בתשובה לאריק, 25/05/14 13:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שיש לך עדות יחידה, בכלל לא אומרת שזה המקור הכי טוב, אולי להיפך. ביחוד שהמקור הזה - התנ"ך - מלא בעדויות שאין כל קשר בינן לבין המציאות. דוקא הפרקטיקה הנהוגה בקשר לעדים, היא להראות שאם העד הזה נוטה בעוז לא לומר אמת במקרים רבים, אז גם העדות שלו בשאר המקרים עלולה - ובדרך כלל אכן נפסלת - על ידי השופט. בקיצור - אני חושב שההגדרה שלך ל'מקור הכי טוב' היא שגויה, או יותר נכון ריקה: אם השעון היחיד שיש לך עומד, אז בהגדרה הוא 'המקור הכי טוב' שיש לך למדוד את השעה (ובהגדרה גם המקור הכי רע, מיינד יו), אבל הקפיצה הלוגית שאומרת שכדאי להסתמך על דיווח השעה שלו היא לוגיקה שגויה. אברהם נראה לי מיתולוגיה לשמה, ומשה רבנו - ההשערה הכי טובה היא שהוא בעצם מייסד היהדות, הישו, הבודהה1 והמוחמד שלה. וייתכן שאפילו הוליך שבט בגודל בינוני במדבר לארץ ישראל (וגם כאן ה'ארבעים שנה' הוא מספר טיפולוגי ומופרך בבסיסו. אתה לא משער שהם התקדמו בקצב של עשרה קילומטר בשנה, נכון? עשרה קילומטר בשבוע נשמע הרבה יותר סביר - שזה כמעט שני סדרי גודל הבדל. בערך כמו ההבדל שאני, צפריר ואחרים כאן מנסים להסביר לך שהוא היחס הסביר בין 'הפגנת השש-מאות אלף' לבין הגודל האמיתי של השבט הנ"ל). 1 אגב, יש דמיון מאד מענין בין סיפוריהם של משה ושל הבודהה, לפחות בתיאור חייהם לפני שהפכו לנביאים/מוארים וכו'. שניהם היו נסיכים שגדלו בארמון, מוקפים בכל טוב ועושר ומוגנים מתלאות העולם שבחוץ. ושניהם - ממשיך הסיפור - יצאו כגברים צעירים לראשונה את חומות הארמון, ושם פגשו את סבלם של האנשים2. הבודהה ראה לראשונה איש חולה, זקן ואיש גוסס למוות, ומשה כידוע יצא אל עמו וירא בסבלותם, כולל איש מצרי הורג איש עברי ומטמינהו בחול. ושניהם זועזעו עד עמקי נשמתם ממה ראו, גמלו בליבם לעזוב את הארמון, להשליך את עברם מאחור, ולא לשקוט ולא לנוח עד שישחררו את העם הסובל - בני ישראל אצל משה, האנושות כולה אצל הבודהה. גם בהמשך שניהם מבלים מספר שנים בבידוד חברתי ונזירי - כל אחד על פי נטיותיו ותקופתו, עד שהם חווים התגלות - זה הופך למואר, וזה מגלה את אלהים. ובעקבות ההתגלות הזאת, נפתחת לפניהם הדרך להשלים את משימתם - מסבל לשחרור, מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה. מכאן כבר הסיפורים מתפצלים כמובן, וההמשך ידוע. אבל הסיבה למיתולוגיות דומות הרבה פעמים איננה יד המקרה. 2 חוויה ששינתה את חייהם לעד, מרעים הטריילר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חישובים על יציאת מצרים עפ"י הכתובים. כמות האנשים, גודל המחנה, אורך הטור הצועד וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 633283 אז בוא נסכים ש(בדיעבד, אחרי שאושר ע"י המחקר הארכיאולוגי) התנ"ך מתברר כמקור ההיסטורי הטוב ביותר החל מימי אחאב, ויתכן שיתברר שאף מימי דוד. זה לא שעון עומד ולא אריאל שרון. לדוגמה אלי אשד סובר שספר שמואל הוא ביוגרפיה די אותנטית עם מקורות ספרותיים חיתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הסכמתי שהוא עובר בהדרגה ממיתוס להיסטוריה, ותקופת אחאב נראית לי מקום סביר. (עם הניטפוק ההכרחי שגם אז, הוא מקור היסטורי, אבל כמו כל מסמך היסטורי אחר יש בו טעויות ושגיאות ולא כל מילה מתארת בדיוק את שארע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיחסויות שלי לאמיתות התנ"ך: תגובה 93547 תגובה 105927 תגובה 112892 תגובה 121250 תגובה 150450 תגובה 238669 תגובה 569127 תגובה 569604 תגובה 574263 (כמובן שיש צורך לקרוא את הפתילים המלאים.) ולמען השעשוע: תגובה 153059 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם תגובה 121032 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר של "הסיבה למיתולוגיות דומות" אני ממליצה על ספרון קטן ומצוין בשם "תולדות המיתוסים", שפורש את גלגולי האמונה הדתית והרוחנית של בני אדם באשר הם, מהפאגניות דרך הפולי-תיאיזם ועד הדתות של "עידן הציר" (שהיהדות נמנית עליהן). למעבר בין צורות החשיבה האלו אחראים גורמים רבים, חלקם טכנולוגיים ותרבותיים (כמו למשל העיור המוגבר ותחושת העוצמה שגרר, שהביא ליצירת מיתוסים שבמרכזם עמד גיבור אדם, כמו גילגמש, ולא גיבור אל או קבוצת אלים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההמלצה! היו זמנים שעסקתי יותר בעניינים האלה (ולכן האמירה ההיא לא היתה ספקולטיבית לחלוטין), וזה נראה ספרון מעניין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |