בתשובה להאייל האלמוני, 28/08/14 12:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכיוון שאתה ממשיך להיתפס לעניין אני אתקן אותך שוב - בתרבויות העתיקות (כולל היהודית), לא היה מושג של מונוגמיה כלל, בטח של נישואין מונוגמים. הממסד הדתי הנוצרי הוא זה שקבע כי נישואין הם איחוד בין גבר אחד לאשה אחת, היהדות החרתה החזיקה אחריו (חרם דרבנו גרשום). האיסלאם הגביל את הפוליגמיה ל4 נשים. משמע שמוסד הנישואין כפי שאנו מכירים אותו הוא "המצאה" של הממסד הדתי. מעבר לכך, גם הטבואים השונים (גיל, קרבת משפחה) הם דתיים. כך למשל במצרים העתיקה וביוון העתיקה נהגו לגלות עריות. עכשיו הבנת או שאני צריך להסביר שוב? הציון של אונס קטינות הוא דמגוגיה, ואחת מגעילה במיוחד (הנסיון להדביק לי תמיכה בכזה דבר). זה אינו נכנס לגדר "יחסים שבין בני זוג" אלא פשוט פשע אלים. ודבר אחרון, תקיפה אישית ודמגוגית כזו, כשהיא באה תחת מעטה של "אייל אלמוני" היא פשוט גועל נפש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל דיברנו על נישואים, לא על מונוגמיה? למה אתה כל פעם מכניס שלושה שקרים חדשים בשביל לכסות על שקר ישן אחד? כל כך קשה להגיד "טעיתי"? מונוגמיה, אגב, איזה כיף, נושא חדש שקר חדש, היתה נפוצה ברוב העולם העתיק, פוליגמיה היתה היוצא מהכלל, וברך כלל רק בקרב המעמדות העליונים. ביוון ורומא העתיקה אסור היה לגבר להנשא ליותר מאשה אחת.הנצרות, כמובן, לקחה את המנהג מהרומים ונתנה למנהג (שהיה כבר אז עתיק) משמעות "רוחנית". הטבואים השונים (גיל, קרבת משפחה) הם לא דתיים, אלא תרבותיים ואבולוציונים, חלק מהדתות נתנו לטאבואיים (הקיימים) משמעות דתית, אבל מעט טבואים נוצרו באופן דתי (בעיקר כאלה שקשורים לאוכל, משום מה, אלכוהול, חזיר, בשר...). לא ניסיתי לדביק לך שום תמיכה בשום דבר, רק ציינתי את העובדה ("עובדה" מילה שכדאי שתבדוק את משמעותה) שהשלטון מתערב "ביחסים שבינו לבינה"1. אם אתה תומך במניעת אונס קטינות, אתה תומך במעורבות השלטון "ביחסים שבינו לבינה". נקודה. ודבר אחרון, "תקיפה אישית"? "דמגוגית"? להפך, תגובה עניינית לחלוטין. 1 ולא "יחסים שבין בני זוג" אני מבין שקשה לבדוק עובדות בגוגל, אני מבין שויקיפדיה קשה להשגה, אבל, זה הטקסט שלך, כל כך קשה לבדוק מה אתה אמרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להעיר שלהתייחס לאונס כאל "יחסים שבינו לבינה" זה כמו להתייחס לכל תקיפה אלימה אחרת (ממכות ועד דקירה, בין אם על רקע הכרות מוקדמת ובין אם לא) כאל "יחסים שבינו לבינה/בינו לבינו/בינה לבינה/בינה לבינו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. התחלתי ברצח אבל החלטתי שרצח זה לא רק ''יחסים שבינו לבינה'' אלא גם ''יחסים שבינו לבינו'' וכו', לכן עברתי לאונס, ובגלל שלא רציתי לנחש או לשמוע מה דעתו של הקוף על ''סתם'' אונס, עברתי לאונס קטינות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב המקרים בעולם העתיק, מונוגמיה ופוליגמיה לא היו עניין של יוצא מן הכלל או נפוץ. זה היה עניין של יכולת. ברוב החברות והתרבויות, מי שיכל נשא כמה נשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להמשיך לשקר כאוות נפשך, אבל - כפי שכבר כתבו לך אחרים - העובדה שאנשים התחתנו ביוון, מצרים ויפן העתיקות (שגם בהן - הפתעה - היה ממסד דתי) לא שוללת את העובדה שהם עשו כן בטקס דתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שאנשים התחתנו בנישואים אזרחיים ביוון, מצרים ויפן העתיקות כן שוללת את הטענה "הנישואין הם אכן פטנט דתי ... אבל אז קם מישהו והמציא את המותג 'נישואין אזרחיים'." ה"אחרים" שכתבו לי, זה למעשה "אחר" אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם בשביל האנקדוטה. במצרים העתיקה לא "התחתנו". האשה פשוט לקחה את מטלטליה ואת עצמה ועברה לביתו של הגבר. It would appear that a woman was considered to have married if she took her belongings from her parents’ house and moved them and herself into the home of a man who was not already married to someone else. די דומה למתכונת ה"זוגרים" היום. המדינה לא התערבה - לא בנישואין ולא בגירושים - If a man and a woman over the age of consent, not already married to someone else, and no more closely related than first cousins, lived together in the same house, they were considered to be married, without the need for any legal registration. Just as the state did not get involved in marriage, it showed no interest in who got divorced ביפן העתיקה גם כן לא היה מוסד כזה. ה"חתן" גר אצל משפחת ה"כלה" עד להולדת בנם הראשון (או עד למות הוריו), ורק אז נחשבו נשואים, וגם אז - ה"חתן" לא "התחתן" עם ה"כלה" אלא התאחד עם משפחתה (מה שנקרא "מוקו אירי") In the ancient times of the aristocracy, prior to the era of the shoguns, men visited the woman in the woman’s home until a child was born or his parents died, at which time the couple could reside together at his home. This was known as muko-iri where the groom married into the bride’s family. ביוון העתיקה הנישואין היו טקס דתי בן 3 ימים (ביום הראשון הוקרבו מנחות לאפרודיטה וארטמיס, ביום השני החתן והכלה היטהרו בטבילה, ביקרו במקדש המקומי ונשאו ברכות לאלים, וביום השלישי ערכו מסיבה וקיבלו מתנות). בקיצור - אתה מקשקש שטויות (לפחות אתה עושה זאת באנונימיות, גם משהו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, זה כן ''התחתנו''. אקט החתונה, היה שהאשה לוקחת את עצמה ואת מטלטליה ועוברת לביתו של הגבר. אם בזה החברה רואה אותם כנשואים, הם נשואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצויין. זה בדיוק המצב האידיאלי. למה צריך להכניס את המדינה לזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לדת יש כלמיני קריטריונים שונים ומשונים שלמדינה אין. במצב הנוכחי היום אתה לא 1. יכול להתחתן נישואים בין-דתיים, וגם לא בין תת-דתות (יהודים עם שומרונים, יהודים רבניים עם קראים), מבלי שהאחד ימיר את דתו. אם הדת של אחד מבני הזוג לא מקבלת מומרים - אין נישואין. 2. אצל היהודים, מי ששם משפחתו כהן או שבמשפחתו מסורת שהם צאצאי כהנים, לא יכול להנשא עם גרושה או גיורת. לוי לא יכול להנשא לגיורת. אשה שבן-זוגה מסרב לתת לה גט - עגונה, בעוד הוא חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. צאצאים לאשה-נשואה-ממישהו-אחר - לא יכולים להנשא. גם אם הם נולדו לאחר שבן-זוגה-של-אותה-האשה סירב לתת לה גט במשך שנים, ומצידו הקים משפחה אחרת, נניח. 3. היה ונישאת בחו"ל, אתה בכל זאת צריך להתגרש בבית הדין הרבני. 4. גם מי שחסר דת, לא יכול להתחתן עם אחרים, אלא אם ימיר את דתו לדתם. פתרון "ברית הזוגיות" מתייחס אך ורק לנישואים של חסרי-דת עם חסרי-דת. 4. אם אתה סתם גר עם בחורה, אתה לא נחשב "נשוי". אבל, כביכול, יש חופש מוחלט, רק משום שהשד הדמוני שנקרא "מדינה", יבלת על כל ברך, חודים על הכפות וגבשושית של רעל מעל לקצה אפו - לא מעורב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו בדיוק הנקודה שלי - למה, בשביל להקים בית יחד, להוליד ולגדל ילדים, צריך את המוסד הזה שנקרא "נישואים"? לא מספיק לפתוח חשבון זוגי בבנק ולשכור/לקנות יחד דירה? למעשה חזרנו למצב של מצרים העתיקה שבו פשוט עוברים לגור ביחד. החתונה היא רק סטמפה דתית לעניין הזה. (ואם אתה "סתם גר עם בחורה" אתה לא נחשב נשוי אלא שותף לדירה. אם בנוסף לזה יש לכם גם מערכת יחסים וחשבון בנק משותף - אתם נחשבים - חוקית - "ידועים בציבור" גם אם מעולם לא התכוונת לכך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדוייק. נניח צה"ל: אם היום אני מתחתנת, ומחר בן-זוגי יוצא לעזה ומת, אני אלמנת צה"ל. אם קרה אותו הדבר, אבל עברנו לגור יחד, אז "בסך הכל אתם גרים יחד". זה אפילו לא נחשב לארוסה. מהבחינה הזו, ההכרה בנישואים כדת משה וישראל או כדת הפקיד וקפריסין היא מיידית. אבל בידועים בציבור - לוקחת שנים. ועכשיו אשאל אותך: האם אתה נשוי? ואם כן, איך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נו באמת, משרד הבטחון מכיר כבר שנים רבות בבני זוג (גם מאותו מין, ע"ע דורון מייזל) ידועים בציבור של חיילי צה"ל כאלמנ/ות צה"ל, אפילו מקרים גבוליים של מגורים משותפים במשך 4 חודשים יחד. אם כבר, עד לאחרונה היתה בעיה הפוכה: אלמנת צה"ל היתה מאבדת את זכויותיה אם היא מתחתנת מחדש. מי שמוצאת זוגיות חדשה ולא מתחתנת - פשוט יכולה לא להודיע על כך למשרד הבטחון. רבות מאלמנות צה"ל בוחרות שלא להתחתן מסיבה זו. לשמחתי הכנסת תיקנה את העיוות הזה לאחרונה ו2. תודה על ההתעניינות. לצערך אני נשוי, ובאושר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ובכן, "מקרה הגבול" הזה היה בזוג מאורס1. וגם זה דרש תביעה משפטית והיווה"צעד יוצא דופן". ולכן - הוא שאמרתי. יש לנשואים יתרונות שאין לכל פתרונות הדחק שאתה מציע. "ידועים בציבור" ו"מגורים ביחד" דורשים זמן הכרה. זמן שלא נדרש כלל מבני זוג נשואים. 2. אתה נשוי. באושר. יש לך סוכריה על מקל, וכאשר אחרים רוצים גם לקבל סוכריה, אתה מסביר להם שסוכריות עושות חורים בשיניים, ומה רע בלחם-עם-קוטג'. למה אתה לא הסתפקת במגורים-ביחד ובהכרה-לאחר-שנים כ"ידועים בציבור"? 1 היה תאריך לחתונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ה"צעד היוצא דופן" היה כזה מכיוון שמדובר היה בזוג שהיו יחד זמן קצר מאוד (4 חודשים), אני לא מכיר את פרטי המקרה, אבל עצם העובדה שהם היו מאורסים מביאה אותי לחשוב שמדובר על זוג דתי, שלא יכל לחיות יחד לפני החתונה. בד"כ צריך לחיות יחד כמה שנים בשביל להיחשב ידועים בציבור, גם מבחינה עניינית (לא כל סטוץ הוא רומן, לא כל רומן הוא מערכת יחסים, ולא כל מערכת יחסים מובילה לחתונה או להקמת בית משותף). אני אתן לך דוגמה ממשפחתי - דודה שלי יצאה תקופה מסויימת עם טייס, והוא נהרג בתאונת אימונים. היא כמובן התאבלה עליו, אבל מעולם לא ראתה עצמה כאלמנה - הם היו צעירים מדי בשביל לחשוב על חתונה. ולא, זה לא פתרון דחק, פתרון הדחק הוא ה"נישואין האזרחיים" שמהוים איזו פשרה עקומה של המדינה שבאה להחליף את המוסד הדתי. 2. אני נשוי מכיוון שאני יצאתי עם בחורה מבית דתי, וזה מה שציפו הוריה. אחי לעומת זאת יצא עם בחורה חילונית. כשהם החליטו למסד את היחסים ביניהם הם פשוט שכרו אולם, ואחד החברים שלהם הדביק זקן ארוך לבן ווהקריא טקסט שהם כתבו, עם החלפת טבעות ושבועות שהם בחרו. אני לא חושב ששמחתם נפגמה בכהוא זה מכך שמשרד הפנים לא היה מעורב בזה. אני גם לא מכיר איזה שהוא צעד בחייהם המשותפים שבו מישהו בדק אם הם עברו טקס דתי או לא - הם קיבלו בדיוק את אותן נקודות זיכוי במשכנתא כמונו, גם לחדר הלידה נתנו לו להיכנס בלי שום בעיה (למיטב זכרוני נותנים להיכנס ל"אבי הילוד" לא ל"בעל"), וגם בביטוח החיים שלו רשמו אותה ואת הילדים בלי שאלות. עוד לא הבנתי איפה ה"סוכריה" פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה קורא את מה ש*אתה* כותב? בתגובה הקודמת שלך (פה במעלה הפתיל, לא רחוק) דיברת על "מגורים משותפים במשך 4 חודשים יחד", וקישרת לכתבה שמסופר בה שהם היו בני זוג במשך שנים (7), ותכננו להתחתן. לא רומן קצר, לא סטוץ. 7 שנים. ה"יוצא דופן" לא קשור למה שאתה אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת. ''בני זוג'' גם יכול להיות שהיו חברים בתיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת. כמובן שהם היו חברים בתיכון (זה נמצא בכתבה שאתה הבאת). אתה התעלמת מזה, וציינת שהם היו יחד רק 4 חודשים. לא גרו יחד, כתבת שהם היו יחד רק 4 חודשים ולכן זה "צעד יוצא דופן". הנחת שהם כנראה דתיים, ולכן מאורסים כל כך מהר. בקיצור, עיוותת את העובדות כדי שיתאימו לטיעון שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אוסיף, שהשתמשתי במונח ''מאורסים'' לא משום שהיה טקס אירוסין (היום בכלל עושים את האירוסין והקידושין מתחת לחופה), אלא משום שצויין בכתבה שהיה תאריך לחתונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נובח על העץ הלא נכון. אתה לא מסכים שמדובר במקרה גבולי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נובח על העציץ הנכון, תודה. אני מתלונן על חוסר העקביות שלך במקרה הספציפי הזה. אל תשנה את הנושא כשמעמתים אותך עם העובדות. אתה מסכים שבמקרה שאתה העלית מדובר על בני זוג שהיו יחד (כזוג) יותר מארבעה חודשים? _______ לשאלתך, כמובן שמדובר על מקרה גבולי. אבל לא מהצד שמחזק את הטיעון שלך, אלא מדגים את היתרון של נישואין. אם בני הזוג היו מכירים חודשיים, אבל נשואים שבוע, אתה באמת חושב שהיה ספק אם האישה נחשבת אלמנת צה"ל (על כל ההטבות הכרוכות בכך)? בלי להגיע לבית המשפט העליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא כמה זמן הם היו בני זוג אלא אם הם מיסדו את הקשר (או אפילו תכננו למסד את הקשר). מיסוד הקשר יכול להיות הרבה דברים: למשל חתונה, למשל לקיחת משכנתא ביחד, למשל הולדת ילדים ביחד. מגורים משותפים (אני מניח שבשכירות. שוב, אני לא מכיר את הפרטים) לתקופה של 4 חודשים הם מקרה גבולי, וצריך לבדוק אותו באופן פרטני לגבי הזוג הזה - האם (למשל) הם גרו אמנם 4 חודשים אבל בבית שקנו יחד, או שקבעו מועד לחתונה, או שהאשה היתה בהריון, וכו'- אני מניח שזה גם מה שנעשה. המצב כיום הוא שהמדינה צריכה להיכנס לנבכי הקשר שבינו לבינה רק במקרה הצורך (למשל במקרה של סכסוך כלכלי אחרי פרידה, פטירה וכו'). מה שאתם רוצים זה שהיא תיכנס ליחסים שבינו לבינה בכל מקרה ומקרה, כאילו אנחנו במאה ה18. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב מתחמק. אתה מודע לזה שטעית? שבני הזוג אכן היו יחד יותר מארבעה חודשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת לא מבין את המושג "מיסוד היחסים"?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה שעוד דורש הכרה זו הפרידה, אם וכאשר. מענק של מל"ל בגובה מאות שקלים שמיועד למשפחות חד־הוריות לקראת פתיחת שנת הלימודים נמנע מילדים של זוגות פרודים שלא התחתנו (ונפרדו) תחת רישום. http://www.haaretz.co.il/magazine/tozeret/.premium-1... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשה שבעלה מסרב לתת לה גט היא עגונה, אבל זה לא נכון שהוא ''חופשי לעשות ככל העולה על רוחו''. גם הוא לא יכול להתחתן שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא יכול להקים משפחה בלי סנקציות על ילדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שהמצב שלו זהה לשלה, אבל הרי כל הדיון כאן הוא תחת ההנחה שחשוב מאד לאנשים להתחתן. שאלה מעניינת אחרת היא, כמה נשים תסכמנה להקים משפחה עם גבר שהן יודעות שמסרב לתת גט לאשתו הקודמת - אני מניח שתהיינה כאלה, אבל קשה לי להאמין שהן תהיינה רבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא ראו בהם כנשואים הם ראו בהם כזוג. אלה שני דברים שונים. זוג חי ביחד כל עוד שזה מתאים לשניהם. כשזה לא מתאים להם, הם נפרדים. נישואין הוא טקס מסויים שכובל את בני הזוג יחד. הם לא יכולים להפרד סתם ככה כי בא להם. זה מצריך פרוצדורה שלמה. האם אותם נישואים עתיקים שאת מדברת עליהם, היו כובלים? היה צריך לבצע פעולה שכובלת את הזוג האחד לשניה או מתירה את המחוייבות של בני הזוג? אם אין פעולה מיוחדת כזו, זה לא נישואין. לנישואין האזרחיים בעולם המודרני עדיין קוראים נישואין, בגלל ההילה הזוהרת ותדמית המחוייבות העמוקה שהטקסים הדתיים העניקו לנישואים. מה לעשות שהחיקוי לא עובד כמו המקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מצרים העתיקה: "It wasnt necessary, but most marriages had a contract drawn up between the parties." וכמובן בלי קשר לדת ("For all that religion played in ancient Egyptian life, there was one place it had no role at all: the Egyptian marriage." אותו מקור) ויש מסמכים שמעידים שהיתה נהוגה שבועה בבית המשפט באשר לנישואין (<קישור http://www.reshafim.org.il/ad/egypt/texts/extramarit... "If the heart of this man is open to you, then let him enter the court of law together with his wife, and he should swear the oath, and then he should come to your house") לגבי יפאן העתיקה, אחרי המוקו-אירי היה יומה-אירי, נישואים אזרחיים (בחסות השליט הפיאודל). לגבי יוון העתיקה, לא מדובר בטקס דתי בן 3 ימים, מדובר בשלוש טקסים שונים, שלושתם טקסים לא דתיים (אמנם בין שאר הדברים, בני הזוג נתנו מתנות לאלים, אבל זה לא מהות הטקס, וזה בהחלט לא הופך אותו לטקס דתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שחצי אמת גרועה משקר. "שכחת" לרשום את חציו השני של המשפט :there wasnt even a civil ceremony. גם לגבי המקור השני שציינת, כתוב שם בפירוש שמדובר בשבועה בקשר למשפט פלילי לגבי קרובי משפחת האשה שבאו "לסגור חשבון" עם הגבר, לא בקשר לטקס נישואין שהתבצע בבית המשפט. גם ביפן - הנישואים האזרחיים הונהגו בתקופה מאוחרת הרבה יותר (סוף המאה ה19) לגבי יוון - ברגע שמקריבים מנחות לאלים, מברכים אותם, טובלים ומבקרים במקדש - זהו טקס דתי לכל דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפונקציה העיקרית של חוקי הנישואין בעת העתיקה, ואולי גם החדשה, עבור השלטון, היא הסדרת הירושה (רכוש ותארים - כמו שם משפחה) ובכך, אולי, הסדרה וגישור בין מוסד המשפחה (והשבט והחמולה) למוסד השלטוני הגבוה יותר ציביליציונית, כמו עיר-מדינה, ממלכה, תיאוקרטיה וכדומה המנהל את הרישום.1 נראה שבמצריים העתיקה, לפחות בזמנים מסוימים ובמעמדות מסוימים, רישום ההורות החליף (או הקדים) את הנישואין במילוי הפונקציה הזו. לא מדובר בנישואים אזרחיים כי אין כאן נישואין. (יש סברה כי "נישואי" אח-אחות ואב-בנותיו ובמקביל ,בעת ההיא, היו נפוצים מהמקובל להניח ומהסיבה של חוק ירושה שווה לכל הצאצאים.) אם הייתי מחפש שורשים לנישואים אזרחיים בעולם העתיק, הייתי פונה בכיוון החוקים בתקופת כורש, שנובעים אמנם מתוקף אלוהי של הכותב אותם, אבל עוסקים בהסדרת רכוש ונישואין וזכויות נישואין של עבדים, באופן אזרחי כמעט במוצהר2. לא פלא שבאותם הזמנים והמקומות נולד האלוהים האוניברסלי האחד. (מורדוך כמובן) חוקי הנישואים האזרחיים הם שונים ונבדלים מהדתיים באותו האופן שבו שונים כל החוקים האזרחיים מהדתיים. דרך אחת לתאר זאת תהיה לומר שהם אקלקטיים, במובן של קצת מפה וקצת משם ונבנה לנו מערכת שתעבוד, ותסדיר את מה שחייבים להסדיר, בלי לכפות עלינו כל מיני ספיחים מיותרים עד מתועבים. כמובן שאני לא מסכים עם הקביעה שאלו ראויים להקרא נישואין ואלו לא, קביעה זו מבוססת רק על עתיקות וניצוצות, ושוללת בעצם תוקף מכל חוק אזרחי. חוקי הנישואין שימשו ברוב הזמנים התרבותיים בתפקיד הזה של לקבוע מה מגיע למי וכמה. האם נראה לך שההצדקה הראשונית להסדר הירושה בצורה כזו או אחרת, של צאצאים ממזרים ובני נשים-שפחות, זכה להיות מוצג בפני העם תוך הבהרת ההכרך שבממשל תקין ועמד לדיון ולהכרעה? לי נראה שהענין הוסבר כרצונה של אלוהות המתמחה בתחום. ראקציונריות - שאיפה לביטול "החוקים החדשים", הולך טוב עם הטפה להפחתת התערבות הממשל. 1 מובן שהתועלת העיקרית עבור המשפחות עצמן עשויה להיות שונה. 2 לצערי כי רב, אני לא מצליח בשום אופן למצוא כרגע את הטקסט שאליו אני מתיחס ואותו קראתי פעם <קישור>3 3 הה הה הה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 סליחה! אני מדבר על משהו הרבה יותר קדום [קישור] לנישואין האזרחיים יש שורשים במאה ה- 16- ! החתים האלו. מישהו עלול לחשוד שהחוב המוסרי של מלך ישראל כלפי הגר החתי הוא מטאפורה לגניבת הפטנט על חוקים שהם לא "מידה כנגד מידה". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |