בתשובה לארז לנדוור, 26/09/13 12:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"כל המחקרים" זו הגדרה מעניינת, בפרט כשזה ממש לא 'כל המחקרים', אלא שניים-שלושה חוקרים (בערך) בפרט כשאתה מביא סימוכין כמו הכתבה הדי גרועה של אדליסט, ובפרט כשאם ישראל 'לא הופתעה' אזי היא הייתה צריכה להתחיל להיערך ולגייס מילואים קודם לכן, ואז לספוג את המכה המקדימה בתנאים הנוחים לה (כפי שיחסית קרה בצפון), ובפרט כאשר, נו, הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בזמן קודם לכן מראים תמונה מאוד אחרת. דרך אגב, לטענות כמו של אדליסט יש תשובה עובדתית: הוא טועה. הנה, למשל, הטענה ש"כדי להבין עד כמה מוצקה ההנחה הזאת, די לשאול מדוע לא הגיעה פקודת המלחמה לשני הכוחות שעמדו בשטח מול הסורים והמצרים. החטיבה הירושלמית בתעלה וחטיבת השריון 188 ברמת הגולן לא ידעו שהמלחמה בשער, עד שמן השמיים התנפלו." היא שגויה, ואני מצטט מהספר של אילן סהר על לחימת חטיבה 188, פשוט כי הוא מולי, לא כי הוא היחיד: "6 באוקטובר, 1000: מח"ט 7 השתתף בקבוצת פקודות פיקודית שהתקיימה במפגש בשטח ובה נאמר כי הולכת לפרוץ מלחמה כוללת בשעה 1800". ועוד: "בבוקר 6 באוקטובר 1973 זומן מפקד פיקוד הצפון למטכ"ל. נאמר לו שם כי על פי ידיעה שהתקבלה בלילה ממקור מהימן ביותר עומדת לפרוץ מלחמה בחזית רמת הגולן ובחזית התעלה באותו יום בשעה 18:00. ההוראה בשלב זה הייתה להנחות את הכוחות בחזית לבצע את ההכנות הנדרשות למלחמה. בשעה 10:00 כינס מפקד הפיקוד את המח"טים והודיע להם "צפויה מלחמה היום".אבל מנטלית התכוננו ל'יום קרב', לא ל'מלחמה' (מה שעוד נועץ מסמר בארון התיאוריה). ועוד: "רפול הוא אוגדונר הרמה. אין איש בעולם, כולל דיין וגולדה, שיכול לעצור בעדו לתקוף ראשון אם הוא יודע בביטחון שיש מלחמה, או לפחות להזיז את הטנקים מהרמפות שכל הארטילריה הסורית מכוונת אליהם". יש רק בעיה אחת: רפול לא היה אוגדונר הרמה בפריצת המלחמה. 36 הייתה אוגדת מילואים, ואת האחריות על הרמה הוא קיבל *אחרי* פריצתה. למעשה, בשלב מסויים היה בן-שוהם זכרונו לברכה מפקד כל הרמה, בתור המח"ט הבכיר - אבל לא הייתה אוגדה פעילה. ולגבי הטקטיקה, הבעיה לא הייתה הארטילריה הסורית, במקרה זה, אלא מסת הטנקים הסורית. הנפגעים מהארטילריה היו יחסית מועטים, והמטרה שלה הייתה במידה רבה לגרום לכולם להיות עם מדפים סגורים ולהוריד את הראש כשהסורים צולחים את המכשולים. ואת זה היא עשתה. "זו הסיבה שגם אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, הקפיד על הפקודה לא לצעוק "מלחמה". אחרי המלחמה הוא נאנס לתרץ בנימוקים שכן אמר, אבל מח"ט 188 לא ירד לסוף דעתו. אבל למה שיתריע מפני מלחמה אם חצי שעה קודם לפריצתה, אומר לו אישית ראש אמ"ן שלא תהיה מלחמה?" שוב, זה לא "אחרי המלחמה". זה מתועד היטב: הוא אמר לפני. וכן הלאה וכן הלאה. כמובן, יש שלב - כמה שעות לפני - שבו ההנהגה מבינה שתהיה מלחמה. והיא בהחלט זחוחה מדי. אבל בשלב הזה, כבר הופתענו. הזמן שלוקח להוריד פקודות מהרמה המדינית לרמת החייל לא נמדד בדקות, וההסתמכות על האמונה שהמלחמה תפרוץ ב-1800 (לא ברור מי אחראי לזה, כי אשרף מרוואן אמר 'לפני חשכה' או משהו כזה) גרמה לכך שהאמינו שיש כמה שעות יותר ממה שהיה, וכך גם מהלכים כמו ההכנות לתקיפות חה"א השתבשו קשות, שלא לדבר על כך שכוחות יבשתיים שכן זכו לדיווח חשבו שיש להם עוד זמן להכנות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות: הספר של אילן סהר הוא על לחימת חטיבה *7*. על 188 יש מחקר מסווג אחד, וגם הספר של אבירם ברקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק הערה - מה שאני הבנתי מהספר של אבירם ברקאי, זה שהכוחות בשטח של חטיבה 188, ברמת מפקדי הפלוגות, לא ידעו שמולם מלחמה כוללת ביום הראשון, ונו, אחר כך זה כבר נהפך לסמנטיקה. לא שהספר מאד מפורש בענין, הוא עוסק יותר בתאור פרטני של האנשים והקרבות ומה שבפועל התרחש בשטח, ופחות בפרשנות כללית של מי ידע מה ומי התכונן למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט: הם לא ידעו, אבל לא בגלל שהמח"ט לא ידע. אם אני זוכר נכון, הוא מציין שלמח"ט נאמרה 'מלחמה' אבל זה לא עבר הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל המחקרים התכוונתי לסרבנותה המתועדת היטב של גולדה לקבל כל פתרון שהוא בסיני, כולל נסיגה חד צדדית מגדות התעלה. לגבי ההפתעה, גיוס מילואים היה חושף את ידיעת הממשלה על פרוץ המלחמה ולכן אין היגיון רב בטענתך שכך היו עושים לו אכן היו יודעים עליה. לפי אורח חשיבתם, צה״ל היה מתגבר בקלות על צבאות האויב כמו בששת הימים ולכן לא היה צורך בכך, גם אם המחיר הוא הפקרת היחידות המוצבות על הגבולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיגה חד צדדית היא לא פתרון, כפי שגם אתה, כמדומני, טרחת להזכיר בנושא ההתנתקות (אם כי כמובן לא התנגדת לנסיגה). מעבר לכך, כבר לינקקתי למסמכים המתועדים היטב לכך שגולדה מאיר הייתה נכונה למו"מ ולוויתורים; שהיא קראה למו"מ ישיר (שסאדאת לא היה מוכן לו) עוד לפני 1973. ולגבי ההפתעה: שום חושף ושום נעליים. ישראל גייסה מילואים כמה חודשים קודם לכן, במהלך כוננות 'כחול לבן', וגם במקרים קודמים (כולל בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, אבל נזכיר רק את 'רותם', ואת גיוס המילואים ל'קדש'); ישראל התחילה לגייס מילואים עוד לפני שעת פריצת המלחמה (זו אחת הסיבות לכך שהמתקפה הסורית נכשלה: המילואים הגיעו לרמה הרבה לפני הלו"ז הצפוי); ובכל מקרה, גם גיוס כללי שיציב כמה אוגדות מוכנות להתקפת נגד מאחורי המעברים, באזורים שאינם נצפים על ידי המצרים, לא היה חושף שום דבר. הכנות למלחמה מייצרות המון מידע, ואם היו מבינים אותו לפני, היו מגייסים, אומרים "חששנו, מפני שזיהינו סימנים ש*אולי* אפשר, קיוינו שלא יהיה ולכן לא הכנסנו אותם לקו כדי לא ליצור מתח* אבל שמרנו אותם כדי להיות בטוחים, ואכן - הידד, הם תקפו וכיסחנו להם את הצורה, זה יראה להם". צריך זמן כדי לגייס אוגדות מילואים; אם אתה יכול לקצר אותו בלי לחשוף תכניות בפני האוייב (ואתה יכול), אתה עושה את זה. לא סתם תכנית 'סלע', למצב כזה בדיוק, כללה גיוס מקדים של שתי אוגדות מילואים. אה, כן. והבה נזכיר גם שהציבור בישראל, בתחילת מלחמת ששת הימים, למד מהתקשורת שהיא התחילה במהלך מצרי, ורק אחרי זה טרחו לספר לו שאנחנו פתחנו במתקפת-נגד מקדימה, הלא היא מבצע מוקד; ב'קדש' גייסו מילואים באמתלה של חשש התלקחות בגבול ירדן, ואחרי כמה ימים סיפרו להם שהם הולכים למצריים. גם כאן, לא הייתה *שום* בעיה לנקוט מהלך הטעיה כזה או אחר קודם לכן. *דיסקליימר: החשש מיצירת מתח בפריסת כוחות בתעלה *אכן* היה אחת הסיבות לכך שגיוס המילואים עוכב... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |