בתשובה לרועי, 22/03/02 13:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"להתקרב לאלהים" בשבילי זה לפרוץ החוצה מתוך "רובד התבונה" שבו מוגבלים אנחנו זה אלפי שנים, על נקודת תצפית חדשה "גבוה יותר" שמשם נתן "לראות" מה שלא נתן מכאן... ועוד אומר לך מה שיאמר לך ודאי כל מאמין דתי באל כלשהו: כל עוד תנסה להגיע לאמונה באל מתוך "גישה מדעית" קרוב לודאי שתשאר במקומך... לא משום שהאל לא יכול למדע! כי אם משום שאתה "מציב" את "האני" שלך כ"שווה" לזה של האל וסוד האמונה באל טמון ביכולת הנפשית של המאמין להתבטל לחלוטין מול האל!... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שיהיה! עוד בביה"ס העממי הודעתי למורה שלי ללשון שאיני מתכוונת לייגע את מוחי הדל בזכירת הגייתן וכתיבתן "הנכונה" של המילים היותר מיוחדות בלשונותינו ומאז אני כותבת אותן איך שבא לי... המורה ללשון לא הסכים ולא סלח והכשיל אבל אני עדין חיה איכשהו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי מצד אחד את טוענת כי אני לא יכול להשוות את האני שלי לזה של האל אולם מצד שני את טוענת כי אותם אנשים אשר כתבו ושיכתבו את התורה הזו וזו שבעלפה כן היו מסוגלים (זה מובן מההקשר אני לא טוען כי נזה נרשם ממש) את אורת כי את רוצה לפרוץ לנקודה אחרת אולם את לא יודעת אם יש נקודה אחרת והיכן היא, את לא יודעת כלל על אחד שפרץ את הנקודה ואם יש כזה שטוען לכך הרי הוא שקרן, עוד לא יצא לי לפגוש משהו שהוא מת שבוע ולאחר מכן חזר לחיים וסיפר את שסיפר. אין לי שום כוונה להגיע לאל בשום צורה שהי, אני לא מאמין באל וגם אם באיזו שהיא צורה כיומו של אל יוכח אפילו מדעית עדיין לא אלך בדרכיו כי הן בעיני חלקן לא דרכים מוסריות. הטענה כי האל יכול למדע אין בה שום רציונל כמו שערן כבר ניסה להסביר פה מספר פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם גם לאל אין כל כוונה להגיע אליך... ברבות הימים כש''האני'' שלך יקבל פרספקטיבה אחרת, תחזור (ודאי) ותספר לי על דרכים מוסריות ונתיבים לא מוגדרים בהם חלפו ימיך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה מעניינת,ף רק לפני ימים אחרדים בחור חרדי שניסה להחזיר אותי אמר לי משהו בדיוק הפוך, השאלה הנשאלת היא מי לוחש לכם באוזן מה מתכוון האל, האם הוא באמת מתכוון למה שנירשם בספר ההוא? או שאולי זה הכל בכלל בדיחה לא מוצלחת שלו. ה"אני" שלי נישאר דומה במשך הרבה מאוד שנים למרות שבמשך הרבה מאוד שנים אמרו יל את המשפא הזה, וכנראה שהוא ישאר גם כך עד אשר אני אבקר בבית הקברות הקרוב למקום מגורי בעוד אני מקווה די הרבה שנים. עוד יותר קשה לי להאמין כי יצא לנו להפגש במציאות בעוד כך וכך שנים ושאני אספר לך אי אילו אמיתות חדשות שניגלו לי. לכל מקרה אני לא ממליץ להשתמש מולי בנבואות אילו ואחרות אני בדרך כלל מפריך אותן, למשלהצלחתי לעשות זאת לנבואה שטענה כי אני אתחיל לעשן בצבא "כי כולם עושים את זה" והינה סרדתי ולא התחלתי לעשן סיגריות בצבא, למעשה עד היום לא התחלתי לעשן סיגריות. יתכן והתחלתי להפר נבואות בגיל 21 כאשר לא הגעתי לירח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתמיכה לכרובי וארז ליבנה. האם אפשר לברר כמה נקודות עקרוניות, כדי שלפחות נעמוד פחות או יותר על אותה נקודת התחלה? 1 מהו ה"אני" ומהו ה"שלך" שיש לן "אני" 2 מהו התהליך שאותו "אני" מקבל "פרספקטיבה" ומהי "פרספקטיבה" או האם את מעדיפה להשאיר, בדומה לגילית למשל, את הנושאים הללו בחזקת מיסתורין מסגנון סנט. אקזופרי - הדברים האמיתיים נסתרים מהעין, כך שאם נתחיל לברר אותם נגרום לביטול "טעם החיים"? אם התשובה לזה היא חיובית, אז נצטרך אולי לברר יחדיו מהם אותם ה"חיים" שיש להם "טעם" ומהו אותו הטעם וכיצד אותם חיים רוכשים "טעם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להשיב בקצרה ובפשטות: אני שופטת ומסיקה עפ"י התוצאות שמוחי מאבחן ומפרש. רובד התבונה המוגבל שהתפתח בקרב בני האדם, מתועל "בגדול" בשני אפיקים: האחד אמונה ודת. השני "כפירה" ומדע... האחד מבטל לחלוטין את הפוטנציאל העצמי(אני)בתבונת האדם! השני מבטל לחלוטין את הפוטנציאל האלהי כסטייה של התבונה. שני אפיקים אלה מתקיימים זה בצד זה ללא יכולת הכרעה!... אין לי הסבר הגיוני לאבולוציה ולדרויניזם, שיצרו "בזבוז" עצום כזה בתוכנות התבונה "שפות האדם" הרבות במקום להתמקד בשכלולה ופיתוחה של תכנה אחת (או אחדות) וע"י כך היה מתאפשר לנו אולי להרחיב את הרובד התבונתי שלנו... והנה אני מוצאת לזה נגיעה גם בדת: סיפורו של מגדל בבל... אני מוצאת למשל שאנו שופכים עדין אנרגיה תבונתית עצומה כדי להביןאת המתרחש סביבנו אם זה בעבר או בהווה, ומשתוקקים להבין את העתיד...(אנחנו עדין עוסקים בקילוף "שכבות הבצל" האין סופיות כדי לגלות ולהגדיר את מציאות חיינו! ואני שואלת את עצמי מדוע זה לא מולד בגנים אחת התשובות האהובות עלי זה "גירוי ותחרותיות" אלה שני טריגרים הכרחים ל"פתוחה" של התבונה בשני אפיקיה, אם כי אני מבחינה במהות הדתית יתר "בגרות" בנסותה למזער את ההשפעות של הטריגרים האלה. הגירוי והתחרותיות הן מתחום המודעות העצמית, "האני" שכנראה בלעדיהם היינו "יודעים" פחות ואולי מאושרים יותר. אולי! רק אולי! מכל מקום תבונה שנדרשת לטריגרים היא כנראה תבונה מוגבלת, שמופעלת באמצעים לא יעילים דיים. בהתחשב בגילה של התאולוגיה המודרנית והידע המדעי הקטן שהיה בידי האדם כאשר היא השתרשה, היה חייב להיות "מפץ" כל שהוא כדי שהיא תתפוס את תבונתם המוגבלת של בני האדם. עד כאן בינתיים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר שלא להסכים ולהנות ממה שכתבת. אבל עדיין את משתמשת במושגים ומניחה שהם ישים קימים בסיסיים, אבני הבניין היסודיות, וזאת כל הנקודה. אם נקח רק את המשפט הראשון שלך "אני שופטת ומסיקה עפ"י התוצאות שמוחי מאבחן ומפרש" נראה שכמעט כל מילה בו איננה מובנת מאליה ובוודאי איננה קובית לגו בסיסית שממנה אפשר לבנות השקפת עולם. (ז"א, כן אפשר לבנות השקפה אבל אולי זה יהיה דומה לנסיון לנסות לחקור אוקיאנוס מהתבוננות בקצף של הגלים). או למשל המשפט הזה בו כתבת "אני מוצאת למשל שאנו שופכים עדין אנרגיה תבונתית עצומה כדי להבין את המתרחש סביבנו" האם את אמטיפה להפסיק לבזבז את האנרגיה הזו? משמע לתעל אותה לאפיקים יצרניים יותר, או אולי פשוט להקטין את רמת השימוש באותה אנרגיה (אני מניח שהכוונה שלך היא לתשומת לב, ולא לאותו מושג פיזיקלי שמהותו לא ברורה). אבל לאור המשפט הראשון שכתבת, את מודעת לעובדה שהמוח פועל כפי שהוא פועל, מין מכונת מחקר ופרשנות שממנה משחרר רק המוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''רובד התבונה'' הוא לא משהו שאנחנו מוגבלים בו זה אלפי שנים. לצערי. התבונה היא הכלי הטוב ביותר להבין את המציאות. כלי מוגבל, ללא ספק, אבל עולה לאין שיעור על כל הבלה-בלה האלטרנטיבי, שבו אנחנו מצויים כבר מליוני שנים, עד, וכולל, ימינו אנו. וזה לא משהו שאני אומר, זה הנומרולוגית שלי אמרה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא "במוד" הזה של לחוות דעה האם זה יותר טוב או פחות רע!... אני בס"ה מנסה להבין ולהסביר לעצמי את מה שאני רואה ןחווה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ב"מוד" של בירור והסדרת פנימיותך ולא ב"מוד" של הבנת העולם הסובב. מי שרוצה לטעום גם מן השני צריך קודם כל לקבל את אפשרות קיומו. אין זה שולל מאומה מן העוצמה והלגיטימיות של העולם הפנימי, אך חלילה לנו מלראות בו חזות הכל. לכל היותר כלי. אכן, בפועל, לא ניתן להפריד לחלוטין עולמות אלו, שכן אין לנו כלי אחר לחקר המציאות מלבד תחושותינו (המוזנות ע"י חושינו) וכן הגיוננו. עדיין, מעצם הנסיון לשחררם זה מכבליו של זה יוצאים שניהם נשכרים: חופשיים ועשירים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רואה את ההבדל אם בכלל. הבנת העולם הסובב אצלי נעשית באמצעות התבונה הפמימית המוגבלת שלי... האדום שאני חווה אינו בהכרח זהה לאדום שאתה חווה! אבל שנינו נדבר על "אדום" כי זאת תכנת התבונה שלנו! שלא לדבר על הכחול המשתק... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |