בתשובה לע', 12/07/14 13:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
'עובדות יבשות' זה סוג של היתממות (או נאיביות). כשאתה מפוצץ מחסן נשק ליד בית חולים, בית החולים עשוי להיפגע ומבקרים בו עשויים להיפצע. כשאתה שם מחסן נשק ליד בית חולים, זה מה שאתה מסתכן בו. הי, גם זאת היתממות - זה מה שאתה מקווה שיקרה, אם אתה החמאס. באשר להפגזות בתיהם של פעילים בכירים - אני שמעתי גרסה שאצל החמאס יש פרקטיקה (שהם למדו מהחיזבאללה), לפיה בקומה העליונה ישנה המשפחה, בקומה התחתונה בונים חמ"ל לתיאום פעילות מבצעית, ובמחסן מחביאים טילים ותחמושת. ויש גרסאות עם מחסן תת-קרקעי רב קומות כמובן. אני לא בטוח במאה אחוזים כמה זה נכון, וגם לא בטוח באשר לפרקטיקה החדשה הזאת של צה"ל וסיבותיה, אז מעבר למה שציינתי אין לי מספיק מידע רציני בשביל לסנגר או לקטרג. ספציפית לימים האחרונים, ההצהרות שמנהיגי מערכת הביטחון מפריחים לא מחזקות את אמונתי בחכמתם האסטרטגית או הטקטית, אז אני לא מתכוון להגן על כל שטות ש(ייתכן ו)הם עושים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה עלול לקרות בלי כוונה. ואני מתאר לעצמי שזה גם קרה בלי כוונה - אני מקווה שבינתיים אין פקודות מבצע שמטרתן פגיעה בבתי-חולים סתם ככה1. השאלה היא אם הייתה מידה של השתדלות *לא* לפגוע בבית החולים. איני בוחן כליות ולב, ואין לי ברירה אלא לשפוט את התקרית הספציפית הזו בהקשר הרחב בו היא מופיעה, ולהסתמך על ראיות נסיבתיות. והן מצויות בשפע. הרי לא מדובר כאן בתקרית מבודדת, ואפשר לבחון את סך פעולות הצבא ותוצאותיהן ולהעריך את המידה בה מערכת הביטחון משקללת פגיעה בחפים מפשע עזתיים לכשעצמה. כאשר בסך הפעולות האלה נכללות למשל הדוגמאות האחרות מהיומיים האחרונים, אותן אתה פוטר כשטות טקטית נקודתית או מנסה לתרץ בפרקטיקות של החמאס עליהן שמעת איפשהו2, מתקבלת תמונה ברורה למדי של מוסריות הצבא: מחד צה"ל לא שם לעצמו מטרה לפגוע באזרחים, והוא אכן עושה מאמצים להמנע מכך. מאידך ניכר שמאמצים אלה הם בדיוק המינימום הנדרש כדי לא להסתבך יותר מידי עם החוק הבינלאומי ולמנוע פיאסקו תקשורתי, ולא מילימיטר מעבר לזה - ומשמעות הדבר היא הרבה נפגעים והרוגים שאינם מעורבים בלחימה, ביניהם ילדים. מה זה אומר על מוסריות הצבא והפעולה הנוכחית בכלל? שכל אחד יחליט בעצמו3. אבל לפחות שההחלטה הזו תעשה על סמך המציאות, ולא על סמך שמועות, דיסאינפורמציה ומיתוסים. 1 אם כי ככל שאני מתוודע לקיומם של מפקדי חטיבות בצה"ל שכותבים לפקודיהם שמטרת המבצע היא הכרתת האוייב המנאץ את שם אלוקי ישראל, כך הולך בטחוני בכך ומערער. 2 אני לא מבין את פשר ההתפתלות הזו: מערכת הביטחון אומרת בפה מלא שבבתים שהופצצו כשרק ילדים ואזרחים בתוכם לא היו מחסני תחמושת או הסתתרו מחבלים, אלא המטרה הייתה פגיעה במשפחות מפקדי החמאס (ראה למשל כאן). 3 דעתי שלי לא מגובשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מחד צה"ל לא שם לעצמו מטרה לפגוע באזרחים, והוא אכן עושה מאמצים להמנע מכך. מאידך ניכר שמאמצים אלה הם בדיוק המינימום הנדרש כדי לא להסתבך יותר מידי עם החוק הבינלאומי ולמנוע פיאסקו תקשורתי, ולא מילימיטר מעבר לזה" אתה יכול לפרט איך אתה מפריד בין דאגה מוסרית לבין דאגה אינטרסנטית מהחוק הבינלאומי והתקשורת? בסדר ראשון, אזרחים הרוגים הם בעיה מוסרית פלוס-מינוס באותה מידה כמו בעיה חוקב"לית ותקשורתית. אתה יכול לומר שצה"ל מתאמץ מוסרית במידה מינימלית ולא מילימטר יותר. בסדר שני אפשר, כמובן, להבחין בין דאגה מוסרית לדאגה פרקטית-אינטרסנטית: כשצה"ל יכול לשער שלא ידעו על ההרוגים. על זה מדובר? (מצטער אם התשובה טמונה בתחקירים של לנדו, שלא קראתי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזיהוי (מסדר ראשון) של דאגה מוסרית עם דאגה אינטרסנטית אולי נכון ברמה העקרונית, אבל לדעתי לא ברמה המעשית. דיפלומטיה וענייני פרקטיקה טריוויאלים מאפשרים לרוח החוק הבינלאומי להתבטא רק לעיתים נדירות ובמיקרים קיצוניים למדי (אפשר לראות זאת למשל בסאגת דו"ח גולדסטון), ועל מגבלותיה של התקשורת בטח שלא אוכל לחדש לך דבר: היא זקוקה לתמונה ברורה או כותרת מוחצת, שיצליחו להתגבר על רעשי הרקע ולמשוך תשומת לב (כך התוצאה של הרוג חף מפשע אחד פר-מתקפה במשך 100 מתקפות, תמשוך פרומיל מתשומת הלב של מתקפה אחת ובה 50 הרוגים חפים מפשע, ושתיהן תתגמדה מול תמונה מוצלחת של ילדה הרוגה - וכל זאת כמעט בלי תלות בקונטקסט). אדגיש: אני חושב שמההטיות הנ"ל נהנים וסובלים כל הצדדים, לא רק ישראל לבדה או רק הפלסטינים לבדם. אבל ההטיות האלה אינן מבטלות זו את זו (אולי אפילו להפך), והתוצאה הסופית היא פער רחב בין מה שדאגה אינטרנסטית מאפשרת, לבין מה שהמוסר1 מאפשר. ונראה שמערכת הביטחון הישראלית מדלגת מעליו בשמחה, ומתרחקת מהתנהלות מוסרית ככל שהדבר מתאפשר לה מעשית. 1 קצת מצחיק לכתוב המוסר, אבל הכוונה שלי כאן היא פשוט לרציונאל המוסרי שעומד מאחורי ניסוח האמנות הבינלאומיות, ומהדהד מטון הכתבות התקשורתיות, בהתאם להקשר. אפילו לעמידה מוסרית במובן הזה אי אפשר להתקרב מסדר ראשון על ידי התחמקות מסנקנציות בינלאומיות וסערות תקשורתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה עקרונות מרכזיים מנחים את הדיון לגבי מותר ואסור בעת מלחמה. גם חמאס וגם ישראל מפרים אותם, כותב אייל גרוס (מומחה למשפט בינלאומי). נדמה לי שברור שאם לא יתרחש משהו דרסטי בקרוב, השאלות האלה כלל לא יבחנו ברצינות, ובכל מקרה לא תופעל סנקציה רצינית בשל כך כלפי אף אחד מהצדדים. זה כמובן בהקשר של טענתי כי המרווח שבין "לא לעבור על החוק הבינלאומי" לבין "לשאת בתוצאות המעבר על החוק הבינלאומי" רחב דיו כדי לאפשר הרבה מעשים לא-מוסריים, אפילו אם מקבלים את העקרונות המוסריים שעומדים מאחורי החוק הבינלאומי כחזות הכל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |