בתשובה לג. שמעון, 28/03/02 15:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל על זה בדיוק כתבתי! הניחוח שמשמיע מנהיג כלשהו בדבר זכות יהודית, על אות, ניואנסים יהודיים-דתיים, הם זרים לך כאילו מדובר בכת מיסטית מזרחית רחוקה ולא במורשת של אלפי שנים. האות - אינו קשת בענן, אלא, סימן כלשהו אשר רק האדם המסוים(אפי איתם) יוכל לזהות כסימן. ישנם מינוחים ופרשנויות רבות לכלל סגנון הדיבור של הציבור הדתי, אשר היריעה קצרה מלהכיל, אולם, אין מדובר בחלומות באספמיה, כי אם בכלים שלובים של מציאות ומסורת עתיקת יומין. הדוגמאות של ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר, הן דוגמאות דמגוגיות להכפשת ציבור הדתיים, היות ושניהם מוקעים על-ידי רוב רובה המוחלט ל כל האוכלוסיה הדתית. אולם, תמיד יראו כי ישנה הבנה ויתפסו לשוטים גמורים אשר לראשם, מה לעשות, כיפות. אם כבר בחשבון היסטורי עסקינן, כשהשמאל הישראלי הורג הרי שזה נעשה, להצלת המולדת, ראה "התותח הקדוש" של בן-גוריון, עבור לסזון, חזור אל הסרבנות. כל העוולות הנוראות הן פירות ביאושים של שמאל טהור. גם אימוץ מפלגת השינאה, שינוי, הן פרי ביאושים שמאלני. אולם, השמאל "הנאור" יודע לאמץ במהרה, נימוקים אשר חודרים ללבבות ההמונים. כך הרוגי פיגועים הופכים "לקורבנות שלום". מעבר לזה, נדמה לי היום כאשר האידיאולוגיות הגדולות קרסו, יש רצון של הציבור לשמוע סוג אחר של דו-שיח. לשמוע את נשיא ארה"ב למשל, קורא לעמו ללכת להתפלל לאחר אסון התאומים, זה סוג של קריאה אשר לנו היהודים בישראל חסרה... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |