבנישתי וברוך קימרלינג. הפתרונות שהם מציגים מסתמכים על המודלים של צפ' אירלנד, בוסניה, מקדוניה וקוסובו. כל אלו הם מודלים השואפים למצב שווי משקל מיוצב המאפשר דו-קיום (רב-קיום) בין ההקהילות העוינות של היחידה הגאוגרפית המדינית.
אני לא אומר שההצעות האלו טובות/אפשריות/תקפות יותר מקודמתן, אבל עצם קיומן, הופך את ההצעה האוטופית הראשונה לדחליל קש קבוע של הלאומנים השוביניסטים שמשתמשים בו כדי למנוע דיון בהצעות קצת יותר ריאליסטיות.
לכן, בכל פעם שמעלים את ה"מדינה דו-לאומית" ומיד מתיחסים למודל האוטופי (למעשה הדיסטופי) שלו, ובאופן טבעי מגיעים מיד למופרכותו ולסכנות שבו, פשוט משחקים לידי הטיעון של המחנה הדתי-לאומני. אם מישהו רוצה לדבר בשם מחנה ליברלי ומתון יותר, מוטב לו שידלג על דחליל הקש של "מדינת אזרח אחד - קול אחד" וינסה לחשוב בכיוון של הסדרים שיאפשרו דו-קיום אולי לא אופטימלי אבל לפחות נסבל בין הקהילות הניצות.
ולסיום אזכיר מדוע בכלל צריך לחשוב בכיוון של מדינה אחת? גם אם מתעלמים לרגע מכל מיני נימוקים אתיים, גאוגרפיים ובטחוניים, עדיין חייבים לזכור את הכישלונות העקביים והחוזרים ונשנים של פתרונות החלוקה למיניהם ("שתי מדינות לשני עמים").
בלעם 644070
טרנספר
בלעם 644075
הטרנספר בפני עצמו אינו עומד בסתירה לעקרונות שהבאתי, אבל לומר טרנספר זה לא מספיק.
אתה צריך לצייר לי תמונה שבה במדינת ישראל יש רוב יהודי גדול, גבולותיה ברורים וידועים והיא מקיימת את העקרונות הדמוקרטיים כולל זכויות האדם של המטרונספרים.
בלעם 644076
איפה היית כשנגזלו זכויות האזרח של המטרונספרים האלה?
בלעם 644088
נו, בדיוק לשם כך אחת הדרישות היסודיות שלי היא גבולות ידועים וברורים.
אזרחים שגרים בתוך גבולות הקבע אמורים להנות מבטחון יחסי שהמדינה לא תגיד להם יום אחד לארוז.
בלעם 644089
גבולותיה של ארץ ישראל ידועים וברורים מאז ועידת סן רמו. כל פולש זר (בעיקר אם הארץ גזולה בידיו, כמו פולשי האימפריה הערבית) שגר בתוך גבולות אלה צריך לקחת בחשבון שיום אחד המדינה תגיד לו לארוז.
בלעם 644091
גבולותיה של ארץ ישראל ידועים עוד מימי אברהם אבינו. אלה גבולות מדינת ישראל שלא מספיק ברורים עבורי.
בלעם 644080
יכולת גם להוסיף סעיף שלישי לפיו אתה דורש אספקה של שבעים בתולות בכל חודש, וללא התנאי הזה מבחינתך אין "פתרון".
כל אופן הצגת הדברים שלך שגוייה כי בחיים אי אפשר לקבל את כל מה שרוצים.
נניח שאתה צריך לבחור בין שתי אופציות. האחת שימור בעתיד הנראה לעין של המצב בדיוק כפי שהוא היום, כשאנו שולטים בשטח, ואכן לערבים תושבי יו"ש אין זכויות שוות, והשנייה נסיגה מיו"ש בהסכם עם הרשות הפלשתינית תוך ידיעה מלאה שתוך זמן קצר כל האזור שפינית נמצא בשליטת דע"אש ומדינת ישראל נאלצת לסגור לצמיתות את נתב"ג וגם את שדות התעופה הצבאיים בצפון הארץ ובמרכזה, מפאת היותם תחת איום פצמרים. באיזו משתי האופציות תבחר ?
אני חושב שהשאלה הזאת הרבה יותר ראלית מזריקה של רשימת דרישות, מבלי להסביר בפרוט איך אפשר להשיגן.
בלעם 644090
נראה לי שאתה צריך להסיר את הפילטר שדרכו קראת את התגובה שלי.
אתה מציג טיעון בו אני צריך לבחור בין שתי אופציות תאורטיות ואילו אני מנסה למצוא את מרחב האופציות הלגיטימיות בעיני לפני שאני בכלל צריך לבחור ביניהן תחת אילוצי המציאות המשתנים.
שימור המצב הקיים אינו אופציה במרחב הזה כי הוא אינו עונה על הדרישות שלי.
אני לא "זורק" רשימת דרישות‏1 אלא דורש מהמדינה להיות מה שהבטיחה במגילת העצמאות.
על השאלות הביטחוניות שאתה שואל אני לא מוסמך לענות. יש מספיק בעלי תפקידים בטחוניים שמוסמכים לענות על השאלות האלו. תשאל אותם. זה לא שאני מנסה לבטל את החששות הבטחוניים שלך, אני פשוט לא הכתובת לדיון בטחוני.
_________________
1 היה צליל זלזול
בלעם 644092
*כל* הטקסט של מגילת העצמאות? כולל "זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי"?.
כולל "העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה."?
כולל "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."?
כולל "מתוך בטחון בצור ישראל"?
בלעם 644094
לא הבנתי מה אתה שואל.
כל הטקסט (כולל זה וכולל זה) מה?
ולפני שנמשיך אני מצפה לתגובה הולמת על תגובה 644075. מה שהגבת שם לא מספק אותי.
בלעם 644103
אותי זה זה כן מספק.
בלעם 644122
סיפוק עצמי הוא חטא חמור ע''פ הקבלה.
הבטחתם יונה 644093
ואם במה שהוא בעיניך "מרחב האופציות הלגטימיות" אין שום אופציה אפשרית ? סוגרים את העסק ?
הבטחתם יונה 644095
אז ממשיכים עם תחזוקת השבר כמו בחמש עשרה השנים האחרונות ומשתדלים לקיים את ההבטחות הללו ככל יכלתנו בסד המציאות. ובינתיים אולי הפריץ ימות אולי הכלב ימות.
אבל בוא קודם נבדוק, לא?
הבטחתם יונה 644096
זהו שבדקנו וזה נגמר רע. כמה קרבנות עלינו להקריב למולך, כשהמציאות מוכיחה שמדובר בקרבנות שווא ? האם לא צריך לבדוק מדי פעם את האמונה ?
הבטחתם יונה 644097
אתה שוב קורא אותי דרך פילטר. כשאני אומר שצריך לבדוק אני מתכוון שצריך לבדוק מה האופציות שעומדות לרשותנו. האם אתה טוען שעדיף לא לבדוק האם יש לנו בכלל אופציות?
או שמא דיון כזה יגרום לך להקריב קרבנות שהם מעבר לכוחך?
הבטחתם יונה 644098
דיון זה מה שאנו עושים עכשיו, והוא לא מביא לקרבנות ואין לי שום בעיה אתו. ב תגובה 644080 בשורה האחרונה קראתי לך להציג רעיון שניתן לבדיקה. אם תוכל להביא רעיון שהוא לא מסוכן כמו אוסלו וההתנתקות, רעיונות שלא רק הועלו באופן תאורתי אלא גם נוסו, והניסוי גרם לאסונות שבגזרה הדרומית אנו סובלים מהם עד היום, אשמח להביע דעתי עליו, ואולי אפילו אמליץ לנסותו אם הוא באמת יהיה כל כך מוצלח. אבל כשמתבוננים במציאות בהווה דבר כזה ואפילו משהו דומה במקצת לו לא נראה.
הבטחתם יונה 644099
עוד לא הגעתי למצב שאני מציג רעיונות לבדיקה‏1, אבל אני מבין מתגובתך שלך אין כאלה.

__________
1 אני משתתף די חדש בדיונים מדיניים בטחוניים. מעולם לא הקדשתי את המשאבים הנדרשים לגיבוש איזו תפיסה מדינית בטחונית קוהרנטית והנחתי שהנבחרים יעשו את זה עבורי. האכזבה שלי מהנבחרים הולכת וגוברת עם השנים ואני מתחיל להשמיע את קולי כדי להשפיע על אופיה של המדינה שהילדים שלי יחיו בה.
הבטחתם יונה 644100
אכן אין לי רעיונות למעשים שיקרבו אותנו באמת ליעדים שהצגת בתחילה, ואני חושב שהרעיונות המעשיים העכשוויים שאמורים לקרבנו ליעדים האלה - אילו שהם הסדרים עם הרשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן - שבסופן ניפרד לשתי מדינות, לא רק שלא ישיגו מטרה זו אלא שתוך כדי התהליך שייכשל בסופו של דבר יביאו להמון קרבנות, ולצורך בהרבה מאמץ ודם כדי להגיע שוב למצב הפתיחה.
חוץ מזה גם אם תמצא דרך כזאת, עדיין קיים אצלי עוד ערך שלא נמצא ברשימה שלך. בציונות שלי ''ציון'' מאד חשובה וליו''ש יש ערך מיוחד. והגורם הזה ייכנס אצלי גם כן למערכת השיקולים.
לכן, בעיני המשך המצב הקיים הוא הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות. וזה לא כל כך נורא. ברוב שנות קיום המדינה היינו במצב כזה, ומצב המדינה באופן כללי היה טוב בהרבה מזה שהיה לפני שנכנסנו למצב הזה. ''הטוב'' הוא ייחסי ואינו יכול להיות אבסולוטי.
הבטחתם יונה 644104
מה אתה מוכן להקריב בשביל שהילדים, הנכדים והנינים שלך יוכלו לחיות בשקט ובשלווה, בלי איום ערבי תמידי בתוככי הארץ?
הבטחתם יונה 644110
אני מזכיר לך שמאז קום המדינה ועד היום מתו יותר אנשים בתאונות דרכים מאשר כל חללי המלחמות ופעולות האיבה גם יחד.
אז מה אתה מוכן להקריב כדי שהילדים שלך יוכלו לחיות בשקט ושלווה בלי איום תמידי של תאונת דרכים מעל ראשם?
הבטחתם יונה 644115
מכיוון שערבים מעורבים בתאונות דרכים קטלניות פי 1.8 מחלקם באוכלוסיה, הרי שטרנספר גם את הסיכוי שילדי יוכלו לחיות בשקט ושלווה בלי איום תמידי של תאונת דרכים מעל ראשם.
הבטחתם יונה 644118
מכאן שלפחות 64% מהתאונות לא מערבות בני מיעוטים (אין שם נתונים כמה תאונות כוללות גם בני מיעוטים וגם בני רובים). מכאן הצעה מתבקשת להורדת כמות ההרוגים.
בלעם 643933
כתשובה ימנית לתגובה שלך, אפשר להעתיק אותה כפי שהיא - רק במשפט האחרון (מעל הקו), להוריד את ה"כמה טוב" ושאר תבלינים סרקסטיים: פרצה האינתיפאדה השניה, החמאס השתלט על רצועת עזה ואנחנו חזרנו לוודאות.
אני לא באמת רוצה לפתוח כאן דיון ענייני על נכונות הטענות, ברור שאין לי מה לחדש כאן. רק להעיר שלא ברורה ההצדקה לסרקזם.
בלעם 643946
הסרקזם היה מופנה כלפי הטענה של שוקי שמאל ששום דבר לא השתנה. הראיתי שפעם אחת אחרי שלשה דורות היחס של הפלסטינים השתנה, אבל אז כל כך נבהלנו שדאגנו שיחזור תוך שנים בודדות למה שהיה.
בלעם 643953
היחס של שוקי שמואל השתנה.
...ואני מניח שיש עוד כמוהו. זה מעודד, אבל התופעה מתקדמת לאט מדי ומאוחר מדי.
בלעם 643873
תיזהר, אתה בדרך להתפכחות, כבר נפטרת מההערצה העיוורת לכל מעשי ודברי הערבים, ורק חסר לך להיפטר מהשנאה חסרת הפשר ל"מתנחלים" ואתה עלול למצוא עצמך משלשל את הפתק לא נכון בבחירות הבאות!
ובנימה רצינית קצת יותר, נראה לי שאתה בדיסוננס קוגניטיבי שרבים בשמאל נמצאים בו - המציאות בשנים האחרונות הוכיחה לך שהתחזיות האופטימיות של השמאל התבדו, ואילו אזהרות הימין התממשו. אתה עומד על גדות הרוביקון ורוצה לחצות, אך חושש מההשלכות הסוציולוגיות (ואולי אפילו הפסיכולוגיות?) של הזדהות עם המחנה "הלא נכון".
בלעם 643908
יש הרבה מן האמת בדבריך, אבל בסופו של דבר עולה מהם פטליזם שמדינה לא יכולה להרשות לעצמה. בשורה התחתונה האמירה שלך דומה לזו של איילת שקד ונפתלי בנט: אי אפשר לפתור את הסכסוך, יש רק לנהל אותו כך שיסב כאב מזערי בינתיים. בטווח הקצר זה כנראה נכון. בטווח הבינוני והארוך זו גישה מאד בעייתית - גם משום שקשה "לנהל" סכסוך כזה לאורך זמן בלי להגיע להדרדרות של המצב , במיוחד מצד גורמים שהניהול שלנו אינו משפיע עליהם; וגם משום שאם האופק היחיד שאתה מציע לחיים כאן הוא אופק של סכסוך מתמיד, רבים יעדיפו לוותר עליהם.

מעבר לכך, נשאלת השאלה האם אכן הפטליזם הזה הוא מוצדק; האם באמת אין שום דבר שמדינה יכולה לעשות כדי להשפיע על גורלה, על האופן בו היא נתפשת בעיני שכניה, על יחסם כלפיה, על האופן בו הם מעריכים את האינטרסים המשותפים והמנוגדים שלהם? זו יכולה אולי להיות גישה רכה בנוסח מרץ או גישה נוקשה בנוסח "קיר הברזל" הז'בוטינסקאי, אבל יש לנו עסק עם אנשים ואנשים מגיבים להתרחשויות. האם באמת המסגרת היחידה האפשרית לדיון היא זו שמנסה לשתף רק אותנו ואת הפלשתינים, רק על קווי 67 וכן הלאה, או שמא אפשר לחשוב על כיוונים אחרים ועל גורמים אחרים שיוכלו להיות מעורבים? אני לא יודע. אבל השאלה שצריך לשאול היא זו: האם יש לך חזון כלשהו לגבי אופי היחסים בין ישראל, הפלשתינים והשטח הזה בטווח הארוך מאד? מה היית רוצה שיהיה לניניך כאן בעוד מאה שנה? אם יש לך תשובה כלשהי לשאלה הזו, אתה צריך לשאול האם אנחנו עושים היום משהו שיפריע למימוש החזון הזה. לא בטוח שיש היום דרך להתקדם אליו, אבל אין ספק שאין טעם להתרחק ממנו עוד יותר. אם אתה תקוע בבור, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא להפסיק לחפור.
  בלעם • שוקי שמאל
  בלעם • תשע נשמות
  בלעם • ס' נופלים

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים