בתשובה לירון, 12/12/13 9:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אין ספק שמידע חופשי מועיל מאוד, ופרטיות היא רק הרגל תרבותי." יש לך איזה תימוכין לאמירה הזו או לפחות איזה הסבר למה לדעתך היא עדיפה יותר/נכונה יותר על חברתה: "אין ספק שפרטיות מועילה מאוד, ומידע חופשי הוא רק הרגל תרבותי." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב את שאלת הפרטיות (אני לא מסכים איתו בנושא), אבל אתה באמת מבקש תימוכין לטענה "מידע חופשי מועיל מאד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מועיל למי? מידע חופשי על תוכנית הגרעין האיראנית מועיל לשליטי הישות הציונית, אבל לאו דווקא לשאיפות ההתפשטות של איראן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון הכללי של הספר הוא שמידע חופשי מוחלט מונע שאיפות התפשטות, או ליתר דיוק חשיפה מוחלטת כופה התנהגות לא-עבריינית (בכל רמה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמה: http://pleaserobme.com/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מידע חופשי יכול להיות גם מזיק מאד (למשל כשהוא מתנגש בפרטיות שלך, דוגמא אקראית. למשל כשסיסמת חשבון הבנק שלך חשופה לכולם). לכן: א. הטענה שהבאת איננה אקסיומה, ולכן אני באמת מבקש וגו'. ב. זה בעיקר מתחזק כשהיא מובאת מול טענה אחרת. אם שתי הטענות אינן אקסיומטיות, עכשיו השאלה היא מי יותר חזקה. בשביל זה צריך תימוכין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיסמת חשבון הבנק שלך היא חלק מהדברים המעטים שלא אמורים להיות גלויים. ליתר דיוק: אם אתה טוען שלא צריכה להיות פרטיות, אז בדוגמה ההיפותטית שלך צריכה להיות לכל אחד יכולת לקרוא את פרטי חשבון הבנק שלך. עדיין כדי שתהיה משמעות להיות חשבון הבנק "שלך", צריכה להיות רק לך1 אפשרות לבצע בו פעולות. לכן גם אז אולי הסיסמה צריכה להיות סודית (או שצריך להיות אמצעי זיהוי חלופי). השווה לביטקוין. 1 ואולי גם לבנקאי שלך, שעליו אתה סומך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא ברור לך שחשיפת חשבון הבנק שלך יכולה להזיק לך בעוד עשרות צורות כלכליות? לדוגמה: - אני מוכר מכוניות (מוצר א' לצורך הענין). למה שאני לא אפשפש בחשבון הבנק שלך ואציע לך מחיר פרימיום גבוה יותר, מאחר והחסכונות שלך גדולים במיליון שקל משל ריקי כהן מחדרה? - רבקה יוצאת איתך לדייט. אתה ממש נחמד, אבל אחר כך היא נכנסת לחשבון הבנק ומגלה שסבתא-רבה שלה מחדרה היא רוטשילד לידך. נראה לי שנכנסת לרשימת הסינון של הנייד שלה 'במקרה'. - סוכן המשכנתאות שלך חשוף לכל פרטי החשבון שלך, והנכונות לתת לך משכנתא היא בהתאם. - זכית בלוטו. הידד! ארגוני המאפיה עושים מירוץ לבית שלך כדי לסחוט אותך באיומים עקב ההגדלה הפתאומית בחשבונך. לא שבאמת משנה לך מי יגיע ראשון. - מכונת אלגו-טריידינג מתוחכמת עוקבת אחרי הפעולות שלך, ומאחר שהיא תמיד מקדימה אותך במיקרושנייה (יש לה סיב אופטי/שקר כלשהוא אחר ליד הבורסה) היא תמיד מעלה את המחיר של כל מה שאתה רוצה לקנות, או לחילופין יודעת לפניך ולפני אלף הצפרירים האחרים מתי הם הולכים לקנות מנייה, ועושה עליה סיבוב על חשבונכם. - הבוס האופציונלי שלך לעתיד מביט בחשבון ורואה שאתה סוחר באופציות לעיתים. אתה נפסל על רקע הרפתקנות יתר. - הבוס האופציונלי שלך לעתיד מביט בחשבון ורואה שאתה סוחר רק באג"ח מדינה. אתה נפסל על רקע שמרנות יתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על הדוגמאות. לפי תגובה 625504 שאיתה פתחתי את הדיון: אני כנראה לא הולך לחשוף את חשבון הבנק שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאנחנו כנראה מסכימים עדיין לא הופך את תגובתי הקודמת למיותרת, אני מקווה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל לזכותי צריך לציין שהשתמשתי ב"הרגל תרבותי" ולא ב"אמונה טפלה" או "הרגל מגונה". אבל זה בצחוק מפני שאני חסיד גדול של פרטיות, אוטונומיה, אינדיבידואליזם וכיוצא באלה. השאלה היא האם מה שאני חש אינו חלק משמרנות של מי שחי בתחילתו של תהליך שינוי חברתי גדול ומתקשה להסתגל לשינוי, כפי שקרה לשמרנים אחרים בכל דור. פרטיות היא צורך נפשי פרימיטיבי. האם היא מועילה למשהו אחר? אנחנו לא זקוקים לפרטיות באופן ביולוגי. אני לא יכול להעלות בדעתי שימוש כלשהו לפרטיות, או רווח כספי שאפשר להפיק מפרטיות. (חוץ מאספקת פרטיות). מידע הוא כמובן בסיס לכל פעילות שדורשת תכנון כלומר לכל פעילות כלכלית, בסיס לכל מפגש בשוק בין יצרנים וצרכנים, מעסיקים ועובדים, יזמים ומשקיעים. וגם בחיים האישיים יש חשיבות כלשהי למידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העדר פרטיות ניתן לניצול. למשל, סחיטה, איומים, איתור אנשים חסרי הגנה נגד לפשע. גם השלטון יכול להפעיל את אותם אמצעים על אזרחים, כתבו על זה ספר "1984". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין פרטיות אי אפשר לסחוט אותך מפני שכל הסודות ידועים ממילא, אפילו אם הסחטן לא יחשוף אותם, ויהיה קושי לתכנן פשע או לאסוף מידע לצורך פשיעה בלי שהמזימה תתגלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידועים למי? גם הקשר לביצוע התנגשויות המטוסים במגדלי התאומים היה ידוע לפני ה־11 בספטמבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידועים לכל. כל המידע ברשות הרבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נכנס לבעייה של רוחב פס - זה שכל המידע נגיש בפוטנציה זה לא אומר שכולם יודעים הכל. על כמה עמודי פייסבוק אתה יכול לעבור ביום? (גם אם באמת אין לך משהו מעניין יותר לעשות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל כל אחד יכול לדעת, ויש רבים שידעו, ואלה שידעו יודיעו למי שצריך להודיע. מדובר במציאות של הספר שהיא מציאות מוקצנת. זה לא פייסבוק. זו מציאות שבה כל מה שאתה רואה ושומע מוזרם לרשת החברתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא ידעו למי צריך להודיע. או שלא ירצו. או שלא יחשדו. האם כל מי שהולך ברחוב הוא חשוד? אם כן: זו בעיה לנורמטיביים. אם לא: זה עוזר לפושעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהבעיתייתיות בדיון בטענות שלך, היא שאתה משווה בין תפוחים לקומפיילרים (ומשתמש בהתאם במינוחים מעולמות תוכן רחוקים אמד זה מזה). מצד אחד אתה מגדיר משהו כ"צורך פרימיטיבי1", ומחפש צורך "ביולוגי". אלה מרמזים שאתה מחפש תשובה בסגנון 'כשאיש המערות יצא לצוד ממותה/להילחם בחום הקיץ/לנצח את הניאנדרטלים וכו'. מצד שני אתה משתמש במונחים של כלכלה, צרכנים מעסיקים ועובדים - מושגים מודרניים לחלוטין שמסתמכים על תפיסות והגדרות הרבה יותר מתוחכמות (ולכן גם די אירוני שדווקא לגביהן 'מידע הוא כמובן בסיס" וכו'. כאילו המערכות האלה הרבה יותר בסיסיות, עקרוניות וקודמות ל"צרכים הנפשיים הפרימיטיביים"). אתה לא יכול להעלות בדעתך שימוש לפרטיות, אבל חברות בעולם מבזבזות זיליוני דולרים כדי לשמור על הסודות המסחריים שלהן. אז כנראה שהן חושבות שלפרטיות יש ערך כספי. אני יכול להיגרר למונחים שלך, ולספקלץ שפרטיות היא צורך הישרדותי - אתה יכול לקרוא לזה "פרימיטיבי", אבל זה מן הסתם הצורך הכי בסיסי של אדם באשר הוא - מטרתה הראשונית היא להגן על הפרט, על דעותיו, רכושו, רגשותיו, בני משפחתו ומערכות היחסים שלו, ועוד ועוד. הסיבה היחידה שאני לא יכול להיכנס לחשבון הבנק שלך ולהעביר אלי חצי ממנו, היא שאתה לא מספר לי את הסיסמה לחשבון שלך, ולא מגלה לי את צורת המפתח לדירה שלך. ולבסוף, צריך להיזהר כאן מדיון של שחור ולבן - מידע הוא טוב וגם רע, תלוי באיזה רמות, ופרטיות יש בה יתרונות וחסרונות. כמו בהרבה אופטימיזציות אחרות, מן הסתם הפתרון האופטימלי יהיה שביל זהב שמאזן בין שתיהן, ופתרון שהוא קיצוני לאחד הצדדים יהווה מינימום, ולו לוקאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה לא לובש פרטיות, לא גר בה, לא נוסע בה. אפילו לא נהנה ממנה ישירות כמו מבידור, או סיפוק הסקרנות. הצורך בפרטיות היא אילוץ תרבותי, או עוד תעלול של הפסיכולוגיה האבולוציונית. אני באמת לא יודע. אנשים בהחלט מסוגלים לוותר על כמעט כל הפרטיות, למשל אם הם אנשי צוות בצוללת או בטנק. תשווה בבקשה פרטיות וצניעות. החרדים מסתירים ככה וככה, אנחנו מסתירים ככה, ויש (או היו) שבטים שלא מסתירים כמעט כלום. 2. הנקודה הלכאורה חזקה שלך היא שסודיות משמשת מוצר הון. חברות משלמות כדי לשמור סודיות, מפני שהסודיות היא תנאי שמאפשר את הפעילות העיסקית שלהן. הבעיה היא שסודות מסחריים ופרטיות הם לא בדיוק אותו עניין, לפחות לא מבחינה רגשית. אישית אני בכלל לא בטוח שסודיות בתחום העיסקי היא באמת חיונית לחיים כלכליים יעילים בהנחה שיש לרשותנו טכנולוגית הנגשת מידע יעילה. נניח שעל כוכב לכת רחוק יש יצורים תבוניים טלפתיים. אין אצלם סודות. האם הם לא יכולים להתארגן כחברה ולא יכולים לקיים פעילות כלכלית? נכון, יתכן שיסבלו מבעיית המרעה השותף בתחום המחקר והפיתוח, אבל מצד שני יהיה להם סיעור מוחות אינטנסיבי הרבה יותר מאשר לחברה שלנו, ויחסכו לעצמם את כל שאר עלויות השוק1 (שיווק, חקר שווקים, ניהול מוניטין). בכל אופן, כפי שאמרתי סודיות היא לא בדיוק פרטיות. אנחנו מוטרדים מאבדן הפרטיות ולא מזכויות סודיות של חברות מסחריות. 1 יתכן שלא תהיה לטלפתים כלכלת שוק בכלל - קשה להיות אנוכי ותחרותי בחברה שבה הכל גלוי ומקובלות חברתית היא המדד להצלחה. יתכן שחברה של טלפתים תטה להתנהלות הרמונית ולא תחרותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה קצת טריקי, אני לא לובש פרטיות כמו שאני לא לובש בטחון אישי, לא גר בחופש ולא נוסע בשיוויון. ככה זה עם מושגים מופשטים. זה לא הופך את הצורך בהם לנחות. זה שאנשים מסוגלים לוותר על משהו זה לא אומר כלום. יש אנשים שחיים ללא יחסי מין, יש אנשים שחיים כעבדים, ויש אנשים שחיים ללא עין ימין. אז מה. וזה שתרבויות שונות שמות את הקווים האדומים שלהן במקומות שונים לא אומר שכל סולם הערכים הוא חסר משמעות. 2.דוגמת החברה הטלפתית היא אה ואף חשבתי עליה לגבי הדיון הזה. לדעתי אין לך (או לי או לכל אדם אחר) שום מושג מה זה אומר בכלל להיות חלק מחברה כזו. יש מצב שהחוויה הזו יותר דומה לחוויה של נמלה בקן נמלים מאשר של אדם תבוני ואינדיבידואלי. אחד הדברים העיקריים שמבדילים אותי ממך זה שאני - ואני בלבד (תודה לאל) - הצופה של המחשבות והרגשות שלי. לא ברור לי שזה לא ההבדל העיקרי. חברה שבה אני יכול לחוות את המחשבות שלך בדיוק כמוך, היא חברה שברמה מסוימת אין הבדל תודעתי-קוגניטיבי בין הפרטים שלה. אז כל אחד מאכלס גוף פיזי שונה? אז מה, לא ברור מה זה אומר בכלל. כל התיאור הזה היה בשביל לומר שהדוגמה הזאת בעצם חסרת משמעות כי היא רחוקה מדי מהחוויה האנושית, ולכן לא רלוונטית לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה בעצם המחלוקת ביננו? אני טוען שפרטיות חשובה לי אבל אני לא יודע מדוע ותוהה האם היא אכן תהיה מועילה בעתיד, ואתה, מה אתה טוען? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טוען שהיא חשובה, אבל כסוג של ערך אנושי בסיסי ולא כאיזה גחמה לא ברורה. היא מהווה חלק מהגבולות שמגדירים כל אחד מאיתנו בנפרד מרעהו, וודאי כחלק חשוב ממה שמגדיר את האינטראקציה בין אנשים. וכן שהיא מועילה, אפילו באספקט הכלכלי ולא רק ברמה הפסיכולוגית והרגשית. דוגמאות לתועלת הזאת פזורות לאורך הפתיל. יש לי הרגשה שכמו דברים אחרים (חופש, סקס, כסף), פרטיות היא מושג שאתה מבין את חשיבותו רק כשהוא ניטל ממך. ואז זה כמובן מאוחר מדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |