 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא פעם חברים, אני קם בבוקר עם חשק בלתי נשלט לומר לחברי ההנהלה הנפלאים באייל, שלום! כן שלום קטן, מה יש? לידידי בנפש מר בן-יעקב למשל, לדובדוב החמוד, ולאחרים רבים ונפלאים.. אולם וכל פעם מחדש אני נתקל בבעיה : זה לא הולך ככה בפשטות לפתוח את המחשב להתחבר לאייל ולומר להם שלום! צריך סיבה! וסיבה טובה אקדמאיית! הם אנשים משכילים ואינטלקטואלים שאין להם זמן וסבלנות לכל הבריות שמבקשים לשאול לשלומם- צריך לשים את "השלום" הזה בתוך מסגרת! אקדמאית! מה אתם חושבים, זה לא סתם והם לא סתם אנשים! זה מה שהביא אותי ליצור את המכתב הרצ"ב ולהביאו לידיעתם, וכך "להגניב" דרכו איזה שלום קטן- שכאמור הוא הוא משאת נפשי.. (איך ההקדמה- בחיאת דובדוב!) אם כן, רצ"ב העתק מכתב פתוח (גם כאן במכתב פתוח עסקינן) שהופנה אל הפיזיקאי דר' יואב בן-דב, בו נטען עם כל "החוצפה" שבדבר, כי : " החלקיק, כל חלקיק הינו ייצור חי!" טענה זו, אם תאושר ויהיה לה תוקף, תעשה בלגן שלם.. ואם לא, די לי בד"ש שהצלחתי להגניב דרך העתק המאמר, אל חברי ההנהלה הנפלאים. ------------------------------- תוכן המכתב הפתוח : שלום דר' יואב בן דב, בינואר השנה, פניתי אליך דרך המייל, עקב עייון מקרי באתר שלך ובראשי הפרקים לתורת הקוונטים שהוצעו (בקמצנות) באתר. כעבור ימים ענית לי , ואני מביא להלן את העתק תשובתך, במטרה להזכירך בנושא.. " ----- Original Message ----- שלום אלברטFrom: yoav ben-dov To: Albert Shabot Sent: Tuesday, January 29, 2002 5:00 AM Subject: Re: website ( Yoav Ben Dov ) דבריך מעוררים למחשבה, ואני אישית סבור שקיום האל הוא עניין של אמונה וחוויה, ולא צריך הוכחה מדעית כזו או אחרת. גם בקשר לדברים שקורים לך בחייך האישיים, הביטחון בא מתחושה פנימית ולא מהשכל והמדע. בכל אופן אני נוסע לחו"ל ולא אוכל לקבל דואר אלקטרוני עד תחילת מרץ. בברכה, יואב בן-דב " כפי שרמזתי לעיל, "הקמצנות" של הרישומים שהוצעו באתר לגבי תורת הקוונטים המעניינת, הביאו אותי להזמנת הספר מישראל (אני חי בפנמה) ולקרוא אותו עם חשק בלתי נסתר.. אתמול סיימתי את הפרק האחרון. דר' יואב, ברצוני לספר לך משהו - אנא, ברצוני להנות מזכות ההקשבה עד תום.. באחת משיחות חולין עם אישתי, סיפרה לי לא מזמן על טלפון שקיבלה מאחותה בארץ, ובין היתר שאחותה קנתה חתול חמוד ושבעלה "אבי" לא כל כך היה בעד הרעיון, אבל , ברגע שאבי נכנס הביתה, החתול הולך אליו ונדבק אליו, למרות שהוא לא כל כך רוצה אותו ומלכתחילה, ולמרות שלא הוא שנותן לו את האוכל.. דבר מעניין שסיפרה לי אותו כבדרך אגב לסיפור קניית החתול. מה שמשך את תשומת ליבי בסיפור הזה, הוא פעולה מחשבתית , תוצר לוואי של קריאת הספר, ואני מודה באשמה.. לשאלה מדוע הולך החתול לאבי (למרות שלא מטפל בו ולא רוצה אותו..) אין לנו לתת לה מענה מלבד שהחתול "אוהב" ללכת אל אבי. זוהי ההגדרה והשפה שהאדם משתמש בהם להבנת מאורע מעין זה וההסבר שלו. יתכן ואם נחקור את המאורע ונתעמק , הדבר יוביל אותנו לסיבות שדרכן נבין מדוע ובכל זאת החתול הולך לאבי , אולי למשל ריח מיוחד שנודף מאבי, כמו זיעה מסויימת שהחתול רגיש אליה גורמת למשיכתו אל מקור הריח, אם כי אנו עלולים תמיד , ומדרך הטבע, להתקל במצבים לא ברורים ובלתי מובנים ברמה זו או אחרת, ולפתור אותם בדרך המוצא שעמד עכשיו לרשותינו : "החתול אוהב ללכת לאבי" , או החתול רגיל לקפוץ, או החתול אוהב ללכת לפינה ההיא.. במילים מתאימות, זהו הסימן לתודעת החתול. אנו רואים "באהבתו" "והרגליו" כסימן ברור ומובן לקייום "התודעה" שבחתול. אנו מזהים את התודעה זו דרך הרגליו ונטייותיו, כאשר אין להם הסבר ממשי, והדבר דומה במדוייק להרבה פעולות "סתמייות" שהאדם עושה מבלי שיהיה להן הסבר מניח את הדעת וההגיון, אם כי הדבר הזה ניתן לצפייה ומורגש יותר אצל החתול מאשר האדם, זאת כי רמת תודעת החתול היא יותר "פרמיטיבית" מאשר התודעה המפותחת אצל האדם, ומכאן נובעת הרגשת הביטחון בזיהוי התודעה אצל החתול. לדוגמה, תחושת הצימאון, ניתנת לצפייה ולזיהוי אצל תינוק בן יומו, יותר מאשר אצל אדם מבוגר, כי בד"כ למבוגר הרגלים וצרכים שביכולתם להעיב על הצפייה והזיהוי לתחושת הצימאון, ותמיד ניתן לחשוש שהוא שתה את המיים בגלל שהוא רגיל לשתות מיים אחרי האוכל ולא בגלל צימאונו וכך הדבר מקשה על פעולת הזיהוי, ובמקביל, סביר להניח שלתינוק שנולד אתמול אין "הרגלים" מסויימים וניתן לזהות אצלו בקלות את תחושת הצימאון ואף להצביע במדוייק על רגע הצימאון ורגע הרוויה. לא כך הדבר באבן למשל. אין לאבן תודעה משלה שמייחדת אותה ושניתנת לזיהוי ע"י מאפיין שאפשר להצביע עליו. ודווקא במקרה של האבן, פעולת הזיהוי אמורה להיות קלה ייחסית, כי כל תודעה שהיא, אם היא קיימת באבן, אמורה להתגלות על ידינו בייתר שאת ובקלות ייחסית, כי מטבע הדברים, מנקודת מבטה של העין האנושית לפחות, האבן היא הרבה יותר "פרמיטיבית" ופחות מסובכת באלפי מונים מהחתול למשל. אם כן, נחזור לתודעה שגילינו אצל החתול של אבי, ובטעות אולי אני קורא לה "תודעה" והמילה המתאימה, יתכן, והיא "נפש". כלומר, ישנו דבר, שאנו עדים לו כי אנו מרגישים אותו, והדבר הזה נקרא על ידינו במילים שונות ומשונות, כמו תודעה, נפש, נשמה, רוח חיים.. אולם ולמרבה האירוניה, הזיהוי שלו נעשה ע"י הפרת תכונת הסיבתייות הרגילים אליה. אנו משתמשים בשמות המעורפלים האלו, בידיעה מושלמת מראש, שאין לנו בשבילם שום הגדרה וזאת כי אין לנו כלים להבנתם, אולם כן יש לנו את "הכלים" לזהות אותם. שוב, ולמרבה האירוניה, אנו משתמשים בתיאורים אלו, ברגע שנבצר מאיתנו הבנת תופעה או פעולה, ואז ברגע המסויים הזה אנו מבחינים מזהים ומחליטים שלדבר הזה תודעה, נשמה.. ואז אנו מכריזים עליו : הוא חי. נניח שיש לנו אדם בריא וצעיר שמסיבה מובנת שניתנת לתיקון מיידי, גרמה לו למוות מוחלט ( הפסקת פעולת הלב והמוח בד בבד) ונניח שהסיבה הזו תוקנה על ידינו בזמן קצר ייחסית, כך שניתן היה עדיין להחזיר את הכל לקדמותו בשלום, כי פרק הזמן הזה שלקח לנו לתיקון "הבעיה" היה קצר דייו, והתאים של אותו הגוף עוד לא התנוונו או עוד לא התקלקלו או עוד לא עברו לשלב של "אין-חזור". ואם כן, נוכל להניח שיש בידינו ברגע מסויים "גוף בריא ושלם" אך בלי רוח חיים, כך שברגע נתון האדם שצופה על המקרה דנן עומד חסר אונים, כי אין לו את הכלים המקשרים בין האדם כגוף לאדם כתודעה או כנפש. מעניין הוא, אם מקרה כזה נזדמן למעבדה אנושית כל שהיא.. קל יותר לחקור "מקרה" כזה, אם נשוא המחקר הוא "גוף" פחות מסובך מגוף האדם, וכמובן ניתן למצוא גוף כזה במציאות, שניחן בתכונה הזו : גוף חי אך מופשט, וישנו "ייצור" כזה בטבע שנקרא : "החד-תאי" שלצורכי הניסוי המחשבתי שלנו, נקרא לו גם "כגוף" חד-תאי . אם כן, ולצורך השאלה המעבדתית שלנו (הגדרת הקשר בין הגוף לנפש), נוכל להשתמש בגוף המופשט הזה, אולם ולפני זה (ואולי אף לצורך זה), עלינו להביט כצופים בתכונה של "תודעה" ולזהות אותה בייצור הזה, ורק אחר כך להתחיל בניסוי (המחשבתי) . מה שמעניין הוא, שאם כל הפעולות הנצפות בייצור הזה הן צפוייות מראש על ידינו, אזי אותו ייצור יהפוך לדידנו לחומר. הוא הדבר לגבי אבן. האבן היא "חומר" שמורכב מפחם וקרבון כל עוד היא נשלטת על ידינו, ויש לנו את היכולת לחזות את מיכלול הפעולות שקשורות באותה האבן, אולם , אם נניח שאותה האבן וביום בהיר אחד זזה בסנטימטר אחד הצידה מבלי שהופעל עליה שום כוח שמוכר לנו, אזי וסביר להניח שנכריז על אותה האבן כיישות חי לכל דבר. אותה האבן והחל מאותו הרגע ואילך, הינה יישות "וגוף" חי בשבילנו, הצופה האנושי, וככזאת, סביר שיש לה תכונות החי המסורתייות כתודעה נפש.. ואם יבוא מישהו מחר, ויסביר לנו את מקור תזוזת האבן בסנטימטר, למשל כתוצאה של כוח שדומה לכוח הנוצר משדה מגנטי ושלא היכרנו עד אז, אזי נמשוך את ההכרזה שלנו על האבן המסכנה שנתנו לה כיישות חי ורק מאתמול, נשלול את זאת מכל וכל, ואותה האבן תחזור להוות "חומר" לכל דבר עבורינו, ולו כי יש בידינו כבר את היידע המספיק בשביל ליצור את אותה "התזוזה" של האבן מאתמול, ושנתוניה לא הייו ידועים לנו עד לרגע נתון. הייצור החד תאי, חייב להייות דבר מיסתורי בשבילנו, ברמה כלשהי, ע"מ להמשיך ולזכות בכינוי "ייצור". מאותו רגע שייתאפשר לנו "צפי" מדוייק ייציב ובלתי מעורער לכל התופעות הקשורות לאותו "חד-תאי", אזי אותו "חד-תאי יהפוך בשבילנו "לחומר". "צפי" מדוייק, הוא בהכרח "שליטה" מדוייקת ומוחלטת באובייקט הנצפה. אומנם, ישנו הבדל בין לחזות מאורע מסויים לבין לגרום לאותו המאורע שייתקיים בפועל שזוהי בעצם ההגדרה של "שליטה", אולם "הצפי" שאנו דנים בו כאן (לצורך הגדרת "חומר" / או להפיכת המושג "ייצור" למושג "חומר") מתייחס לכל הרמות ולכל השלבים, ולא לשלב נתון אחד או שניים שניתן לחזות אותם , ולכן אין סיבה שלא תימצא בידינו "השליטה" המלאה על האובייקט אם יש בידינו את הרשימה המלאה והמושלמת "לצפי" המדוייק שלא פוסח על שום שלב והחיזוי שלו. כלומר ובצייור שמזכיר משוואה מתמטית, ניתן לבנות את המשוואה : A+ B + C =X כאשר A,B,C הינם כל צירופי השלבים שניתנים לחיזוי ו-X מייצג תוצאה משתנה אך ידועה מראש לכל צירוף של שלבי החיזוי, כך שאם נראה ב- "X" כייצור החד תאי שכמובן יכול להשתנות בהתאם לכל צירוף , ונדע לפתור את כל אפשרוייות החיזוי של המשוואה הזאת מבלי להשאיר שום מרכיב (צירוף) במשוואה בלי חיזוי , אזי נוכל להכריז על "X" "כחומר", והראייה לזאת היא, החיזוי לעוד אחד מהשלבים, שהבה נקרא לו "בשלב המכריע", והוא : B+C+A=X1 , וזאת כאשר "X" נמצא במצב מנוחה (X1 = מצב מנוחה), וכאשר B,C,A מהווים שלבים שלמים ותקינים, והאפשרות עומדת לרשותינו ליצור עוד צירוף -או נקרא לו "שלב ביניים" אחד (בהנחה שידוע לנו מראש) בשביל להחזיר את X1 אל מצבו הקודם "X" . מכאן, השליטה המלאה והמוחלטת בחומר, או לפחות "ההכרה התיאוריטית" שניתן לבצע כל שלב נתון מתוך יידיעתינו המוחלטת לכל הצירופים הקשורים באובייקט שישנם בפועל ושניתן לחזות אותם, הינו תנאי בל יעבור לזיהוי "חומר" . אם נחזור "לגוף בריא ושלם" של האדם שעמדנו לפניו חסרי אונים, נוכל כאן לזהות את החוסר-אונים זה ולקרוא לו בשמו : הגוף הבריא הזה המונח לפנינו, היה בשלב הזה "ייצור במצב מנוחה", ולמרות שכל שאר חלקיו עדין שלמים ותקנים, אין באפשרותינו ליצור את שלב הבניים , צירוף נסתר ולא ידוע, במטרה להחזיר את "הייצור" למצב אחר ידוע . ואם נניח ונדע להגיע לצירוף המיסתורי הזה שנעלם מעינינו, אזי אותו גוף יהפוך עבורינו לחומר לכל דבר, ואפילו אם הוא בצורתינו ובדמותינו. אותו העיקרון ניתן להפעיל על "החתול" החמוד של אבי, שאנו רואים בו כייצור עם תודעה או ייצור חי, כי בנוסף לאי- יכולתינו להתמודד עם ניסוי "השלב המכריע" שכמובן יכול להמצא בו החתול, התווסף לנו כאן עוד שלב שאין בכוחינו לחזות אותו כי אין ביכולתינו להבין אותו ואת מרכיביו, והוא השלב של הליכת החתול אל אבי, למשל. אין ספק, שאותו העיקרון של זיהוי חומר וייצור, ניתן להפעילו גם על "הייצור" החד-תאי הפרמיטיבי הידוע . אולם, וגם אם נצליח לפתור את "השלב המכריע" באותו הייצור (קרי להחיות אותו) , הרי אחד השלבים או הצירופים הקשורים בו חייבים עדין להיות נתונים נעלמים, אחרת יכלנו למצוא את הצירוף שמתאר את השלב ליצירת אותו היצור, ודבר מעין זה ולענייות דעתי, עדין איננו. אינני יכול להתנתק מהחתול של שרדינגר המפורסם כאשר אני חושב על חתולו החמוד של אבי, והשאלה שמשותפת לשניהם היא : מדוע, הקהילה הפיזיקאית והמוחות האנושיים המרכיבים אותה, אימצו את חתולו של שרדינגר ופינקו אותו ככל שידם השיגה, ובמקביל הזניחו את חתולו של אבי ובעטו בו אל הרחוב ואל חסדיו הדלים.. מדוע לכל הרוחות לא נתנו את דעתם על חתולו של אבי? מדוע נקטו בפעולת האי-צדק של איפה ואיפה הזאת ! האם החתול של שרדינגר הוא מזן טוב יותר? ממשפחה טובה יותר? הבה ניבחן את הנקודה הספציפית הזאת : מהתחלת המאה שעברה, קבוצת אנשים בעלי מוח סלקטיבי ממיטב המוחות האנושיים, עסקה בשאלה אחת ויחידה : איך יתכן שחלקיק דומם קטן יכול "לדעת" שאני "יודע"? השאלה הזאת וכמובן מייצגת את אחת השאלות המופשטות ביותר, והיא עברה הרבה גילגולים וצורות וניסוחים, אולם תמיד נטתה למופשטות הזו שתיארתי : "איך יתכן מצב מעין זה ולכל הרוחות..!" ברצוני ללכת לניסוי המקורי שהוא הוא האבא האחראי ללידת הילד הממזר הזה (השאלה האבסורדית) , ואני מדבר על הניסוי של האלקטרון ושני החורים (הסדקים) : איך יתכן שלאלקטרון ישנה תופעה של "התנהגות"? כאשר שני החורים פתוחים יש לנו על המסך מסר גלי של התאבכות ואותו האלקטרון ישלח מסר של כתם על המסך אם תסגור לו את אחד החורים ותתן לו לעבור אך ורק דרך חור אחד (או אם תבדוק מאין נקודת כניסתו), וכאילו זוהי הדרך שלו לצעוק כחלקיק כנגד הגבלה זו ! הבה נקרא לילד בשמו, ונתאר את המקרה בפשטות ונאמר זאת בריש גלי : הדבר הזה שיגע אותם ! הייתי רוצה , דר' בן-דב, לשאול אותך שאלה ישירה וכנה : מהו ההבדל בין מסר לבין הקו בצורתו המאובכת שקיבלנו על המסך כתוצאה מאחד משלבי הניסוי? הבה נניח שבמקום צורת הקו המאובך, קיבלנו צורת רישום שאמרה : חייך אכלת אותה ! זהו ולכל הדעות מסר הלא כן ? ואם נקרא למסר המצחיק הזה ב-Y אזי חייבים להתקיים במסר הזה Y כל התכונות המאפיינות של כל מסר- כמו: חייב להיות לו מקור מוגדר, כלומר מישהו מוגדר (המקור) שלח אותו והתכוון רק אליו ולא למסר כלשהו אחר והראייה לזאת היא שהוא צייר (כתב) במסר שלו דבר מסויים שנותן רק את המשמעות הזו שהתכוון אליה ולא משמעות אקראית אחרת. כך שאם ברצונו (המקור) שנבין דבר אחר מהמסר שלו הרי היה משנה את הכיתוב/הצייור המיוחד שנשלח בפועל. ומעל לכל, מהמסר המיוחד הזה "Y" ניתן להסיק בבירור "שמישהו" עומד מאחוריו ושולט ביד רמה במסר הנשלח, והראייה לזאת היא שאותו המסר "Y" לא יכל להיות אקראי אחרת לא הייתה לו צורה מיוחדת ובלתי אקראית שבמקרה שלנו ניתנת לפיענוח . אולם יש לציין שיכולתינו או אי-יכולתינו לפענח את המסר, לא מורידה מערך מאפייני המסר כהוא הוא, והמסר בעצמו אינו תלוי במידת הבנתינו למשמעותו, כך שייתכן בוודאי "מסר" בלתי מובן או בלתי מפוענח, ומידות הבנתינו או אי- הבנתינו המוחלטת , אין ביכולתן לשלול את עובדת קייום "המסר" ואת עובדת קייום "שולח המסר". ישנו עוד מאפיין בסיסי למסר ושולחו, ולפיו ניתן להניח שביכולתו של "שולח המסר" לדעת את מה שאנחנו יודעים, אך לעולם לא נדע אנו את מה "ששולח המסר" יודע- אם בכלל גם עלינו. לסיכום : "מסר" הינו דבר מוגדר בעל מאפיינים מיוחדים ומוגדרים, שבין שתי העובדות הפועלות עליו, "זיהוי" ו "פיענוח" , לא חייב להיות קשר מחייב. זהו "מסר" המופשט ביותר, ברמתו הבסיסית ביותר. ויורשה לי לחזור על אותה השאלה לעיל, דר' בן-דב, אולי בניסוח שונה במקצת : האם הצורה המאובכת שקיבלנו , עקב ניסוי מיוחד ומוגדר שעשינו על האלקטרון, ובהתחשב בעובדה שהצורה המאובכת חוזרת על עצמה בלי קשר לשאלה אם הדבר מובן או רצוי לנו, האם "הצורה" המיוחדת הזו שמקבלים יורדת במהותה מערכו של כל "מסר" שמתאפיין בערכים מוגדרים ? האם העובדה שאין ביכולתינו לקרוא או לפענח את "הצורה" המתקבלת בפועל, יש בכוחה לשנות את מאפייניו של "המסר" או להוריד מערכו ? ואני מתיר לעצמי בשלב זה לשאול שאלה פשוטה ביותר : מדוע "המסר" של האלקטרון, או בניסוח הקודם " הצורה המוזרה והסוררת" של התנהגות האלקטרון, אמורה לעניין אותנו יותר מהפעולה המוזרה של החתול של אבי שהולך אליו מבלי סיבה הגיונית ומתקבלת על הדעת ? מדוע אנו עושים שמינייות באוויר למען מציאת "פיתרון" בכל מחיר לשאלת האלקטרון ואפילו על חשבון ההגיון בעצמו, ומזניחים עוד שאלות, באותו התחום עצמו, לא פחות מוזרות משאלת ההתנהגות "המוזרה" של האלקטרון ? מה עם שאלת "הגוף הבריא והשלם" שנמצא במצב מנוחה ואנו עומדים כגולם לפניו ואין לאל ידינו..? ולשאלת השאלות : האם לכל הנקודות (השאלות) האלו שנגעתי בהן, כולל השאלה של התנהגות האלקטרון, ישנו דבר משותף ? תשובתי כן. ישנו דבר משותף : כולם שייכים למשפחת "הייצור". אנו עומדים בפני כולם כחסרי אונים כי איננו מבינים את התנהגותם . פעם היה לנו דבר קטן וחביב במיוחד, שהאדם התענג עליו ועלייונותו עליו התממשה : החלקיק. זהו הדבר הקטן ביותר בייקום שהאדם חשב שהוא שולט בו ויותר מזה : הוא חשב שדרכו הוא הולך לשלוט בכל היקום, כי הניח, אולי בצדק, שכל הייקום עשוי מאותו חלקיק קטן נשלט "וגמיש" ואפילו הוא בעצמו "האדם" עשוי מאותו החומר הנשלט, ומכאן הדרך קצרה לשליטה מלאה ובלתי תלוייה "במרחב".. אולי עוד מאתיים שנה , אולי עוד אלף שנה, אולי אפילו בעוד אלפי שנים, אך יום יבוא, וחייב לבוא, בו האדם יישלוט בייקום ובעצמו כאחד, כי הוא בדרך לשליטה מלאה ומוחלטת בחלקיק שכל העסק עשוי ממנו .. ובא החלקיק ואמר : לא אדוני, אתה עוד רחוק .. ויותר: מעכשיו, הוא מנוי כבר על משפחת "הייצור". הרישומים לעיל, ולענייות דעתי, מאמתים את הקביעה האחרונה , ולא משאירים מקום לחלל ריק ולספק . אינני שולל השפעה "מכוונת" ברישומי לעיל, ולייתר דייוק, השפעה שמקורה בעקרונות הדת הייהודית שאני נמנה עליה . עקרון אחד שזכור לי מהדת היהודית, מכוון אותנו לקביעה שאומרת : הייקום מורכב משלושה : חי, צומח, ודומם . ישנו עוד עיקרון שמתחבר בדרכו שלו אליהם : אדם יכול לחזור בגילגול באחד משלושת המרכיבים הנ"ל. יתכן וחטאתי לעיל במושג יסוד מסויים, יתכן והזכרתי את "התודעה" במקום "הנפש" למשל, יתכן מאוד ומילה כלשהי נפלה בטעות במקום לא שלה, ואף גזלה, בכוונה תמימה, את מקומה המתאים והצועק של אחותה.. זאת דרכו של עולם : אין דבר מושלם . ------------------ סוף הפנייה (ממתין לתשובת הדוקטור..) -------------- הרבה זמן לא ראיתם הודעות שלי בפורום, אז תגיבו- לא לבעס! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש בעיה דומה. חתוליה של שכנתי מהקומה מעל (פרידה הרומניה המשוגעת) מיצי, מיצי, מיצי ומיצי, נוהגים להתחכך בבגדי בכל פעם שאני חוזר מהעבודה. אני מלצר במסעדה טריפוליטאנית ולכפי הנראה הריח הדבק בבגדי הוא שמושך אותם. הבעיה היא שאני אלרגי לחתולים ולכן אני מתעטש בחזקה בכל פעם שזה קורה מה שגורם לפרידה השכנה הרומניה המשוגעת לצאת אל המרפסת ולזעוק לעזרת המשטרה וצער בעלי חיים כדי שהללו יצילו את חתוליה המסכנים מהתעללותו של המטורף המנסה להטביע אותם בהפרשות אפו הכביר. הצעקות מעירות את ירמיהו גונקל שכני הנערץ משנתו והדבר חורה לי מאוד, שכן לתפיסתי אין להפריע למנוחתם של אנשים נערצים. בברכת חג שמח ואריכות ימים, מוקירך, יעקב פופק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי מר פופק הנכבד באדם, להכריז עליך היום בזאת, קבל עם ועדה, כאיש גיבור שמגיע לו את עיטור הגבורה האיילי, זאת כי: אתה יודע כמה חברים נפלאים וכבדים (כמו חברי ההנהלה הכבדים של האייל- ולא אתחיל לקרוא את כל השמות- הם ידועים בציבור) הייו מתים לשים כאן הודעה כשלך, ממש באותו הנוסח והטעם, אולם מה שמונע בעדם הוא, שאינם גברים (לא בתרתי משמע) ואין להם בצים של ממש, או בלשון דקדקנית יותר: אינם "גיבורים" כמוך! זאת כי: פשוט חושבים על המחר: ומה אם .. (יענו: מה אם, נגיד, בן-דב ישתגע ויתייחס לשטוייות של המאמר.. ויותר גרוע: מה אם ייצא מיץ מהעגבנייות ההן.. מה אם יהייה הד בלתי מובן/צפוי/מוסבר/מתקבל על הדעת..) ואז, מה תגיד הקהילה האינית עליהם?! שכינו את המאמר לעיל כשטוייות? אתה רוצה שיסקלו אותם? ולמה להסתכן לעזאזל.. פשוט תופסים את הדחף האנושי הזה שלהם חזק חזק בפנים ולא מרשים לו לצאת לאוויר העולם, כמו שעשית אתה מר פופק! כמובן, כאשר אין סיכון ממשי באופק, ניתן וניתן בקלות להוציא כל דחף אנושי לעולם : ע"ע רוב ההודעות שחתומים עליהן בשמם המלא באשכול למעלה למשל.. הכל מחושב עד הפריט האחרון חביבי.. הם, נפלאינו, חושבים על היום שלמחר, אבל תעזוב אותם שייחשבו כמה שהם רוצים, הם לא גברים ואת זאת כבר אמרנו : אתה היום הוכחת את גבורתך, וזאת לתעודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר לא מקרי להודעת ההערצה למר פופק, פירסמתי הודעה בפורום "מדע" של אתר וואלה, ואני מביא להלן את ההודעה שפירסמתי "במדע" כלשונה- לרגל הקשרה הלא מקרי, עם האתר הזה ומנהליו הנפלאים. כותרת : "דר' דוד יששכרי ותשובותיו לחכם לתם ולשאינו יודע לשאול." חג שמח דר' דוד, לפני כשבוע, פרסמתי בפורום הזה "מכתב פתוח אל הפיזיקאי דר' יואב בן-דב" (קישור ראשון), ולאכזבתי הכנה, במקום התייחסות, כלשהי, קיבלתי אך הקנטה, ואף דר' דוד בעצמו תרם בדרכו שלו "לעליהום" הזה, בצורת "תוכחה" בלתי עניינית שלמרבה הפלא הונצחה באותו האשכול תחת הכותרת "זה באמת לא לענין". כל האמור יכל להיות נחלת מחשבה פרטית ואישית שלי וגם להשאר ככזה, אילולא צירוף שני מקרים מעניינים שקרו בעקבייות ומשכו את תשומת ליבי : א'- את אותו המכתב הפתוח פירסמתי עוד בפורום אינטלקטואלי מוכר, וגם שמה ולמרבה הפלא ההתייחסות היחידה שקיבלתי עליו, היתה בצורת תגובה מקניטה ומהתלת, וגם הפעם "וכתמיד" לא נשארתי חייב, ועניתי לליצן מה שעניתי, אולם תהיתי, בד בבד, ובזה הלשון : היתכן וישנם עוד מכובדים בפורום, שרצו בכל מאודם גם לעשות צחוק "כמוך" מהמאמר, אולם נרתעו מזאת, שמה ייצא משהו מהמאמר.. שמה יקבל התייחסות בלתי צפוייה .. או אז מה תגיד הקהילה "האינית" עליהם? שראו במאמר כשטוייות? כטיפשות? ולמה להסתכן בסקילה אכזרית כזו לעזאזל אם ניתן פשוט לרסן את הייצר ולא להביע כל עמדה בנידון- ואף לעצור בכוח את הדחף בהתלוצצות אנושית תמימה! באותו המעמד ומתוכו, גיליתי "באנשים" כאלה את התכונה של "פחדנות" ברמתה השפלה ביותר.. (קישור שני). ב'- אתמול, ובגלישה שהשיעמום אחראי לה, שמתי לב להודעה בפורום הזה עם הכותרת "סדק, סדק תרדוף. מה לי ולתודעת חלקיקים ?", כותב ההודעה היה דר' יששכרי והנקודה המעניינת היא, שתאריך ההודעה היה 19.3- יום אחד בלבד לפני פירסום מכתבי הפתוח שבאורח פלא עסק "בתודעת החלקיק" שדר' דוד הזכיר בהודעתו. בהזדמנות זו יש לציין, שלמרות גילוי אי-אהדתו לרעיון "התודעה", אם-כי תרם הדוק' באותו האשכול להסבר המדעי שעומד מאחורי "האבסורד" הזה, תרומה תמוהה שלא הולכת יד ביד עם גילוי אי-האהדה שטרח להבליט גם באופן תמוה.. המעניין הוא, שבאותו הפורום שהדוקטור אחראי עליו מנהל אותו ומדריך בו, מתפרסם ביום בהיר אחד מאמר שקשור, ולו מבחינה פילוסופית, להודעה מקרית שאותו הדוקטור (המנהל והמדריך) כתב יום לפני כן, ועסקה, באורח פלא, באותה הנקודה השנוייה במחלוקת (לשיטתו). מה שמעניין הוא, ובהלקח את אותה הנקודה "המקרית" שהוזכרה- בחשבון, לא מוצא לנכון, אותו הדוקטור המדריך והמנהל, להתייחסות כלשהי לאותו המאמר הטרי, מלבד תרומה חינוכית, עיניינית או לאו- שכן מוצא לה מקום נכון להתייחסות. תורי לתהות דר' יששכרי, אם התכונות שצויינו בנקודה א' שלעיל, ושלא החמיאו, בלשון המעטה, לפורום האינטלקטואלי ההוא, תהייתי אם יש להן גיבוי הגיוני גם בפורום המכובד הזה. קישורים : קישור להודעה: (קישור ראשון): (קישור שני): תגובה 62924 קישור לסדק סדק.. של דר' יששכרי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא שאתה שופך כאן הודעות טרחניות וארוכות. אבל לכתוב כאן הודעות שאתה כותב במקום אחר, מלה במלה, זה עובר את הגבול אצלי. מדוע לא הסתפקת בקישור אל ההודעה ההיא, וחסל? אגב, אם אתה מתכנן תשובה ארוכה, אהיה אסיר תודה אם תחסוך אותה מאיתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבינוביץ, אתה גדול! חג שמח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שנתקבלה אצלי במייל . > שלום אלברט > > סליחה על העיכוב הרב, אבל האמת, קצת קשה לי לעקוב אחרי גודש הטיעונים ולמצוא את> הפואנטה. עם השורות האחרונות אני יכול להסכים או לפחות לקבל, אבל קשה לי לראות > את הקשר בינן לבין שפע הדוגמאות, משחקי הניסוח והקפיצות מתחום לתחום. בעייה > שלי, אבל מה אפשר לעשות. > > אז אם אתה רוצה תודעה, נפש, אלוהים, מה שלא יהיה - אין לי שום דבר נגד. אבל כדי> להתייחס לטיעונים אני צריך משהו קצת יותר ממוקד. > > בברכה, יואב>
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ואתה מתכוון ליישם את הצעתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ספק, שישנו סוג של אנשים, שלא היה מביא ביוזמתו נוסח תגובה- כזו של דר' בן דב, אם היא לא מחמיאה לו או לא משרתת את טעמו.. (כמובן, אם הדבר הוא בשליטתו). בד"כ, על אנשים כאלו, נמנים צרי האופק, אלה שיודעים לשמוח לאד, אלה ששומרים טינה, או כאלו שאוהבים לשנוא. דמוייות כאלו מתאים להם להתעלם מתגובה בלתי מחמיאה, ובוודאי לא הייתי מצפה מהם (למשל) להביא מרצונם הטוב נוסח של תגובה "בלתי רצוייה" או בלתי הולכת עם דעתם. אגב מר קננגיסר, איך איישם את הצעתו? מה אני אמור ללמוד מתגובתך? (אגב, אני עדיין ממתין לתשובתך, או לשיקול מערכת האייל, בנושא ששוגר אתמול דרך המייל של "ספיידי" ולא אוטלוק הבעייתי.. כולי תיקווה שהתשובה גם השיקול יהייו מקצועיים, נקיים מכל שיקול אחר..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אמור ליישם, מר שבות, הוא להפסיק את הכתיבה הפתלתלה, מלאת הסטיות מהנושא, הבלתי ברורה והבלתי קריאה בעליל שאתה כה מחבב - להקטין את מספר המילים בצורה דרסטית ולנסות להגיע לנושא שאתה מנסה לדבר עליו בלי כל-כך הרבה סיבובים מסביבו. זו גם התגובה, העניינית לחלוטין, לטקסט האחרון ששלחת לי. התגובה הפחות עניינית לטקסט ששלחת לי, היא שאין לי שום כוונה להתייחס באופן ענייני לטקסט שאתה פותח אותו בהקנטה אישית נגדי. אני לא חייב לך כלום, אני לא חבר שלך, ואם אתה לא יכול להתייחס בכבוד מינימלי לאנשים ש*אתה* מבקש *מהם* משהו, לא ממש מגיע לך כבוד בחזרה. יום טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Message : הודעה: From: albert22@speedy.co.il מאת: To: chiefed@haayal.co.il אל: Date: Thu, 30 May 2002 14:35:53 GMT תאריך: Subject: To Haayal נושא: שלום לך דובי, כן זה אני אלברט שבות- "מכא שנית".., ואני מצ"ב הודעה שממנה עולה האשמה "קונקרטית" "מוגדרת" "לא תמימה" כנגד הגורמים : נשיא בית המשפט העליון, זרוע השילטון (בתקופת ממשלת ברק), והזרוע העיתונאית . ברצוני כמובן לפרסם את הודעתי באתרכם, ברשותכם ואם תראו לנכון.. יצויין שההודעה נוגדת לכאורה את "האינטרסים" של גורמים ועיתונים מסויימים, ותוכן המאמר נשלח אל כל הגורמים המוזכרים בו, אולם נמנעו מלתת כל תגובה בנידון . נראה מהי דמוקרטיה בשבילכם מר קננגיסר- אם שיקול מערכת האייל הינו מקצועי "ניטו".. מהו חופש ביטוי- איך עובד אצליכם המושג הזה. תוכן ההודעה : שופט, ולכל הדעות הינו כלי בידי החברה, ומידותיו נגזרות ממידות החברה שהוא שליחה . שופט ובשום אופן אינו מעל החברה בכל מובן ובכל מצב . כוונתי היא לנסות ולהאיר נקודה אחת שמוסכם עליה מקיר לקיר ולכאורה אינה שנוייה במחלוקת ואין עוררין עליה : השופט מייצג את החברה והוא מנוי על מערכת משפט שאת מידותיה תפרה החברה . התוכן הזה אמור להיות מובן מאליו- בישראל, והוא לא . הוא רחוק מלהיות מובן מאליו . אין עוררין על זאת, ששופט הינו אחד התפקידים רמי המעלה אפוף עוצמה וכוח מטבעו- ואין לי בעיה עם זאת.. הבעיה מתחילה להתעורר, כאשר בעל תפקיד רב עוצמה משתכר מכוחו- ושופט אסור לו להשתכר מכוחו, אסור לו ליפול בחטא זה . הבעיה משתרשת כאשר המערכת המשפטית כמיכלול נוטה לשיכרון חושים, או אם תרצה- כאשר העומדים בפיסגתה נוטים לזאת.. אזי המחלה הופכת לנגע, והנגע הופך לנורמה .. אינני מדבר, לא לטעות, על חריגה מסמכות, אינני מדבר על שחיתות במערכת, הינני מדבר על הדבקות האובססיבית בכוח שמובילה לחטא : להשתכר מכוח. לנבדלות מהחברה. לאגואיזם מחשבתי מוטעה: אני מעל לכל כי כך אני . כי זה מקומי . שמעתי פעם משהו בנוסח : הכל שפיט . אין דבר שאינו שפיט , אולם אבוי לחברה שבכל שאלה ושאלה תבוא איתה לשופט! אבוי לחברה כזו ואבוי ליום כזה. לא על שום מה, עשתה לה החברה מוסדות ברמות שונות. ראש הממשלה הוא אחד המוסדות האלו. משרד X או Y הם עוד מוסדות שייוסדו ע"י החברה, וכל מוסד בתחומו יכול להוות כבית משפט לכל דבר, ומתוך זאת באה הקביעה האחרונה: חברה שתזדקק בכל שאלה (או בהרבה שאלות) לעזרתו של בית משפט, הינה חברה שמוסדותיה כשלו וגם היא איתם. מוסדות חברה כזו קצרה ידם, ולא הצליחו להתמודד עם השאלות שבתחומם, שאמונים בלתת מענה עליהן, ולכן הן (השאלות) ייצאו מתחומם ונזקקו לדין "שופט"- זוהי הראייה לכישלונם . אולם, מה אם "השופט" שמינתה החברה ייחליט להכנס למוסד מסויים ולקחת לעצמו תיק לדייון?! או אז, האם ניתן לומר "שהגולם" קם על יוצרו ? או גם אז החברה תואשם בכישלון ? התיק של קבורת הגופות בג'נין שדן בו בית המשפט העליון והשאיר אותו פתוח לסוף שבוע (ואיתו הגופות מוטלות לשישי שבת), הינו דוגמא מאלפת לסוגייה הזו . מן הראוי היה לתת אימון במוסד האמון על הנושא ולהעניק לו את האימון והכבוד הראויים בצורת אי-הצדקה בעייון בתיק.. בצורת סירוב עקרוני לעיין בתיק . לא הייתה עילה לחוסר האימון המשווע שתורגם בעצם הלנת התיק לסוף שבוע.. מהות התיק שדן בחובת הרישום בת.ז. ופסק הדין שניתן בו, הינו עוד דוגמא בסוגייה הנידנת . זהו מקרה מאלף לחדירה מאלצת (ולא מאולצת) אל תוך מוסד שהחברה החליטה על הקמתו באופן דמוקרטי, וייבוא העליון וייכנס אל המוסד מדלתו הראשית .. בשני המקרים, לא ניתן להתעלם מהמחשבה המשתחררת : הנטייה לשפוט, הנטייה לדון בתיק- נטייה שמזכירה את הרצון את לאהוב .. העליון של גדולת הדמוקרטיות, לא שידר לעמו ולעולם (בבחירות האחרונות / בוש-אל גור) נטייה כזו, לא שידר רצון לשפוט.. נהפוך : שידר את האי-רצון להתערב בתוכן או בתכנים של מוסדות ומוסכמות החברה . הוא לא שינה דבר בהם . אין ספק שגם מוסד- כל מוסד עלול לטעות, עלול לקבל החלטה מוטעית . כל מוסד הוא "שפיט" על אנשיו החלטותיו והעומדים בראשו . אין ספק שיש ונכון להעמיד את החוק מעל לכל הראשים והמוסדות, והרשות השופטת היא המייצגת את החוק והיא זאת שתעמוד על ראש כל הראשים . אולם מתעוררת כאן בעיה "לוגית" פשוטה : אם הרשות השופטת היא "האלוהים" המוסכם של כל החברה, מי הוא האלוהים שלה ? מי יבטיח לי שהעומדים בראש הרשות הזאת אינם כמוני וכמוך מבשר ודם שעלולים לטעות או לקבל החלטה מוטעת ? ואם לא ניתן להבטיח- מה ניתן אם כן לעשות בנידון? איך ניתן לפתור את הבעיה הלוגית המוצדקת הזו ?! תשובת החברה לבעיה שלעיל הינה מפתיעה אך פשוטה ונחרצת : לא ניתן להבטיח כלום ולא ניתן לעשות כלום . זוהי התשובה הייחידה ויש לקבלה- ואישית אני מבין ומקבל את הדברים (אחרת אין סוף לשאלת הביצה והתרנגולת..), אולם ואפילו לתשובה נחרצת שכזו, ישנו סייג טבעי ונסתר, תוצר טבעי של תבונת החברה לכל דורותיה : לא כל אדם ייעמוד בפיסגה . רק אדם עם סיכויים מינימלים לטעות/ לחרוג.. יכול לעמוד בפיסגת הפסגות ולהנות מהאימון המוחלט של החברה. רק אדם עם סיכויים מקסימלים בהדיפת בצע הכוח וחמדת העוצמה יכול להיות בפסגה ולהיות בין הבודדים שלא נתונים לפיקוח וביקורת מעשיים, מצד החברה ומוסדותיה . ותאמינו או לא: גם כאן, בנקודה הזו, ישנם לחברה את הכלים בלבדוק את טיב בחירת אנשי פיסגתה והמעקב אחריהם: דינו של שופט תעבורה שייתפס במהירות מופרזת אינו כדין אדם רגיל- מאמין אני שתישמט ממנו, בנוסף לעונש הראוי, גלימת השופט.. אדם-שופט שיימעד כנ"ל- הגם וגלימתו הינה מקור פרנסתו הייחיד, שופט עם עבירה מוסרית כנ"ל .. והייתי רוצה, בנקודה הזו, להעלות שאלה אחת לאוויר העולם- וכאן הגיע תורה : "שופט" שייתפס "בעבירה" בלתי שפיטה, ראוי להופיע בחברה עם גלימתו ? עבירה "בלתי שפיטה", יכולה להיות בצורות שונות ומשונות : אדם שמסרב לעזור לחברו בשעת צרה, אינו שפיט . איש שיש ביכולתו לתת צדקה לעני שנזדמן אליו- ולא נותן, אינו עובר עבירה שפיטה. אדם שלא אוחז בידו של עיוור וחוצה איתו את הכביש- כנ"ל.. ועוד כהנה וכהנה.. ברצוני לחדד את הקטע האחרון, ולהביא כאן דוגמא שניתקלתי בה אישית "לעבירה בלתי שפיטה", ולשיטתי, חמורה ביותר . אולם היא תישאר בגדר החשד, כל עוד והצד שמנגד לא נתן את דעתו ואת טיעוניו עליה.. אני מתכוון למקרה שקרה לי עם נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט אהרון ברק. את הקישור ללינק הזה אשלח בדוא"ל לאתר בית המשפט העליון, ואזמין בו בזאת את כבוד השופט ברק לענות על "טיעוני" ולתת את דעתו על המקרה, אם ייראה לנכון . הדבר אירע בשלושה שלבים נבדלים "שהמקרה" קישר ביניהם , וכך יועבר ויוסבר כאן : א' - לפני שנים מספר, בתקופה שהחלה לבקוע פרשת הסתבכותו של המו"ל של מעריב, הוצאתי בנידון מכתב כאזרח, בו הרהרתי בקול רם על האבסורד החמור, באפשרות ניצול הדיעה העיתונאית לצרכים בלתי תמימים בעליל, והכוונת הדיעות והטייתן לכיוון מסומן מראש- כך שיישרתו את מקורן באופן הרצוי והמחושב מראש, והתהייה באוזלת היד הציבורית שמביטה על האבסורד שנעשה לאור השמש ובחסות הדמוקרטיה- ואין לאיל ידה.. כוונתי הייתה לדיקטטורה העיתונאית שבחלקה מייצרת דיעות בחסות פולחן חופש הביטוי והמשחק המכור של הדמוקרטיה . את המכתב קיפלתי ושלחתי אל כבוד נשיא בית המשפט העליון בעצמו, כאזרח דואג, ואולי והכתובת שבחרתי תצביע על גודל וכנות דאגתי . אינני, כמובן, אובייקטיבי כלפי עצמי ולהערכתי העצמית, אולם לא אמנע מלומר שאם היה חתום על המכתב אישייות ציבורית, או אם הייתה התייחסות עניינית או אף מקרית לתוכן המכתב, הדבר היה מספיק ליצור הד אדיר ורעידה שאין למגזר מסויים עניין בה .. על המכתב קיבלתי מכתב תשובה בן חצי שורה ממנהלת לישכת השופט העליון, בו אישרה "כחוק" את קבלת מכתבי . יש להוסיף, ומתוך הכבוד שרחשתי לכתובת רמת המעלה שהמכתב הופנה אליה, הוא נשלח אך אל לישכת השופט העליון בירושלים, בלי שום עותק לשום כתובת אחרת . ב' - ושוב, האזרח נתקל באבסורד "משעשע עד כאב..", והתקופה תקופת בחירות, כאשר ערב אחד בשידורי הבחירות, שומע הצהרות פוליטייות חד משמעייות שבאות מהכיוון הקיצוני השמאלי של המפה הפוליטית : אנו ובכל סיטואציה לא נשב עם ש"ס, זהו הקו האדום שלנו ושל עקרונותינו, חד משמעי . ובערב הרכבת המרכבה אני שומע שוב מאותו הכיוון את אותו הקול, אך עם ההודעה : א' א' א'- אנו כן מוכנים לשבת עם ש"ס ולחלוק איתם את אותו השולחן (העוגה) הממשלתי . מיאנתי להאמין להקשיב.. אבל איך ניתן לטעות במיתרי הקול הגברי שניסח בעברית משובחת את הדברים שייצאו מפיו מבלי מבוכה או רעידת קול .. באותה תקופה של הרכבת הממשלה (מלאכת החלוקה), יצא לי לשמוע ובשידור חי עוד הצהרות מנוגדות טיפשייות ואף מבזות: העיקר לזכות בנתח והמטרה מקדשת את האמצעים- אלה הם שני הכללים שהנחו את הפוליטיקאים בשבועיים שלפני הרכבת הממשלה, ממשלתו של אהוד ברק . כאב לי לא רק דאגתי.. מהנימה, מהכיוון, מהעתיד, מההווה, מעצם ראיית הממשלה כנתח של עוגה, כמקום עבודה מכובד ומבוקש- ככתבו וכלשונו, ומעצם השאיפה האישית שמותנעת ע"י האגו האישי, לא ע"י טובת האומה, לא ע"י אינטרס האומה, כי-אם ע"י האגו האישי והשאיפה האישית והאינטרס האישי- ואם מתעלים קצת על עצמם, אזי נפתח פתח צר גם לאינטרס המפלגתי ולאנשי שלומינו במחנה, ואם יש מקום ותפקיד לתת להם כגמולם- למה לא! ההגינות מחייבת . שמתי לב בתקופה ההיא, שהמדינה פשוט הלכה לאיבוד, בלי אף שתעלה למכרז או למכירה פומבית . שמתי לב, שקול המדינה ואינטרס המדינה שקעו , וצפו במקומם קול האנשים ואינטרס האנשים . שמתי לב לביזייון שנעשה לאור היום, מבלי את הצורך להסתירו או להסתתר מפניו מחמת הבושה האנושית, התחושה ההיא המוכרת . את כל זאת חשתי אך לא שיתפתי בהן איש, אולם כן : הם עמדו מאחורי רעיון מסויים אחד, כדלק טוב להתנעה . כותרת הרעיון היתה : שתיכון ממשלה מקצועית ועצמאית, לצד כוח פוליטי נבחר שקבוצה מצומצמת תייצג אותו ובמקביל תייצג את המפה הפוליטית הארצית, ותדון אך "בשאלות" הרות גורל שמצריכות התערבותה והכרעתה . כל זאת כמובן, לצד הממשלה המקצועית, מבלי שום השלכה או קשר לה או לניהול שלה . את טיב השאלות האלו ואת שמם, ייקבע- מי אם לא- רה"מ הנבחר, מתוקף סמכותו ותפקידו שהבוחר הטיל עליו . הרעיון הזה "נארז" בתוך מספר עמודים, ונשלח אל מספר רב של כתובות, עיתונאייות, ופוליטייות . וכאמור, זה היה בסמוך למועד הרכבת הממשלה, כאשר ברק היה בעיצומה של המלאכה . וכאן קראו שני דברים מוזרים ביותר : 1- מערכת עיתון אחת, הארץ, סירבה לקבל את המעטפה שהכילה כאמור את החומר- הרעיון שדיברתי עליו, וזאת מבלי שתדע מה הכילה אותה המעטפה . המעטפה נשלחה ע"י יו.פי.אס, ואפילו אנשי יו.פי.אס בעצמם התקשו להסביר את פשר הדבר : איך פקיד הקבלה של העיתון שסביר שאין בסמכותו לסרב לקבל מעטפה (עוד לא היה בזמנו אנטרקס..), אלא אם כן הם ציפו לבואה "וההוראה" ניתנה מלמעלה, איך הם ידעו מה הכילה המעטפה ועקב זאת לסרב לקבלה מבלי לפתוח אותה- וזאת למרות שתאריך הפצת כל המעטפות (שנשלחו כולם הגיעו והופצו באותו תאריך לפי דו"ח של יו.פי.אס שמתעד כל משלוח לפי תאריך ושעה) היה באותו זמן נתון : כלומר לא היה זמן "לשמועות" אפשרייות על תוכן המעטפה המסורבת, אלא אם כן היה יידע מסויים על "השולח" (אלברט שבות) הבעייתי, שלא כדאי לקבל ממנו שום סוג של דואר בעייתי.. והיידע הבעייתי הייחיד שקשור בעיתון הארץ ושמקורו אלברט שבות הוא : המכתב בנושא "הדיעה העיתונאית המכוונת" שאין לשום מערכת עיתון עניין וחצי עניין בהפצתו ברבים ולבטח גם לא תחפוץ בייקרו של כותב אותו המכתב.. אולם הייתה לי גם בעיה בלתי מפוענחת עם האפשרות הייחידה הזו שנותרה בשטח להסבר "סירוב קבלת המעטפה" : את המכתב הראשון הלא מחמיא בנושא העיתונאים, נשלח ונתקבל בעותק אחד, אל לשכת נשיא בית המשפט העליון בירושלים, ואך ורק אליו . 2- על המכתב והרעיון שבתוכנו קיבלתי מספר תשובות מחמיאות, כולל מהרל"ש של רה"מ הנבחר שהתנצל על שנבצר "מהבוס" לענות לי אישית, אולם מטרתי כשלעצמה לא הייתה קבלת המחמאות כי-אם בדיקת הרעיון בשטח הציבורי, והניסיון האישי הצנוע להדוף את ביזוי מדינתי ע"י פוליטקיה . כן חשבתי בגדול : לפרסם את "המאמר על הרעיון" ברבים, דרך עיתון למשל, ולנסות ולהשפיע על מרכיב הממשלה- רה"מ הנבחר, כעשרה ימים לפני מועד השבעת הממשלה, ודרך לחץ דעת הקהל הפנים ארצית, שקיוויתי להשיגה דרך פירסום המאמר בעיתון , "והלכתי" על העיתון הגדול של המדינה . עיתון ידיעות אחרונות, קיבל - להבדיל - את המעטפה, ובתוכה בנוסף לעמודי המאמר, צירפתי עוד פנייה אישית לעורך הראשי של העיתון, בה הצעתי (לתומי) שתי הצעות קונקרטייות : או שתפרסמו את המאמר "ותארחו" אותו מעל דפי העיתון- אם תראו לנכון מתוך חשיבות הנשוא ותיזמונו, או שמכתב ייפורסם כהודעה בתשלום מטעמי . הפצרתי בו שלא "יתמהמה" בהעברת החומר אל המח' המסחרית אם לא יוחלט על "האירוח", וזאת מתוך דוחק הזמן : המאמר דן ומייועד להשפיעה דרמאטית על הרכבת הממשלה, והזמן הנותר יימים אחדים .. העורך הראשי כן התמהמה, ורק כעבור ימים שלח לי בפקס שאין בכוונתו לארח את המאמר, אולם הוא מעבירו מיידית למח' המסחרית כבקשתי . ציפיתי לתשובה מיידית מהמח' המסחרית, אולם היא בוששה לבוא, ובתורי פיקססתי להם והפצרתי בהם לסגור את העסקה, בתשלום, כמה שאפשר מהר, כי הזמן הולך ואוזל.. וכך יהיה לי את הזמן לארגן את התשלום ולהעבירו אליהם מראש במועד.. אולם גם כאן התמהמה לתדהמתי המח' העסקית בלתת את תשובתה, שאמורה להסתכם במחיר המודעה ופרטי הח"ן להעברה הכספית, והדבר מוזר לכל הדיעות, כי מחלקה עסקית אמורה "לפנק" קליינט, לא להערים קשיים ו"להתמזמז", מה עוד והסברתי בפקס את דוחק הזמן ששרוי בו, את מקורו והשלכותיו.. כעבור ימים, מקבל מסגן מנהל המח' העסקית של ידיעות, תשובה בפקס, מוזרה ביותר : המחיר הוא "כמעט" X, אולם יש להביא את המאמר אל משרד עורכי הדין של העיתון בכדי לאשר אותו, ויתכן ויהיה צורך בלחתוך או בפסילת קטעים מתוכנו . פרטי העברת החשבון : יוק . המחיר המדוייק : יוק . אורך הטקסט לצורך חישוב המחיר והמיקום : יוק- למרות שעמודי המאמר בידם . הם נתנו רק הערכה, ובמקום להתחשב בדוחק הזמן שהוסברו השלכותיו מראש, ושמובן מהם בין הייתר בבירור, שאם המאמר לא יירד לפירסום עוד ימים מספר- לא יהיה יותר עניין בו, גם לא טעם בפירסומו.. אולם במקום ההתחשבות מהמח' שאמורה לזרז בלאו הכי את העיסקה- כל עיסקה, אני מקבל את ההתראה על הצורך בשיגור המכתב אל משרד העו"דים שלהם, שכמובן זה יכול לחבל במאמר ובעיקר : זה יכול לאחר את הפירסום . וגם בשלב הזה לא הרמתי ידיים, וניסיתי לדחוף את העניין עד כמה שאפשר וניתן הלאה.. אולם קצרה ידי מהסירבול המתוכנן עד הפריט האחרון, שנקלעתי אליו בעל כורחי, וכאמור הוא גבר עלי ולא יכלתי לו . לסיכום, המאמר ומכוח נסתר, לא זכה בשום נקודת סיכוי לפירסום, וירד לטמיון . שתי הנקודות לעיל שהזכרתי, לא הייו סתמייות, ומשקלן בהתאם : ** חשד סביר שנתמך בהגיון , שתוכן מכתב, ולא משנה לצורך העניין מהו תוכנו, הודלף וייצא מלשכת נשיא בית המשפט העליון, אל כתובת בלתי תמימה, ובדרך בלתי תמימה . חשד זה יוצא מהנקודה הראשונה . ** הנקודה השנייה מביאה באמתחתה סכנה חברתית מאיימת ממשית וממדרגה עליונה : קשר בלתי תמים בין זרוע השילטון לבין הזרוע העיתונאית . קשר שפל ויירוד . קשר של מאפיה- של שחיתות . ג' - את מה שכתבתי לעיל, ושהובא כאן על קצה המזלג, כתבתי על גב הרבה עמודים בצירוף כל הפקסים תעודות המשלוח המכתבים וההסברים, ושלחתי שוב אל נשיא בית המשפט העליון, אל לישכתו, ובצירוף מסר חשוב : מהמוסד העליון והעומד בראשו אצפה לרגישות ייתר, בכל מה שנוגע לחוק, למשפט, לצדק, להבנה, ולהבנה הנדרשת לעומק .. שוב קיבלתי את מכתב חצי השורה מכבוד מנהלת לישכת הנשיא . שוב מיאנתי להרים יד, עד שקיבלתי מלשכת הנשיא מכתב, וממקור מוסמך וכבד : מיועץ משפטי בכיר לכבוד נשיא בית המשפט העליון . שכחתי את שמו- אך כל המסמכים שמורים אצלי . חשבתי לתומי, לא אשכח את המחשבה/ההרגשה ההיא באותן השנייות של פתיחת המכתב- שכאן טמון האור שבקצה המנהרה.. ושוב טעיתי . ובגדול . הוא לא הוסיף על דברי עמיתתו מנהלת הלישכה בכלום, למרות שחתימתו נראת על פניה יותר סמכותית ממנה .. השעה 5.00 לקראת הבוקר אצלי, ואני מצהיר על עצמי "עייף" .. אולם עדיין נותר בכוחי נתח לשאלה קטנה, מי יתן והנשיא בעצמו ייענה עליה- אם יראה לנכון, ואם בכלל : "שופט" שייתפס "בעבירה" בלתי שפיטה, ראוי להופיע בחברה עם גלימתו ? -----------סוף ההודעה------------- את הקישור להודעה שלחתי אל כל הגורמים שהוזכרו בה- כנ"ל : מנהלת האתר של הרשות השופטת : haba6@netvision.net.il משרד המשפטים : sar@justice.gov.il לשכת עורכי הדין בישראל : vaadmerkazi@israelbar.org.il עיתון ידיעות אחרונות : editor-in-chief@y-i.co.il עיתון מעריב : editor@maariv.co.il עיתון הארץ : contact@haaretz.co.il אולם לא היתה התייחסות או תגובה , משום גורם . חבר'ה, אני נולדתי במדינת סוריה . חייתי בה כעשרים שנה עד שייצאתי משם . אני יכול לשער ולתמוך את השערתי לא רק בעובדות כי-אם בניסיון חיים, והשערתי היא כזאת : אילו הייתי מפרסם הודעה מעין זו במדינה בה נולדתי, דיני וסופי הייו ידועים לי מראש.. אני הייתי חורץ את דיני מראש . הייתי כותב ומפרסם את ההודעה בידיעה שהייתי חייב להשלים איתה- שהיא, ההודעה, שווה את חיי . פשוטו כמשמעו . עקב הודעה כזו, הם הייו מחסלים אותי . אולם כאן, העניין הוא שונה, והטכניקות נבדלות : כאן לא מחסלים בן אדם בגלל דעותיו, או במקרה שלנו בגלל מוצא פיו והנגזר ממנו.. כאן מתעלמים . זוהי הטכניקה . זוהי הטכניקה של שוחרי הדמוקרטיה, חופש הדיבור וכול'.. פשוט מתעלמים - או אז , או "שהפה ג'ורה" מתעייף, או שהזמן עושה את שלו . ושוב : פשוטו כמשמעו . זוהי מערכת חולה . המקסימום שיכולים להגיד לך : אז לך ותתלונן . זוהי מערכת מבישה וחולה , ונא אל לזלזל במחלה : זוהי מחלת האיבדון . זאת היא הבושה ונא לא לזלזל בה : זוהי ערוותינו . לא מן הסתם אנו מגיעים לנקודה מבישה בצורת שיחרור רוצחינו לאור השמש ועם "דיל" מסויים- וייהייה הדיל הכי חשוב בעולם! ואפילו לא רואים את גודל החרפה . כן אני מוצא את הקשר בין הדברים . רק עם שלמד "להחליק" את הדברים, ביכולתו להחליק כל דבר- להשלים ולחיות איתו כאילו והיה מן השורה .. כאילו והיה הבן הטבעי של המציאות . כאילו ומציאותו של עם, על כבודו ושורשיו עולה 2.8 מליארד דולר לשנה . מי שייצא לו להכיר אותי, יכול להזכיר גם את המכתב ששלחתי לרב עובדיה יוסף בזמנו, ולא קיבלתי עליו תשובה מעולם . נכון חבר'ה . זוהי תמצית הסיפור : כולם אותו הדבר . או בלשון ישראלית : אותו החרא . תראו איך כל המערכת עכשיו תתעורר : אמרת חרא? פגעת בהרבה אנשים משכמם ומעלה! אתה מסתכן בתביעה ! אז תתבעו לעזאזל . אלברט שבות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לדובי, העורך בעל הסטנדרטים שהחליט לא לפרסם מאמר - שגם עוסק בטחון ובמובן מאליו, וגם עושה זאת באופן עילג ובלתי קריא. אני שמחה שפרסמת מאמר זה, כדי שאוכל לראות איזו עבודת קודש דובי עושה מאחורי הקלעים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |