|
||||
|
||||
לאמיתו של דבר, לימודי ספרות *בהחלט* יכולים לעקר את נפשם של תלמידים. באופן אישי, קראתי ספרות יפה כבר מילדות, והשנים בהן כמעט הפסקתי לקרוא היו שנות התיכון, באופן מובהק כי לימודי הספרות פיתחו לי אלרגיה לספרות (עבר לי. בכל זאת הייתי בן טיפשעשרה. על הציונים שלי בהיסטוריה כדאי לא להרחיב את הדיבור). גם קריאת 'בית בודנברוק' לבגרות זכורה לי כחוויה מזעזעת (ככה זה כשמשפחה מתיישבת לארוחה בעמוד מסויים, ומתחילה לאכול שלושים עמודים לאחר מכן, ובדרך אני לומד מה כל אחד לבש ואיפה הוא הניח את הידיים ואילו מבטים הוא נעץ במי. מאוד עמוק, אבל משעמם נורא). בקיצור, חוששני שהגברת לוקה בתסמונת האקדמאית הידועה, לפיה המקצוע שהאדם עוסק בו הוא החשוב באמת, וכל השאר - עומס מיותר שאפשר לקצץ. לגבי ההתנשאות של מדעי הרוח: אמנם, בתור מי שעיסוקו במדעי הרוח, אני בהחלט רואה בהם יתרונות מסויימים, אבל ההתנשאות נובעת לדעתי מגאוות-עניים - כמו של אציל מרושש המתנשא על איזה סוחר שאמנם הוא חסר כל כתר, אבל עשיר. ופה אין לזה קשר למתמטיקה, אלא לכלכלה: יותר מדי אנשים חושבים שאם הם למדו משהו באוניברסיטה, זה מקנה להם *זכות* מולדת לרמת פרנסה מסויימת. דא עקא, שמסתבר שלמרות שאינטל קולטת פה ושם בוגרי פילוסופיה וספרות וכן הלאה, השוק להיסטוריונים ומנתחי-ספרות-באיזמל הוא די קטן. ואז האדם צריך להסביר למה "מגיע" לו להיות מועסק בשכר גבוה, מה שעמיתו המהנדס - שקרא הרבה פחות שייקספיר שלא לדבר על רומנים אפריקאיים מודרניים ומבין הרבה פחות בפוסטקולוניאליזם ותולדות אירופה המודרנית - 'זכאי' לו. כמובן, אין לזה כל קשר לזכות או למעלות אישיות, אלא לכך שכנראה השוק מוכן כרגע לשלם יותר למהנדסי מכונות מאשר למהנדסי ספרות או היסטוריונים (כמובן, בתור היסטוריון אני משוכנע שהמצב הטבעי הוא הפוך...). אבל כשלא מכירים בכך שלהגינות וליושר ואפילו לקושי הלימודים אין שום קשר לזה, מגיעים למצב בו צריך להסביר שאתה נעלה מאחרים, ולכן 'מגיע' לך . |
|
||||
|
||||
(כחובבת ספרות שנהנתה בשיעורי ספרות) סיפורים כמו שלך מעצבנים אותי, כי הם מערבבים "משעמם" ב"מזעזע". אני יכולה להבין שהשתעממת מקריאת תיאור ריאליסטי מפורט, אבל "אלרגיה" או "זעזוע" הן מילים שמאפיינות את החוויה של צעיר (לצורך העניין, צעיר גנרי ולא אתה אישית), שכל מה שהוא מתקשה להכיל זוכה לשמות התואר האלה. היעדר פרופורציות. כלומר, אם תומס מאן מזעזע אותך אז באיזה מקום על הסקאלה עומד רצח רבין? בתור המבוגר שאתה כיום, סביר להניח שבכל זאת היית מוצא זיק זעיר מאוד של עניין בתיאור הספרותי ההוא, וגם אם לא, היית מניח אותו בצד ועובר לספר אחר. ודאי לא היית פוסל את הספרות כולה (מקסימום מתרחק מעט מהז'אנר האמור) וגם לא את לימודי הספרות כולם. |
|
||||
|
||||
החווייה הייתה מזעזעת. הספר לא. כמדומני שכחובבת ספרות את אמורה להבדיל בין 'ספר משעמם' ל'חווייה מזעזעת'. (אה, כן, ויש הרבה מקום לזעזוע. זה לא שחור לבן). אבל את מחמיצה לגמרי את הנקודה: אני קורא ספרות מילדות, ומשום-מה המשכתי וקראתי עוד ספרים של תומאס מאן, ואפילו את 'יוסף ואחיו'. אבל הדוקטורית המכובדת שהתחילה את השרשור לא הצליחה לעבור את השלב של הצעיר הגנרי. *אני* לא פוסל את הספרות כולה כי הלימודים בתיכון היו גרועים. היא פוסלת את המתמטיקה כי הלימודים בתיכון היו גרועים. כיוון שהיא התקשתה להכיל את לימודי המתמטיקה - הם "עיקרו את נפשה" (זה קצת יותר קיצוני מ'מזעזע'. אם לימודי מתמטיקה עיקרו את נפשה, אני מקווה שהיא חיה מאז בבידוד, כי החיים עלולים לזמן דברים יותר גרועים מלימודי מתמטיקה). |
|
||||
|
||||
זה כל העניין, ההגזמות הפראיות בתיאורים... (וכן, ''עיקרו את נפשה'', זו כנראה נפש מאוד מוגבלת וצרה). |
|
||||
|
||||
(אולי ב'עיקרו' היא התכוונה לומר שנטלו ממנה את היכולת להבדיל בין עיקר לטפל). |
|
||||
|
||||
הכול מתמקד באיכותו של המורה. |
|
||||
|
||||
כמה שאתה צודק, ועדיין עתיד ההוראה כנראה נמצא בשיטות ללימוד עצמי. מה שהיום הולך וכובש חלקים הולכים וגדלים באקדמיה סופו שיגיע גם לבתי הספר. אני לא מדבר רק על קורסים מקוונים רחבי הקף (תרגום שלי), אלא גם על תוכנות מהסוג של בית ספר וירטואלי. לדעתי תוך עשרים שנה לכל היותר מורה יהפוך למשהו אחר, עם דגש על חינוך חברתי וערכי. הגידול הניכר של תעשיית המשחקים בישראל בשנתיים-שלוש האחרונות, עם השאיפה לשנות את החינוך הם, לדעתי, סימנים טובים שחלק מהבשורה יצא גם מכאן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |