|
||||
|
||||
גם לכם אין מושג למה המצות כל כך גדולות? הניחוש היחיד שהיה לי הוא שזה מתאים לסדר (שבו מצה אמורה להספיק לכמה וכמה אנשים). אבל רוב המצות בפסח לא נאכלות בסדר. |
|
||||
|
||||
למה הן נראות לך גדולות? אתה חושב שכמות הקמח במצה שונה משמעותי מכמות הקמח בפיתה? לא שמעתי אותך מתלונן על גודלן של פיתות1. 1 מן הסתם אפילו יותר רלבנטי לתקופה ההיא זאת המתקראת פיתה עירקית, שהיא אפילו יותר גדולה בשטחה מפיתה רגילה. |
|
||||
|
||||
פיתות אפשר לבצוע. יותר מסובך לשבור מצות. כמוכן, כשמוכרים לך מנה בפיתה מדובר על פיתה קטנה בהרבה (כן, מבצק תופח. אבל זו פיתה בגודל שפוי). יש גם לאפות. והן מיועדות למנות מאותו סדר גודל על ידי קיפול. קיפול מצה אינו מעשי. מצות היו במקור "עוגות מצות" כמו הפיתה העירקית (ר' מצה שמורה), למיטב הבנתי. מהמעט שקראתי, השימוש במצות המרובעות הוא תוצאה של התיעוש. יותר יעיל לאפות מצות מרובעות מאשר מצות עגולות. הייתה גם מחלוקת במאה ה־19 על כשרות השימוש במצות תעשייתיות בפסח. |
|
||||
|
||||
למה לשבור כשאפשר לנגוס? וחוץ מזה, כשמורחים שוקולד השחר על חצי מצה, לא כל כך קשה לשבור אותה בדיוק באמצע (בכיוון הנכון כמובן), ואז היא מתקפלת היטב על עצמה, ומי שלא אכל סנדביץ' שוקולד במצה בפסח לא יצא ידי חובתו1. 1 טוב, גם מצייה זה נהדר. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לשבור אותה רק בכיוון אחד. עדיין נשאר משהו שהוא די גדול מלחם. וגם בפעולת השבירה הזו נושרים לא מעט פירורים. |
|
||||
|
||||
וכשחוטבים עצים עפים שבבים. ככה זה. מעבר לזה, כשיש לך ילד קטן, אני יכול להבטיח לך שמ<כל דבר> נושרים פירורים, חתיכות, טיפות, ושאר מצבי צבירה. וכאן דווקא התיאוריה שלי היא שיבש עדיף על רטוב1, אז מצות זה ממש הרע במיעוטו. 1 סוד קטן: כשמחכים מספיק, כל דבר מתייבש ;-) |
|
||||
|
||||
שוברים לשלושה שלישים, ועושים כריך מוארך בשלוש שכבות - נגיד, עם סלט אבוקדו. גם עם השבירה לא עושה חתיכות שוות בדיוק, זה שווה. |
|
||||
|
||||
כל מי שמרוצה מחתיכות מצה ארוכות: כאשר עומדת לפניכם פיתה שטוחה וגדולה: האם אתם בוצעים אותה לרצועות ארוכות? הדרך הסבירה היחידה לחתוך מצה לרוחב היא לאחר הרחבתה (מה שגורם לפסילתה אצל בני עדות מסוימות (אצלי: אישית. אם היא לא עוברת טיגון). למה אין מצות פחות רחבות? |
|
||||
|
||||
ליצרני המצות יש זמן קצר להכין כמויות אדירות של מצות, שיעמדו בדרישות כשרות חמורות, ושצריכות להמכר במחיר שווה לכל נפש. תחת האילוצים האלה מוצר סטנדרטי ככל האפשר הוא כורח. תחשוב 1950. |
|
||||
|
||||
כשאני חושב על זה, שוקולד השחר על מצה יכול להיות המאכל הלאומי. יותר אותנטי מפלאפל, חוצה עדות וגילאים, אפילו ערבים אוכלים אותו בהנאה. |
|
||||
|
||||
אני רואה שהאומה הפאן-ישראלית הקיאה אותי סופית מתוכה. מדובר בשוקולד נחות על קרקר. מה טעים פה? ____________________ ברקת, מעדיפה להטביע אותן בביצים ולטגן. |
|
||||
|
||||
או, סוף-סוף קרן אור! כבר שנים אני צועקת ששוקולד השחר הוא פשע נגד האנושות ושצריך להוציא אותו מחוץ לחוק ומחוץ לגדר, ומלבד בני משפחתי שדאגו לאשפז אותי במקום רחוק-רחוק בטענה שהצעקות מפריעות את מנוחתם - אין שומע ואין עוזר. |
|
||||
|
||||
חוש הטעם מתרגל למה שאכלנו בימי ילדותנו? התהליך קרה פעמים רבות. מאכל של עניים הופך למאכל עממי ולאחר מכן למאכל אותנטי ומייצג. |
|
||||
|
||||
קשה לי להסביר, אבל זה פשוט יוצא נורא טעים, פריך ומתוק ומתפצפץ בפה. אגב, ביום ביום הלא מצתי, כשאני רוצה שוקולד על דגנים1, קוביה של שוקולד מריר 85% על פרוסת לחם, 20 שניות במיקרו ולמרוח - פשוט משמח לבב אנוש וחיכו. 1 לא כל יום כמובן, זה לא בריא :) _________________ כמובן, זה לא סותר. (אז הוויכוח הוא כמובן - מלח או סוכר2?) 2 מייפל למהדרין |
|
||||
|
||||
ולהמשך התמיהות של פסח: מתוך כתבה של אילון גלעד בהארץ על מקורו של האפיקומן (תקציר: כתוב במשנה. אבל כבר ראשוני האמוראים לא ממש ידעו למה התכוון המשורר. הפרשנים אלתרו כמיטב המסורת). מתברר ששבימי הביניים הייתה מסורת של גניבת מצות, אך הורים גנבו מצות מילדיהם. האם נראה לכם שזה יכול לעבוד בסדר נוכחי? ילד שיגנבו לו את המצה הוא לא יוותר עליה בשמחה? |
|
||||
|
||||
יש ויש. בן הארבע שלי, למחרת הסדר הוא כבר לא רצה לשמוע על מצות - אבל בסדר עצמו, כשהוא הרגיש צל של איום על מצה שהוא ראה אותה כשלו (לפי סטנדרטי השייכות הגמישים של בני ארבע), אוהו, כמה שנאמר ''היתה צעקה גדולה במצרים''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |