 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוקיי, אז לאן זה הולך? אי אפשר לא לחשוב על האנלוגיה לספורט וסמים. פעם חשבתי שהספורט חייב להילחם מלחמת חורמה בסמים וחייב לנצח, אבל לאחרונה התחלתי לחשוב שהמאבק אבוד (הרי עוד לא הגענו להתערבות גנטית), והשאלה היא רק מה יהיה הנזק. אם, כמו שאני (עדיין) חושב, אוהדי הספורט פחות רוצים לראות ספורטאים עם סמים, הם יאבדו חלק משמעותי מהעניין שלהם בספורט; אם ירד העניין בספורט, תרד המוטיבציה להשתמש בסמים. אבל לא אלה ולא אלה לא ידעכו לאפס, אלא אולי לאיזו נקודת שיווי משקל נמוכה. בעניין העתקה וזיוף עבודות אקדמיות, נראה שהמאבק עוד יותר אבוד. ה"קהל" של התואר האקדמי הוא מעסיקים וארגונים ממסדיים שמשתמשים בתואר האקדמי כהוכחה למשהו. לעתים קרובות לא ברור למה המשהו שהתואר לכאורה מוכיח רלוונטי (שכר גבוה יותר לעובדי מדינה?). אבל הוא כנראה היוריסטיקה שמועילה במידת-מה. אם באמת ההעתקה והזיוף יגברו, כולם בהדרגה יתרגלו לכך שהתואר הוא היוריסטיקה פחות טובה, וישתמשו בו פחות. במקום זאת, המעסיקים / ה"ממסד" יסתמכו אולי על בדיקה עצמית של כישורי המועמד, מה שיחייב אותם לתת את הדעת אילו כישורים באמת רלוונטיים לקבלה לעבודה ולגובה השכר. ככל שישתמשו בתואר האקדמי פחות, תרד המוטיבציה להעתיק ולזייף, והמערכת תגיע לנקודת שיווי משקל נמוכה יותר. הבדל אחד מעניין הוא שבספורט יש נקודת שיווי משקל אפשרית מעניינת: כל הספורטאים העיליים ישתמשו בסמים (או מה שלא יהיה הדור הבא של מניפולציות בגוף), אולי על השולחן, יהיו אוהדים שזה לא יפריע להם, ואותם אוהדים יספיקו כדי לפרנס את הספורט על סמיו. אני לא רואה איך דבר כזה אפשרי באנלוגיה האקדמית. עצוב רק שעד ששתי המערכות תתייצבנה, יהיו רמאים שיקבלו פרס על חשבון הצדיקים. ובעצם, אם הן תתייצבנה על משהו שגדול מאפס (שימוש לא-חוקי בסמים / תועלת מוחשית מהישגים בספורט; העתקות / תועלת מעשית מתעודה אקדמית), אז יישאר מצב של רמאים שמקבלים פרס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בספורט, לאוהדים אכפת רק אם הם יודעים שX השתמש בסמים וניצח את Y שהוא נקי. אבל במצב בו מפסיקים לבדוק, או שכולם משתמשים ואי אפשר לגלות, אז העניין בספורט נשאר זהה. דווקא בדיקות קפדניות יותר, פוגעות בספורט (מבחינת העניין בו), כי לפתע פתאום, מה שהיה תוצאה ריאלית בימי הסימום העליזים, הופך לתוצאה בלתי אפשרית, ושיאים בלתי שבירים מעצבנים אוהדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה היא שכמו שסמים לא משפיעים בצורה דומה על כל הספורטאים כך גם עם עבודות. לקנות יכולים רק מי שיש לו מספיק כסף (בטח עבודה איכותית). תהיה גם בעייה של קיצוניים. אנשים מוכנים לקחת סיכונים עצומים בספורט כבר היום, אז אם סמים יהיו חופשיים הרבה ספורטאים ימותו משימוש לא זהיר בסמים. באקדמיה, יהיו כאלו שיקנו את כל התואר בכסף ואז לא תהיה לאקדמיה ערך יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רק הבדל קטן אך משמעותי: בספורט הרמאות היא לשם ההישג עצמו, והמטרה הסופית היא השתתפות (או זכייה) באיזו תחרות כלשהיא. במקצועות אחרים (רפואה, הנדסת בנין, ביולוגיה, מחשבים, פסיכולוגיה וכו') הרמאות רק עזרה לקבלת טייטל כלשהוא, אבל הפרקטיקה בעצמה היא המהות של המקצוע, והרמאות בעצם גרמה לך להכשיר בעל מקצוע פגום, שיבצע את המקצוע שלו בצורה פחות מקצועית, ועשוי לגרום כך נזק לא מבוטל. אז עם כל הכבוד לחשיבות של המיקום של האצן בתחרות מסוימת, הנזק הסביבתי של הרמאות בספורט נראה לי זניח לעומת הנזק הסביבתי הפוטנציאלי של הכשרת בעלי מקצוע כושלים. נראה לי שבתגובה שלך אתה רומז ש"כוחות השוק" אמורים להתמודד עם הבעייה הזאת. מול זה אני טוען ש- א. אני לא סומך על כוחות השוק, אפילו לא בתחום שבו הם הוגדרו מלכתחילה. ב. כמו שאומר סטיב בושמי ב'ארמגדון' - הרעיון של לשבת בתוך טיל עם ארבעים אלף חלקים, שכל אחד מהם יוצר על ידי מי שנתן את הצעת המחיר הנמוכה יותר, גורם לי להרגיש קצת לא נוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. מצד שני, במקצועות האקדמיים המעשיים אני מניח שהתעודה ניתנת בעיקר על סמך מבחנים בזמן אמת ומבחנים מעשיים, ופחות על סמך עבודות טקסטואליות מהבית, אז הם יותר חסינים לבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ג'ון גלן כנראה לא מקורי, כנראה בדיחת פולקלור של אסטרונאוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שזה יעבוד באקדמיה. כי אם אפשר להתקדם באקדמיה ככה, אז זה מספיק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |