בתשובה לשוקי שמאל, 21/07/14 20:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני סבור שאתה טועה. נתניהו ימשיך, לדעתי, כפי שהמשיך עד כה - מכוח האינרציה והעובדה שגם השמאל וגם הימין לא מצליחים להצמיח חלופה. זה כבר אינו נתניהו של הקדנציה הראשונה, שבשמאל ובמרכז שנאו אתו ואילו בימין העריצו אותו, שאוהדיו היו קוראים לו באסיפות בחירות "תגיד יתנו-יקבלו, תגיד יתנו-יקבלו!" והוא היה נענה להם. נתניהו של היום הוא אדם שגם הבוחרים שלו אינם מתלהבים ממנו. גם כשהם בוחרים בו הם לא עושים זאת בשמחה. אבל אין להם משהו אחר. בליכוד אין אף מנהיג פוטנציאלי. ליברמן היה ונשאר זר, הוא כבר מבין היום בעצמו שלא יוכל להשתלט על הליכוד ובוודאי לא על המדינה. בנט נמצא עמוק מדי בימין, ומה לעשות - הוא משתייך לגטו הדתי, שם בסיס התמיכה המוצק שלו. בקיצור, אין מימין מועמד אחר לראשות הממשלה. ומשמאל - אם ההצע שם לא היה עצוב, הוא היה מצחיק. הפוליטקאית היחידה המענינת שם היא שלי יחימוביץ', אבל היא כבר נבעטה - וממילא היא לא הצליחה להתוות חלופה מדינית, ולהרבה מדי אנשים היא פשוט עולה על העצבים. הרצוג, לבני - חבל להשחית מלים. בקיצור, נתניהו ימשיך, בינתיים לשרוד כרע במיעוטו, בעיני בוחריו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו הבעיה הפוליטית של עם ישראל במשפט אחד. הוא מתרכז בלבחור מנהיג / מבוגר אחראי, במקום לבחור דרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הפסיק לבחור דרך לפני בערך עשרים שנה או קצת יותר. זה מה שהוליד את הבחירה הישירה ואת ממזרתה - שיטת הפריימריז, ורוקן מתוכן את המפלגות. זו גם אחת הסיבות לכך שטועים אלו הסוברים ששיטת הבחירות בישראל היא אחת הבעיות העיקריות המונעות תפקוד טוב יותר של מערכת הממשל. הבעיה היא לא בשיטה אלא בבחירה, וכיוון שהכנסת עדיין מתקשה להעביר חוק שיחליף את העם (או לפחות יעלה את אחוז החסימה שלו כך שהוא לא יצליח להכנס לקלפיות) אנחנו, כנראה, תקועים עם הבעיה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחלון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות אצלי דמותו של נתניהו די התגבשה כהתגלמות ה''שוםכלום'', דמות פוליטית שמרחב הקיום שלה הוא מסך הטלביזיה, שם היא ממשיכה את קיומה מספין לספין. בדמוקרטיה נשמרת לבוחריפ תמיד האופציה להחליף כלום אחד בכלום אחר. האישיות הטלביזיונית של נתניהו כמנהיג האומה לא נוצרה עקב השגים יוצאים מן הכלל במשרד האוצר או במשרד החוץ, אלא כתוצאה מעצם ישיבתו כ''ראש מדבר'' על כס רוה''מ. כפי שכבר כתבתי, גם אם ביבי יגדל לפתע עמוד שדרה ויחזיק מעמד ברצועה עד להשגת השגים מדיניים אסטרטגיים שיכפרו על תבוסת מהלך הפתיחה, דוקא אצל בוחריו הוא ישאר בבחינת ''מזכרת עוון'' למחיר ההיבריס של מדיניות ה''תנו לצה''ל לנצח'' שהכתיבו לו. ימצא כבר מה להדביק לו וגם אם מחליפו יתגלה כאפסותי בדיוק כמוהו, תוך כמה שבועות סממני המשרה יעטפו אותו באצטלת המנהיגות (בדיוק כפי שאולמרט החליף את שרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אולמרט הוא לדעתי דוגמה לאדם שהפך לראש ממשלה אבל לא זכה להערכה. לו היה זוכה להערכה הציבור לא היה סולד ממנו כל כך לאחר המלחמה בלבנון. שרון לא עשה כמעט כלום לעצור את האינתיפדה עד שנרצחו מאות רבות של ישראלים, והציבור לא הפנה לו עורף. לבגין לא הפנו עורף לאחר מלחמת לבנון הראשונה. בדומה לאולמרט, משה קצב לא זכה להערכה ציבורית גם לאחר כניסתו לתפקיד נשיא המדינה - אף שאיש עוד לא ידע כמה חוסר-ההערכה הזה מוצדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבגין לא הפנו עורף, בגין הפנה עורף בעצמו (''איני יכול עוד'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל המשיך להיות לו קהל נאמנים ואפילו מעריצים שהחזיק את הליכוד בשנותיו של יצחק שמיר, שגם תומכיו לא האשימו אותו מעולם בכך שעורר איזו התלהבות גדולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות ה80 עדיין היה מקובל להצביע על סמך אידיאולוגיה, לא על סמך הערצה עיוורת ל"מנהיג" - זה התחיל רק ברבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה לא זוכר את ימי הבגין-בגין. היו עדיין רבים שהצביעו על סמך אידיאולוגיה, אבל היו גם רבים מאד שראו בבגין סוג של דמות-אב (או לחילופין שנאו את המערך לא בגלל עמדותיו כמו בגלל השנאה האישית לשמעון פרס, או גם וגם). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |