בתשובה לבועה, 30/03/02 1:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתמיכה לכרובי וארז ליבנה. האם אפשר לברר כמה נקודות עקרוניות, כדי שלפחות נעמוד פחות או יותר על אותה נקודת התחלה? 1 מהו ה"אני" ומהו ה"שלך" שיש לן "אני" 2 מהו התהליך שאותו "אני" מקבל "פרספקטיבה" ומהי "פרספקטיבה" או האם את מעדיפה להשאיר, בדומה לגילית למשל, את הנושאים הללו בחזקת מיסתורין מסגנון סנט. אקזופרי - הדברים האמיתיים נסתרים מהעין, כך שאם נתחיל לברר אותם נגרום לביטול "טעם החיים"? אם התשובה לזה היא חיובית, אז נצטרך אולי לברר יחדיו מהם אותם ה"חיים" שיש להם "טעם" ומהו אותו הטעם וכיצד אותם חיים רוכשים "טעם". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להשיב בקצרה ובפשטות: אני שופטת ומסיקה עפ"י התוצאות שמוחי מאבחן ומפרש. רובד התבונה המוגבל שהתפתח בקרב בני האדם, מתועל "בגדול" בשני אפיקים: האחד אמונה ודת. השני "כפירה" ומדע... האחד מבטל לחלוטין את הפוטנציאל העצמי(אני)בתבונת האדם! השני מבטל לחלוטין את הפוטנציאל האלהי כסטייה של התבונה. שני אפיקים אלה מתקיימים זה בצד זה ללא יכולת הכרעה!... אין לי הסבר הגיוני לאבולוציה ולדרויניזם, שיצרו "בזבוז" עצום כזה בתוכנות התבונה "שפות האדם" הרבות במקום להתמקד בשכלולה ופיתוחה של תכנה אחת (או אחדות) וע"י כך היה מתאפשר לנו אולי להרחיב את הרובד התבונתי שלנו... והנה אני מוצאת לזה נגיעה גם בדת: סיפורו של מגדל בבל... אני מוצאת למשל שאנו שופכים עדין אנרגיה תבונתית עצומה כדי להביןאת המתרחש סביבנו אם זה בעבר או בהווה, ומשתוקקים להבין את העתיד...(אנחנו עדין עוסקים בקילוף "שכבות הבצל" האין סופיות כדי לגלות ולהגדיר את מציאות חיינו! ואני שואלת את עצמי מדוע זה לא מולד בגנים אחת התשובות האהובות עלי זה "גירוי ותחרותיות" אלה שני טריגרים הכרחים ל"פתוחה" של התבונה בשני אפיקיה, אם כי אני מבחינה במהות הדתית יתר "בגרות" בנסותה למזער את ההשפעות של הטריגרים האלה. הגירוי והתחרותיות הן מתחום המודעות העצמית, "האני" שכנראה בלעדיהם היינו "יודעים" פחות ואולי מאושרים יותר. אולי! רק אולי! מכל מקום תבונה שנדרשת לטריגרים היא כנראה תבונה מוגבלת, שמופעלת באמצעים לא יעילים דיים. בהתחשב בגילה של התאולוגיה המודרנית והידע המדעי הקטן שהיה בידי האדם כאשר היא השתרשה, היה חייב להיות "מפץ" כל שהוא כדי שהיא תתפוס את תבונתם המוגבלת של בני האדם. עד כאן בינתיים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר שלא להסכים ולהנות ממה שכתבת. אבל עדיין את משתמשת במושגים ומניחה שהם ישים קימים בסיסיים, אבני הבניין היסודיות, וזאת כל הנקודה. אם נקח רק את המשפט הראשון שלך "אני שופטת ומסיקה עפ"י התוצאות שמוחי מאבחן ומפרש" נראה שכמעט כל מילה בו איננה מובנת מאליה ובוודאי איננה קובית לגו בסיסית שממנה אפשר לבנות השקפת עולם. (ז"א, כן אפשר לבנות השקפה אבל אולי זה יהיה דומה לנסיון לנסות לחקור אוקיאנוס מהתבוננות בקצף של הגלים). או למשל המשפט הזה בו כתבת "אני מוצאת למשל שאנו שופכים עדין אנרגיה תבונתית עצומה כדי להבין את המתרחש סביבנו" האם את אמטיפה להפסיק לבזבז את האנרגיה הזו? משמע לתעל אותה לאפיקים יצרניים יותר, או אולי פשוט להקטין את רמת השימוש באותה אנרגיה (אני מניח שהכוונה שלך היא לתשומת לב, ולא לאותו מושג פיזיקלי שמהותו לא ברורה). אבל לאור המשפט הראשון שכתבת, את מודעת לעובדה שהמוח פועל כפי שהוא פועל, מין מכונת מחקר ופרשנות שממנה משחרר רק המוות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |