 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבתי למעלה משהו נגד הלחן והביצוע של תמוז ל"הולך בטל". לא זכרתי את זה, ובטח במרוצת השנים כבר חשבתי שזה לחן וביצוע שהולכים נחמד מאוד עם המילים של אריאל. ואז שמעתי ברדיו את הגרסה המוקדמת לשיר, בביצוע של מאיר אריאל עצמו, ללחן שלו ועם מילים שונות קצת. ככל שהגרסה הזאת פיזזה לי בראש, כך אהבתי פחות ופחות את מה שתמוז עשו לשיר. "קופצני" כתבתי? ההפך: הרוקיות שלהם כולאת את השיר במקצב כבד וממושטר. אצל מ. אריאל פתאום השיר מתשחרר, המוזיקה מבטאת את הדמות שבשיר: שרוך אחד קרוע, שרוך אחד כבר אין, פעם צעד לא בטוח, פעם צעד כן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שיש פה הרבה עניין של טעם אישי. ברור שהלחן של אריאל ז. הרבה יותר קליט ופופי, מה שהביא את השיר גם לקהל רחב יותר. הגרסה של מ. אריאל יותר 'שוליימית', ועם כמה שהיא מתאימה לשיר גם בה יש חסרונות. אצל אריאל ז. דווקא, אני מוצא בקולו ובסגנון השירה שלו שמהו שמאד מתאים לרוח השיר הזה. ובענייני ביצועים, הרבה פעמים גם משפיע איזה ביצוע שמעת קודם (לא אצלך דווקא). אני הכרתי את Little Wing של הנדריקס לראשונה דווקא בביצוע של דרק והדומינוס באלבום הקלאסי "Layla and other assorted love stories" ומאד אהבתי אותו. כשנחשפתי לביצוע ההנדריקסי, התפלאתי לשמוע כמה הוא שונה - ומצוין כמובן בזכות עצמו, כמו שיודע גם כל תלמיד גיטרה ששחק את אצבעותיו כשלמד לנגן אותו. אלה כמעט שני שירים שונים לגמרי. ומעניין אגב שזה גם נכון למקרה מפורסם שהוא הפוך - בו דווקא הנדריקס עושה קאבר לשיר של מלחין אלמוני אחר - בוב דילן. השיר הוא כמובן All along the watch tower, וסביר להניח שרוב מוחלט של מי שמכיר אותו מכיר את הביצוע ההנדריקסי - שהוא אכן לא מהעולם הזה. מקורותי טוענים שאפילו בהופעה חי הוא לא הצליח לשחזר את הביצוע הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דילן עצמו אמר פעם שהביצוע של הנדריקס עדיף | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להשוות גרסת ג'ז לסטנדרט ממיוזיקל זה לא חוכמה, אבל בכל זאת אני צריך לפרוק את האנקדוטה האישית שלי: איכשהו יצא שעד גיל 28-9 החמצתי לחלוטין את My Favorite Things מ"צלילי המוזיקה", וכשקניתי דיסק עם הגרסה הזו (נדמה לי) של ג'ון קולטריין לא הכרתי את הנושא. ואז יום אחד צפיתי ב"צלילי המוזיקה", וכשהגיע הקטע הזה אמרתי "אה!" (ונזכרתי שבאמת הסתקרנתי למקרא הקרדיט בדיסק לרוג'רס והמרסטיין). ואז נגמר הבית הקצר הראשון, והגיע הבית הקצר השני - אוף, הם שרים שוב את הנושא בדיוק כמו שהוא, ועוד בקצב ואלס מדוד כזה. ואז עוד בית, ועוד, ועצבנותי הלכה וגברה: בסדר, אתם יודעים לשיר את הנושא באופן נקי ומסודר, עכשיו תעשו איתו משהו! אל תשאירו אותו כזה נעבעך! עד עכשיו אני מתקשה לשמוע את גרסת הסרט, כי כל פעם שהנושא נגמר האוזן שלי מתחננת להמשך קולטרייני. (להגנת הסוגה, העיבוד של השיר בסרט הוא בכוונה פשוט במיוחד, בעצם שיר ילדים; במיוזיקלס מקובל לטפל באופן הרבה יותר מתוחכם בחומר מוזיקלי.) ומתישהו גם הבחנתי במה שנראה לי כבדיחה של קולטריין. בלחן של רוג'רס והמרסטיין יש שני נושאים לשיר (השני הוא When the dog bytes, when the bee stings...). קולטריין וחבריו, על הנושא העיקרי לבדו חופרים שלוש עשרה דקות, ונראה שהיו יכולים להמשיך כל היום. ואז הוא מנגן את הנושא השני - בעצם לא מגנן אותו, רק עושה לו מחווה מקוצרת של שתיים-שלוש שניות. ואז גומר את הקטע. נדמה לי שתפקידה היחיד של המחווה הזו הוא לומר "כן, אני יודע שיש עוד נושא, זה בסדר, אני לא צריך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה שאלה שמטרידה אותי זמן רב ואולי התשובה ידועה לך. שלומי שבן ביצע שיר שכתב מאיר אריאל ששמו אני חושב "דמוקרטיה". אני זוכר את הביצוע של אריאל במסגרת "מסע הבחירות" שלו ושם היתה התקפה אלימה (ואולי אפשר לומר אפילו נואשת) על הדמוקרטיה הליברלית שהוצגה כחשפנית במועדון חשפנות. הביצוע של שבן ארוך יותר וכולל בית אחרון המעמיד את הבתים האלימים שקדמו לו בפרופורצייה ואומר פחות או יותר שעל אף מה שנאמר קודם, הדמוקרטיה עדיפה על האופציות האחרות. אהבתי מאד את הביצוע של שלומי שבן. אבל אני חייב לומר שהבית האחרון כל כך סותר את רוח הדברים בבתים הקודמים, שאני תוהה אם הבית המסכם היה במקור או ששלומי שבן הוסיף אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר נקרא "דמוקראסי". בביצוע של שלומי שבן זה כמעט הבית האחרון, מתחיל ב-5:02. אני לא יודע מה אריאל שר ב"מסע בחירות", אבל את הבית המדובר הוא כתב בעצמו, ושר לפני שבן, לפחות בגרסת האלבום "רישומי פחם". תודה על ההפניה לביצוע של שבן. מצאתי בו לראשונה דוגמה נגדית לתזה של המאמר: ביצוע ראוי של מישהו אחר לשיר של אריאל. למען האמת, טוב בהרבה מהביצוע של אריאל (לפחות בגרסת "רישומי פחם"). זה גם בזכות שבן, וגם באשמת אריאל. והנה פירוט: <אמא"ת1> 1 ארוך מדי, אל תקראו2. אני מציע הבחנה שעוד לא ראיתי קודם, בין מאיר אריאל המוקדם למאוחר, כשהתפר הוא אולי בין "עברנו את פרעה" ל"זרעי קיץ". שירי אריאל המוקדם שופעים התחכמויות מילוליות, ומשמעויות שמופיעות ומתחבאות לסירוגין בין המילים. אצל אריאל המאוחר השירים פשוטים יותר, מקושטים רק בקצת סלסולים תחביריים, ומעבירים רעיון ברור ללא צורך בפרשנות. לפעמים זה מצוין, ולפעמים לא. "דמוקראסי" הוא לא שיר מוצלח בעיני. אבל לא זה העניין. "רישומי פחם" הוא די במוצהר אלבום דכאוני3. לכאורה המילים שלו דכאוניות, אבל במבט נוסף מה שדכאוני בו הוא בעיקר השירה של אריאל. שטוחה ומונוטונית, ועיבוד מינימליסטי שלא מנסה לשבור את הדיכאון. בכלל לא נראה שהוא אוהב את המילים. והנה בא שלומי שבן, ומגלה שהשיר הזה בעצם לא דכאוני, אלא ציני. וציניות זה התחום שלו. הוא ממש מצליח להעביר את המילים לבעלותו, כולל ובמיוחד הסלסולים התחביריים. הוא גם הוסיף עיבוד עם "עלילה", ששומר על עניין במשך שמונה הדקות. אני עדיין חושב שזה טקסט לא מזהיר, אבל כאן הוא עולה כיתה. מסקרן אותי לשמוע את שבן מנסה את כוחו גם בשירים של אריאל המוקדם. שני מועמדים שנשמעים מתאימים לו, בשליפה מהשרוול, הם שיר כאב ודאווין של שיר מחאה. אה, מה יוטיוב מספר לי? שלומי שבן באמת שר את "דאווין"! רגע, בואו נקשיב... לא ייאמן. גם כאן זה מתעלה על הביצוע של אריאל - זו לפחות התגובה הראשונית שלי - והפעם גם המקור מצוין. פה ושם נשמע לי שלשבן בורחות מילים בלי תשומת לב ראויה, אולי בגלל הצורך להתרכז גם בפסנתר. אבל רוב הזמן הוא לגמרי בתוך המילים, מלהטט בהן, ומבצע את השיר כמו קומיקאי-תיאטרון מעולה, שגם יודע לנגן (נהדר) בפנסתר באותו זמן. בהחלט מעורר התפעלות. 2 למי שלא מכיר, מונח גיקי, TL;DR. 3 הייתי בהופעה של אריאל בטכניון, כנראה בסביבות 1997. אז לא הכרתי עדיין את "רישומי פחם". אריאל דיבר בהופעה על איזה אלבום דכאוני שלו, כנראה זה, והפציר בנו בכל לשון של הפצרה לא לקנות אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
TL;DR זה אמל"ק ולא אמא"ת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביצוע של מאיר אריאל ל"דמוקראסי" שראיתי היה בפסטיבל עכו במסגרת מסע הופעות שלו שנערך תחת הכותרת "מסע בחירות". אני מסכים אתך שהביצוע של שלומי שבן טוב יותר (ומיד אחזור לכך) אך לדעתי גם הביצוע של אריאל היה טוב מאד. העניין הוא בטיבו של השיר המסויים הזה. אפשר אכן לתאר את השיר כדכאוני וכציני, אך יותר מכך מדובר בהתקפה בוטה וכעוסה על הדמוקרטיה הליברלית. מאיר אריאל פשוט בועט לציבור ה"נאור" במקום הרגיש וזה מאיר אריאל אחר מאשר אריאל הקליל/המלהטט/המתחכם/המתחשש שאנו רואים בשירים האחרים שהזכרת. מדובר בסאטירה של מכות פטיש על הראש של המאזינים. בהופעה עצמה בוצעו רק 3 או 4 בתים של השיר גם כדי להתאים למסגרת הזמן של המופע אבל גם כדי לא למהול את כוס התרעלה שאריאל הגיש לשומעיו. לכן הביצוע הקצר והבלוז-רוקי שרת את הכעס, התוקפנות ורגש הבחילה שאריאל ניסה ל"כפות" על מאזיניו ויצר ביצוע מרשים וחזק. הגרסה הקברטית והארוכה יותר (וכנראה גם המלאה יותר) של שבן אכן טובה אפילו יותר. היא הוסיפה בהצלחה לכעס, ולבוטות שהיתה אצל אריאל (גם באינצידנטים והתבטאויות אחרות), גם את הקו של מחשבה ושיקול דעת המהווה איזון ומשקל נגד לסאטירה הבועטת. בסופו של דבר, הגרסה החכמה יותר של שבן עושה למילים שירות טוב יותר מאשר הגרסה הבועטת של אריאל. מסימניו של אומן גדול הוא יכולתו לקחת את פרי רוחו ואישיותו של אומן גדול אחר ולהפוך אותו לשלו. לפני ששמעת את שבן היה קשה להאמין שניתן לתת למילים הבוטות ואפילו גסות הרוח של אריאל ביצוע יותר "שקול ו"מעודן". הביצוע של שבן כל כך מרשים ומוצלח עד שסברתי לתומי שהוא עצמו כתב והוסיף את הבית האחרון. אני לא בטוח שהאבחנה על אריאל המוקדם והמאוחר ישימה דוקא למקרה הזה. אאז"ן השיר הזה נכתב עוד לפני "נשל הנחש", "זרעי קיץ" ואפילו "עברנו את פרעה". זה לבטח יהיה מעניין אם תוסיף קצת בעניין ההתפתחות בשירה של אריאל, אבל נראה לי שאפשר גם לומר שכל מיני מאיר אריאל התקיימו מאז ומתמיד זה לצד זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אפשר גם לומר שכל מיני מאיר אריאל התקיימו מאז ומתמיד זה לצד זה'' נכון למשוררים, אמנים, וגם כותבים באייל ואנשים באשר הם. למרות שנוח לנו מאד לחשוב אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשאני בודק, נכון שגם באלבומים הראשונים של אריאל פזורים שירים פשוטים - הדוגמאות הקיצוניות הן ''תקווה'' ו''מחלק המוסר השכל'' שהן סתם הומורסקות. אבל בשלושת האלבומים הראשונים הם מיעוט בין רוב ניכר של שירים ''נפתלים'', ואחר כך כמעט כל השירים פשוטים, נדמה לי (בלי לבדוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תקוה" = שיר פשוט? "סתם" הומורסקה? אני מוחה! אם זה שיר פשוט, איפה המסובכים (אני פחות אוהבת את הנפתלים שלו, הם מייגעים אותי. כשהוא ממוקד הוא במיטבו, דווקא בגלל שיש לו, אהמ, נטייה להרבות מילים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת, לא כל כך פשוט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |