|
||||
|
||||
אני בהחלט לא מסכים עם דברי הסיכום שלך. הם נכונים טכנית, אבל המצוקה הריגשית של חובבי החיות קיימת אך ורק בגלל המצוקה הריגשית של החיות. מה שאתה אומר נכון כמו המשפט ''אין דבר כזו אלטרואיזם, כי מי שעוזר לאחרים עושה את זה כדי להרגיש טוב עם עצמו''. |
|
||||
|
||||
כפי שקראתי בדיון שברקת לינקקה הרעלת החתולים שהיתה נהוגה בעבר בוצעה ע''י הרדמתם בכוונה שימותו מהיפותרמיה בלילה. זה לא גורם שום מצוקה רגשית לחיות אבל כן לבני האדם. לכן המצוקה הרגשית של בני האדם אינה תלויה רק במצוקה הרגשית של החיות. מ.ש.ל. |
|
||||
|
||||
מ.ש.ל כותבים אחרי הוכחה. אם ניסיתי להוכיח שבאופן כללי מצוקה ריגשית של בני אדם אינה תלויה רק במצוקה ריגשית של חיות - כן, הצלחת. אני למשל עייף עכשיו, וזו מצוקה ריגשית שלי שלא קשורה למצוקה ריגשית של חיות. ואתה יודע מה - אפילו בנושא של סירוס כלבים יש כל מיני מוטיבציות שונות בכל מיני הקשרים. נגיד סירוס המוני יכול גם לתרום להקלת הבעיה של להקות כלבים משוטטות בשמורות טבע. אבל במצב העניינים הנוכחי לדעתי כל הסיבות האלה שוליות, והמוטיבציה המרכזית בתמיכה שלי (ושל רבים אחרים) בסירוס שיטתי לכלבים, היא בהחלט ובאופן ישיר המצוקה הריגשית שאנחנו רואים בכלביות ובמכלאות (דיסקליימר: אני מתנדב מפעם לפעם בכלבייה ובעמותה). כמה וטרינרים איתם יצא לי לדבר על הנושא בכל מיני הזדמניות, אגב, מאד תמכו בסירוס כלבים בטענה שסירוס\עיקור בריא להם. זו מוטיבציה שונה לתמיכה בסירוס, אבל גם היא מונעת מרווחת הכלבים (אני לא יודע אם האינטרס הצר והכלכלי של וטרינרים הוא לבצע כמה שיותר סירוסים ועיקורים, או לטפל בכמה שיותר כלבים מבוגרים וחולים מכיוון שהם לא סורסו או עוקרו - אבל בכל מקרה הרושם שלי היה שהדאגה שלהם לכלבים הייתה אותנטית). |
|
||||
|
||||
באילת חתולים מורעלים באו למות אצלי בבית, שנחשב אצלם כבית בטוח, הם מתו בצעקות מזוויעות, ניתורים מטורפים לכל עבר ועוויתות. על החשוד העיקרי איימתי שאם אראה אותו בשכונה אאכיל אותו בקציצות שנהג לפזר. |
|
||||
|
||||
אוי. תגובה הולמת. אני במקומך לא הייתי מצליח לשמור על מזגי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |