בתשובה לאריק, 04/02/14 18:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זכותו להביע את דעתו אבל שום מימסד לא צריך לתת לגיטימציה לדעות כאלו כי מתפרש מכך שהן נמצאות בתחום הלגיטימיות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש כזה דבר דעות לא לגיטימיות? תסביר. וחלק ב' - נגיד שיש, אז מי שיש לו דעות לא לגיטימיות מדוע למדינה אסור לתת לו פרס שאינו קשור בכלל לדעותיו? לדוגמה- נגיד שאני פציפיסט ומטיף לפציפיזם, ונגיד שהוחלט ע"י ועדת הדעות הלא לגיטימיות שהטפה לפציפיזם היא לא לגיטימית (ר"ל זכותך להיות פציפיסט אבל לא לגיטימי להשחית את נפש הנוער). ונגיד שאני מועמד לפרס מטעם הקרן לעידוד סרטי קולנוע על סרט תעודה שעשיתי על העצים שגדלים במדרכות תל אביב. האם היית נוטל ממני את הפרס משום שדעותי אינן לגיטימיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעות לא לגיטימיות הן דעות של שינאה כלפי קבוצות שונות או תמיכה במעשי רמח וטרור, למשל אהדה לאל-קעידה, חיזבאללה או חמאס, נאו-נאציזם או פולקיזם שונא זרים כמו הקו-קלוקס-קלאן. כפי שכבר ציינתי, יש כאן נקודת עיוורון כלפי גיזענות יהודית אלא אם כן היא מופנית כלפי יהודים אחרים (כמו למשל עולי אתיופיה). מתן פרס למי שמטיף למסרים של שינאה או אומר שגזען מבחיל הקורא לרצח או גירוש צדק1 , כמוה כהתעלמות מהתכנים הבעיתיים של המסרים הללו ובעקיפין קבלתם לתחום הלגיטימי. 1 צריך להחליף את המילה "כהנא" במילה "בן-לאדן" ולבדוק האם בכלל היתה אפשרות שאמן ערבי המתבטא כך היה יכול להיות מועמד לקבלת פרס כלשהו אבל אסור להשוות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ומי מחליט מתי הדעה עברה את גבול הלגיטימי, האם ועדת הפרס מטעם הגורם עצמו (אקו"ם במקרה דנן) או תקנון ממשלתי כלשהו? 2. ומי שאמר פעם משהו לא לגיטימי אבל שינה את דעתו, האם חייב להודיע פומבית את דעתו החדשה? ובאותו ענין מה תקופת ההתיישנות? 3. ומי שדעתו ידועה בין חברים וקולגות אבל מעולם לא נתן לה פומבי? כמובן שלא הצלחת לשכנע אותי כי האסוציאציה המיידית שלי היא לארה"ב של מקארתי. לא מקום שהייתי מוכן לגור בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, לגבולות הלגיטימציה יש תחומים ברורים - לא שינאה, לא הטפה לפגיעה באחר ולא תמיכה במי שחותר לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונעמי שמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיון שהיא לא הטיפה או תמכה פומבית בדברים הללו, השקפתה הימנית לגיטימית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומוחמד בכרי, וג'וליאנו מר, ושמוליק קראוס, ויהורם גאון, וטוביה צפיר וחווה אלברשטיין ואביב גפן וז'קו מה שמו. לכל אחד יש קופת שרצים. דעתך על כל אחד מהם היא דעתך, ואתה לא יושב בוועדה. מישהו אחר יגיד אחרת- זו הסכנה. לטעמי זכויות האדם הבסיסיות גוברות. האם מי שמחזיק בדעות קיצוניות צריך לחשוש שלא יזכה בפרסים על תרומתו לחברה? האין זה פוגע בזכותו לחופש הביטוי? האין זה שולח מסר של סתימת פיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי נתינת פרסים היא לא סתימת פיות. האם העובדה שאתה יודע שאתה לא תקבל את מדליית הזהב לריצה במאה מטר באליפות הודו הקרובה, את האוסקר או את מדלית פילדס מפריעה לך להביע את דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר הרי ב"קופת שרצים" שכל האומנים שמנית - וגם אחרים נושאים. באמת לא צריך ולא ראוי לפרוק את המזוודה הפרטית של האומן כדי לתגמל אותו על אומנותו בדרך כלל. חופש היצירה וחופש הדיבור הם בהחלט ערכים במסגרת "זכויות האדם הבסיסיות" הגוברות, בדרך כלל, כפי שציינת, על השיקולים האחרים. אלא שיש יוצא מן הכלל גדול, שמתגלם במקרה זה באריאל זילבר: זה כאשר השימוש בחופש הדיבור וזכויות האדם מכוון במפגיע כנגד אותן זכויות. מי שמטיף לגזענות ולהומופוביה, ולא מדובר כאן הרי בפליטת פה או באמירה זניחה, כלומר קורא לפגוע בבסיס שמכוחו הוא תובע את זכותו שלו להביע "דעות קיצוניות", ראוי שלא יזכה לכבוד על ה"תרומה" לחברה. דווקא מניעת הפרס במקרה הזה הייתה בבחינת שמירה על ערכים כמו חופש היצירה והדיבור. אפשר להמחיש זאת בסוג של משל: נניח שהשיר "כהנא צדק" של זילבר היה מועמד לפרס מטעם האקדמיה - בזכות לחן יוצא מן הכלל, ותמליל מבריק, האם במסגרת השיקולים למתן הפרס היה צריך להתעלם מן התוכן? מן המסגרת האידאולוגית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם העקרון שאתה מביע אבל מתנגד ליישומו כי הוא יוביל להתקרנפות. נניח שהמועמד לפרס היה שמוליק קראוס. כן או לא? ונניח שהוא חנן גולדבלט (נניח שהלחין להפליא כמו זילבר וקראוס ביחד), מה אז? האם חייו של האמן צריכים להשפיע על ההתיחסות ליצירתו? ואני שואל עקרונית כאילו לא קיימת זליגה בין חייו ליצירתו של האמן (כפי שאכן היה אצל קראוס). כאילו לא נכתב "כהנא צדק". את שירי אריאל זילבר הפסיקו להשמיע ברדיו מאז שהשמיע את דעותיו, לא את "כהנא צדק" אלא את "בטי בם" "רוצי שמוליק" ו"אגדה יפנית". בשנה האחרונה שבו להשמיעו ולכן גם נזכרו בו בוועדת הפרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אכן מסכים לעיקרון, בהחלט תוכל לעמוד על ההבדל בין שמוליק קראוס לאריאל זילבר או חנן גולדבלט. במקרה שלהם היה בהחלט מקום לבדוק את מתן הפרס, באיזה אופן יש בזה עידוד למעשי אונס ואלימות, אבל אף לא אחד משני אלה (ומכל הדוגמאות האחרות שהובאו כאן) נמצאו תומכים אידאולוגית במעשים הנוראים שמיוחסים להם. וכדי גם לסבר את האוזן, שמוליק קראוס, שהיה יוצר חשוב לפחות כמו זילבר, לא זכה מעולם בשום פרס על יצירתו. האם יש לזה קשר לחבילה שנשא על גבו? נדמה לי שכן. במקרה של זילבר מופיע אומן שגזענותו היא דתו, היא אידאולוגיה מפורשת שבה הוא אוחז ואותה הוא מיישם בפרקטיקה האומנותית שלו ובפעילותו הציבורית. מתן פרס "מפעל חיים" לגזען מובהק כזה הוא מתן פרס לשלילת זכויות אדם בסיסיות בשם אותן זכויות אדם עצמן. שום מערכת דמוקרטית ראויה לא אמורה לאשרר את האוקסימורון הזה, את הזכות לשלול זכויות מאחרים ולקיים אותן במלואן עבור עצמי. אם אתה דואג להתקרנפות, אל תדאג, היא כבר כאן. גן החיות האנושי שלנו מלא קרנפים מכל סוג. ולא, אין סכנה של "מדרון חלקלק" של פגיעה בחופש האומנותי כתוצאה מאי מתן הפרס לזילבר, ולא רק משום שההתקרנפות היא נתון חברתי-פוליטי קיים ממילא. התגובה הקרנפית היחידה עד כה (לבד מן ההתלהמות של דוברים שונים)באה מצד אחר: חרם שהכריזה כבר רשת רדיו מסוימת על אחינועם ניני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זילבר הוא לא עבריין. מפלגות התמודדו בבחירות עם טרנספר במצען. וועדה החליטה להעניק פרס לאומן. באים השוללים ואומרים לא! אישיותו אינה נאה בעינינו, דעותיו אינן נאות בעינינו. כל מה שאמרת גבוהה גבוהה הוא כיסוי דק לכך שאתה לא מוכן שמי שהדעות שלו מעצבנות אותך יקבל פרס ציבורי. האם אתה תכבה את הרדיו בפעם הבאה שישמיעו את "ואיך שלא"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. הטענות שלך פשוט נסתתמו, אז אתה מביא את טיעון העבריינות, כאילו מישהו אמר משהו בכיוון זה, וגורר לכאן את עניין אומן, כי מה?! לגופו של עניין אתה לא מתייחס, אבל יש לך הערות על הסגנון. אני כותב יענו "גבוהה גבוהה" עאלק - שזה מה? - אז תסלח לי, בכיוון הזה השיחה מידרדרת נמוך נמוך, וזה ממש לא מתאים לי. כשתבוא חמוש בנימוקים של ממש ולא רק ברפלקס המותנה להצדיק בכל מצב את העמדות (הימניות? קרוב לוודאי) שלך, אולי נמשיך להתדסקס, ואולי לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות שלי לא נסתתמו. אולי לא הצלחתי לבטא אותן כהלכה. אני אנסה שוב- מהו גופו של עניין? שאתה אומר אמנע פרסים ממי שדעותיו אינן נאות בעיני ואני אומר לא אמנע. ואתה אומר כן, אבל רק לכאלו שדעותיהם חותרות כנגד אותם ערכים שבשמם אני מנסה להגן עליהם ואני אומר - אבוי לערכים האלה אם הם כל כך חלשים שהם צריכים הגנה מפני אריאל זילבר. ועוד אני אומר- אתה דווקא מקיים את הערכים האלה כאשר אתה מגן על אריאל זילבר, ופוגע בהם כשאתה מוציא אותו מהכלל. ועוד אני אומר- מה לדעותיו הפוליטיות של אומן ולתרומתו לתחום בו הוא מצטיין? אלו שלוש טענות בתחום העקרוני. ערבבתי את התחום המעשי ועכשיו אני מפריד אותו- כאן הטענה שלי היא מי שמך? מדוע הערכים של ועדת הפרס לא מספיק טובים ושלך עדיפים עליהם? ומשום הנזילות של כל העניין עדיף בלעדיו, היינו לא להדרש כלל לעניינים שהם מחוץ לתחום המקצועי. אם אתה רוצה לתת פרס על נימוסים והליכות זו קטגוריה נפרדת, ואם אתה רוצה לתת פרס על הלחנה וגם על נימוסים והליכות הרשימה שלך מצטמצמת מאוד ואחרי שנתיים שלוש תשאר בלי מועמדים. הדעה שלי אינה מתוך עמדות ימניות (אין לי מושג מתוך מה יכולת להסיק את זה) אלא דווקא מתוך תפיסת עולם אנרכיסטית בה אתה מותיר כמה שיותר שיקול דעת לאזרח הבודד, וכאשר אתה נמנע מחוקים ותקנות שנוטלים ממנו את האחריות למעשיו אתה מכריח אותו לחשוב ולשקול את צעדיו באופן אחראי ומוסרי. אבל אני לא רוצה שריבוי הטענות יסיט את הויכוח מהעניין העיקרי שהוא הניסיון להעמיד סולם ערכים מסוים כסד שאליו צריך להתכנס מי שיחשב ראוי לפרס, בזמן שהפרס הוא על נושא אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיאלוג הזה לא הפסיק להיות סר טעם, באדיבותך. אתה לא מתייחס אל טיעונים שלי כלשונם וכתוכנם, אלא מתווכח עם טענות שאתה מייחס לי. תזכיר לי היכן בדיוק אמרתי משהו ברוח הדברים שאתה שם בפי?: "שאתה אומר אמנע פרסים ממי שדעותיו אינן נאות בעיני ואני אומר לא אמנע. ואתה אומר כן, אבל רק לכאלו שדעותיהם חותרות כנגד אותם ערכים שבשמם אני מנסה להגן עליהם"... תחפור קצת במה שהגדרת "גבוהה גבוהה" (ממש לא מסובך) כדי שתוכל להתייחס בכלל לדברים העקרוניים, האובייקטיביים. ואגב, הייתה לי טעות (ואני מסתבר לא היחיד שטעה בה) אתה התכוונת לאָמָן, ואני חשבתי שאתה מערב את עניין פרופסור ישראל אוּמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נברר בדיוק מה הטענה שלך אני מוצא שאתה אומר מצד אחד שזילבר הוא מקרה מיוחד כי הוא גזען יוצא דופן (אנא הבא דוגמאות לכך שגזענותו אינה סטנדרטית) ומצד שני שגם קראוס לא היה עובר אצלך בשקט (עובדה שלא קיבל), וצריך לבדוק (נא פרט מה בדיוק צריך לבדוק). אצל זילבר הקריטריון שלך הוא לא לתת פרס למי שמנצל לרעה את חופש הביטוי הדמוקרטי על מנת לחתור תחת אושיות הדמוקרטיה. מן הסתם עבור קראוס יש לך קריטריון אחר. מהו? וכדי לרדת לעומק דעתך אשאל אותך גם על פרופ' ליבוביץ' - האם ראוי היה לתת לו פרס ישראל לאחר שיעץ לחיילים לסרב לשרת בשטחים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיחה היום בגלי צה"ל דיבר מולי שפירא נגד עירוב מוסיקה בהתבטאויות פוליטיות. הוא נשאל לגבי השמעת יצירותיו של ריכרד וגנר וענה שאולי בעוד 10 שנים; כל עוד חיים אתנו ניצולי שואה.. חיים אתנו 23% מאזרחי המדינה שברור מה אומרות הדעות הכהניסטיות של זילבר. אבל הם שקופים ואינם בני אדם, לכן ההיפגעות שלהם אינה חשובה לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וממתי *אתה* נגד השמעת וגנר? (גם בלי חוסר היכולת להבחין בין סתם איכסה לבין השואה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח שלי היה באמת מסורבל אבל השאלה שלך היא אופיינית. רציתי להביא את דעתו של מולי שפירא. אתה ישר מתקיף. במקום לשאול אותי האם אני נגד השמעת מוסיקה של וגנר-אני בעד-אתה יורה: "ממתי אתה... ". מה הקשר לשואה כאן? מולי שפירא הסביר את התנגדותו להשמעת מוסיקה של וגנר באי רצון לפגוע בניצולים. לא בגלל האנטישמיות של וגנר. היו עוד אנטישמים בין המלחינים: שופן למשל בא לתת הופעה ושאל האם יש יהודים בקהל. כשאף אחד לא הודה שהוא יהודי, הוא אמר שאם היה יהודי בקהל הוא לא היה מנגן. יש עוד מלחינים אנטישמים. זו אינה אבחנה בין איכסה לבין השואה. הבעת דעות כהניסטיות לא רק שהן הסתה גזענית אלא זה בשולי החוק. מאז בחירתו של כהנא לכנסת זרמו מים רבים בירדן. בזמן ההוא, לא היו נותנים פרס על מפעל חיים לכהניסט. היום מיכאל בן ארי היה יכול להיות חבר כנסת ואף אחד לא החרים אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ציפר בהארץ הבוקר מדבר בגנותו של זילבר ובזכות ניני מהזוית האישית שלו, וגם איתו אני לא מסכים. הבעיה היא לא אצל הזמר שרוצה לספר לעולם מהן אמונותיו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ועדה החליטה להעניק פרס לאומן. באים השוללים ואומרים לא'' - זה תאור לא מדויק של הדברים. למיטב ידיעתי היתה ועדה שדנה (כמו בכל שנה) בכמה מועמדים, ובחרה מביניהם את מי שבחרה. אומן היה אחד המועמדים שלא נבחרו. אפשר להתווכח האם זה בסדר לתת משקל לדעותיו הפוליטיות של אומן בתהליך הבחירה, כפי שהבנתי שקרה, אבל זה לא שהוועדה החליטה להעניק את הפרס לאומן, ואז הוא נשלל ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי אומן והתכוונתי אמן (זילבר עצמו). יצא טעות מעניינת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, בד''כ מנגנון תיקון השגיאות שלי עובד יותר טוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה משנית: אין זכות אדם בסיסית לקבל פרס. וכן, מי שצועק ומוחה נגד החברה צריך לקחת בחשבון שהחברה לא תאהב ולא תכבד אותו. ככל שהמחאה בולטת יותר (תופסת נפח גדול יותר מהפעילות וקרובה יותר להווה. לדוגמה: יפה ירקוני שממנה נשלל כבוד חשוב בעיקר בגלל התבטאות בולטת אחת, לעומת אביב גפן שפעולותיו בשנים האחרונות הקהו את עוקצן של התבטאויותיו משנים עברו) היא מפריעה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היה פנקס חבר שמי שמחזיק בו נהנה מזכויות יתר. אתה אומר- בוא ניתן פנקס חבר להשתתפות בפרסים רק למי שנמצא בתוך הקונצנסוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש. ארז יוכל למצוא לך המון דעות לא לגיטימיות מימין, ואם הוא ממש יתאמץ - מקרה תיאורטי שלא יקרה לעולם שבו אולי תיתכן אפשרות של סבירות (נמוכה) לקיומה של דעה לא לגיטימית משמאל. אבל זה כמובן לא יקרה במציאות לעולם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |