 |
|
 |
||
|
||||
 |
ביקורת מעניינת של ההיסטוריון יואב גלבר על "1973: הקרב על הזיכרון" של גדעון אביטל-אפשטיין. מה שיש לו לומר על הספר קצת מעניין, מה שיש לו לומר בשולי הדברים - מה שכנראה בוער לו לומר - מעניין יותר. "היעדרה של היסטוריית המלחמה אינו מקרי, כמובן. מחקר היסטורי חותר אל האמת, ומלחמת יום הכיפורים כובלת את החברה הישראלית בשקרים מרגע שפרצה: למן נאום ה"לא הופתענו" של גולדה מאיר ב–6 באוקטובר, דרך כתב המינוי שניסחה הממשלה לוועדת אגרנט אחרי המלחמה ועד לספרות האפולוגטיקה והמחקר האקדמי שהתבסס במידה רבה על האפולוגטיקה ועל תיעוד בעל פה. כל אלה יצרו פן אחד של זיכרון קולקטיבי "מטעם" או "מלמעלה", המתנגש עם פן אחר של הזיכרון הקולקטיבי הצומח מלמטה ובא לידי ביטוי בזיכרונות, בספרות יפה, בשירה, בקולנוע עלילתי ודוקומנטרי ובשנים האחרונות גם בתקשורת. המחקר ההיסטורי מאיים על שני הנרטיבים האלה של הזיכרון ועל מה שביניהם, ואיש אינו מעוניין בו, למעט החוקרים עצמם ואולי עוד כמה משוגעים לדבר." "כל השאר [מה שלא נכלל בכתב המינוי] לא נחשב כדורש חקירה, והמסר היה ברור: משלב הבלימה ואילך הדברים התנהלו "בסדר", שלא לדבר על אלה שטוענים עד היום שהמלחמה היתה ניצחונו הגדול ביותר של צה"ל. אלא ששום דבר כמעט לא היה "בסדר": המתקפה של אוגדה 210 ברמת הגולן, קרבות חטיבה 14 באזור החווה הסינית, הקרב של גדוד 890 בציר טרטור 42, כיבוש החרמון והקרב בעיר סואץ לא התנהלו בשלב הבלימה ולא בנסיבות של הפתעה. כולם היו עקובים מדם, רצופים שגיאות ורחוקים מאוד מלהתנהל "בסדר". ... כל אלה אינם שייכים לוויכוח על גבולות הגזרה וחלוקת האחריות בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. כולם בתחומו של הצבא. המדיניות לפני המלחמה – נכונה או מוטעית - התבססה על ההנחה שהצבא חזק דיו לשרת אותה, והצבא הכזיב." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמר קלינטון לג'ורג' בוש האב על כלכלה: זו המלחמה...בכל מלחמה היו פשלות שעלו בהרוגים. אי הוודאות ונטייה לקחת סיכונים בקלות ראש, מבטיחים את הפשלות הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם היתה המחשבה הראשונה שלי כשקראתי את גלבר. אבל אם להניח שהוא יודע את מלאכתו, אז משתמע (והרי הוא רק רמז כאן על התזה, לא פירט ונימק אותה) שלדעתו היו כשלים צבאיים יותר מהנורמלי במלחמות, אם יש דבר כזה ''נורמלי במלחמות'', ומכל מקום יותר מכפי שהיה סביר לצפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל להשתמש במונח ''נורמלי במלחמות '' צריך לעשות דוקטורט בנושא-אם כבר לא נעשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, זה יכול להיות נושא פגז (או שמא נאמר, נושא נשק-לא-קונבציונלי) להיסטוריונים צבאיים: לנסח מתודולוגיה לניתוח כמותי של אחוזי הצלחה בפעולות בתוך מלחמות, וכך לבדוק עם שמץ אובייקטיביות איזה צבא באיזה זמן היה מוצלח יותר ואיזה צבא פחות. בקירוב הכי גס, בכל קרב צד אחד ניצח וצד שני הפסיד, או שהיה תיקו, ולכן אחוז ההצלחה הממוצע הוא חמישים. אבל רוב הקרבות אינם סימטריים: נניח, אפשר לפחות לפעמים לדבר על צד אחד שתוקף וצד שני שמתגונן, ואז לבדוק מה אחוז ההצלחה הממוצע לתקיפות ולהגנות. וכמובן גם זו חלוקה גסה, אפשר מן הסתם לעשות הבחנות עדינות יותר, כיד הדמיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר מחקר של יהושפט הרכבי (ששכחתי את שמו) הוא מתייחס לאחוז האבדות מכלל האוכלוסיה. הצ'צ'נים מובילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שמדובר לאורך שנים. במלחמה בודדת אני מניח שאין על פרגוואי במלחמת_הברית_המשולשת [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרכבי נפטר לפני מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. אתה ודאי מתייחס למישהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמה מהניצחונות היו ניצחונות פירהוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה בתור התחלה את fighting power של ון קרפלד ואת העבודות של טרבור דופוי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |