 |
|
 |
||
|
||||
 |
תומר פרסיקו מגיב לשיחה שפורסמה ב"הארץ" בין יורופסקי ליובל נח הררי: ציטוט: "הגישה האנטי־הומניסטית הזאת לא רק שאינה רואה בחיי אדם ערך בפני עצמו, אלא אינה רואה בחיים בכלל ערך, אלא מודדת אותם רק על פי מידת הסבל או ההנאה שהם מפיקים. מדובר בצד האפל של אותה רגישות מוסרית מוגברת לסבל המתעצמת בזמננו. זו הופכת, בהתפרקותם של אידיאלים מקיפים (שלא לדבר על ערכים מסורתיים), למדד היחיד שנחשב בר תוקף. בעולם שבו הרדיפה אחרי “חוויות” ועונג הפכה לסיבה היחידה המניעה אותנו לפעולה (למה נוסעים להודו? למה עושים סמים? למה רואים סרט? למה מחליפים עבודה? “בשביל החוויה”), גרימת סבל הופכת להיות הסיבה היחידה להימנעות מפעולה". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקדמת אותי, בדיוק התכוונתי לקשר לכתבה הרהוטה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטפוק: זה מאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עולם מוסרי המצומצם אך ורק למשוואות של סבל והנאה הוא עולם מוסרי רדוד, שאינו מסוגל לתפוס תמונה מורכבת בה השלם גדול מסכום חלקיו (כמו שקורה, למשל, בחברה האנושית). למעשה, עולם כזה אינו יכול בסופו של דבר גם לנמק מדוע רע מוסרית לגרום לסבל. נכון שסבל זה “לא נעים”, אבל תרבויות לא מעטות מחזיקות שהלא־נעים הוא חיובי מבחינה אתית (עיינו ערך סגפנות)." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי הסגפנות פחות עניינה. הוא הציף את העובדה שבני אדם פעמים רבות מוצאים משמעות בסבל שלהם. זה לא אומר שהם בהכרח מחפשים סבל, אבל יש (לא רק בתרבות הפרוטסטנטית) אתוס אנושי כולל ש"המאמץ משתלם". ולעתים המאמץ כרוך בסבל או שהסבל מובנה לתוכו נתון. זה אמור במנגנונים חברתיים רבים: מסעות ממושכים לארצות לא מוכרות, טקסי חניכה מסוכנים, אימונים צבאיים, לילה לבן לפני בחינה חשובה, עבודה רבת שנים כשוליה של אמן (היום קוראים לזה בניית מסלול קריירה מלמטה למעלה), וכולי וכולי. במסגרת זאת, מי שמעניין אותו אך ורק אם סבלת במסע הכומתה שלך או בשנותיך הראשונות כמחזיק העפרונות של ג'יוטו, מפספס את העיקר. מכאן כמובן אין לגזור שסבלו של צד ג' (אנושי) לא כל כך נורא כי הוא במילא ימצא בו משמעות. וכמובן, זה תקף רק לבני אדם, כי חיות אינן יכולות למצוא משמעות בסבלן, אין להן את המנגנון הזה - הפרה הכואבת שנותקה מהעגל שלה לא תכתוב על זה שיר ותשלח לכתב עת. אבל פרסיקו צודק בכך, שהתמקדות רק בשאלה "זה נעים לי?" או "זה לא נעים לי?" מפספסת פעמים רבות את העיקר. ומה שעושים הטבעונים זה לשאול את זה. זו שאלה טובה בתור כלל אצבע אינטואיטיבי הקורא לחזור להתבוננות פשוטה במצב בע"ח, אבל זה בסיס תיאורטי מאוד רעוע לבניית השקפת חיים כוללת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה כן, בדוגמאות שכחתי מקרים כמו יצירות אמנות שנולדו בעקבות סבל, אסון או תנאי מחייה קשים (נגיד, מכלול יצירתה של פרידה קאלו). ושוב, זה לא אומר שיש להאדיר את הסבל או לחפש אותו, אבל מן הסתם אנחנו זקוקים למנה מדודה של (התגברות על קושי) כדי להמשיך הלאה ולשגשג נפשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי להזכיר גם שמקור התפתחותם של הבלוז והג'אז הוא העבדות האפרו-אמריקאית, מה שכמובן לא מצדיק אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסיקו מדבר על פרות, אם מגיעים לרמות כאלה של האנשה של משמעות הסבל בחיי הפרות, מן הראוי להשאיר להן להחליט בעצמן על כמות הסבל שהן רוצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. מי הגיע? לאיזה רמות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גארי הגיע לרמות כאלה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלזון המחמד של בובספוג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה המסקנה מכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטובת קוראי חו"ל: http://tomerpersico.com/2013/10/23/harari_yourofsky_... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא חד! [עומד ומוחא כפיים] |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |