|
||||
|
||||
אני לא לגמרי מבינה את ההנחה המובלעת שעולה מחלק מהתגובות כאן, לפיה אם דמויות במשחק יהיו כפופות לדיני המלחמה המשחק יהיה מהנה פחות. הרי כל הרעיון במשחקים האלה, אם אני מבינה נכון1, היא שאתה צריך להשיג מטרה מסוימת תוך התמודדות עם מכשולים. למה שמכשול שהוא נהר או ירי מדמות "אוייבת" או שנגמרה לך המחסנית עד שתשיג שלושה מטבעות זהב הם מכשולים שמגבירים את האתגר, אבל מכשול מסוג "אתה צריך לירות באויב שלך בלי לפגוע בילד שהולך להביא מים" הורס את המשחק? 1ואני מסייגת כי בפעם האחרונה ששיחקתי במשחקי מחשב שהם לא ספיידר סוליטר שיחקתי ב"קין" או משהו מפוקסל להפליא דומה. |
|
||||
|
||||
זה רק מוכיח פעם נוספת שמעודך לא היית גבר1. חלק מן ההנאה של רבים מן השחקנים הוא עצם היכולת להרוג ללא מוסרות המוסר, כולל מראות הדם וחלקי הגופות. למעשה ישנם משחקים שזה עיקרם, ואילו השגת היעד בהם היא משנית. 1 אם כי אני לא כזה אבל אני מכיר מישהי שנהנית עד מאוד ממראות דם, גופות וסבל (כל עוד הם לא אמיתיים). |
|
||||
|
||||
משחקי מחשב הופכים לאמצעי לספר סיפור. משקלם של הסיפור והארועים האמוציונאליים הכרוכים בו, הולכים וגוברים במשחקים עכשוויים. במשחקים טובים, דרגות החופש של השחקן משתנות באופן דינמי גם במהלך ההתמודדות עם אתגרים, כך שהארועים והדיאלוג שמנוע המשחק מכתיב, הם חלק בלתי נפרד מהתפתחות הסיפור. השחקן מתמודד אמנם עם האתגרים כשלעצמם, אבל חלק חשוב מהעניין הוא ההשתתפות בחוויית הסיפור. כדוגמה המשחק The Last of Us [Wikipedia] וביוטיוב אפשר למצוא המחשה ויזואלית איך נראה מחשב בימים טרופים אלה. כמובן שלא כל המשחקים הם כאלה, וכשמדובר במשחקי מלחמה בעלי אופי של סימולציה, את כמובן צודקת. לדעתי המגמה שתארתי תתעצם, ואת צריכה לשאול את עצמך אם היית רוצה לצנזר סרטי מלחמה שיש בהם פשעי מלחמה, או בכלל סרטים יש בהם פשעים. (הסנדק?) הנקודה שלי היא שמשחקים יהפכו לאמצעי אינטראקטיבי לספר סיפור, ואפילו לפתח במשותף את הסיפור, ולכן צריך להתיחס אליהם כפי שמתיחסים ליצירות אחרות מסוג זה. |
|
||||
|
||||
המגמה שאתה מתחייס אליה כבר כאן. לדוגמא גשם כבד וזה עוד בלי לדבר עם המגמה ביפן ששם עושים משחק מחשב, ומוצאים סדרה וסרט שממשיכים את העלילה, ועוד מדיות נוספות (קומיקס, ספר וכו') דוגמא נוספת: המשחק והסרט |
|
||||
|
||||
לא הכרתי את ''גשם כבד''. משחק דכאוני. |
|
||||
|
||||
מאד. הוא עושה את העבודה שלו טוב מאד. המשחק מתחיל בקיץ, מואר, פרצופים שמחים ומחייכים, ילדים משחקים בגינה, צחוק והמון אושר. ואז הוא משנה את הטון, הופך להיות קודר, אפרורי, גשם, פרצופים מדכאים. סיפור מדכא - אבל גם נהדר. |
|
||||
|
||||
למה לצנזר? אם הבנתי נכון, העניין הוא להוסיף לסיפור את חוקי המלחמה באופן כזה שהם יהיו *חלק* מהסיפור. בעוונותי לא צפיתי ב"סנדק", אבל אני מניחה שיש שם התייחסות מסוימת למשטרה ולחקיקה האמריקאית/ניו יורקית כעניין שהוא חלק מהמציאות באותה מידה שגשם או שמש, הדרך הנכונה לבשל פסטה והעובדה שמישהו מת אם שולחים אותו לשוט עם הדגים הם חלק מהמציאות. זו לא צנזורה, זו התייחסות לעוד אספקטים. |
|
||||
|
||||
משחקי מחשב הם תחום סופר יצירתי מתחדש בלי סוף בכל צורה ופן שלו,כל הזמן. להגביל קטגורית משחקים שווה ללהגביל סופרים או ציירים (כמובן שאין מניעה של משחק מסויים לקבל על עצמו כל סוג של חוקיות) |
|
||||
|
||||
התיחסות זה גם לתקוע צרור במישהו שמוחה נגד ביצוע פשעי מלחמה. אני מניח שאת לא מסתפקת בהתיחסות סתם, את רוצה התיחסות חינוכית. אני לא חושב שמישהו היה מעיז להעלות בימינו תביעה כזו לתעשיית הסרטים. בכוונה הזכרתי את ''הסנדק'', מפני שבסרט רב תהילה זה, זה לא סתם הפשע משתלם, לא סתם המשטרה חסרת אונים ומושחתת, אלא יש מידה לא מעטה של גלוריפיקציה של הפשע המאורגן - מסר לא בדיוק חינוכי. |
|
||||
|
||||
רוב המגיבים פה הלכו משום מה לכיוון של הנאה מהאלימות המדומה עצמה – אני לא יודע אם הם משחקים ככה בעצמם, או שהם מנסים להגן על איך שלדעתם חושבים מי שכן משחקים1. בתור מי שכן משחק והרבה, אני יכול להסביר מכיוון אחר: "להשיג מטרה מסוימת תוך התמודדות עם מכשולים" זה תיאור כללי של (רוב מכריע של) משחקי מחשב. העובדה שכולם כוללים התמודדות עם מכשולים לא אומרת שכל מכשול הוא מהנה באותה המידה, או שכל המכשולים מתאימים זה לזה, ומכאן העובדה שיש כל־כך הרבה סוגי משחקים שונים – יש מי שנהנה מ"מכשול" שהוא הצורך לדייק, יש מי שנהנה מ"מכשול" שדורש מהירות תגובה, יש מי שנהנה מאינספור מכשולים אחרים, וכל אחד ישחק במשחקים אחרים. באותה המידה שאי אפשר להגיד "ממילא, בכל סרט יש קונפליקט, ואז העלילה מתקדמת עד שהוא נפתר, אז מה זה משנה אם נוסיף לכל הסרטים גם מתקפת חייזרים?", גם אי אפשר סתם ככה להוסיף מכשולים באקראי למשחק בלי לפגוע בו. אני בטוח שאם היו מוסיפים לספיידר סוליטר שלך מנגנון שבו חייבים ללחוץ על הקלפים בנקודה מסוימת אחרת חייזרים יורים בך ואת נפסלת, זה היה די מעצבן. לא כי לחיצה במקום הנכון היא לא מכשול מעניין באופן כללי, אלא כי לא זה המשחק שבאת לשחק באותו הרגע. בפרט לעניננו – גם אם נגביל את עצמנו למשחקי יריות בגוף ראשון (הסגנון שהצלב האדום מתייחס אליו), יש הרבה תתי־סוגים שונים. משחקים מסוימים מעריכים דיוק ותכנון, ולהם אין בעיה להוסיף חוקי מלחמה – למעשה, ברובם היו מאז ומתמיד מגבלות על פגיעה באזרחים וכו'. משחקים אחרים מתמקדים יותר במהירות תגובה וקצת דיוק, ובהם זה כנראה לא יעבוד. בדרך כלל המשחקים האלה גם לא מתאמצים להיות מציאותיים, ובשנים האחרונות האופנה היא שהאויבים בהם יהיו זומבים וממילא אזרחים לא יימצאו שם. אם ניקח לדוגמה את המשחק הראשון שראיתי שהפריע לצלב האדום, Black Ops 2 – אומנם לא יצא לי לשחק בו, אבל שיחקתי במשחקים אחרים בסדרה, ואין לי ספק שמי שמחפש "להרוג ללא מוסרות המוסר, כולל מראות הדם וחלקי הגופות", או "לפוצץ הולכי רגל תמימים על מסך המחשב", לא ישחק בזה. זה משחק שממילא מטיל מגבלות על הרג, מוביל להפסד מיידי אם יורים באדם הלא נכון או במקום הלא נכון, והשינויים שהצלב האדום היו רוצים להערכתי לא היו משנים ממש את המשחק, אלא יותר את העלילה. 1 אין ספק שיש שחקנים שנהנים מתוספת אלימות במשחקים שלהם, אבל זה חלק לא גדול מתעשיית המשחקים, והתרשמותי (ואולי תקוותי) היא שהגישה הזו קיימת בעיקר בקהל יעד צעיר יחסית (18 מינוס). |
|
||||
|
||||
למה לא להפוך את המשחק לבאמת ריאליסטי? הרי ההתנהלות מול החוק הבינלאומי של הצבאות השונים מסביב לעולם היא מלאת דיפלומטיה, שקרים, משחקי כוח, גלגולי עיניים ומוסר כפול. תסריט טוב יותר למשחק מחשב: אתה צריך לירות באויב שלך (ילדים זה collateral damage) ולנהל את השקרים והטיוח שלך מול העולם והתקשורת תוך כדי ניסיון לצמצם את הפגיעה באמינות שלך כצבא נאור. כל זאת תוך כדי תלונות על הפרות של הצד השני וניהול התקשורת המגויסת. משחק מלהיב המשלב אקשן ואסטרטגיה. ריאליזם! |
|
||||
|
||||
בתור איילה אתה מתלונן דווקא על הפרות של הצד השני? |
|
||||
|
||||
את מבינה את ההנחה לפיה אם דמויות בסרט יהיו כפופות לדיני המלחמה הסרט יהיה מהנה פחות - לפחות עבור חלק ניכר מהסרטים? |
|
||||
|
||||
לא יודעת מה זה ''חלק ניכר''. אם ב''הסמויה'' היו מתארים עולם שהכל בו מציאותי אבל אין חוק שאוסר על סמים, למשל, היא לא הייתה יצירה משובחת כל כך. אני מניחה שאם דיני המלחמה היו זוכים ליחס כלשהו ב''במבי'' זה היה הורס את הסרט. בהחלט. |
|
||||
|
||||
בואי לא נתווכח על כמויות אלא על עיקרון. חלק ניכר הוא חלק מספיק גדול, כך שתוך כדי זה שאני כותב מיד עולים לי עשרה סרטים מלבד במבי בהן זה נכון. אם הסכמת על העקרון, לפיו החוק הזה היה הורס או מסרס חלק ניכר מהסרטים שאנו כה נהנים לצפות בהם - את יכולה להבין למה זה יעשה דבר דומה לחלק ניכר ממשחקי המחשב שאנו1 כה נהנים לשחק בהם? 1 אנו מטאפורי, משחק המחשב האחרון שהפונז שיחק שכלל יריות היה אסטרואידים. נראה לי שאפילו הוא לא היה עומד בקריטריונים הנ"ל - אין שם דרישה לברר אם האסטרואיד מיושב בטרם מפצפצים אותו לחתיכות. בדיעבד אני חושב שזו דוגמה לא רעה, חללית שמסתובבת בחלל ומטרתה לפצפץ אסטרואידים לא שונה עקרונית מצייד נאצים/חייזרים/חיילי אויב רעים שמסתובב בטירות/רחובות/מבוכים ומפצפץ כל מה שזז. |
|
||||
|
||||
"השינויים המוצעים לא צריכים לחול על משחקים לא־מציאותיים, כגון משחקי פנטזיה של ימי הביניים או משחקים עתידניים המתרחשים בחלל." על איזה חוק אתה מדבר? החוק הבינלאומי, או "החוק" שאומר שמשחקי מחשב צריכים להתייחס לדיני המלחמה? כי ההצעה של הצלב האדום היא בדיוק זה - הצעה והמלצה. לא ראיתי בשום מקום הצעה לצנזר או לכפות. |
|
||||
|
||||
אם זו רק הצעה או המלצה אני מניח שהיא משפיעה על מקבלי ההחלטות הרלבנטית כמו שדעתי משפיעה עליהם, ולכן כל שנותר לנו הוא הדיון הפילוסופי ותו לא. |
|
||||
|
||||
התנצלותי הרבה, שכחתי שהאייל נועד לדיונים פרקטיים בלבד. (ולגופו של עניין - אני מניחה שהצלב האדום דאג שעמדתו תגיע אל מקבלי ההחלטות ואילו אתה לא, כך שלפחות מהבחינה הזו אני לא בטוחה אם דעתך תשפיע עליהם באותו האופן) |
|
||||
|
||||
זאת בדיוק מה שהתכוונתי לומר - אם ממילא אנחנו ברמה הפילוסופית, למה את מעלה טיעונים של 'אבל זאת רק המלצה', במקום להתמודד ברמת העקרון? |
|
||||
|
||||
על איזה עקרון אנחנו מדברים? |
|
||||
|
||||
העקרון לפיו (וזו ההנחה שנראתה לך לא מובנת בתחילת הפתיל) הגבלת מדיום אמנותי-בידורי - כמו סרטים באנלוגיה שלנו - והכפפתו לחוקי מלחמה ושאר דינים בינלאומיים, אכן פוגעת באופן משמעותי בהנאתם של הצופים/משחקים באותו מדיום. בערך כמו - ומעניין שהאנלוגיה הזאת מוזכרת במאמר - שהכפפת המדיומים הנ"ל לחוקי הפיזיקה תהיה גם היא משקולת כבדה על צווארם של היוצרים וגם של הקהל. כפי שהאנלוגיה הזאת אגב מוזכרת במאמר, זה נשמע די מופרך - כאילו צריכה להיות קורלציה בין רמת השמירה על חוקי הפיזיקה לרמת השמירה על דיני המלחמה. איך אפשר לקבוע מה רמת השמירה על חוקי הפיזיקה בסרט? אם כל האנשים מעופפים זה די ברור, אבל אקדח שיורה עשרות קליעים בלי להחליף מחסנית, אנשים שנופלים מבנין בן חמש קומות ויוצאים עם שריטות קלות, אוטובוסים שמזנקים מעל פער של עשרה מטרים בקצה הכביש שלהם - כל אלה בעצם מבדילים בין עולם הסרט לעולם האמיתי. אז כנראה שגם מותר להם לגרום מזק קולטרלי שלא לפי אמנת ג'נבה. מה שדי מנטרל כל תוקף מהדרישה המקורית של המאמר. ואולי טוב שכך. |
|
||||
|
||||
נראה לי שבפועל סרטים מכפיפים את עצמם לרוב למגבלות הללו. אחד מסימני ההיכר של גיבורים ''טובים'' שמקל על ההזדהות אתם הוא הוא אי הפגיעה בחפים מפשע. כמובן שזה לא מחייב (לפעמים יש נסיבות שלא מאפשרות את זה. לפעמים הגיבור הוא סתם אדם מגעיל). |
|
||||
|
||||
אבל "הרעים" פוגעים בחפים מפשע, לפעמים אפילו מבלי לשים לב. יצא לי לראות ביום כיפור את מהיר ועצבני 6. יש שם סצנות בהן טנק נוסע על כביש מהיר, ועולה על מכוניות (על ימין ועל שמאל). האם בסרט מתייחסים לאנשים שמתו ברכבים הללו? האם הגיבורים עוזרים להסיט את הטנק מהכביש בשביל להפחית את הנזק והמתים? האם הגיבורים נותנים עזרה ראשונה או קוראים לאמבולנס? אני מניח שזה ברור שהתשובה לשאלות הללו היא "לא" |
|
||||
|
||||
הם רעים. ככה לא יפה להתנהג. אבל גם הגיבורים ה"טובים" בסרטים הללו אינם מהסוג האכפתי. אם כבר מזכירים את "מהיר ועצבני" והזכרנו בדיון אמינות של הפיזיקה בסרטים, מהי המהירות המקסימלית שאליה מגיעה מכונית בסרטים הללו? |
|
||||
|
||||
נו, זה די ברור, קוראים לזה נורמה. בניגוד לחוק. אפילו שם זה נעשה לפעמים בצורה מגוחכת ומאד קשה לסיספונד - מקלישאות סרטי גיבורי העל המעצבנות ביותר, זאת הסצינה שכשסופרמן (לצורך הענין) נלחם ביריבו תוך טיסות ופיצוצים שטוחנים גורדי שחקים לאבק באמצע עיר הומה, מתי שהוא הוא עוצר לשתי דקות כדי להוריד איזה ילד מאיזה עץ, או משהו מקביל - ואז חוזר להרוס את העיר על יושביה הקולטרליים, לא לפני שהאקט המטופש נתן ליריבו פור של שתי דקות ועוד שבעה בניינים הרוסים. |
|
||||
|
||||
אבל גם כאן מדובר על נורמה ולא על חוק. |
|
||||
|
||||
אתה מזכיר לי את הסצנה האלמותית ב-''משפחת סופר על'' שבה הגיבור עוצר באמצע מרדף אחרי שודדים בשביל להוריד חתול מהעץ ע''י שליפת העץ מהאדמה וניעורו, ואז הטחת העץ במכונית של השודדים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |