בתשובה לשוקי שמאל, 10/02/14 18:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא כל כך ברור לי איך הפיכת צה"ל לצבא קטן ועומד(?) קשורה לבעיות שתיאר טווידלדי, או לאלו של מלחמת לבנון II. הבעיות ההן היו של תפקוד לקוי של המטה והגנרלים. למה שזה יהיה שונה בצבא קטן ועומד? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם הוא יעמוד הוא יוכל לעבור מהר יותר לריצה. אגב, אני לא רואה שום תסריט שבו צה''ל יוכל להפוך לצבא קבע שאינו מתבסס על הקף רחב של מילואים. אמנם כרגע ההסתברות למלחמה קונבנציונלית רחבה ירדה, אבל מלחמת לבנון השניה היתה בסך הכל מבצע צבאי בהקף בינוני ומטה (לא שונה הרבה ממבצע ליטני, למשל) ובכל זאת הצבא הסדיר לא היה גדול דיו להתמודד איתה לבדו. תרחישים בהחלט סבירים של השתלטות על רצועת עזה או על חלקים מדרום לבנון יחייבו גיוס של כמה וכמה אוגדות מילואים - הרבה יותר מגודל הכוח הלוחם הסדיר (או הקבוע, במודל צבא קבע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עומד" במשמעות קבע להבדיל מצבא מגוייס (מילואים בעברית). (אני חושב שזה תרגום מגרמנית) המודל העומד לנגד עיניי הוא מה שקרה לוורמאכט בין מלחמות העולם. הצבא הגרמני עלה בכמה דרגות על כל יריביו בשנים 39-45. אני רואה את יתרונו העיקרי באיכות ובמיומנות של עבודת המטה וקציני המטה. (במאמר מוסגר, אומר שיתכן שהשגיו הגדולים של הוורמאכט לא היו מתממשים אלמלא יצר ההימור של היטלר, אבל חשוב מכך אלמלא מהלכיו הקטסטרופאליים של היטלר שהלך והגדיל את ההימור כל הזמן, הצבא הגרמני לא היה מובס ע"י אוייביו). ההסבר המקובל ליתרון האיכותי הוא המצב בתקופת ויימאר שהיה מורכב מצבא עומד (כלומר קבוע בגודלו) של 100,000 מגוייסים בלבד, אשר בתקופה של אבטלה מתמדת ואינפלציה משתוללת בחלק מן התקופה, נחשב מקום עבודה נחשק לעילית החברתית-האינטלקטואלית של החברה הגרמנית. הוורמאכט יכל באותה תקופה לברור את קציניו מן החלק האיכותי ביותר של החברה. דבר זה התבטא אח"כ בביצועים בזמן המלחמה. עוד עובדה רלאבנטית היא שעל אף הפסקה של 20 שנה באימון הרזרביסטים (גייסות מילואים), הוורמאכט המצומק לא התקשה ליצור תוך מספר שנים כוח לוחם מספיק טוב מן המגוייסים הרזרביסטים. (הסוד הוא כנראה, כפי שעמדת עליו בעצמך, איכות עבודת המטה). דברים קרובים ניתן לומר על הצבא הבריטי והאמריקני ששנות ה-20 היפות כמעט חיסלו ע"י הרעבה ובכל זאת הצליחו תוך זמן קצר להתאושש ולהעמיד גייסות מאומנים למדי. דוקא הצבאות הגדולים ומרובי גייסות המילואים גילו אזלת יד משוועת בזמן שנדרשו להם (בריה"מ איטליה וצרפת). עד כאן ניסיתי לענות על שאלתך הישירה. גם להדיוט כמוני בעניינים אלו, ברור שמהלך של הליכה לצבא קבע הוא הימור גדול העשוי להסתיים באסון. וטענתי היא כי ככל שחולף הזמן יחס הסיכונים בין נטילת ההימור לבין המשך המצב הקיים הולך ומשתפר לטובת ההימור. נכון לעכשיו נראה שהסיכון של המשך המגמה הקיימת גדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא נכון או לפחות שטחי, לקשור את מהלך מלחמת לבנון 2 לתפקוד לקוי של המטה והגנרלים, או לקיצוצי תקציב הביטחון בשנים הקודמות. צריך לזכור שבמלחמה הזאת מה שהיה צריך החיזבאללה זה להחזיק מעמד ולא להתמוטט. מה שהוא רצה זה למשוך את צה"ל להשתלט שוב על דרום לבנון ואז לנהל נגדו מלחמת גרילה. צה"ל די בחכמה, ניסה לא להיגרר לכך. אבל בלי להיגרר לכך הוא לא היה יכול להרוס את חיזבאללה. בקיצור, לא היה סיכוי לנצח במלחמה הזאת. אולי בגלל זה שרון וברק סרבו להיגרר לפעולה למרות הפרובוקציות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרות ניצחון הן דבר די מעורפל (חוץ מבמקרים המובהקים). מצד שני, אנחנו עוד מעט חוגגים שמונה שנים לאותה מלחמה, ועם הזמן מסתבר שההרתעה שהיא יצרה היא אחת היעילות וארוכות הטווח ביותר שיצרנו. הגבול עם לבנון שקט ביותר מזה שמונה שנים. הלוואי שהמלחמות/מבצעים בעזה, שקיבלו ביקורות הרבה יותר טובות1, היו כל כך יעילות מבחינת הרתעה. 1 זה לא שאין לי ביקורת על ההתנהלות שם, ובעיקר על 48 השעות האחרונות הנואלות, שהוסיפו הרבה נפגעים ואפס הישגים2 אחרים. 2 אם כבר למדנו משהו מאותם שעות, היא הדוגמה העיקרית עד כה ליכולתה של ציפי לבני לנהל משא ומתן ולחתום על ניירות. למרבה הצער, מסתבר שההסכמים שהיא חתמה עליהם לא שווים את הנייר שעליהם הם כתובים. לא סימן מעודד באשר למשא ומתן שנמצא כעת בניהולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגבי ההרתעה שהמלחמה יצרה. בינתיים אין מצב בו יהיה לחיזבאללה אינטרס לפעול למרות ההרתעה. עניין ההרתעה הוא ניתוח רציונלי. התחושה בציבור הייתה כשל תבוסה. אם היו מקשיבים לרמטכ"ל, היו מסיימים את המלחמה אחרי שבוע ואז לא הייתה תחושת התבוסה. המלחמות/המבצעים בעזה לא היו מוצלחים יותר; לחמאס לא היה את כוח האש שהיה לחיזבאללה ולכן הנזק היה קטן יותר-נזק מבחינה כוללת ולא רק בתים הרוסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני אולי ללא תחושת הכישלון החלקית, לא היה צה''ל משקיע בתיקון הכשלים הלא קטנים שאכן התגלו, ולא היה מפיק את הלקחים לעתיד. סיבות ותוצאות זה תהליך מאד מורכב ופתלתל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מאמין בתיקון הכשלים. נראה לי שהיו יותר דיבורים על תיקון הכשלים מתיקון הכשלים. אז במשך מספר שנים הגבירו את האימונים - עכשיו חזרו לאותם הכשלים. מי שבאמת נכשל במלחמת לבנון היה הדרג הפוליטי - ראש הממשלה ושר הביטחון. אחד ה"כשלים" הגדולים של המלחמה הייתה הלגיטימציה והשימוש בטיעון שהבעיות נבעו מקיצוצי-יתר בתקציב הביטחון; כולנו משלמים על כך ביוקר. אם הטיעונים היו אמתיים, היינו צריכים לראות חלק קשיח בתקציב הבטחון שאף פעם לא מקצצים- האימונים. זה הדבר הראשון שקיצצו בטענה שהיתר הוא תקציב רב שנתי. סיפורי מעשיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע כלל שהשקט היחסי בצפון הוא תוצאה של ההרתעה שהמלחמה יצרה (בכלל, אני לא לגמרי משוכנע שהרתעה קיימת במציאות שלנו; זמן קצרצר אחרי הניצחון המוחץ שלנו בששת הימים, למשל, המצרים לא נרתעו מהטבעת ספינת קרב שלנו ואחר כך מפתיחת מלחמת התשה). העובדה שהחיזבאללה לא פתח באש לא מלמדת בהכרח שהוא פוחד לעשות זאת - רק שאין לו כרגע סיבה (גם אז, כזכור, הוא לא ציפה לתוצאה הזו). אנחנו לא הדבר היחיד שקיים בעולמו של חיזבאללה, ומלחמה גלויה בנו היא לא המצב הטבעי שלו שרק הרתעה יכולה לבלום אותו. שבועות מספר לפני המלחמה ב-2006 היו חגיגות שש שנות השקט בצפון, ואנשים נבונים כמו עפר שלח ויוסי ביילין התהללו בנסיגה של שנת 2000 שהוכיחה את עצמה בשש שנים. בדומה לכך, שמונה השנים האלה עלולות בהחלט להתגלות כהפוגה נוספת שמובילה למלחמה נוספת. בינתיים, בשמונה השנים האלה התקיימה לחימה מתמדת בפרופיל נמוך - רק מעט ממנה עלה על פני השטח. מה שלא קרה בגליל קרה בבורגס וכמעט קרה בכמה וכמה מקומות נוספים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום באמת יש לחיזבאללה אינטרס לשמור על השקט. אבל במקביל יש מי שיש לו אינטרס ליצור בלגן. בחזית עזה האיזון הוא דווקא הפוך: הקיצוניים מצליחים ליצור בלגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה לגמרי, סיימתי עכשיו מאמר שטוען משהו די דומה. עכשיו אני עורך אותו כדי לצמצם אותו לאורך המתאים לכתב העת האקדמי הרלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיסטוריה, כמו בהיסטוריה, קשה מאד להוכיח מה באמת גורם למה1, ואי אפשר לחזור על שום ניסוי במעבדה ולבודד פרמטרים. אז אפשר להימנע מדיון, ואפשר לנסות עדיין לבחון את המציאות במבחן הפשוט ופשטני של מה שקורה, ולא מי פוחד, מי חושש, למה בא לו לירות ולמה היום בא לו קפה במקום. לחיזבאללה היו לא מעט סיבות לתגובות כואבות - החל מההתנקשות במורנייה ושאר פעולות על פי מקורות זרים, ביניהם מספר לא מבוטל של הפצצות של נשק שהיה בדרך לחיזבאללה, בסוריה או בלבנון עצמה. אפילו על פי העדות שלך עצמך, הוא מנסה לפגוע בנו מדי יום ביומו, רק במקומות אחרים. ולראייה, ארגונים הרבה פחות חזקים מחיזבאללה ברצועת עה לא נמנעים מלטפטף עלינו רקטות, וההרתעה מולם ומול עזה בכלל נוטה להחזיק שנה-שנתיים עד כה, לפני הסלמות מסיביות. 'מלחמה גלויה' היא כמובן לא המצב הטבעי, אבל מלבד 2006 ממילא לא היתה מלחמה גלויה בינינו, ההרתעה לא מתבטאת בזה שהוא לא פותח מלחמה מלאה, אלא בזה שהוא נמנע לחלוטין משיגור רקטות, נסיונות חטיפה בגבול, ושאר תקריות. שהיו לפני זה מנת חלקו. זה ששמונה השנים הללו עלולות להתגלות כהפוגה נוספת זה טריוויאלי, אבל הרתעה איננה לנצח ואף פעם לא היתה. גם אם יש מלחמה נוספת בעתיד, עדיף בהרבה שהזמן עליה יעבור בשקט על יישובי הצפון והם יהנו משגשוג כלכלי ולא יאלצו לרוץ למקלטים כל שני וחמישי. וניטפוקון: יוסי ביילין הוא אולי אדם נבון, אבל הקשר שלו לקרקע המציאות בשטח ניתק מזה כעשרים שנה לפחות. 1 כן, ברור לי שזו הרמה להנחתה, בעיקר לטווידלדי, אבל אשמח לשמוע ולהחכים מההנחתה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתכוון להביא בנתיים את המאמר שלי כי הוא בדרך לשיפוט, רק אומר שכבר היה לנו תקדים של אותה מדיניות שהצליחה בסה"כ בגזרה אחת ונכשלה בסה"כ בגזרה שניה: פעולות התגמול של שנות החמישים. הסיבות היו לא בצד שלנו אלא בהבדל בין חוסיין ומשטרו לנאצר ומשטרו, גיאוגרפית ופוליטית. כך שהבעיה הגדולה היא שחלק מההתרחשויות או האי-התרחשויות עלולות להיות נעוצות בגורמים שאין לנו שום שליטה עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין שחלק מההתרחשויות נעוצות בגורמים שאין לנו שליטה עליהם. אבל לכן נותר להחליט על החלק שלנו, או להשוות מה היה קורה (אולי - זאת הבעייה כאן) אילו החלק שלנו היה שונה. למשל, אילו מישהו טוען שהמלחמה לא הועילה להרתעה, הייתי מצפה שינסה לשכנע אותי שאילו לא היינו יוצאים לאותה מלחמה, יש סבירות גבוהה שהשקט היה נשמר לפחות כמו עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמעט חוק טבע שלעולם אין להתפס לעולם ההזיות של הפוליטיקה הישראלית. הכל שם ניתק מקרקע המציאות מזמן. אין טעם להכחיש את ההרתעה שהושגה במלחמת לבנון השנייה, בפרט שאנו יודעים זאת מפי הסוס עצמו (שייח נסראללה:"אם הייתי יודע וגו"'). אבל כפי שבעצם אמרת ואמרו כאן אחרים, תוצאת מלחמת לבנון השנייה היתה השתלטות החזבאללה על לבנון. במדינה כמו לבנון לא ניתן להגיע ליותר שליטה ממה שיש לחזבאללה כיום על מהלך העניינים בלבנון. בתוקף הזהות החדשה הזו (שחזבאללה לא בהכרח שש לקבל עליו) השתנו כללי המשחק והתקפה של חזבאללה על ישראל משמעותה סכסוך צבאי מלא בין ישראל ללבנון ולא המשך השגרה של טרור ההתשה הערבי נגד ישראל. כפי שהבריון מן הצד השני נוהג לומר "החזבאללה יגיב ויסגור את החשבון כאשר הדבר יעלה בקנה אחד עם האינטרסים שלו". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |