|
||||
|
||||
אני מקווה שבין אלו שיישמרו יהיו רבים מעובדי קול ישראל. רוב עם ישראל שמח על סגירת הרשות, ומסיבות טובות, אבל זה בעיקר בגלל הטלוויזיה; אני מניח שאין רבים שעוינים את הרדיו. הוא לא בזבזני במיוחד, עובדיו לא משתכרים סכומים שערוריתיים, ולא נוטים ליחסי עבודה כוחניים. אני חושב שלרבים בארץ יש פינה חמה בלב למגישים והעורכים שהם מכירים כבר שנים מהרדיו. אני לי הרבה מה לטעון בזכות קיומו של רדיו ממלכתי, אבל כמאזין תדיר לרשת גימ"ל ו-88FM החבר'ה האלה מרגישים לי קצת כמו חברים שלי. |
|
||||
|
||||
גם בחינוכית לילדים יש תוכניות נפלאות בתקופה האחרונה (אם כי אני מניחה שרוב המנחים הסטארים שם הם עובדים חיצוניים). |
|
||||
|
||||
הטלוויזיה החינוכית לא שייכת לרשות השידור. |
|
||||
|
||||
היא נכללת בחוק: http://www.calcalist.co.il/marketing/articles/0,7340... |
|
||||
|
||||
לעניות דעתי גם אנשי החדשות והאקטואליה של הערוץ הראשון הם מהשורה הראשונה של עמיתיהם בארץ. אורן נהרי כדוגמה, איש שרוחב אופקיו וידיעותיו ראויים בהחלט להופיע על גבי גלי האתר שלנו. |
|
||||
|
||||
אני בטוח שהאנשים המוכשרים ימצאו עבודה באמצעי תקשורת אחרים. אני לא דואג להם. |
|
||||
|
||||
מצד שני, כתב/ת שבמהלך חמישים שנות שידור הקול שלהם הצטרד עד כדי הכאבה לאוזן המאזין, רצוי שיופרשו בכבוד בהזדמנות הזאת שהרוב הולך הביתה. כולל אפילו כתב/ת צבאי/ת נערצ/ת ואהוב/ה. |
|
||||
|
||||
למה לא נשליך גם זמרים שהצטרדו, בוב דילן למשל? או שאצלם איכות הקול פחות חשובה מקול מלטף ונעים אצל עיתונאי? אני גם מציע בהמשך שכתב (או כתבת, לשם האיזון) שמראהו איננו מספיק נאה לעין (בטח אחרי שהזדקן מולנו על המסך), ייזרק לכלבים. |
|
||||
|
||||
שוק העבודה יגיד את דברו. בטוחני שהכתבת הנ''ל מספיק אהודה בציבורים שונים כדי למצוא עבודה בקלות. |
|
||||
|
||||
בהחלט, אולי אפילו עבודה רשמית כלשהי בטיפול בפניות של חיילים והוריהם, שזה מה שהיא עושה כרגע באופן בלתי רשמי. |
|
||||
|
||||
אולי צה"ל יגייס אותה כנקח"ל? |
|
||||
|
||||
המסירות שלה לחיילים היא ללא דופי. לעומת זאת, "כתבת" זה תיאור יומרני לשידוריה בזמן המבצע. היא פשוט הקריאה (ונתקעה שוב ושוב, כאילו הכתב בהודעה לא ברור) את הדברים ש"גורמים בצבא" אמרו לה. שידור אופייני התחיל כך: "בצבא אומרים ש..." ואז הקראה מקוטעת. זו דוברות כושלת ולא עיתונאות. |
|
||||
|
||||
אני מצר מאוד על ההחלטה, וסיבותי כנראה שונות משלך. אני עוין את הרדיו יותר מאשר את הטלוויזיה, ודווקא מפני שהוא מוצלח יותר. ה"עצמאות" שלו היא המרגיזה, מפני שפירושה הוא מתן מונופול למעטים לנצל את המיקרופון לקידום האג'נדה שלהם. קח למשל את קרן נויבך. עיתונאית חרוצה, חכמה, דעתנית, מעמיקה ובעלת מבטא בלתי נסבל, אשר זכתה ברצועת שידור יקרה מפז ומנצלת אותה בלי בושה ובלי ליאות לקידום תפיסותיה הכלכליות. סלח לי, אני לא רואה שום סיבה שאממן את זה. לו לכל הפחות היתה לי איזו דרך להשפיע על התכנים; ככל שמנתקים מזיקה פוליטית היכולת של להשפיע פוחתת. בטלוויזיה הנזק הוא רק כמה מאות שקלים (למעשה, עד החוק הזה היה אפס כי אין לי טלוויזיה). לגבי הרדיו, הנזק עשוי להיות משמעותי בהרבה. ההחלטה האחרונה תחזק את איכות הרדיו ועצמאותו ואולי תשפר גם את הטלוויזיה, ולכן עדיף בעיני המצב הקיים. התשלום שאשלם מעתה הוא בונוס. (לגבי גימ"ל ו-88: חוץ מהעניין העקרוני של העדפת בעלות פרטית, הם באמת נחמדים) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |