 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמשה ושמות אחרים משבט לוי הם שמות מצריים במקורם. עובדה זו וכן מה שידוע לנו על ההיסטוריה המצרית ומופרכות הסיפור המקראי על יציאת מצריים מאששים את התזה של פרויד. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש קצת סתירה בדבריך, שהרי אם סיפור יציאת מצריים מופרך לחלוטין אזי כך גם התיזה של פרויד. שהרי פרויד כן קיבל את יציאת מצריים ההיסטורית (ללא האלמנטים הדתיים כמובן), והוא סבר שמשה היה כהן דת מצרי שהוביל את העם הישראלי. אם אתה טוען שיציאת מצרים לא הייתה ולא נבראה, אזי מניין לקוח הסיפור על משה ? דווקא העובדה שלדמויות שאלה יש שמות מצריים מחזקת את הטענה שמדובר על ארוע היסטורי (בסדר גודל כזה או אחר), שהרי אין זה מסתבר שסיפור שיומצא כמה מאות שנים לאחר מכן בארץ ישראל יזכיר שמות מצריים למהדרין. יתירה מזו, אמנם הדיון באמינות ההיסטורית של יציאת מצרים הוא נושא שבהחלט ראוי לעיון, הרי שאינני רואה שום בעיה עם השמות המצריים של משה, חור, מרים וכו'. וזאת משום שאם עם ישראל חי במצרים הרי שאין שום סיבה בעולם שהם לא יקחו לעצמם שמות מצריים 1 כמו שהדבר נעשה לכל אורך הדורות, כגון שמות בבליים אצל חכמי בבל, או שמות אירופיים אצל יהודי אירופה. ועוד, הרי לפי הסיפור המקראי משה נלקח לבית פרעה ושמו ניתן לו על ידי בת פרעה 2. אגב, כדאי לקרוא את הביקורת של י' קויפמן (נמצא בספרו 'גלות ונכר') על התיזה של פרויד. הוא מעלה שם כמה טענות מעניינות בנושא. ________ 1 אמנם יש דרשת חז"ל לפיה עם ישראל לא שינו את שמם במצרים, אבל זוהי רק אגדה מאוחרת מאוד שאין שום הכרח לומר שהיא מייצגת אמת היסטורית כלשהי, וגם מבחינה דתית אין שום חיוב לקבל אותה כפשוטה. 2 מבלי להכנס לפרובלמטיות שלפי התורה השם משה פירושו: "כי מן המים משיתיהו"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דורשים חז"ל בעניין 2? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן זוהי טבעה של הפרובלמטיות ... לא ידוע לי על אף דרשת חז''ל שמתמודדת עם קושי זה. אני רק מכיר את דברי הרמב''ן לפיו אכן בת פרעה ידעה לדבר בלשון הקודש, ולכן נתנה לו שם בעל משמעות עברית. אמנם השפה העברית הייתה קיימת עוד לפני עם ישראל (כפי שאנו לומדים מכתובת מישע), אבל עד כמה שידוע לנו דיברו בה רק בארץ כנען, ואינני חושב שהמצרים הכירו אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מצב שהמילה הגיעה אל העברית מהמצרית העתיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הבנתי את השאלה. הבעיה היא שלפי התורה לשם משה מבחינה אטימולוגית יש משמעות שקשורה לשפה העברית - כי מן המים משיתיהו. קביעה זו מבוססת על הנחת היסוד שבת פרעה אכן דיברה בשפה העברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש שימוש בשורש מ.ש.ה. לפני הסיפור ההוא (בספר בראשית, או במקורות קדומים אחרים)? אם אין, בוא נבחן את התרחיש הבא: בת פרעה קוראת למשה בשמו כי זו המילה במצרית העתיקה שמתארת את פעולת המשיה (או הטיה שלה). שמונים וחמש שנים אחר כך משה הוא המנהיג הגדול של בני ישראל וכל העם מכירים את הספור שמאחורי השם, והמילה "משה" נראית להם מאד טבעית משום שחלקם יצאו ממצרים ומבינים את שפת הנוגשים בעוד שהאחרים מכירים את המילה בשל הסיפור (כמוני, ואולי גם כמוך). באופן טבעי הם מטים אותה בדיוק כמו שאנחנו מטים מילים שהתאזרחו בשפתנו לאחרונה (קימבנתי, דיבגתם...), וכשהסיפור עולה על הכתב המילה כבר נחשבת עברית לכל דבר ועניין. עכשיו השאלה היא אם בכלל יש מקום לתרחיש כזה. באותו עניין: האם משה אמר לפרעה "שלח את עמי" בעברית, או שזה רק התרגום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל מסוף דבריך, ברור שמשה לא דיבר אל פרעה בעברית. אולם כאן הרי נאמר ששמו של משה לקוח מן המילים ''משיתיהו''. כנראה מאותו שורש כמו 'ימיש' או 'משך'. בכל אופן, בדקתי קצת בספרים וראיתי שאכן לכל אורך הדורות היו נסיונות שונים למצוא לשם 'משה' משמעות בשפה המצרית. פילון קישר את המילה למילה 'מו' במצרית שפירושה מים. יוספוס הסביר את השם כמרכב מהמצרית מן ותשי - מים ומהולל. בתקופה החדשה יש אגיפטולוגים שמבארים את השם כ 'זרע היאור', 'ילד', 'בן' ('מס' במצרית). ש' הרטום (פירוש 'קאסוטו') מפרש שכוונת הפסוק כי בצלצול השם יש רמז לדברים שאמרה בת פרעה. או שיוכבד קראה שם למשה באמרה אל בת פרעה מן המים משית אותו. אבל בכל אופן לא שבת פרעה אמרה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד מסוקרן,לדעת איך אתה יודע כל כך הרבה על חצרו של פרעה. אני על כל פנים לא הצלחתי. אשמח לכבל תשובות על כמה שאלות לאור ידיעותיך המפליגות על העולם העתיק האם הייתה מלחמת טרויה באיזה שפה דיברו האלים והכי חשוב האם באמת נאמר על הלנה '' שעיניה השיקו אלף ספינות'' במידה ויש לך תשובות אשמח לכבלן תודה מראש יוסי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מופרכותו של הסיפור נובע לא מיציאת מצריים עצמה אלא מהאפשרות שציבור גדול שלם על זקניו וילדיו יסתובב במידבר 40 שנה, הדבר לא יעורר הד במקורות המיצריים ולא ימצאו שום עדויות ארכאולוגיות לכך. מה שאכן קרה מבחינה היסטורית הוא שקבוצת כהנים מצרים (שבט לוי) יצאה ממצריים עם מספר מסוים של עבדים ולאחר שהתגבשה בארץ האומה הישראלית מכל השבטים שהגיעו והאוכלוסיה הכנענית, הפך סיפור היציאה למיתוס של כלל האומה שכביכול התרחש עבור אבותיה כתוצאה ממוצא משותף. (מיתוסים בדויים מכוננים כאלה אנחנו מכירים גם מהתקופה המודרנית). השם משה (מסס) פירושו במצרית בן והתנ"ך נתן לו סיבה אטיולוגית. טענותיו של קויפמן על התהוות אמונה כיש מאיין אינם יכולים להתקבל על הדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לגבי יציאת מצרים, הרי שכתבתי לעיל "בסדר גודל כזה או אחר". השאלה היא לא האם יציאת מצריים הייתה בדיוק כפי שהיא מתוארת בתורה או לא, אלא האם בכלל מדובר על ארוע היסטורי או פיקציה גמורה. מהאופן שבו תיארת את העניין ("מופרך") השתמע שאתה נוקט באפשרות השניה. 2. על שמו של משה, הפרובלמטיות שבהסבר המקראי, והפירוש "בן" כבר כתבתי כאן. 3. לגבי קויפמן יש הרבה מה להרחיב. מדוע לדעתך יצירה של יש מאין אינה אפשרית ? האם כל תופעה חייבת להיווצר בתהליך הדרגתי איטי ? האם לדעתך יצירה הדרגתית היא יותר "מובנת" ? האם בכלל אפשר להבין תהליך של יצירה ? לדעתי קויפמן מעלה טענות חשובות, אתה לא מחוייב לקבל אותם, אבל בכל זאת: 1. מדוע דווקא אצל היהדות הפוליתאיזם הפך להיות מונותאיזם ? אם זהו אכן תהליך אבולוציוני טבעי שמתבקש מאליו, היינו מצפים שהדבר יקרה בכל העולם, ואנחנו הרי יודעים שאין זה נכון. 2. כיצד נוצר מצב בו היהדות אסרה לחלוטין על קיום הפולחן של עבודת הפסלים, בעוד שבכל העולם זו הייתה הדרך המקובלת לעבוד את האלוהויות השונות ? הרי מדובר על תפנית של 180 מעלות בתפיסה הדתית. אינני חושב ש 3. בניגוד לדעת פרויד, יש הבדל תהומי בין המונותאיזם המצרי ובין המונותאיזם היהודי. המונותאיזם המצרי לא שלל את עבודת האלילים, אלא הוא דגל באליל אחד - אל השמש. ואילו התנ"ך שלל לחלוטין את עבודת הפסלים ורואה בכך חטא ותועבה. ההבדל בין מונותאיזם ובין עבודת אלילים הוא לא מספרי אלא פילוסופי. אני לא מנסה להוכיח שדווקא דעה אחת היא "נכונה" יותר מהשניה, אבל חשוב לי להדגיש את ההבדלים התהומיים שבין שתי התפיסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשאלותיך נובעת מהעובדה שהיהדות לא נוצרה ביציאת מצריים אלא בתהליך הדרגתי, מאוחר הרבה יותר, שראשיתו בימי יאשיהו ושיאו בימי גלות בבל. לפני כן היתה נהוגה עבודת אלילים בקרב הישראלים כמו אצל שכניהם, שבעריכה המקראית המאוחרת מגונה כחטא ללא הזכרת העובדה שזו היתה הנורמה באותם הימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לפי מחקר המקרא היהדות לא ''נוצרה'' בימי יאשיהו, אלא מדובר על ריכוז הפולחן שקשור לס''ד. החוקים שנהגו ורווחו בעם ישראל לפני כך המשיכו גם לאחר מכן, ולכן לא הייתי מכנה זו בשם ''יצירה''. זאת ועוד, בניגוד למה שמקובל לחשוב בטעות, המקרא לא ''מסתיר'' את העובדה שעם ישראל עבד עבודה זרה במשך כל הדורות. קרא למשל את ספר שופטים, שמואל, מלכים ותראה בעצמך. בעבר היו חוקרים שגילו כתובת עתיקה שבה היה רשום ''יהוה ואשרתו'', מיד הם הסיקו מכך שהמונותאיזם לא היה קיים כלל באותה תקופה, ושהוא רק התפתח בשלב מאוחר יותר. אבל, האמת היא שגם התנ''ך עצמו מספר על מנשה המלך שהכניס את פסל האשרה לתוך בית המקדש. המקרא לא מסתיר את העובדה שעם ישראל היה תמיד ''להוט'' אחרי עבודה זרה, ועל זה בדיוק הוא מוכיח אותו שוב ושוב. השאלה היא האם בכלל המונותאיזם היה קיים או לא בתקופה העתיקה (בעיקר בימי בית ראשון). אינני חושב שישנן ראיות רציניות שמפריכות את עדות המקרא בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפולחן שרוכז ע''י יאשיהו היה פולחן האל יהוה שהיה פולחן אלילי. רק בימי גלות בבל כתוצאה מהמשבר הגדול הפך פולחן זה לדת המונותיאיסטית שאנחנו מכירים כיום. המקרא בודאי שלא מסתיר את פולחן האלילים של הישראלים הקדומים, אלא שעפ''י שיפוט מאוחר הוא מראה זאת כמנהגים זרים ולא כצורת הדת היחידה שהיתה קיימת אז. זוהי דיסאינפורמציה הנובעת מעריכה מגמתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבט, אילו היה מדובר על מצב של סתירה בין הממצאים ההיסטוריים\\ארכיאולוגיים ובין התיאור המקראי, היה במה לדון, אולם כאן אין שום סתירה כזאת. הרי כל מה שהמחקר המקראי טוען כבר מתואר בתנ"ך. כפי שציינתי לעיל, התנ"ך לא מסתיר את העובדה שעבודת האלילים רווחה מאוד בעם ישראל 1, וכן שהיו נסיונות לבצע סינקרטיזם בין האמונה בה' ובין עבודת האשרה, כמו למשל אצל מנשה המלך (!). השאלה היא "רק" האם בתקופת בית ראשון הייתה בכלל אמונה מונותאיסטית או לא. למיטב ידיעתי לא קיימת שום *הוכחה* לסברה שבה אתה דוגל, לפיכך אינני רואה שום סיבה לא להאמין לעדות המקראית. ____ 1 ואני שוב מפנה אותך לעיין בספר שופטים למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המצב הוא שיש סתירה. טענתו של מר לנדוור, אם הבנתי אותה נכון, היא שהמונותאיזם נוצר בשלב מאוחר יותר אפילו מיאשיהו, וכן (אולי זו תוספת שלי) שעיקר חמשת החומשים, עם פולחן יהוה במוקדם, נוצרו מתקופת יאשיהו לערך ואילך. לשתי הטענות יש חיזוקים היסטוריים, ארכיאולוגיים ולשוניים רבים (''רבים'' נאמר כאן בלשון יחסית, כיוון שכמות הממצאים מתקופות אלו קטנה באופן כללי). מכל מקום, גם אם דוחים באופן מוחלט את הטענה שהיהדות כדת מונותאיסטית התגבשה בתקופת גלות בבל ואחריה, מקובלת למדי ההנחה שהתעצבותה חלה במקרה הטוב מתקופת יאשיהו ואילך, בשלהי בית ראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתמכות על המקרא כפשוטו היא בעייתית משום שזהו ספר המבוסס על הרבה אגדות והטפות דתיות ולא ספר בעל גישה היסטורית. זה אולי טוב לדת להסתמך עליו אבל לא למי שרוצה להבין את ההיסטוריה. מחקר המיקרא מראה שהוא מורכב ממקורות שונים מזמנים שונים. (גם חז''ל אמרו שהוא כתוב ''מגילות-מגילות'') בתנ''ך עצמו נשארו ''שיירים'' מהתקופה האלילית כמו האדם העשוי בצלם אלוהים (כלומר אלוהים הוא בצלם האדם), בני הנפילים היורדים אל הארץ וראייתו של משה את אלוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לחינם האל בפרק הראשון הוא "אלהים" ובפרק השני הוא יהוה אלהים, ולא לחינם ניכרת המסורת הפגנית בכך שאלהים בפרק ב', סיפור הבריאה השני, משקר לאדם וחוה ממש כמו אלים תחבולנים אחרים בתיאוגוניות (הוא אומר להם "ומעץ הדעת טוב ורע... ביום אכלך ממנו מות תמות" וכפי שהנחש מאבחן בצדק, "לא מות תמותון"). עוד סימן מובהק למסורות פגניות הוא השימוש בלשון רבים, כמו בראשית פרק ג': "ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם." כלומר, האלים (ברבים) חוששים שעתה, כשהאדם זכה בדעת הוא עלול לנגוס מעץ החיים ולבטל את היתרון העיקרי שנותר להם עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה משקר? רק אחרי הגירוש שבא בעקבות החטא, נחשף האדם לרעב, חולי, מוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא לא היה אוכל מעץ הדעת, הוא היה חי חיי אלמוות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא לא היה אוכל מעץ הדעת הוא לא היה מגורש ולא הייתה נמנעת ממנו הנגישות לעץ החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה נאה, אך לא לשאלה שנשאלה. אלוהים טוען ''ביום אכלכם... מות תמותון'' ומשקר בעליל, שכן הם לא מות ולא תמותון ביום אכלם ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תמיד הפליא אותי, למה ''עורכי'' ספר בראשית עשו עבודה חלקית. מה היה קשה להם להוציא את הפסוקים הבעיתיים, לפני שהם מפיצים את הספר, או לפחות להשמיט ''בטעות'' את העיניינים המביכים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שזו הנחה הטומנת בחובה אנכרוניזם. כלומר, הנחה שהעורכים פעלו לפי מדריך הגיון דומה לזה של עורכים בימינו, שכוונתם לעקור את כל הסתירות מתוך הטקסט ולהפוך אותו עקיב. ספק אם זה היה יעדם או זו הייתה כוונתם. בפרקים הראשונים בבראשית ניכר נסיון לשלב זו בזו לאריג אחד מספר גדול של סיפורים ושברי סיפורים, כשהעורך בוחר להמנע מהכרעה להוציא מתוך התיאוגוניה הזו סיפורים אחרים, אפילו סותרים או מקבילים, סיפורי שמות או הסברים מאוחרים. לדוגמה, אחרי סיפור תיבת נוח, בא סיפור "נח איש האדמה" שהוא סיפור שונה, שמטרתו להסביר מצב מאוחר יותר ("כנען עבד-עבדים יהיה לאחיו") כששמו של נח מודבק בעליל על פני שמו של הגיבור המקורי של הסיפור. מקרה דומה חל בפרק יא', שבראשיתו מודבק ברישול סיפור מגדל בבל (יש גם סימן היכר למסורת השונה בלשון הרבים שאלהים נוקט ביחס לעצמו – נרדה ונבלה שם שפתם). לפעמים, הבעיות בעריכה נראות כמו תוצר של שכחה סתם או של צירוף מעשיות זו לזו ללא עורך. לדוגמה, בפרק ו', ג' מגביל אלהים את ימי חיי האדם למאה ועשרים, אך בפרק יא' נשכח הכלל ובני שם, לדוגמה, חיים מאות שנים ממש כמו מקודם. ודוגמה נוספת, מסופר על אברהם אבינו שירד מצרימה (פרק יב') וחושש מידם הרעה של המצרים באשתו שרי ולכן אומר לה "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך והייתה נפשי בגללך." פרעה נוטל אותה לאישה ואז בעקבות מגיפה בצאן ובבית פרעה שולח פרעה לאברם ואומר לו: מה זאת עשית לי, למה לא הגדת לי כי אשתך היא? למה אמרת אחותי היא ואחק אותה לי לאישה ועתה הנא אשתך קח ולך. אבל אברהם, כמדומה, אינו לומד לקח. בפרק כ' הוא יורד לנגב עם שרה (שעתה מלאו לה תשעים, אבל מי סופר) ושוב נוקט באותה טקטיקה: ויאמר אברהם אל שרה אשתו: אחותי היא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה... ושוב חוזר הניגון. ובפרק כו' מתברר כי הבלוף עובר מדור לדור, שכן יצחק היושב בגרר אומר לאנשי המקום: אחותי היא, כי ירא לאמור אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא... ברור כי מדובר בשלוש גרסאות לאותו סיפור ממש, שהעורך בחר שלא להכריע ביניהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותב התורה היה עורך מוכשר יצירתו היא אחת היצירות היפות ביותר, וההתעסקות שלכם בעובדתיותם ואמיתותם של סיפורי התורה, מחטיאים את כוונת הסופר. התנ''ך הוא מסמך תיאולוגי ולא היסטורי. התורה באה ללמד שהעולם נברא לשרותו של האדם והאדם לשרותו של אלוהים ושליחיו הרבנים. אם אתה מחפש היסטוריה של תקופת המקרא אני ממליץ על הספרים של נדב נאמן ''העבר המכונן את ההווה'', או ''ראשית ישראל'' של ישראל פינקלשטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חושב שיש קשר בין תורת התעודות 1 ובין האמונה המונותאיסטית. לא ידוע לי על מי שטוען שבעל מקור J, E, P ובוודאי D היו בעלי אמונה פוליתאיסטית. כמובן שאינני אומר שלא היו השקפות דתיות שונות, כמו שלמעשה היה המצב לאורך כל ההיסטוריה (וראה בהרחבה ספרו של י' קנוהל 'ריבוי פנים באמונת היחוד') - אבל מכאן ועד אמונה אלילית אני חושב שהדרך מאוד רחוקה. מה שכתבת לגבי ה'משקעים המיתולוגיים' אינו חדש. גם חוקרים כגון קויפמן או הרמן כהן 2 מודעים לכך והם טוענים שזהו אכן שריד לתפיסה הקדומה שלא היה ניתן להשתחרר ממנה בצורה מיידית. עובדה היא שהעורכים לא ראו בה בעיה, ואינני חושב שמדובר על עורכים טיפשים שלא הבדילו בין ימינם לבין שמאלם. 1 למעשה כיום מדברים במחקר על 'מסורות' ולא על 'תעודות', ולא כאן המקום להרחיב. 2 אמנם כהן אינו נחשב ל'חוקר' במובן הקונבנציונלי של המילה, אבל אני חושב שהוא תרם תרומה חשובה לחקר המקרא ופרשנותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'' דווקא העובדה שלדמויות שאלה יש שמות מצריים מחזקת את הטענה שמדובר על ארוע היסטורי (בסדר גודל כזה או אחר), שהרי אין זה מסתבר שסיפור שיומצא כמה מאות שנים לאחר מכן בארץ ישראל יזכיר שמות מצריים למהדרין.'' זו הנחה סבירה אם אתה מניח שההשפעה המצרית התקיימה רק בנקודה מסוימת בזמן וחדלה לחלוטין לאחר מכן, אך זו הנחה שגויה. ההנחה המקובלת היום היא שהנוסח הסופי של התורה נוצר בסוף המאה השביעית ותחילת השישית לפני הספירה (כלומר, בסביבת ימי יאשיהו) ואפשר למצוא תמיכות רבות לכך גם בסיפור יציאת מצרים. ברור עם זאת כי סיפור כזה או אחר הסתובב בשטח, שאחרת לא היה מוזכר על ידי עמוס, לדוגמה, שניבא כנראה במאה השמינית. כמובן שבין זה ובין ''אלוהים נתן תורה למשה'' יש עדיין פער גדול מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שוב חוזר ומדגיש שדיברתי רק על ה"גרעין ההיסטורי" של סיפור יציאת מצרים, ולא התייחסתי לשאלת הדיוק המוחלט של הסיפור. שים לב שכתבתי לעיל על יציאת מצרים *בסדר גודל כזה או אחר*. אני דווקא מכיר היטב את מחקר המודרני, ותתפלא אבל אני גם די מקבל את המסקנות שלו. אולם, חשוב לי לציין שישנה טעות רווחת בעניין העריכה המאוחרת (יחסית) של התורה, היינו שכאילו מדובר על יצירה של יש מאין. גם וולהאוזן ("האיום והנורא"...) מודה שהחומר הספרותי עצמו שנמצא בתורה הוא אכן חומר עתיק, אלא מדובר "רק" על עריכה מאוחרת שלו. גם הממצאים הארכיאולוגים די תומכים בכך שמדובר על חומר עתיק (וזו אחת מהנקודות שקויפמן מבקר את וולהאוזן למשל). עד היום אין תמימות דעים בין החוקרים לגבי האמינות ההיסטורית של יציאת מצרים (ראה למשל אנצ' מקראית, ערך 'יציאת מצרים'), אולם רוב החוקרים, לפחות אלה שאני נתקלתי בהם, מודים שיש איזה שהוא יסוד היסטורי לסיפור. אגב, לא רק עמוס מזכיר את יציאת מצרים, אלא כמעט כל הנביאים הראשונים והאחרונים, כך שקשה להאמין שמדובר על מיתוס ללא שום יסוד היסטורי כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני מאמרים מאת אלי אשד בשאלה זו שהתפרסמו באייל: דיון 222 דיון 368 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא כמה מהותי היסוד ההיסטורי הזה. האם מדובר בסיפור ספציפי לעברים או במסורת כנענית משותפת? האם היסוד ההיסטורי הוא פלישות או כורח להגר באופן כללי? אם מקבלים שיש רק "גרעין היסטורי" בלי לקבוע מסמרות לגבי גודלו של הגרעין, ואם אין מקבלים את עיקרי הסיפור התנ"כי, בעיקר בשמות א'-יד', כנכונים היסטורית בעיקר פרטיהם, אנו נותרים עם לא יותר מסיפור נאה. האם אנו נותרים עם "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו קרא בסיפורו של אחיקם בן שפן, כהן ליאשיהו"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא, אבל יש לא מעט חילונים שרחוקים מאמונה בתנ"ך כפשוטו, אבל בכל זאת חוגגים כל שנה את חג הפסח, ואף שרים: "אחד אלוהינו..". למיטב זכרוני יותר מ70% מהיהודים בארץ חוגגים את חג הפסח על ידי עריכת סדר משפחתי. אלא ששוב אנו חוזרים לאותו סינדרום, כשאדם חילוני עושה מעשה כלשהו ברור לנו שזה רציונלי לחלוטין. אולם כשאדם דתי עושה את אותו הדבר, זה נראה לנו לא רציונלי ... יתר על כן, כתבת שאם אנו שוללים את הערך ההיסטורי מהמקרא אז נשארנו עם "סיפור נאה". אני לא יודע מה המצב אצלך, אבל אני אישית יכול להעיד על עצמי שהרבה מאוד סופרים, ולא דווקא סופרים דתיים, השפיעו על חיי באופן מאוד עמוק, אבל מעולם לא ניתקלתי באף היסטוריון שממש שינה את החיים שלי. מבחינתי אלוהים יכול להיות סופר, ולא דווקא היסטוריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה -- אולי בגלל היעדר נסיון אישי כחילוני -- אתה סבור שכל אדם חופשי מזדהה ואף צריך להסביר ולנמק כל התנהגות לא רציונלית של חילונים. עריכת הסדר על ידי חילונים אינה רציונלית יותר מעשייתו על ידי דתיים, אם הנימוקים למעשה זהים. אם הנימוקים שונים, אנחנו נכנסים לתחום רחב הידיים של הצביעות האנושית. בצד, אם אלוהים יכול מבחינתך להיות סופר ולא היסטוריון, הרי שהכיפה על קדקדך מתנדנדת בחזקה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מתרשם מהיכולת העל-טבעית שלך לחשוף פרטים מחיי האישיים, כגון חוסר ההכרות שלי עם העולם החילוני, וכן מצבה הרופף של הכיפה שלראשי. אולי באותה הזדמנות תוכל גם לגלות לי את המספרים שיעלו בהגרלת הלוטו הבאה ? (ככה סוף סוף אני ארוויח משהו מהאינטרנט) באשר לדבריך לגבי חג הפסח. לא הבנתי כלל במה אתה מתלבט. הרי ברור שהחילונים והדתיים לא חוגגים חג זה מאותה סיבה, אלא כמובן שלחילונים יש סיבה רציונלית למהדרין 1, ואילו לדתיים יש סיבה אי-רציונלית מוהבקת 2. _____ 1 כגון שמירה על הצביון הלאומי של עם ישראל, הכרות עם הפולקלור הלאומי, הקניית ערכים לדור הצעיר וכו' 2 כמו למשל נוירוזה, הדחקה, אובססיה לשמירת מנהגים תמוהים וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"באשר לדבריך לגבי חג הפסח. לא הבנתי כלל במה אתה מתלבט. הרי ברור שהחילונים והדתיים לא חוגגים חג זה מאותה סיבה, אלא כמובן ].2], ואילו לדתיים יש סיבה אי-רציונלית מוהבקת [1שלחילונים יש סיבה רציונלית למהדרין [" כפי שיכולת בוודאי להבין מדברי, בשני המקרים הסיבה לא-רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המחקר המודרני של המקרא מייצג לא קויפמן או ולהאוזן אלא נדב נאמן בסיפרו המאלף "העבר המכונן את ההווה". לעניות דעתי, ההיבט ההיסטורי של יציאת מצריים נופל בחשיבותו מההיבט המוסרי חינוכי. הקטע בו אלוהים הורג את בכורות מצריים במו ידיו ולא על ידי שרף מעלה תהיות? ההצדקה המוסרית לרצח שרירותי של בני אדם אנונימיים בגלל היותם בכורים, כולל עוללים ונערים שלא עשו דבר. זהו מסר לדורות של יהודים נוצרים ומוסלמים, שהתחנכו על התורה ומסריה, ההיתר להרוג בני אדם ללא הבחנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |